לדלג לתוכן

רמת דקאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמת דקאן (רמה)
מדינה הודוהודו הודו
מדינות

במרביתה:אנדרה פרדש, קרנטקה, מהרשתרה, טלנגאנה,

בחלקים ממנה:,קראלה, טמיל נדו
שטח 422,000 קמ"ר
גובה 600 מטרים
קואורדינטות 15°N 77°E / 15°N 77°E / 15; 77
Deccan, India.png
מפה

רמת דקאן (באנגלית: Deccan Plateau) או הרמה החצי-אינסולרית, היא רמה המשתרעת על פני שטח של 422,000 קמ״ר בחלקו הדרומי של חצי האי ההודי. הרמה מהווה את מרבית חצי האי דקאן, ומשתרעת מרכסי סאטפורה ווינדהיה בצפון ועד לשוליים הצפוניים של טמיל נאדו בדרום. היא מתוחמת על ידי רכסי ההרים של הגהאטים המזרחיים והגהאטים המערביים לצדדיה, המפרידים את האזור ממישורי החוף המזרחיים וממישורי החוף המערביים בהתאמה. הרמה מכסה את מרבית מדינות הודו אנדרה פרדש, קרנאטקה, מהאראשטרה וטלנגאנה, למעט האזורים החופיים שלהן, וכוללת חלקים קטנים מקרלה ומטמיל נאדו.

הרמה מתאפיינת בתוואי שטח סלעי עם גובה ממוצע של כ-600 מטר. היא מחולקת למשנה לרמת מהאראשטרה, רמת קרנאטקה, ורמת ראיאלאסימה וטלנגאנה. מדרגות דקאן בצפון-מערב נוצרו מרובד מרובה של סלעי יסוד שהורבדו על ידי זרמי לבה בזלתית בעקבות התפרצות געשית אדירה שהתרחשה בסוף תקופת הקרטיקון (לפני 66 מיליון שנים). התשתית הסלעית התחתונה מורכבת מגרניט וסלעי משקע שנוצרו במהלך עידן הפרקמבריון והיווצרות גונדוונה.

האזור מהווה אחד מאגני הניקוז העיקריים של הודו, כאשר נהרות איתן רבים כגון גודבארי, קרישנה, וקאוורי זורמים דרכו. הרמה משתפעת במתון ממערב למזרח, מה שגורם למרבית הנהרות המרכזיים לזרום מזרחה לעבר מפרץ בנגל. מכיוון שהגהאטים המערביים חוסמים את הרוחות נושאות הגשם, אזור הרמה יבש יותר מאזור החוף ובעל אקלים צחיח למחצה.

אזור רמת דקאן נשלט על ידי מספר ממלכות בהיסטוריה ההודית, כגון פלאווה, צ'ולה, פנדיה, סאטווהאנה, צ'לוקייה, רשטראקוטה, הויסאלה, קדמבה, קקאטייה, וגאנגה המערבית. בתקופת ימי הביניים המאוחרת יותר, הרמה התחתונה נשלטה על ידי אימפריית ויג'איאנגר, והחלק העליון נשלט על ידי הממלכה הבחמנית, וממשיכות דרכה, סולטנויות דקאן. מאוחר יותר שכנו בה ממלכת מייסור, הקונפדרציה המראטהית, ונחלות הניזאם. האזור היה תחת שליטת הראג' הבריטי במשך כמעט שני מאות שנים לפני עצמאות הודו בשנת 1947. הארגון מחדש של מדינות הודו בשנות ה-50 הוביל ליצירת מדינות על בסיס קווים לשוניים.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "דקאן" היא גרסה שעברה אנגליזציה של המילה בפראקריט dakkhaṇa, שהתפתחה מהמילה בסנסקריט "dakṣiṇa", שפירושה "דרום".[1][2][3]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיארוך פחמן-14 מראה מרבצי אפר הקשורים לתרבויות הנאוליתיות באזור המתוארכים לשנת 8000 לפני הספירה. לקראת תחילת שנת 1000 לפני הספירה, שימוש בברזל התפשט ברחבי האזור, אף על פי שראיות גאולוגיות אינן מצביעות על קיומה של תקופת ברונזה מפותחת במלואה לפני תקופת הברזל.[4] לפחות מאז המאה הראשונה לפני הספירה, האזור היה מקושר לדרך המשי והיה מעורב במסחר עם אגן הים התיכון ומזרח אסיה.[5][6][7]

מפת הדקאן במאה ה-14 לספירה

מספר שושלות כגון פנדיה ממאדוראי, הצ'ולה מטאנג'אבור, הזמורינים (אנג') מקוז'יקוד, הסאטווהאנה מאמראוואטי, הפלאווה מקאנצ'י, הקדמבה מבנבאסי, הגאנגה המערבית מקולאר, הרשטראקוטה ממניאקהטה, הצ'לוקייה מבאדאמי, ההויסאלה מבלור, והקקאטייה מאורוגאלו שלטו באזור מהמאה ה-6 לפני הספירה ועד למאה ה-14 לספירה.[8][9] בימי הביניים המאוחרים, אימפריית ויג'איאנגר כבשה את מרבית החלק הדרומי של אזור הרמה.[8][10] החלק העליון נשלט על ידי הממלכה הבחמנית,[11][12] ומאוחר יותר על ידי ממשיכות דרכה, סולטנויות דקאן.[9][13]

האירופאים הגיעו במאה ה-15 לספירה ועד לאמצע המאה ה-18, הצרפתים והבריטים היו מעורבים במאבק ממושך על שליטה צבאית באזור.[14] האימפריה המראטהית, שנוסדה על ידי צ'הטראפטי שיוואג'י, כבשה לזמן קצר את האזור בתחילת המאה ה-18 לספירה.[15][16][17] לאחר תבוסת ממלכת מייסור בסוף המאה ה-18 ומרד ולור בשנת 1806 לספירה, חברת הודו המזרחית הבריטית איחדה את שלטונה על מרבית האזור. האימפריה הבריטית השתלטה על האזור מידי חברת הודו המזרחית הבריטית בשנת 1857.[9][18]

במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי, האזור חולק בין נשיאות מדראס, נשיאות בומביי, מדינת היידראבאד, ומייסור.[19][20] האזור שיחק תפקיד מרכזי בתנועת העצמאות ההודית.[21] לאחר עצמאות הודו בשנת 1947, מרבית האזור אורגן בארבע מדינות: מדינת בומביי, מדינת היידראבאד, מדינת מדראס, ומדינת מייסור.[22] הארגון מחדש של מדינות הודו על בסיס קווים לשוניים בשנות ה-50 הוביל ליצירת המדינות אנדרה פרדש, קרנאטקה, קרלה, מהאראשטרה, וטמיל נאדו.[23][24][25] טלנגאנה נוצרה בשנת 2014 על ידי פיצול אנדרה פרדש.[26][27]

גאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טופוגרפיה של האזור.
מדרגות דקאן נוצרו על ידי זרמי לבה בעידן הקרטיקון (66 מיליון שנים).

רמת דקאן היא אחת מתצורות היבשה העתיקות והיציבות ביותר בתת-היבשת ההודית.[28] הרמה מתאפיינת בתוואי שטח סלעי בגובה ממוצע של כ-600 מטר.[9] מדרגות דקאן מורכבות משכבות מרובות של סלעי יסוד, בעובי של מעל 2 קילומטר. סלעים אלה נוצרו על ידי זרמי לבה בזלתיים שבקעו ממעמקי קרום כדור הארץ בעקבות התפרצות געשית אדירה.[28][29] אירוע ההתפרצות התרחש בסוף תקופת הקרטיקון (לפני 66 מיליון שנים) והוא ההתפרצות הגעשית השנייה בגודלה שתועדה אי פעם על פני היבשה. מדענים מציינים כי האירוע הגעשי שחרר כמויות גדולות של אפר, אבק ופחמן דו-חמצני לאטמוספירה. השחרור חסם את קרינת השמש מה שהוביל לטמפרטורות נמוכות יותר וגרם לשינויי אקלים משמעותיים בכדור הארץ. ההתפרצות הובילה לרמות גבוהות של גופרית, כלור וגזים רעילים אחרים באטמוספירה. יש טוענים שהאירוע הגעשי תרם להכחדתם של מינים שונים, כולל חלק מן הדינוזאורים.[29]

המשקעים הגעשיים משתרעים על פני מעל 500,000 קמ״ר כשהם מקיפים את הרמות המרכזיות הגובלות. המשקעים מורכבים משלוש תת-קבוצות המבוססות על זמן ורמת ההרבדה.[30] מתחת למשקעי הלבה שוכנים סלעי גרניט וסלעי משקע שנוצרו במהלך עידן הפרקמבריון והיווצרות גונדוונה.[30] מישור אינדוס-גנגס נשען על סלעים גבישיים קשים המחברים את אזור ההימלאיה עם אזור הרמה.[31] מלבד גרניט, חלקים מהאזור מורכבים מסלעים מותמרים כגון גנייס וצפחה.[32] אזור רמת דקאן עשיר במרבצי מחצבים כגון עפרת ברזל, פחם, ומיכה. אבנים יקרות וחצי יקרות נכרו אף הן באזור.[28][33] מרבצי אורניום גדולים התגלו באזור במאה ה-21.[34][35][36] ישנם שני סוגי קרקע עיקריים, המרכיבים תת-אזורים נפרדים ברמה. מרבית האזור המורכב מסלע בזלתי יסודי המורכב מאדמה שחורה. קרקעות אלו בעלות תכולת חרסית גבוהה השומרות על לחות ועמידות בפני סחף, אך מאופיינות בסדקים במהלך העונה היבשה. אזור מישור הסחף הגנייסי באזורי המשקעים הנמוכים במזרח הגהאטים המערביים מורכב מאדמה אדומה בלתי פורייה.[32][37]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזורי הודו, המראים את רמת דקאן מוקפת ברכסי ההרים השונים.

היסטוריונים השתמשו במונח דקאן באופן שונה במהלך תקופות זמן שונות. פרישטה (מהמאה ה-16), ר. ג. בהאנדארקר (1920) וריצ'רד איטון (2005) תוחמים את האזור לפי קווים לשוניים.[38][37] ק. מ. פאניקאר (1969) הגדיר אותו ככל חצי האי ההודי מדרום להרי וינדחיה.[37] סטיוארט גורדון (1998) מציין כי דקאן הוא "מונח יחסי" והיסטורית גבול הדקאן השתנה מנהר טאפטי לנהר גודבארי, בהתאם לגבול הדרומי של האימפריות הצפוניות, ומשמש לציון "האזור מעבר לגבול הדרומי של ממלכה שבסיסה בצפון" של הודו.[39]

גאוגרפים הגדירו את היקף אזור דקאן באמצעות מאפיינים פיזיים ומדדים שונים כגון משקעים, צמחייה או סוג הקרקע.[38] על פי הגדרה גאוגרפית רחבה יותר, האזור מורכב מהרמה החצי-אינסולרית השוכנת מדרום לחוג הסרטן, והמתוחמת על ידי רכסי וינדחיה וסטפורה בצפון.[37]

הידרוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת משקעים שנתית ממוצעת המציגה את אזורי המשקעים המועטים בפנים הרמה.

