רות גיקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות גיקוב
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 16 בינואר 1915
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1982 (בגיל 66 בערך)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קופר יוניון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות חזותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות גיקוב ( אנגלית: Ruth Gikow; 6 בינואר 1915 - 2 באפריל 1982) הייתה אמנית חזותית אמריקאית הידועה בעיקר בשל עבודתה כציירת ז'אנר. ציוריה מתארים לעיתים קרובות דמויות אנושיות באינטראקציה עם סביבה עירונית.[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות גיקוב נולדה ב-6 בינואר 1915 באימפריה הרוסית לבוריס, צלם, ולנה ג'יקוב.[2] ב-1920 היגרה המשפחה לעיר ניו יורק עקב מלחמת אזרחים ופוגרומים נגד הקהילה היהודית.[3] בעיר ניו יורק, משפחת גיקוב נחשפה לעוני, וירידה ברמת החיים של המעמד הביניים ממנה נהנו באוקראינה. מיומנותה בציור של רות הייתה בולטת אפילו בצעירותה, שכן היא הצטיינה בציור בבית הספר היסודי ונכנסה לתיכון וושינגטון אירווינג בגיל שלוש עשרה, בו היא קידמה את כישוריה האמנותיים.

מאוחר יותר, היא למדה בבית הספר לאמנות קופר יוניון, שם למדה אצל מנהל בית הספר אוסטין פרוויס הבן והאמן ג'ון סטיוארט קארי. [4] היא לא השתתפה בחיים התוססים של בני גילה עקב מתן עדיפות לאמנות שלה, תוך עבודה בלילה בחנות כלבו גדולה. בשנתה השנייה בבית הספר לאמנות, היא זכתה במלגה שבה השתמשה כדי לעבוד עם הצייר עמית רפאל סויר.

היא הצטרפה לפרויקט האמנות הפדרלי של ניו יורק WPA בשנת 1935, שם הורשה לה להתמסר ליצירות האמנות שלה במשרה מלאה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, בהשראת ציירי הקיר דייגו ריברה וחוסה קלמנטה אורוסקו, היא הגישה בקשה ולאחר מכן זכתה במכרז לציורי קיר עבור בית החולים ברונקס, מרכז רוקפלר ויריד העולמי של ניו יורק.[5] לאחר אירוע פרל הארבור ומרגע שפרויקט האמנויות הפדרלי ננטש, יצירתה של גיקוב היו מבוקשים אך ורק על ידי חנויות כלבו בניו יורק שרצו להזמין אצלה ציורי קיר. גיקוב זנחה את ציורי הקיר בשל ההיבט המסחרי של הזמנות אלה.

עם מקורבים אחרים, היא הקימה את האגודה האמריקאית להדפסי משי שבה פיתחה את הטכניקה שלה.[5] יצירה שלה נכללה בתערוכת MoMA משנת 1940. התערוכה אורגנה ככלי להבאת הדפסים אמנותיים במחירים סבירים לקהל הרחב.[6] עבודתה נכללה גם בתערוכות של מוזיאון דאלאס לאמנויות יפות של 1947 ו-1951 של האגודה הלאומית להדפסי משי.[6]

ב-1946 היא נישאה לאמן ג'ק לוין, אשר מסירותו וריכוזו היוו השראה ואתגרו את יצירתה.[2] באותה שנה היא ערכה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה Weyhe בניו יורק שבה הציגה את ההדפסים הניסיוניים שלה בפני קהל רחב. אלינור אנטין הצעירה, שלימים תהפוך לצלמת מפורסמת ואמנית דגמנה ליצירות האמנות המוקדמות של גיקוב. [7]

בשנת 1959 הוענק לה מענק מהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולכתבים. ב-1979 היא נבחרה לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחברה שותפה והפכה לאקדמאית מלאה ב-1982.

סגנון אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיקוב התפרסמה בזכות ציוריה בקנה מידה גדול שמתארים סביבה עירונית. אמנם, אוסף העבודות שלה כולל גם דמויות אנושיות עכשוויות מתחומי חיים שונים מלבד המונים עירוניים.

במקור, גיקוב רצתה לעבוד כאמנית אופנה או מסחרית, אך לא הצליחה למצוא עבודה עקב השפל הכלכלי, למרות כישוריה. נאמר שהיא התרחקה מאמנות מסחרית בשל ההשראה שקיבלה מחברתה לכיתה. חברתה הכיתה שרטטה את תמונה של בעל חיים בכלוב בזמן טיול בגן החיות וגיקוב מצאה את התמונה והבינה כי הציירת רצתה לתפוס לא את דמותו של היצור, אלא את המתח והמהות של המראה.[3] גיקוב מצאה שזה מה שהיא רצתה ליצור בעבודתה.

הניסויים הקודמים שלה בדפוס, כמו הדפסי משי מ-1943, הם בסגנון יותר סוריאליסטי מציוריה המאוחרים. ההדפסים המוקדמים של גיקוב הם ניסוי בצבע, צורה, מימד ומתח כשהיא משתמשת בסגנון הנוטה לכיוון המופשט עם דמויות אנושיות מעורפלות המורכבות משכבות ודגש על צבעים עזים.

במהלך נסיעתה באירופה עם בעלה בשנת 1947 נחשפה גיקוב לאמנים כמו פיירו דלה פרנצ'סקה ומסצ'יו. בשל השפעה זו, היא החלה לפתח את סגנונה היותר נטורליסטי, שבו דמויות אנושיות מוצגות עם יותר פרטים, קווים משורטטים בצבעים בהירים, פרופורציות מדויקות מבחינה אנטומית, והצללה כבדה. יצירה שמדגימה את המעבר הזה ממופשט לנטורליסטי היא ההדפס - "מחאה" משנת 1969. עבודה זו מדגישה את המבט שלה על לכידת הצורה האנושית במשיכות אקספרסיביות בסגנון נטורליסטי יותר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "RUTH GIKOW, ARTIST, 67, DIES: CAUGHT THE MOODS OF PEOPLE". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1982-04-03. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-02-18.
  2. ^ 1 2 Ruth Gikow, Jewish Women's Archive, ‏2021-06-23 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Josephson, Matthew (1970). Ruth Gikow. New York, United States: Maecenas Press. pp. 8–18
  4. ^ Art: Moments of Loneliness - TIME, web.archive.org, ‏2011-02-05
  5. ^ 1 2 "Ruth Gikow"
  6. ^ Dallas Museum of Fine Arts, National Serigraph Society [Checklist], National Serigraph Exhibition, January 15–February 15, 1947, ‏1947 (ב־)
  7. ^ Eleanor Antin, Jewish Women's Archive (באנגלית)