האוניברסיטה העברית בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האוניברסיטה העברית בירושלים
סמל האוניברסיטה העברית.jpg
מרכז הסטודנט ע"ש פרנק סינטרה בהר הצופים ומגדל התצפית מאחוריו. משמאל האנדרטה לזכר חללי הפיגוע באוניברסיטה בצורת עץ נטוי ברחבה המרכזית של הקפוס
תאריך ההקמה: 1918 (הנחת אבן פינה)
1925 (פתיחת קמפוס הר הצופים)
סוג: אוניברסיטה ציבורית
נשיא: פרופ' מנחם בן-ששון
רקטור: אשר כהן
מנכ"ל: בילי שפירא
סטודנטים: 20,374‏[1]
סטודנטים לתואר ראשון: 11,249‏[1]
סטודנטים לתואר שני: 6,478‏[1]
סטודנטים לתואר שלישי: 2,541‏[1]
סטודנטים מתוקצבים: 19,170‏[2]
קמפוס: הר הצופים, אדמונד י' ספרא (גבעת רם), עין כרם; אילת; רחובות; בית דגן
דף הבית: new.huji.ac.il

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות מדענים, פרופסורים ידועים וחתני פרס נובל.

לאוניברסיטה ארבעה קמפוסים: קמפוס הר הצופים, קמפוס גבעת רם, קמפוס רחובות ובית החולים הדסה בעין כרם, ובהם עבודות אמנות רבות שנוצרו במשך המאה ה-20 והמאה ה-21.

תולדות האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת אוניברסיטה בארץ ישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר בשנת 1884 בוועידת קטוביץ. בקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל בשנת 1897, התקיים דיון על רעיון הקמת האוניברסיטה, בעקבות הצעתו של צבי הרמן שפירא. התוכנית המקורית לבניין האוניברסיטה תוכננה על ידי האדריכל הבריטי סר פטריק גדס, שמתוכה נבנה רק בניין הספרייה הלאומית, כיום ספריית הפקולטה למשפטים.

בט"ו באב ה'תרע"ח (24 ביולי 1918), נערך בהר הצופים טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, בהשתתפות הגנרל אלנבי, המופתי של ירושלים וד"ר חיים ויצמן שנאם את הנאום המרכזי.[3] כשבע שנים לאחר מכן, ב-1 באפריל 1925 (ז' בניסן ה'תרפ"ה), נערך טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית, בו נאמו הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל וחיים נחמן ביאליק. בשנים הראשונות עסקה האוניברסיטה במחקר בלבד, והוראה פורמלית התחילה רק בשנת 1928.‏[4] בתקופת המנדט הבריטי התקיימו לימודים לתואר שני ושלישי בלבד.

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית היה היושב ראש הראשון של חבר-הנאמנים, המוסד המנהל העליון של האוניברסיטה, וכן השתתפו בו גדולי הדור וביניהם אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד ומרטין בובר. חבר-הנאמנים בחר בד"ר יהודה לייב מאגנס לתפקיד קנצלר האוניברסיטה,[5] התואר לבעל סמכויות בתחום האקדמי וגם בתחום המנהלי, מעין שילוב של רקטור ונשיא, תפקיד שבוטל לימים. בעשור הראשון לקיומה של האוניברסיטה היה מאגנס הדמות המרכזית והמשפיעה ביותר על עיצוב דרכה. בשנת 1935, נערכה רפורמה מבנית באוניברסיטה. מאגנס המשיך אמנם לכהן בתפקיד הנשיא עד יום מותו (1948), אך רוב סמכויות הניהול האקדמי עברו לרקטור האוניברסיטה הראשון פרופ' הוגו ברגמן.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 קלטה האוניברסיטה אנשי מדע שעלו לארץ ישראל ממרכז אירופה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, בהם יעקב פולוצקי, שהצטרף לאוניברסיטה העברית בשנת 1934 והקים את החוג לבלשנות, לדיסלאוס פרקש שעלה ב-1935 והקים את המחלקה לכימיה פיזיקלית, ברנרד צונדק שמונה לפרופסור לגיניקולוגיה, חנוך אלבק, שמונה לפרופסור ולאחר מכן לראש המחלקה לתלמוד, מרטין בובר, שנקלט ב-1938 ואחרים.