דקאן מהווה אחד מאגני הניקוז העיקריים של הודו, ומהווה מוצאם של נהרות איתן רבים.[40] מערכות הנהרות העיקריות שמוצאן בהרי גהט המערביים הן גודבארי, קאוורי וקרישנה.[32][41] מרבית הנהרות זורמים מזרחה לעבר מפרץ בנגל בשל השיפוע התלול יותר ממזרח למערב, ורק מיעוטם זורמים בכיוון ההפוך.[40] הנחלים והנהרות מביאים ליצירת מפלי מים רבים באזור.[42] חלק מהנהרות נחסמו בסכרים למטרות אנרגיה הידרואלקטרית והשקיה, עם מאגרים גדולים הפזורים ברחבי האזור.[43][44]

באזור שורר במידה רבה אקלים צחיח למחצה בחלקים הצפוניים ואקלים טרופי במרבית האזורים האחרים. חודשי הקיץ בין אפריל למאי הם יבשים וחמים כאשר הטמפרטורות המרביות עולות לעיתים קרובות מעל 40 מעלות צלזיוס.[28] במהלך חודשי הקיץ היבשים של אפריל–מאי, חום מצטבר במרכז הרמה, ושואב אוויר מהים. האוויר, האוסף לחות בדרכו וזורם מזרחה מהים הערבי, נחסם על ידי הרי גהט המערביים.[45] האוויר העולה מתקרר ומביא למשקעים אורוגרפיים לאורך החוף המערבי, המציינים את תחילת עונת המונסון ביוני.[46]

עד שהאוויר עולה מעל ההרים, הוא הופך ליבש, מה שמוביל לאזור צל גשם עם מעט מאוד גשמים בצד המוגן מרוח לעבר פנים רמת דקאן. רוחות המונסון המקיפות את חצי האי ונעות ממזרח ממפרץ בנגל עוברות מעל הגהאטים המזרחיים ומביאות מעט גשמים לאזור המזרחי של הרמה.[47] האזור מקבל את מרבית המשקעים במהלך החודשים יולי עד ספטמבר והגשמים מזינים את הנהרות הזורמים לאגנים ואז למפרץ בנגל.

צמחייה ובעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור קיימת מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים, הנובעת מהאקלים והגאוגרפיה המגוונים שלו. שטחי בתה נפוצים באזורים בעלי משקעים מועטים, עם יערות נשירים יבשים הנמצאים בחלק הדרומי של הרמה.[48] החורשות של האזור עתיקות יותר מהרי ההימלאיה. החלק המרכזי של הרמה מכוסה בחורשות המורכבות מעצים כגון הארדוויקיה, טיק, אלביציה צהובה, אקסלווד, בוסווליה ועצי שיטה.[28] האזור מאכלס אוכלוסיות משמעותיות של טיגריסים בנגליים בסכנת הכחדה ופילים הודיים בסכנת הכחדה.[49][50] יונקים אחרים הנמצאים באזור כוללים גאור, אנטילופה הודית, צבי הודי, ארבע קרן, תאו אסייתי ודול מצוי.[28]

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת צפיפות אוכלוסין של הודו, המציגה את אזור הרמה בדלילות אוכלוסין

הקבוצה הלשונית הגדולה ביותר באזור היא משפחת השפות הדראווידיות, המונה כ-73 שפות.[51] הטלוגים והקנאדיגים דוברי טלוגו וקאנדה מהווים את הקבוצות הדמוגרפיות העיקריות באזור המרכזי. טמילים ומלאילים מהווים חלק מאוכלוסיית הקצה הדרומי של הרמה. מראטהים, הדוברים מראטהית, שפה הודו-ארית, מהווים את הרוב בחלק הצפון-מערבי של הרמה.[52] אנגלית מדוברת גם היא בהרחבה באזורים העירוניים של האזור.[53] דקאני, ניב אזורי של אורדו, מדובר על ידי המוסלמים.[54][55][56]

עדויות לדת פרהיסטורית באזור מגיעות מציורי סלע מפוזרים מהתקופה המזוליתית המתארים ריקודים ופולחנים, כגון פטרוגליפים של קופגל במזרח קרנאטקה, באתרים מתקופת האבן.[57] הינדואיזם היא הדת העיקרית באזור.[58][59]

שיעור הפריון הכולל באזור היה נמוך מרמת תחלופת האוכלוסייה וכתוצאה מכך, חלקה היחסי של אוכלוסיית האזור מכלל אוכלוסיית הודו ירד בארבעת העשורים האחרונים.[60][61][62][63] כלכלותיהן של מדינות האזור הציגו צמיחה גבוהה מהממוצע הלאומי במהלך שלושת העשורים האחרונים. למרות השיפור בחלק מהמדדים הסוציו-אקונומיים, עדיין קיים פער רחב בין שכבות חברתיות שונות באזור.[64][65][66]

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות מהווה אתגר באזורים בעלי משקעים מועטים, הדורשים השקעה במתקני השקיה נוספים, בניגוד לחקלאות בעמקי הנהרות.[67] חקלאות מהווה את העיסוק ומקור הפרנסה העיקרי באזור.[68][69] אורז הוא המזון הבסיסי והגידול העיקרי של האזור.[70] גידולים נוספים המעובדים באזור כוללים קנה סוכר, בננה, כותנה, כורכום, דוחנים, קטניות ותבלינים.[71][72][73] המרכזים העירוניים הם תורמים משמעותיים לכלכלת טכנולוגיית המידע ההודית והגלובלית.[74][75][76] נוכחותם של מרכזים אלה דרבנה צמיחה כלכלית ומשכה השקעות זרות ומהגרי עבודה מאזורים אחרים בהודו.[77] ייצור וטקסטיל מהווים תעשיות מרכזיות נוספות באזור.[78][79][80][81]

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סארי הנלבש על ידי נשים באזור.

