שאמו נאג' (רוקח)
 | |
| לידה |
20 בדצמבר 1866 בקטלוראנטהאזה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בנובמבר 1945 (בגיל 78) יוז'פווארוש (רובע 8), הונגריה |
| שם לידה |
Grosz Salamon |
| מדינה |
ממלכת הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
שאמו נאג' (במקור עד 1905 שאלאמון (שלמה) גרוס,[1] בהונגרית: Nagy Samu; בקטרולאנטהאזה, 20 בדצמבר 1866 – בודפשט, 25 בנובמבר 1945)[2] היה רוקח יהודי-הונגרי, סופר מקצועי בתחום התרופות, עורך עיתונים מקצועיים בתחום הפרמצבטיקה. שאמו נאג' היה איש רב פעלים מהיותו רוקח, מנהל מפעלים וחברות, איש עסקים, יצרן, עד עורך עיתונים. בכ-15 שנים מחייו פעל בטרנסילבניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלמה גרוס נולד במשפחה יהודית בצפון־מזרח הונגריה כבנם של ישראל גרוס, חקלאי בעל משק מהעיירה נירבקטה ושל אסתר קליין. הוא השלים את בית הספר התיכון שלו בדברצן. את לימודיו העל תיכוניים המשיך באוניברסיטה בבודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). הוא נרשם ב-1888, אך קטע את לימודיו והפך למנכ"ל "מפעל סבון M הראשון" באויפשט. (כיום רובע 4 של בודפשט). הוא השלים את לימודיו וקיבל תואר רוקח ב-1891. הוא התמחה בבית המרקחת בשם "השילוש הקדוש" (Szentáromság) של אמיל בודאי בבודפשט.
הוא היה:
- העורך של "כתב העת הפרמצבטי" (1894–1898) (Gyógyszerészeti Közlöny)
- העורך של "הרוקח" A Gyógyszerész) (1914–1895))
- נשיא איגוד בתי הזיקוק לנפט של הונגריה עילית (1910)
- יצרן ואזלין ובנזין
- הבעלים המשותף של בית המרקחת אפוסטול בבודפשט.
- ניהל את בית המרקחת רמן-Remény (תקווה) בטורדה,
- לאחר מלחמת העולם הראשונה, עסק תחילה בהקמת מחסני תרופות להקלת המחסור בתרופות שנוצר לאחר המלחמה
- רוקח בטשנד (1916–1927) וניהל את בית המרקחת בשם "אריה הזהב"
- המייסד והעורך (1923–1928) של כתב העת הרשמי של אזור טרנסילבניה ובאנאט של איגוד הרוקחים הרומני, (1923–1928) בשם Revista Farmaciei - Gyógyszerészeti Folyóirat, שם פרסם מחקר המציג את הביוגרפיה והעבודה של הרופא, הרוקח ופרופסור באוניברסיטה, ראש חוג, ד"ר דיולה אוריינט (קלוז', 1925).
- גם יומן הכיס הדו-לשוני של רוקחים פורסם בפיקוחו (1924–1928)
הוא חזר לבודפשט בשנת 1931 והפך למנהל המשרד של כמה כתבי עת בענייני פרמצבטיקה.
נאג' הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה הייתה מרגיט, בתם של עורך הדין יוז'ף סורגר ושל מריה דויטש, לה נישא ב-21 ביוני 1898 בדברצן.[3] רעייתו השנייה הייתה ארנסטין שלזינגר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים. בודפשט, האגודה ההונגרית של ספרנים וארכיונאים, 1939-2002.
- לקסיקון ספרותי הונגרי ברומניה: סיפורת, כתיבה ציבורית, ספרות מדעית. מסת"ב 973-26-0698-3.
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה: כתב עת פרמצבטי, 1925.(Gyógyszerészeti Folyóirat)
- ויאוריקה קוקו: כתבי עת לתרופות טרנסילבניות בין שתי מלחמות העולם. כתב העת קורותנו (Korunk), 12/1982.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 107113/1905. Forrás: MNL-OL 30801. mikrofilm 569. kép 2. karton. Névváltoztatási kimutatások 1905. év 11. oldal 15. sor
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári halotti akv. 6466/1945. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-10-18.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a debreceni polgári házassági akv. 253/1898. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-10-18.