ג'ק לוין
 | |
| לידה |
3 בינואר 1915 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 2010 (בגיל 95) מנהטן, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
ריאליזם חברתי |
| הושפע על ידי |
היימן בלום |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים תוכנית פולברייט |
  | |
ג'ק לוין (באנגלית: Jack Levine; 3 בינואר 1915 - 8 בנובמבר 2010) היה צייר יהודי אמריקאי הידוע בזכות הסאטירות שלו על החיים המודרניים, שחיתות פוליטית ונרטיבים מקראיים. לוין נחשב לאחד מאמני המפתח של התנועה האקספרסיוניסטית של בוסטון. [1]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ק לוין היה הילד השמיני שנולד לסמואל ומרי לוין, מהגרים יהודי מליטא. [2] הוא גדל בקצה הדרומי של בוסטון, שם צפה בחיי רחוב המורכבים ממהגרים אירופיים ושכיחות של עוני וחולי, נושאים שתיעד בעבודתו. אמו עודדה אותו לצייר ואחסנה את חומרי האמנות שלו במטבח המשפחתי.[3] בביקורים בחנות הנעליים של אביו, הוא קיבל נייר עטיפה חום שעליו היה מצייר. נושאי ציורי ילדותו כללו נושאים כמו אנשי המשמר הלאומי שסיירו ברחובות בלבוש צבאי במהלך שביתת משטרת בוסטון ב-1919. [4]
השכלתו האמנותית הפורמלית הראשונה של לוין הייתה לימודים אצל האמן והמחנך לאמנות הרולד צימרמן במרכז הרווחה היהודית ברוקסברי.[5] מ-1924 עד 1931. עוד אחד מתלמידיו הצעירים לאמנות של צימרמן היה היימן בלום. מ-1929 עד 1933 למדו לוין ובלום אצל דנמן רוס באוניברסיטת הרווארד. רוס נתן חסות ללימודים של בלום ולווין באמצעות מלגה שבועית, כמו גם שטחי סטודיו.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1932 כלל רוס את רישומיו של לוין בתערוכה במוזיאון פוג לאמנות בהרווארד, ושלוש שנים לאחר מכן הוריש עשרים רישומים של לוין לאוסף המוזיאון. יצירתו המוקדמת של לוין הושפעה בעיקר מבלום, חיים סוטין, ז'ורז' רואו ואוסקר קוקושקה. יחד עם בלום וקרל זרבה, הוא נקשר לסגנון המכונה אקספרסיוניזם בוסטון .[6]
מ-1935 עד 1940 הועסק במינהל התקדמות העבודות הממשלתי. ב-1936, לוין הציג את תערוכת הציורים הראשונה שלו בעיר ניו יורק במוזיאון לאמנות מודרנית.[7] הציורים שנבחרו לתערוכה היו משחקי קלפים ו-Brain Trust, האחרון צויר מהתבוננות שלו על החיים בבוסטון. בשנת 1937, "משתה התבונה הטהורה" שלו, סאטירה על הכוח הפוליטי של בוסטון, הושאל למוזיאון לאמנות מודרנית. באותה שנה הוצגה "רביעיית מיתרים" במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, ונרכשה ב-1942 על ידי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.[8] מותו של אביו בשנת 1939 עורר סדרה של ציורים של חכמים יהודים .
בין השנים 45–1942 שירת לוין בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. [9] עם שחרורו מהשירות צייר את "ברוכים הבאים הביתה" (1946), וציורים נוספים.
לוין זכה במלגת ג'ון סיימון גוגנהיים בשנת 1945. עם מענק פולברייט הוא נסע לאירופה בשנת 1951, והושפע מעבודתם של המאסטרים הישנים, במיוחד אל גרקו, [10] אשר נתן לו השראה לעוות ולהקצין את צורות הדמויות שלו למטרות אקספרסיביות .