עד שנת 1947 התקיימו באוניברסיטה שתי פקולטות: הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למדעי המתמטיקה והטבע. בעקבות פרסום תוכנית החלוקה, דנו אנשי האוניברסיטה בשאלה האם על האוניברסיטה להשאר כולה בירושלים מחוץ לגבולות המדינה העברית המוצעת, או שעליה לעבור לפתוח שלוחה בגבולות המדינה המוצעת. בנוסף, שקלו אנשי האוניברסיטה את השלמת מגוון הפקולטות של האוניברסיטה, כדי לספק את צורכי המדינה שעתידה לקום. בפברואר 1948 החליט הוועד הפועל שיש להרחיב את האוניברסיטה ולכונן שלוחות וכיתות הוראה בעיר ירושלים.[6]

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בול "האוניברסיטה" שהונפק ב-9 במאי 1950 ובו ציור של הספרייה הלאומית

בתום מלחמת העצמאות, קמפוס הר הצופים נותר אמנם בשליטת מדינת ישראל, אך בלא רצף טריטוריאלי עם חלקה היהודי של ירושלים. האוניברסיטה נאלצה למצוא משכן בבתים זמניים בעיר - כך, חלק מן הפקולטות ו"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", מוקמו בבניין טרה סנטה, המעבדות נדדו לשכונת ממילא, המחלקה למתמטיקה השתכנה במבנה של מלון המלך דוד, המחלקה לסטטיסטיקה - בבניין רטיסבון ואילו בתי-הספר לרפואה ולרפואת שיניים התמקמו במגרש הרוסים. ב-1953 הוחל בהקמת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. עם הקמתו, הועברו אליו מרבית הפקולטות של האוניברסיטה, לבד מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה שעבר ב1964 לקמפוס בית החולים הדסה עין כרם, והפקולטה לחקלאות שעברה לקמפוס בעיר רחובות. לאחר הקמת המדינה נפתחו תוכניות לימוד חדשות רבות ובהן הפקולטה למשפטים שפתחה את שעריה בשנת הלימודים תש"י 1950, והוחל במתן תארים לתלמידי תואר ראשון. האוניברסיטה העברית שימשה מודל לאוניברסיטאות החדשות שקמו בישראל בשנות החמישים והשישים.

עד שנת 1969 הונהג סינון בקבלה ללימודים רק בפקולטות למדעי הטבע ורפואה ובשאר הפקולטות התקבלו כל מי שעמד בדרישות הסף. אך עם הגידול במספר הסטודנטים הוחלט על סינון הסטודנטים למדעי החברה משנת 1970.‏[7]

עם איחוד ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. מרבית הפקולטות עברו בשנת 1981 להר הצופים, ובקמפוס גבעת רם נותרו בעיקר הפקולטה למדעי הטבע, האקדמיה ללשון העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. באותה השנה הוקם בקמפוס גבעת רם "מרכז ארצי לבחינות ולהערכה" המפעיל מבחנים לחיזוי הצלחה בלימודים האקדמיים, בהם הבחינה הפסיכומטרית.

האוניברסיטה העברית קיבלה בירושה מאלברט איינשטיין את כל כתבי היד שלו, והקימה את "ארכיון איינשטיין" שמכיל את כתביו. כמו כן העביר איינשטיין את זכויות היוצרים על כל כתביו לרשות האוניברסיטה. בבעלות האוניברסיטה חברת יישום - החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר עושה שימוש בידע ובהמצאות של סגל האוניברסיטה.

בשנת 2002 אירע פיגוע טרור במרכזו של קמפוס הר הצופים שבו נרצחו תשעה בני אדם.

בשנת 2006 למדו באוניברסיטה העברית למעלה מ-24,000 סטודנטים. עד לשנת 2003 העניקה האוניברסיטה כ-90,000 תארים אקדמיים.

