שאילנדרה שארמה

שאילנדרה שארמה
לידה	10 ביולי 1957 (בן 66); בופאל, הודו
השקפה דתית	הינדואיזם
	www.shailendrasharma.com

שאילנדרה שארמה (נולד ב-10 ביולי 1957) הוא יוגי וגורו קרייה יוגה. שאילנדרה כתב פרשנויות על טקסטים פילוסופיים ויוגיים בסיסיים כמו הבהגווד-גיטה, סוטרות היוגה של פטנג'אלי והסוטרות שיווה מווסוגופטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות חייו והחיפוש אחר הגורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאילנדרה שארמה נולד ב־10 ביולי 1957 בעיר בופאל שבהודו. לאחר שסיים את לימודיו בקולג' (1978, תואר שני במדעי המדינה), שאילנדרה התכוון להתגייס לצבא ההתנדבות ההודי. עם זאת, באותו הרגע חלו שינויים רציניים בתפיסת עולמו. הם נגרמו בגלל מותם הבלתי צפוי של כמה מקרובי משפחתו בבת אחת. אירועים אלה חפפו יחד עם הזמן בו הוא קרא את הספר "אוטוביוגרפיה של יוגי" של פרמהנסה יוגאננדה. כתוצאה מכך, שאילנדרה סירב לשרת והחליט להקדיש את חייו למציאת התשובה לשאלה מהו מוות. כך החל מסעו דרך הודו בחיפוש אחר הגורו של קרייה יוגה. בשנת 1982 הוא קיבל חניכה מסטיאצ'רן להירי, נכדו של להירי מהסאיה, שלפי המסורת ההינדית נחנך על ידי המהאווטאר באבאג'י עצמו.

גורו קרייה יוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים של תרגול יוגה אינטנסיבי, הפך שאילנדרה לגורו ויורשו של סטיאצ'ראן להירי, והוא התחיל להסמיך תלמידים, בשנת 1984 הוא נכנס לסמאדהי בפעם הראשונה.

לפי שאילנדרה, בשנת 1988 הופיע בפניו מהאווטאר באבאג'י ולימד אותו את הטכניקות המיוחדות של קרייה יוגה (אנ').

בשנים 1992–1993 כתב פרשנות על בהגווד גיטא, סוטרות היוגה מפטנג'אלי וסוטרות שיווה מווסוגופטה.

שמשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 שאילנדרה שארמה התיישב בשמשן במרכז גבעת גוברדהנה. הוא עדיין מתגורר שם, בהיותו "שומר" השמשן והארמון, שהיה שייך לשושלת מהרג'ה קודם לכן.

במקום שאילנדרה שארמה ייסד את סידהא סידהאנטה יוגה אקדמי.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאילנדרה שארמה הוא יוגי שהשיג מימוש באמצעות הרבה שנות תרגול^[1]. לפיכך, להוראתו של הגורו קרייה יוגה יש היבט מעשי: מכלול פראניאמה ומודרה^[2], שנלמד על ידי תלמידיו, מכוון ליציאת התודעה של המוח האנושי מעבר לגוף; הבנת עוצמתו כתודעה אחת, המתבטאת בכל הדברים. החל מהרמה הגופנית (מודעות למגבלות פיזיות ישנן המפתח להבנת אי-גבול התודעה), תרגול קרייה יוגה בשלבים הגבוהים ביותר מאפשר ליוגי להגיע לרמה של הרעיון הטהור, מעבר למילים ודימויים. עם זאת, התודעה כבר לא זקוקה לתפיסה גסה (גופנית, פיזית) של העולם המתבטא, מכיוון שהיא (התודעה) חווה אחדות עם מקור הבריאה, האלמותי ויוצר הכל^[3]. הגוף, מפסיק להיות מגבלה לתודעה, והופך לכלי היצירתי שלו.