על פי הגדרת משרד התרבות של ממשלת הודו לקידום ושימור המורשת התרבותית, האזור שייך לתחום השיפוט של מרכזי התרבות של אזור המערב והדרום.[82] נשים לובשות באופן מסורתי "סארי", בגד המורכב מבד עוטף באורך בין כארבע וחצי מטרים ועד כשמונה מטרים וברוחב של בין 60 ס"מ ועד כ-120 ס"מ. הסארי נכרך בדרך כלל סביב המותניים, כאשר קצה אחד עטוף מעל הכתף, תוך חשיפת המותניים, שכן לפי הפילוסופיה ההודית, הטבור נחשב למקור החיים והיצירתיות.[83][84][85] הגברים לובשים "דוטי", פיסת בד מלבנית לבנה ולא תפורה באורך כ-4.5 מטרים, לעיתים קרובות עם שוליים מפוספסים בצבעים בהירים. הדוטי נכרכת בדרך כלל מסביב למותניים והרגליים ונקשרת במותניים.[86] "לונגי" צבעוני עם דפוסי בטיק טיפוסיים הוא סגנון הלבוש הגברי הנפוץ ביותר באזורים הכפריים. אנשים באזורים עירוניים לובשים בדרך כלל ביגוד מחויט, בהתאם ללבוש מערבי. בבתי ספר, מדים בסגנון מערבי נלבשים על ידי בנים ובנות, אפילו באזורים כפריים.[87]

באזור יש מטבח עשיר המורכב ממאכלים מסורתיים צמחוניים ושאינם צמחוניים.[88][89] הדרך המסורתית לאכול ארוחה כוללת אכילת מזון המוגש על עלי בננה ביד ימין.[90][91] אורז הוא המזון הבסיסי בארוחות האזור.[92] בהאקרי, מאכל העשוי מדוחן ורוטי, או צ'פאטי העשוי מחיטה המוגשים עם דאל, פופולריים בחלקים הצפוניים והמערביים של האזור.[93] "אידלי" ו-"דוסה" המוגשים עם סמבאר וצ'אטני לארוחת בוקר ואורז המוגש עם "סמבאר" ו-"ראסאם" לארוחת צהריים פופולריים בחלקים המזרחיים והדרומיים של האזור.[94][95][96] המטבח ההיידראבאדי מפורסם בשל ה"ביריאני", מאכל העשוי מאורז ובשר.[97]

אדריכלות דראווידית (משמאל), וסארה (במרכז) ונגארה.

האזור הוא ביתם של צורות מוזיקה וריקוד שונות כגון קוצ'יפודי, לאוני, יקשגאנה ובהראטנאטיאם.[98][99][100] קיימים שלושה סגנונות נפרדים של אדריכלות מקדשים הינדים: הסגנון הדראווידי של טמיל נאדו ואנדרה פרדש, סגנון הווסארה של קרנאטקה וטלנגאנה, וסגנון הנגארה של מהאראשטרה.[101] באדריכלות הדראווידית, המקדשים דומים לפירמידות שער גדולות או "גופוראם" הממוקמים במתחמים מרובעים המקיפים את המקדש עם אולמות מעוטרי עמודים גדולים.[102][103][104] "וימאנאם" הם מבנים דומים הנבנים מעל ה"גרבהגריה" שהוא האזור המקודש הפנימי של המקדש, אך הם בדרך כלל קטנים יותר מהגופוראמים של האדריכלות הדראווידית.[105] בסגנון הנגארה, המקדשים כוללים מגדל אחד או יותר מסוג "שיקארה", שהם מגדלים הדומים לווימאנות.[106] סגנון הווסארה הוא הכלאה של שני סגנונות אדריכליים אלו.[107][108]

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפלגות כבישים מהירים עם צפיפות אוכלוסין.

קיימת רשת כבישים ענפה המורכבת מכבישים מהירים לאומיים, כבישים מהירים מדינתיים וכבישים אחרים באזור. "מרובע הזהב", שהוא ציר תחבורה חשוב המחבר בין הערים המרכזיות בהודו, חוצה את האזור.[109] שירותי אוטובוסים ציבוריים מסופקים ברובם על ידי תאגידי תחבורה בניהול המדינה.[110][111][112][113]

מסילת המדראס הוקמה בשנת 1845 ומסילת חצי האי ההודי הגדולה נוסדה בשנת 1849. הבנייה בקו הראשי הראשון בדרום בין רויאפוראם במדראס לארקוט החלה בשנת 1853, והחלה לפעול ב-1 ביולי 1856.[114] בשנת 1879 הוקמה חברת "מסילת מדינת הניזאם המובטחת" אשר בנתה קווי רכבת ברחבי מדינת היידראבאד דאז, וחברת "מסילת מדינת מייסור" הוקמה לצורך בניית שלוחה של מסילת מדראס במדינת מייסור.[115] בשנת 1880 בנתה "מסילת חצי האי ההודי הגדולה" רשת רכבות המסתעפת ממדראס.[116][117] מסילת מדראס ודרום מהראטה הוקמה ב-1 בינואר 1908 על ידי מיזוג מסילת מדראס ומסילת דרום מהראטה.[118][119] בשנת 1950 היו כ-42 חברות רכבת שונות ברחבי המדינה, אשר מוגזו בשלבים ליצירת ישות יחידה בשם רכבות הודו.[120][121] ב-14 באפריל 1951, מסילת המדראס ודרום מהראטה, מסילת דרום הודו, ומסילת מדינת מייסור מוגזו ליצירת "הרכבת הדרומית", אשר הוותה את האזור הראשון של "רכבות הודו".[122] האזור המערבי הוקם ב-5 בנובמבר 1951, האזור הדרומי-מרכזי ב-2 באוקטובר 1966, והאזור הדרומי-מערבי ב-1 באפריל 2003.[123] מרבית אזור הדקאן מכוסה על ידי ארבעת האזורים הללו, כאשר חלקים קטנים ממישורי החוף מכוסים על ידי רכבת החוף המזרחי ורכבת קונקאן.[124] מערכות מטרו ופרבריות פעילות בערים המרכזיות.[125][126]