סמל האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל האוניברסיטה העברית עוצב על ידי סגל זליג בשנת 1954. אף שהסמל של סגל לא הוגש על פי דרישות התקנון, בחר צוות השופטים בהצעתו והסמל אושר. את הכתוביות סביב הסמל הוסיף הגרפיקאי הירושלמי נחום מרון. הסמל מורכב מהאותיות אל"ף ועי"ן, ראשי תיבות של "אוניברסיטה עברית". בנוסף, הלהבה שמופיעה מעל האות עי"ן מסמלת את לפיד ההשכלה.

קמפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוניברסיטה ארבעה קמפוסים:

לאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת ובית חולים וטרינרי אוניברסיטאי בבית דגן.

קמפוס הר הצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים
הקמפוס בשנות ה-30
צילום אויר של קמפוס הר הצופים שנת 1990

קמפוס הר הצופים, שהוא הקמפוס הראשון של האוניברסיטה, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

הקמפוס נבנה סביב אחוזתו הגדולה של ג'ון גריי היל, עורך דין פרוטסטנטי מליברפול שהיה אוהד מושבע של הציונות. לפני מותו בשנת 1914 חתם היל הסכם עם חיים ויצמן וראשי הציונות על מסמך העברת אחוזתו ואדמותיה לידיהם לצורך הקמת הקמפוס. בתום המלחמה כיבדה אלמנתו את ההסכם, וכבר ביולי 1918 נורתה אבן הפינה של הקמפוס. ב-1924 נפתח המכון ללימודי היהדות, וב-1 באפריל 1925 התקיים טקס חנוכת האוניברסיטה בנוכחותם של הלורד ארתור ג'יימס בלפור, הרבנים הראשיים ובהם הרב קוק, נציגי מדינות, ארגוני צדקה ואנשי דת רבים.

באפריל 1930 נחנך בניין דוד ולפסון, ובו שוכנו הספרייה הלאומית והפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, ובה החוג לכימיה (בראשותו של חיים ויצמן), החוג למיקרוביולוגיה והחוג למתמטיקה. החוג לכימיה נפתח בבית האחוזה של ג'ון גריי-היל, ושאר מבני העזר שימשו את שאר המחלקות עד הקמת מבני הקבע שלהם.

עם פרוץ מלחמת העצמאות עזבו סגל ההוראה, המנהל והסטדנטים את הקמפוס בגלל צליפות יושבי הכפרים הערבים שבאזור. לאחר הסכמי שביתת הנשק בירושלים ב-30 בנובמבר 1948 נותר הר הצופים כמובלעת ישראלית בתוך שטח ירדן. במשך 19 שנה עד מלחמת ששת הימים. מחלקות האוניברסיטה העברית, ובית החולים הדסה, המשיכו לפעול במבנים אחרים בעיר, כמו בניין טרה סנטה (אליו עברה הספרייה הלאומית), מנזר נוטרדאם דה ז'רוזלם ועוד. כעבור כמה שנים, עם השלמת בניית הקמפוס בגבעת רם, הועברו הכיתות אליו. הקמפוס בהר הצופים אוכלס בחיילים ישראלים שאבטחו אותו. הם הוחלפו פעם בשבועיים על ידי שיירת משוריינים ישנים, בהתאם לנקבע בהסכמים בין ישראל וירדן.

עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. כל המבנים המקוריים השתמרו, למעט מבנה המכון לכימיה שהוסר כולו בשל מצבו הרעוע. מלאכת תכנון הקמפוס הופקדה בידי צוות האדריכלים דוד רזניק, שמואל שקד, רם כרמי וחיים קצף. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך בניינים שיועד בתחילה למחלקה למדעי הטבע (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בית ספר בצלאל) ולמגדל מים בתכנונם של האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור. בסופו של דבר הושארו מחלקות מדעי הטבע בקמפוס בגבעת רם, ואילו האחרות הועתקו להר הצופים. חלקים מהקמפוס נבנו בצורה הדומה למצודה סגורה ומבוצרת.‏[8] האקדמיה הלאומית לאומנויות - "בצלאל" עברה אל קמפוס הר הצופים בשנת 1980 כשנה לאחר מכן עברו הפקולטות למדעי הרוח ומדעי החברה, ובתי הספר לחינוך ולעבודה סוציאלית אל קמפוס הר הצופים.