לאחר שחזר לארצות הברית, לוין המשיך לצייר נושאים תנ"כיים, והפיק גם את הלווית הגנגסטר", ציור שלוין כינה "קומדיה". פרשנות נוספת על החיים האמריקאיים ניתנה בציור "ליל הבחירות" (1954), "חניכה" (1958) ו"שלושים וחמש דקות מטיימס סקוור" (1956). בסוף שנות ה-50 צייר לוין סדרה של דיוקנאות של אשתו ובתו. בשנות ה-60, הוא הגיב לא רק לתסיסה חברתית בארצות הברית עם יצירות כמו "בירמינגהם 63" (1963), אלא גם לנושאים בינלאומיים, כמו "בכלא הספרדי" (1959–1962), וכן "מתווכים בנשק" (1982–83). לוין אמר פעם על עצמו: "אני עוסק בעיקר במצבו של האדם". בעקבות הכוונה שלו, הוא יצר גוף מובהק של אמנות עם מודעות חברתית שמנציחה את נקודות החוזק והחולשה של האנושות. [11]
ב-1979 נבחר לוין לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחבר שותף והפך לאקדמאי מלא ב-1982.[12] בעקבות מות אשתו בשנת 1982, הוא פיתח עניין מוגבר בעברית, ואיתו ריבוי ציורים עם נושאים מהתנ"ך העברי .
תערוכות ואוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו של לוין מוצגת באוספים ציבוריים רבים, כולל המכון לאמנות של שיקגו, המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המוזיאון הלאומי לאמנות אמריקאית, מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, מוזיאון ברוקלין, אוסף פיליפס, מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, מוזיאון פוג לאמנות והגלריה הלאומית לאמנות. בשנת 1973 הוותיקן רכש את "קין והבל" (1961), לשביעות רצונו של האפיפיור פאולוס השישי.[5]
ב-1978 נערכה רטרוספקטיבה של יצירתו של לוין במוזיאון היהודי (ניו יורק).[13] הוא היה הנושא של סרט תיעודי משנת 1989 בשם חג התבונה הטהורה.
בשנת 2005, בגיל 90, הוצג לוין במיני תערוכה רטרוספקטיבית בגלריה מור בניו יורק. [14]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1946 הוא התחתן עם הציירת רות גיקוב [15] ועבר לעיר ניו יורק. הייתה להם בת אחת, סוזנה שהפכה גם היא לאמנית.[3]
לוין נפטר בביתו במנהטן, ניו יורק ב-8 בנובמבר 2010, בגיל 95.[16]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Heather Corcoran, Boston Expressionist Painters Jack Levine and Hyman Bloom Celebrated in a Duo Show, Artsy, 2014-09-19 (באנגלית)
- ^ Jack Levine: Artist whose work ruthlessly satirised 20th-century, The Independent, 2010-11-15 (באנגלית)
- ^ A ‘Child of Daumier’ Confronts the 1990s, The Forward, 2010-11-10 (באנגלית)
- ^ Bookbinder, Judith (2005). Boston Modern: Figurative Expressionism as Alternative Modernism. Durham, NH: University of New Hampshire Press. p. 64.
- ^ 1 2 Glueck, Grace (1975-11-11). "Paintings by Levine Defy Abstract Trend". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-02-18.
- ^ Against The Grain: The Second Generation of Boston Expressionism, www.tfaoi.org
- ^ New Horizons in American Art
- ^ Frankel, Robert Stephen, Jack Levine. Rizzoli, 1989.
- ^ Jack Levine (1915 - 2010), artist, remembered, ArtfixDaily (באנגלית)
- ^ Artist Jack Levine Dies At NYC Home At Age 95 - CBS New York, www.cbsnews.com, 2010-11-09 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jack Levine - Artists - DC Moore Gallery, www.dcmooregallery.com (באנגלית)
- ^ Jack Levine, nationalacademy.emuseum.com (באנגלית)
- ^ Jack Levine at the Jewish Museum / Poser, Mimi; Levine, Jack | WNYC | New York Public Radio, Podcasts, Live Streaming Radio, News, WNYC (באנגלית)
- ^ Jack Levine at 90, artcritical, 2005-01-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Ruth Gikow, Jewish Women's Archive, 2021-06-23 (באנגלית)
- ^ Grimes, William (2010-11-09). "Jack Levine, a Painter Who Twinned Realism and Satire, Dies at 95". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-02-18.