תחבורה אווירית באזור החלה בשלהי שנות ה-1910, ושירותי תעופה מסחריים החלו בשנות ה-1930.[127][128][129] באזור פועלים מספר נמלי תעופה בינלאומיים ומקומיים.[130][131] נמל התעופה הבין-לאומי צ'נאי משמש כמטה האזורי הדרומי של רשות נמלי התעופה של הודו, כאשר האזור הדרומי כולל את המדינות אנדרה פרדש, קרנאטקה, קרלה, טמיל נאדו וטלנגאנה, ונמל התעופה הבין-לאומי צ'הטרפטי שיוואג'י מהרג' משרת את מדינת מהאראשטרה.[132] האזור הדרומי כפוף לפיקוד האווירי הדרומי של חיל האוויר ההודי והאזור הצפון-מערבי כפוף לפיקוד האווירי הדרומי-מערבי.[133]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רמת דקאן בוויקישיתוף
  • רמת דקאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Yule, Henry; Burnell, A. C. (13 ביוני 2013). Hobson-Jobson: The Definitive Glossary of British India. Oxford University Press. ISBN 978-0-191-64583-9.
  2. ↑ Turner, R. L. (30 באוקטובר 1966). A comparative dictionary of Indo-Aryan languages. Oxford University Press. ארכיון מ-5 בנובמבר 2023.
  3. ↑ "Monier-Williams Sanskrit-English Dictionary". Monier-Williams. p. 498. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2006.
  4. ↑ Agarwal, D.P (2006). Urban Origins in India (PDF). Uppsala University. p. 3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-30 במאי 2023.
  5. ↑ Schoff, Wilfred (1912). The Periplus of the Erythraean Sea: Travel And Trade In The Indian Ocean By A Merchant Of The First Century. South Asia Books. pp. 152–153. ISBN 978-8-1215-0699-1.
  6. ↑ J. Innes, Miller (1998) [1969]. The Spice Trade of The Roman Empire: 29 B.C. to A.D. 641. Oxford University Press. p. 11,19. ISBN 978-0-1981-4264-5.
  7. ↑ Elisseeff, Vadime (2001). The Silk Roads: Highways of Culture and Commerce. Berghahn Books. pp. 93–99. ISBN 978-9-2310-3652-1.
  8. 1 2 Sastri, Nilakanta (1976). A History of South India from Prehistoric Times to the Fall of Vijayanagar. Oxford University Press. pp. 7, 69, 179, 199, 214, 239. ISBN 978-0-1956-0686-7.
  9. 1 2 3 4 "Deccan". Britannica. ארכיון מ-29 ביוני 2016.
  10. ↑ George C. Kohn (2006). Dictionary of Wars. Infobase Publishing. p. 597. ISBN 978-1-438-12916-7.
  11. ↑ Jenkins, Everett (2015). The Muslim Diaspora (Volume 1, 570–1500): A Comprehensive Chronology of the Spread of Islam in Asia, Africa, Europe and the Americas, Volume 1. McFarland. p. 257. ISBN 978-1-476-60888-4.
  12. ↑ Wink, André (2020). The Making of the Indo-Islamic World C.700–1800 CE. Cambridge University Press. p. 87. ISBN 978-1-108-41774-7.
  13. ↑ Mitchell, George; Zebrowski, Mark (1999). Architecture and Art of the Deccan Sultanates (The New Cambridge History of India Vol. I:7). Cambridge: Cambridge University Press. p. 10. ISBN 0-521-56321-6.
  14. ↑ Tucker, Spencer C. (2010). A global chronology of conflict. ABC-Clio. p. 756. ISBN 978-1-851-09667-1. ארכיון מ-3 ביוני 2024.
  15. ↑ Pearson, M.N. (בפברואר 1976). "Shivaji and the Decline of the Mughal Empire". The Journal of Asian Studies. 35 (2): 221–235. doi:10.2307/2053980. JSTOR 2053980. S2CID 162482005.
  16. ↑ Capper, J. (1918). Delhi, the Capital of India. Asian Educational Services. p. 28. ISBN 978-8-120-61282-2.
  17. ↑ Sen, S.N. (2010). An Advanced History of Modern India. Macmillan Publishers. p. 1941. ISBN 978-0-230-32885-3.
  18. ↑ Hibbert, Christopher (1 במרץ 2000). Great Mutiny: India 1857. Penguin Publishing. p. 221. ISBN 978-0-140-04752-3.
  19. ↑ "India". World Digital Library. ארכיון מ-25 באוגוסט 2014.
  20. ↑ Imperial Gazetteer of India vol. IV. University of Chicago. 1909. p. 46.
  21. ↑ Indian National Evolution: A Brief Survey of the Origin and Progress of the Indian National Congress and the Growth of Indian Nationalism. Cornell University Press. 22 בספטמבר 2009. p. 59. ISBN 978-1-1124-5184-3.
  22. ↑ "Article 1". Constitution of India. Government of India. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2012.
  23. ↑ Thapar, Romesh (1978). Change and Conflict in India. Macmillan Publishers. p. 75. ISBN 978-0-8364-0222-3.
  24. ↑ States Reorganisation Act, 1956 (PDF) (Report). High Court of Tripura. ארכיון (PDF) מ-29 בספטמבר 2023.
  25. ↑ Reorganisation of states (PDF) (Report). Economic Weekly. 15 באוקטובר 1955. ארכיון (PDF) מ-18 בפברואר 2016.
  26. ↑ The Andhra Pradesh Reorganisation Act, 2014 (PDF). Government of India (Report). אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בינואר 2016.
  27. ↑ "Telangana bill passed by upper house". The Times of India. 20 בפברואר 2014. ארכיון מ-20 בפברואר 2014.