הגנים הלאומיים בהר הצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרום לקמפוס הר הצופים נמצא הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק שבו מצויים: המצפור ע"ש גליק, המצפור ע"ש הלברט, רחבת כיכר החיים, ו-בית הקברות של המושבה האמריקאית בירושלים. מצפון לקמפוס מצוי הגן הבוטני הלאומי ע"ש מונטגיו למפורט ובו נמצאת "מערת ניקנור" שבה קבורים מנחם אוסישקין, ויהודה לייב פינסקר. את הגן הלאומי חוצה מנהרת הר הצופים.

קמפוס אדמונד י' ספרא (גבעת רם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפוס אדמונד י' ספרא (גבעת רם) או קריית אדמונד י' ספרא (גבעת רם) נבנה באזור גבעת רם בירושלים החל משנת 1953. בניית הקמפוס בגבעת רם באותה עת באה לתת מענה למצב שנוצר בתום מלחמת העצמאות. קמפוס הר הצופים היה להלכה בשליטת ישראל, אך בהיעדר רצף טריטוריאלי עם חלקה היהודי של ירושלים לא ניתן היה להשתמש בו, והאוניברסיטה נאלצה למצוא משכן אחר בבתים זמניים בעיר.

עם איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים החלה חזרה הדרגתית לפעילות בקמפוס הר הצופים. מרבית הפקולטות עברו בשנת 1981 להר הצופים, ובגבעת רם נותרו בעיקר הפקולטה למדעי הטבע (מכון רקח לפיזיקה), בית הספר לספרנות ארכיונאות ומידע, האקדמיה ללשון העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. בשנת 2005 שונה שמו הרשמי של הקמפוס ל"קמפוס אדמונד י' ספרא (גבעת רם)", על שמו של הנדבן אדמונד י' ספרא. בשנת 2012 הודיעה הממשלה על הפיכתה של האקדמיה ללשון העברית לגוף עצמאי. היא תעבור לבניין שייבנה במרכז ירושלים.


תכנון הקמפוס ובנייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפוס האוניברסיטה נבנה על פי עקרונות קריית הממשלה הסמוכה - בסגנון "עיר הגנים" האנגלית המורכבת ממבנים פזורים בשטח ירוק שאת כולו מקיף כביש טבעתי. סגנון זה היה אופייני לאוניברסיטאות שנבנו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 ברחבי העולם. הקמפוס תוכנן על ידי האדריכלים ריכרד קאופמן, היינץ ראו ויוסף קלארווין. הקמת המבנים הושלמה עד שנת 1967, מועד שבו הוחלט על העברת חלק מהפקולטות לקמפוס הר הצופים.

מבני הקמפוס בנויים בסגנון המודרני שהיה מקובל בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 - מבנים קופסתיים שבחזיתם חלונות גדולים המוצלים בתריסי בטון (המכונים "בריס סוליי" - "Brise Soleil").

מבנים בעלי חשיבות בקמפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, קיימים שני מרכזי מעונות בקמפוס גבעת רם:

  • מעונות "צוויג" ("הקריה") - מגורי סטודנטים לתואר ראשון.
  • מעונות "ליברמן" - מגורי סטודנטים לתארים מתקדמים.

בעבר פעלו בקמפוס גבעת רם גם "מעונות האלף". בשנת 2001 נסגרו מעונות אלו וכיום ממוקם שם "כפר ההייטק".

פקולטות האוניברסיטה ובתי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין בית הספר לרפואה, קמפוס בית החולים הדסה עין כרם
קמפוס הפקולטה לחקלאות ברחובות

בקמפוס הר הצופים שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור.

