רינה טלגם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רינה טלגם (נולדה ב-2 בדצמבר 1957) חוקרת אמנות, פרופסור חבר ומחזיקת הקתדרה על שם אליס ואדווארד וייננט לחקר תולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלגם היא בעלת תואר ראשון בהצטיינות בארכאולוגיה ובתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1983), תואר שני בהצטיינות (1988) מהתוכנית המשולבת בארכאולוגיה ובתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, ודוקטורט באותם תחומים (1996), שנכתב בהנחיות פרופסור עליזה כהן-מושלין ופרופסור יורם צפריר. בשנת 2000 היא השלימה לימודי בתר-דוטקורט באוניברסיטת אוקספור ובמוזיאון אשמולן.[1]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הצטרפה טלגם לסגל הבכיר של האוניברסיטה העברית. בשנת 2004 קודמה לדרגת מרצה בכיר, ובשנת 2012 לדרגת פרופסור חבר. טלגם הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת פנסילבניה והוזמנה ללמד כפרופסור אורחת באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת הגרגוריאנה ברומא.[1]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של טלגם עוסקים באמנות המזרח התיכון למן התקופה ההלניסטית (שלהי המאה הרביעית לפסה"נ) ועד סופה של התקופה האומיית (אמצע המאה השמינית לספירה). עבודותיה מתחקות אחר יחסי הגומלין בין הקבוצות האתניות והדתיות אשר פעלו במרחב זה והן בוחנות את השימוש באמנות ככלי להבניית זהות חברתית, תרבותית ודתית. מחקרים רבים פרי עטה עניינם פסיפסי הרצפה אשר עטרו בתי אמידים, ארמונות, בתי כנסת, כנסיות ומנזרים בישראל ובירדן. תחום מחקר נוסף שלה היא האמנות האומיית ומקורותיה הסאסאנים, ביזנטים, קופטים וערבים טרום מוסלמיים. מחקרים אחרים שלה עוסקים בתיאורים מילוליים של יצירות אמנות (אקפרסייס) מהם ניתן ללמוד על דרכי ההתבוננות בהיצגים חזותיים בשלהי העת העתיקה.[1]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 - פרס חירשמן לארכאולוגיה
  • 2013 - פרס מילקין על הצטיינות מתמשכת בהוראה,
  • 2016 - פרס נרקיס לחקר האמנות היהודית
  • 2018 - פרס הרקטור על הצטיינות במחקר, בהוראה ובתרומה לקהילת האוניברסיטה.
  • ספרה של טלגם "פסיפסים של אמונה; רצפות של יהודים, פגאנים, נוצרים, שומרונים ומוסלמים בארץ הקודש" זיכה אותה בפרס פולונסקי לחדשנות ויצירתיות במדעי הרוח לשנת 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]