  28. 1 2 3 4 5 6 "Deccan Plateau". World Atlas. 28 ביוני 2021. ארכיון מ-23 באפריל 2024.
  29. 1 2 "Deccan Traps". American Museum of Natural History.
  30. 1 2 "Petrophysical properties of the entire Deccan basalt stratigraphy". Council of Scientific and Industrial Research.
  31. ↑ "Indo Gangetic Plain" (PDF). University Grants Commission. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 בנובמבר 2024.
  32. 1 2 3 "The Deccan". Britannica. ארכיון מ-11 באוקטובר 2021.
  33. ↑ Ottens, Berthold (1 בינואר 2003). "Minerals of the Deccan Traps, India". HighBeam Research. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2016.
  34. ↑ Subramanian, T. S. (20 במרץ 2011). "Massive uranium deposits found in Andhra Pradesh". The Hindu. ארכיון מ-24 באוקטובר 2012.
  35. ↑ Thakur, Monami (19 ביולי 2011). "Massive uranium deposits found in Andhra Pradesh". International Business Times. ארכיון מ-18 באוקטובר 2017.
  36. ↑ Bedi, Rahul (19 ביולי 2011). "Largest uranium reserves found in India". The Telegraph. ארכיון מ-12 בינואר 2022.
  37. 1 2 3 4 Alam, Shah Manzoor (2011). "The Historic Deccan – A Geographical Appraisal". In Kalpana Markandey; Geeta Reddy Anant (eds.). Urban Growth Theories and Settlement Systems of India. Concept. pp. 311–312. ISBN 978-8-180-69739-5.
  38. 1 2 Eaton, Richard M. (2005). A Social History of the Deccan, 1300–1761. Cambridge University Press. p. 2. ISBN 978-0-521-25484-7.
  39. ↑ Gordon, Stewart (1993). The Marathas 1600–1818. The New Cambridge History of India. Cambridge University Press. p. 10. ISBN 978-0-521-26883-7. ארכיון מ-4 ביולי 2023.
  40. 1 2 Shanavas P H; Sumesh A K; Haris P M (2016). Western Ghats – From Ecology To Economics. Educreation Publishing. pp. 27–29. ISBN 978-9-3852-4758-3.
  41. ↑ Dhruv Sen Singh (2017). The Indian Rivers: Scientific and Socio-economic Aspects. Springer Nature. p. 309. ISBN 978-9-8110-2984-4.
  42. ↑ Patricia Corrigan (2019). Waterfalls. Infobase Publishing. p. 131. ISBN 978-1-4381-8252-0.
  43. ↑ "Indian Dams by River and State". Rain water harvesting. ארכיון מ-19 במרץ 2007.
  44. ↑ Samani, R.L.; Ayhad, A.P. (2002). "Siltation of Reservoirs-Koyna Hydroelectric Project-A Case Study". In S. P. Kaushish; B. S. K. Naidu (eds.). Silting Problems in Hydropower Plants. Bangkok: Central Board of Irrigation and Power. ISBN 978-90-5809-238-0.
  45. ↑ "Indian monsoon". Britannica. ארכיון מ-1 באוגוסט 2016.
  46. ↑ "Orographic precipitation". Britannica. ארכיון מ-5 בינואר 2020.
  47. ↑ "Climate of Western Ghats". Indian Institute of Science. ארכיון מ-21 במאי 2024.
  48. ↑ "Indo-Malayan Terrestrial Ecoregions". National Geographic. אורכב מ-המקור ב-21 במרץ 2001.
  49. ↑ "India's tiger population rises". Deccan Chronicle. 15 בינואר 2015. ארכיון מ-3 במרץ 2016.
  50. ↑ Elephant Census 2005 (PDF) (Report). Government of India. 2007. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 במרץ 2012.
  51. ↑ Caldwell, Robert (1998). A comparative grammar of the Dravidian or South-Indian family of languages (3rd ed.). Asian Educational Services. ISBN 978-8-1206-0117-8.
  52. ↑ "Statement 1: Abstract of speakers' strength of languages and mother tongues – 2011" (PDF). Government of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 בפברואר 2022.
  53. ↑ Baldridge, Jason. "Linguistic and Social Characteristics of Indian English". University of Edinburgh. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2015.
  54. ↑ Religious statistics, Census 2011 (Report). Government of India. ארכיון מ-17 באוגוסט 2015.
  55. ↑ Fatihi, A.R. "Urdu in Andhra Pradesh". Language in India. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2015.
  56. ↑ Upadhyaya, Padmanabha (1973). Coastal Karnataka: Studies in Folkloristic and Linguistic Traditions of Dakshina Kannada Region of the Western Coast of India. Govind Pai Samshodhana Kendra. ISBN 978-8-1866-6806-1.
  57. ↑ "Ancient Indians made 'rock music'". BBC News. 19 במרץ 2004. ארכיון מ-26 באפריל 2015.
  58. ↑ Webster, Merriam (1999). Encyclopedia of World Religions. Merriam-Webster. p. 484. ISBN 978-0-877-79044-0.
  59. ↑ Religion, Census of India (Report). Government of India. ארכיון מ-15 בדצמבר 2023.
  60. ↑ Espenshade, TJ; Guzman, JC; Westoff, CF (2003). "The surprising global variation in replacement fertility". Population Research and Policy Review. 22 (5/6): 580. doi:10.1023/B:POPU.0000020882.29684.8e. S2CID 10798893.
  61. ↑ Maternal & Child Mortality and Total Fertility Rates (PDF) (Report). Office of Registrar General. 7 ביולי 2011. ארכיון (PDF) מ-28 ביולי 2013.