מרכזים, משרדים ויחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדה באקדמיה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוניברסיטה העברית מוניטין בינלאומיים והיא נמנית עם המוסדות הנודעים בעולם להשכלה גבוהה. באוגוסט 2006, למשל, דורגה בשבועון ניוזוויק במקום ה-82 בין 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם. דירוג ה-Times Higher Education מיקם את האוניברסיטה העברית במקום ה-93 בשנת 2008, במקום הגבוה ביותר בין אוניברסיטאות המזרח התיכון[9]. לפי דירוג שנחאי היא מדורגת במקום ה-53 בעולם לשנת 2012.[10] האוניברסיטה העברית היא הראשונה מבין האוניברסיטאות בישראל שנכנסה לרשימת המאה. בדירוג זה דורגה האוניברסיטה בשנת 2012 גם:

כמו כן רשמה האוניברסיטה הישגים מרשימים נוספים:

ספריות האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספריות האוניברסיטה העברית

מערך הספריות של האוניברסיטה, השוכן בארבעת הקמפוסים שלה, כולל עשר ספריות, שבאוספן (2012) למעלה מ-2.5 מיליון פריטים, עשרות אלפי כותרי כתבי עת (מרביתם אלקטרוניים) ומאות מאגרי מידע אלקטרוניים.

תוכניות לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות לימודים ייחודיות לתואר ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית לימודים נוספת המיועדת לתלמידי התואר הראשון היא תוכנית אבני פינה. מדובר בתוכנית העשרה אקדמית נסיונית שהחלה פעילותה בשנת תש"ע, על בסיס תוכניות דומות הנהוגה ברבות מהאוניברסיטאות בארצות הברית, המכירות בחשיבות הרחבת האופקים בתואר הראשון. מטרתה היא להקנות סל ידע בסיסי לכל סטודנט בתואר הראשון, ללא קשר לחוג בו הוא לומד. התוכנית מאפשרת לתלמידי האוניברסיטה העברית להירשם למגוון רחב של קורסים בנושאים שונים כחלק מהתואר.

בראשית שנות התשעים היו תת-מסלולי לימוד במסגרת התואר הראשון בביולוגיה. הן הציעו קורסים עשירים יותר לתלמידי השנה השנייה והשלישית של תוכנית הלימודים הכללית בביולוגיה שרצו להתרכז בתחומים מסוימים יותר של הדיסיפלינה. אולם נסיון זה לא צלח ותת מסלולי הלימוד האלה בוטלו.

תוכניות מצטיינים לתואר ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוניברסיטה כמה תוכניות לימוד כלליות לסטודנטים מצטיינים לתואר ראשון, ובהן תוכנית אמירים (רוח), תוכנית לסטודנטים מצטיינים במדעי הרוח; אמירים (טבע), תוכנית לסטודנטים מצטיינים במדעי הטבע; ותוכנית "רביבים" לסטודנטים מצטיינים ללימודי יהדות המתעתדים ללמד יהדות בבתי ספר ממלכתיים. עוד תוכנית מצטיינים היא "עתידים: צוערים למנהל הציבורי-רוחות של שינוי". תוכנית זו מטפחת עתודת מנהיגות צעירה המעוניינת לתרום לשיפור פני החברה באמצעות הצטרפות בוגריה לעמדות מפתח בשירות הציבורי. כל הסטודנטים בתוכניות המצטיינים הכלליות של האוניברסיטה זכאים למלגת שכר לימוד מלאה ולמלגות נוספות.

בנוסף על תוכניות מצטיינים אלה, קיימות תוכניות מצטיינים פקולטאיות וחוגיות בתחומים אלו: משפטים, ביולוגיה (תוכנית "אתגר") והיסטוריה.

הלימודים האקדמיים במסגרת תוכנית תלפיות מתקיימים באוניברסיטה העברית.

תוכניות לימודים ייחודיות לתואר שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאי האוניברסיטה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
ד"ר יהודה לייב מאגנס 1925 - 1948 הנשיא הראשון של האוניברסיטה.