  62. ↑ Ishtiaq, M. (1999). Language Shifts Among the Scheduled Tribes in India: A Geographical Study. Delhi: Motilal Banarsidass. pp. 26–27. ISBN 978-8-1208-1617-6.
  63. ↑ Comparative Speaker's Strength of Scheduled Languages – 1971, 1981, 1991 and 2001 (Report). Census of India. 1991. אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2009.
  64. ↑ Antony, G.M.; Laxmaiah, A. (20 באפריל 2015). "Human development, poverty, health & nutrition situation in India" (PDF). The Indian Journal of Medical Research. Council of Social Development, Southern Regional Centre & Division of Community Studies National Institute of Nutrition (ICMR). 128 (2): 198–205. PMID 19001685. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 באוגוסט 2021.
  65. ↑ "Also A Head For Numbers". Outlook. 16 ביולי 2007. אורכב מ-המקור ב-2 במאי 2013.
  66. ↑ Guha, Ramachandra (22 ביולי 2015). "The Better Half". Outlook. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2016.
  67. ↑ "Peninsular India". Photius. בספטמבר 1995. ארכיון מ-28 באוקטובר 2016.
  68. ↑ Agricultural Statistics at a Glance 2021 (PDF) (Report). Government of India. pp. 32–33. ארכיון (PDF) מ-18 בספטמבר 2023.
  69. ↑ Distribution of workers by category of workers, Census 2011 (Report). Government of India. ארכיון מ-31 במרץ 2016.
  70. ↑ "Food Staple". National Geographic Society. ארכיון מ-31 באוגוסט 2023.
  71. ↑ "Turmeric at an all-time high price". The Economic Times. 29 בדצמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2016.
  72. ↑ Sugracane in India (PDF) (Report). Government of India. p. 64. ארכיון (PDF) מ-31 באוגוסט 2023.
  73. ↑ State wise major spice production (PDF) (Report). Government of India. pp. 1–4. ארכיון (PDF) מ-31 באוגוסט 2023.
  74. ↑ Canton, Naomi (6 בדצמבר 2012). "How the 'Silicon Valley of India' is bridging the digital divide". CNN. ארכיון מ-18 בדצמבר 2012.
  75. ↑ Rai, Saritha (20 במרץ 2006). "Is the Next Silicon Valley Taking Root in Bangalore?". The New York Times. ארכיון מ-13 באוקטובר 2011.
  76. ↑ Vaidyanathan, Rajini (5 בנובמבר 2012). "Can the 'American Dream' be reversed in India?". BBC World News. ארכיון מ-5 בנובמבר 2012.
  77. ↑ "Maharashtra tops FDI equity inflows". Business Standard. 1 בדצמבר 2012. ארכיון מ-23 ביולי 2015.
  78. ↑ Subramanyam Javvadi. "Eight auto majors are looking at Andhra Pradesh as their base for operations". Autocar. ארכיון מ-28 בספטמבר 2020.
  79. ↑ "India's Gems and Jewellery Market is Glittering". Resource Investor. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2011.
  80. ↑ "Lok Sabha Elections 2014: Erode has potential to become a textile heaven says Narendra Modi". DNA India. 17 באפריל 2014. ארכיון מ-19 בנובמבר 2015.
  81. ↑ "State wise number of Textile Mills". Press Information Bureau, Government of India. 7 באוגוסט 2014. ארכיון מ-1 בספטמבר 2023.
  82. ↑ "Zonal Cultural Centers". Ministry of Culture.
  83. ↑ Boulanger, Chantal (1997). Saris: An Illustrated Guide to the Indian Art of Draping. New York: Shakti Press International. ISBN 0-9661496-1-0.
  84. ↑ Lynton, Linda (1995). The Sari. Harry N. Abrams, Incorporated. ISBN 978-0-810-94461-9.
  85. ↑ C. Monahan, Susanne; Andrew Mirola, William; O. Emerson, Michael (2001). Sociology of Religion. Prentice Hall. p. 83. ISBN 978-0-1302-5380-4.
  86. ↑ "About Dhoti". Britannica. ארכיון מ-13 במרץ 2016.
  87. ↑ "Clothing in India". Britannica. ארכיון מ-17 במרץ 2016.
  88. ↑ Czarra, Fred (2009). Spices: A Global History. Reaktion Books. p. 128. ISBN 978-1-8618-9426-7.
  89. ↑ Dalby, Andrew (2002). Dangerous Tastes: The Story of Spices. Berkeley: University of California Press. ISBN 978-0-5202-3674-5.
  90. ↑ Molina, A.B.; Roa, V.N.; Van den Bergh, I.; Maghuyop, M.A. (2000). Advancing banana and plantain R & D in Asia and the Pacific. Biodiversity International. p. 84. ISBN 978-9-719-17513-1.
  91. ↑ Kalman, Bobbie (2009). India: The Culture. Crabtree Publishing Company. p. 29. ISBN 978-0-7787-9287-1.
  92. ↑ "Food Balance Sheets and Crops Primary Equivalent". FAO. אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2012.
  93. ↑ Singh, K.S. (2004). Maharashtra (first ed.). Mumbai: Popular Prakashan. p. XLIX. ISBN 978-8-17991-100-6.
  94. ↑ Achaya, K.T. (1 בנובמבר 2003). The Story of Our Food. Universities Press. p. 80. ISBN 978-8-1737-1293-7.
  95. ↑ Balasubramanian, D. (21 באוקטובר 2014). "Changes in the Indian menu over the ages". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2014.