כיהן במקביל כקנצלר האוניברסיטה בשנים 1925- 1935

סר אריה (לאון) סימון 1948 - 1949 ממלא מקום
פרופ' זליג ברודצקי 1949 - 1952
פרופ' בנימין מזר 1953 - 1961
פרופ' יואל רקח 1961 - 1962 ממלא מקום
ד"ר אליהו אילת 1962 - 1968
ד"ר אברהם הרמן 1968 - 1983
פרופ' דן פטינקין 1983 - 1986
פרופ' אמנון פזי 1986 - 1990
פרופ' יורם בן פורת 1990 - 1992
פרופ' חנוך גוטפרוינד 1992 - 1997
פרופ' מנחם מגידור 1997 - 2009
פרופ' מנחם בן ששון 2009 - מכהן

חוקרים ובוגרים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי האוניברסיטה העברית ובוגריה ניצבים בקדמת המדע בעולם. דוגמאות אחדות:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים
  • אורי כהן, ההר והגבעה – האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2006.
  • שאול כ"ץ ומיכאל הד (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, שורשים והתחלות, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1997.[12]
  • חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, התבססות וצמיחה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2005.
  • חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2009.
  • דוד קרויאנקר, האוניברסיטה העברית, גבעת רם – תכנון ואדריכלות 2002-1953, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2002.[13]
  • Yaacov Iram, Curricular and Structural Developments at the Hebrew University, 1928-1948, History of Universities, Vol. 11, 1992, pp. 205-241.
  • Research 2000, The Authority for Research and Development, The Hebrew University of Jerusalem 2000
עבודות גמר
  • דיאנה דולב, האדריכלות של האוניברסיטה העברית 1948-1918, עבודת גמר,, אוניברסיטת תל אביב, 1990.
  • דני יעקובי, הכשרת מורים והאוניברסיטה העברית בתקופת המנדט, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1995.
מאמרים

פתיחת האוניברסיטה ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arieh Goren, Sanctifying Scopus: Locating the Hebrew University on Mount Scopus, in Elishiva Carlebach, John M. Efron, David N. Myers (eds.), Jewish History and Jewish Memory: Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi , Hanover and London, 1998, pp. 330-347.

הישגים אקדמיים

קמפוס הר הצופים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 לפי טבלה 2 - סטודנטים באוניברסיטאות באתר המועצה להשכלה גבוהה, נכון לשנת הלימודים ה'תשע"א (2010-2011)
  2. ^ התקציב הרגיל של ות"ת לשנת הלימודים תשע"ג נספח 4
  3. ^ "יריית אבן הפינה" כפי שזה נקרא אז (אתר האוניברסיטה העברית) וכן: כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל תרע"ח-תרצ"ו 1917-1935, בעריכת ימימה רוזנטל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 19.
  4. ^ חוגי ההוראה הראשונים באוניברסיטה העברית, The Avraham Harman Institute of Contemporary Jewry,‏ באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
  5. ^ הערך: האוניברסיטה העברית, האנציקלופדיה העברית, כרך ו' (ארץ ישראל), עמ' 1029.
  6. ^ נתן פיינברג, לתולדות הפקולטה למשפטים, משפטים, תשרי תשל"ו-1975, עמ' 233-241. (פורסם קודם לכן ב"האוניברסיטה", יולי 1966).
  7. ^ יחיאל לימור, סלקציה בקבלת תלמידים במדעי החברה תונהג החל מהשנה הבאה בירושלים, מעריב, 22 בדצמבר 1969
  8. ^ דוד קרוינקר, ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה, הוצאת ביתן זמורה, 1988.
  9. ^ World Ranking 2008: The Top 200 World Universities,‏ October 2008.
  10. ^ דירוג שנגחאי 2012
  11. ^ נבחרה על ידי כתב העת היוקרתי Nature לאחת מארבעת המדענים הצעירים המבטיחים בעולם
  12. ^ ביקורת: מנחם קליין, ‏עם מי כרתה האוניברסיטה העברית ברית מילים?, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 166-155
  13. ^ ביקורת: דיאנה דולב, אלבום, לא מחקר ביקורתי, באתר הארץ, 16 במרץ 2003


אוניברסיטאות בישראל
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל · האוניברסיטה העברית בירושלים · מכון ויצמן למדע · אוניברסיטת בר-אילן
אוניברסיטת תל אביב · אוניברסיטת חיפה · אוניברסיטת בן-גוריון בנגב · האוניברסיטה הפתוחה · אוניברסיטת אריאל בשומרון
Sciences humaines.svg