  96. ↑ The Bloomsbury Handbook of Indian Cuisine. Bloomsbury Publishing. 2023. p. 18. ISBN 978-1-350-12864-4.
  97. ↑ "Varieties from Chettinad cuisine". The Hindu. 26 במאי 2003. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2003.
  98. ↑ "The music of we primates:Nada Brahmam". The Hindu. 13 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2005.
  99. ↑ Massey, Reginald (2004). India's Dances Their History, Technique, and Repertoire. New Delhi: Abhinav. ISBN 978-8-1701-7434-9.
  100. ↑ Samson, Leela (1987). Rhythm in Joy: Classical Indian Dance Traditions. New Delhi: Lustre Press. p. 29. ISBN 978-9-9919-4155-4.
  101. ↑ Harman, William P. (9 באוקטובר 1992). The sacred marriage of a Hindu goddess. Motilal Banarsidass. p. 6. ISBN 978-8-1208-0810-2.
  102. ↑ Fergusson, James (1997) [1910]. History of Indian and Eastern Architecture (3rd ed.). Low Price Publications. p. 309.
  103. ↑ Ching, Francis D.K.; et al. (2007). A Global History of Architecture. New York: John Wiley and Sons. p. 762. ISBN 978-0-4712-6892-5.
  104. ↑ Ching, Francis D.K. (1995). A Visual Dictionary of Architecture. New York: John Wiley and Sons. p. 253. ISBN 978-0-4712-8451-2.
  105. ↑ S.R. Balasubrahmanyam (1975), Middle Chola Temples, Thomson Press, pp. 16–29, ISBN 978-9-0602-3607-9
  106. ↑ "Shikhara". Britannica. ארכיון מ-27 בנובמבר 2015.
  107. ↑ Sinha, A.J. (2000). Imagining Architects: Creativity in the Religious Monuments of India. University of Delaware Press. pp. 77–83. ISBN 978-0-8741-3684-5.
  108. ↑ John M. Fritz; George Michell (2001). New Light on Hampi, Recent research in Vijayanagara. MARG. p. 9. ISBN 978-8-1850-2653-4.
  109. ↑ Year at a glance (PDF) (Report). Government of India. p. 3. ארכיון (PDF) מ-20 בנובמבר 2023.
  110. ↑ "Profile, APSRTC" (PDF). Government of Andhra Pradesh. ארכיון (PDF) מ-31 במרץ 2023.
  111. ↑ About TNSTC (PDF) (Report). Government of Tamil Nadu. ארכיון (PDF) מ-31 במרץ 2023.
  112. ↑ "History of KSRTC". Government of Karnataka. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2023.
  113. ↑ Krishnamoorthy, Suresh (16 במאי 2014). "It will be TGSRTC from June 2". The Hindu. Hyderabad. ארכיון מ-6 ביוני 2014.
  114. ↑ "On Forgotten Road". The Times of India. 31 במרץ 2013. ארכיון מ-12 באוגוסט 2023.
  115. ↑ Jaganath, Santosh. The History of Nizam's Railways System. Lulu.com. p. 98. ISBN 978-1-312-49647-7. ארכיון מ-31 במרץ 2024.
  116. ↑ Rungta, Shyam (1970). The Rise of Business Corporations in India, 1851–1900. Cambridge U.P. p. 17. ISBN 978-0-5210-7354-7.
  117. ↑ Origin and development of Southern Railway (PDF) (Report). Indian Railways. ארכיון (PDF) מ-4 במרץ 2016.
  118. ↑ Raychaudhuri, Tapan; Habib, Irfan (1982). The Cambridge Economic History of India, Vol 2. Orient Blackswan. p. 755. ISBN 978-8-1250-2731-7.
  119. ↑ "Third oldest railway station in country set to turn 156". Indian Railways. ארכיון מ-8 ביולי 2012.
  120. ↑ Indian Railways (PDF) (Report). Parliament of India. ארכיון (PDF) מ-3 באפריל 2023.
  121. ↑ Modernisation booklet (PDF) (Report). Indian Railways. ארכיון (PDF) מ-9 במרץ 2024.
  122. ↑ "Evolution of Indian Railways-Historical Background". Ministry of Railways. ארכיון מ-19 באפריל 2010.
  123. ↑ Overview of Indian Railways (PDF) (Report). National Academy of Indian Railways. ארכיון (PDF) מ-8 בינואר 2024.
  124. ↑ Zones and divisions of Indian Railways (PDF) (Report). Indian Railways. ארכיון (PDF) מ-29 במרץ 2024.
  125. ↑ "Metro rail transport". Government of India. ארכיון מ-1 בספטמבר 2023.
  126. ↑ Sood, Jyotika (26 ביולי 2017). "How metro rail networks are spreading across India". Live mint. ארכיון מ-2 בדצמבר 2020.
  127. ↑ "100 years of Civil Aviation" (הודעה לעיתונות). Government of India. 25 בינואר 2011. ארכיון מ-26 בדצמבר 2023.
  128. ↑ Higham, Robin (1961). Britain's Imperial Air Routes, 1918 to 1939. Shoe String Press. p. 168. ISBN 978-0-2080-0171-9.
  129. ↑ "De Havilland Gazette". De Havilland Aircraft Company: 103. 1953.
  130. ↑ List of Indian Airports (PDF) (Report). Airports Authority of India. ארכיון (PDF) מ-12 בפברואר 2021.
  131. ↑ Traffic Statistics-July 2024 (PDF) (Report). Airports Authority of India.
  132. ↑ "Regional Headquarters of AAI". Airports Authority of India. ארכיון מ-4 באפריל 2023.
  133. ↑ "Indian Air Force Commands". Indian Air Force. ארכיון מ-2 באוקטובר 2019.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רמת_דקאן&oldid=44058061"