שוד הבנק המרכזי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוד הבנק המרכזי
Assalto ao Banco Central
בימוי Marcos Paulo עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים Milhem Cortaz
Gero Camilo
Vinícius de Oliveira
Fábio Lago
Tonico Pereira
Giulia Gam
Eriberto Leão
Lima Duarte
Cássio Gabus Mendes עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה André Moraes עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 104 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט פורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט שוד, סרט דרמה, סרט פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שוד הבנק המרכזיפורטוגזית: Assalto ao Banco Central) הוא סרט מותחן ברזילאי משנת 2011 שביים והפיק מרקוס פאולו סימואס, בכיכובם של מילם קורטז, הרמילה גודס, אריברטו לאו ולימה דוטרטה. אירועי הסרט מבוססים על אירועי שוד הבנק המרכזי בשנת 2005 בפורטלזה.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, הפושע הבכיר באראו (מילם קורטז) ואשתו קרלה (הרמילה גודס) מתכננים את השוד שהעניק השראה לסרט - הם צריכים לחפור מנהרה המחברת בית לכספת של הבנק המרכזי בפורטלזה, כדי לגנוב מיליוני ריאלים. כדי להשיג את מטרתם הם מרכיבים קבוצה של שמונה עבריינים נוספים: מיניירו (אריברטו לאו), יד ימינם של הזוג וראש החבורה כאשר באראו אינו בסביבה; דוטור (טוניקו פריירה), מהנדס אזרחי קומוניסטי; טאטו (ג'רו קמילו); קאטאנו (פאביו לאגו), סאולו (קראו קלאב), דסיו (ז'וליאנו קזארה) ופירמינו (קאדו פאברו), כולם לבנים; ולאו (הייטור מרטינז), ראש הביטחון וקצין משטרה לשעבר, סולק מתפקידו בגלל שחיתות.

לפני הרכבת החבורה, באראו משיג מידע חיוני ממוקיר (אנטוניו אבוג'מרה) ומשתמש בו מאוחר יותר כדי לתכנן את מהלכי החבורה פעם אחת בתוך הכספת. באראו גם מסדר בית ישן כמפקדה לאנשיו ושני שתחתיו נחפר הבור. הוא גם מייסד חברת דשא מלאכותית מזויפת כדי לכסות את פעילות החבורה. אחיה האוונגלי של קרלה דבנילדו (ויניסיוס דה אוליביירה) מצטרף בהמשך כמזכיר החברה. אף כי בתחילה לא היה מודע לכוונותיהם האמיתיות של עמיתיו, הוא מאוחר יותר מתגנב בסתר למנהרה ומגלה את תוכנית החבורה. הוא מבקש מבאראו לאפשר לו לעזוב אך נאלץ להישאר.

לסירוגין עם הסצנות הללו, השריף אמורים (לימה דוטרטה) ועוזרתו תלמה (ז'וליה גאם) מנסים לחקור את השוד. הם מגיעים לבניין הבנק המרכזי ועוקבים אחר המנהרה חזרה למשכנה של החברה המזויפת. אמורים מוצג גם הוא כחוקר כמה מחברי החבורה שנעצרו אחר כך.

בחזרה לתקופה שקדמה לשוד, החבורה מגיעה סוף סוף לכספת ב-6 באוגוסט 2005, לאחר שלושה חודשי מאמץ. באראו, קרלה ומניירו אוספים את המזומנים והחבורה מעבירה סכום של 164 מיליון דולר למרכז המטה שלהם, שם כל אחד מרוויח 2 מיליון דולר. סאולו, בהשראת האידיאלים הקומוניסטיים של דוטור, מוחה נגד החלוקה הבלתי שוויונית של הכסף, אך נורה למוות על ידי באראו. על מנת לפתות את המשטרה ממקום הימצאו, יש לבאראו סכום כסף גדול הנטוע בתוך מכונית שהועמסה אחר כך על מכונית אוטומטית לכיוון סאו פאולו. המשטרה עוצרת את המכונית ועוצרת את הנהג שלה, מתוך אמונה שכל הכסף נשלח לסאו פאולו.

בהמשך, לאו מקבל ביקור מחבריו לשעבר מהמשטרה רובסון (מרסלו גונסאלבס) ווגנר (ז'ורז'ה מדינה). הם מגלים את התעשרותו הפתאומית ודורשים ממנו להכניס אותם לתוכנית. ליאו מודה באי רצון שהוא היה חלק מהשוד ומסכים למכור את עמיתיו. הם מתחילים עם דסיו, שלליאו היו חילוקי דעות לפני השוד. דסיו מסרב לחשוף את מיקום הסכום ונורה למוות על ידי ליאו. ילדים מהשכונה מתגנבים אחר כך לחצר של דסיו ומגלים את החלק שלו קבור שם. אמורים מגיע אחר כך לחקור את העניין.

בינתיים, קרלה ובאראו מתווכחים אם עליהם להתחיל לבזבז את כספם או לא - באראו רוצה להוריד פרופיל שהמשטרה תירגע. אך היא לא מרוצה מהגישה של באראו ומחליטה לעזוב אותו ועוברת למרכז המחלקה לשעבר של החבורה, שם מתגורר כיום מיניירו. אמורים עורך ביקור בקאטנו לאחר שהוא מנסה לקנות אחוזה עם שטרות ישנים של 50 מיליון ריאל - עם אותו סוג של שטרות שנגנבו במהלך השוד. קטאנו חושף שלא בכוונה את הקשר שלו לשוד ובסופו של דבר נאזק על ידי אנשיו של אמורים.

דוואנילדו מגלה לכומר שלו (מילטון גונסאלבס) שהוא הרוויח הרבה כסף לאחר שעבד עם אנשים ש"לא פעלו על פי הוראת האל". הכומר משכנע אותו לתרום את כל הכסף לכנסייה, אך דוואנילדו מחליט לשמור על חלקו. כשהוא חוזר מהכנסייה, הוא מפיל כמה שטרות ומגיב באופן מוזר כששוטר מרים את זה עבורו, בסופו של דבר נעצר ואחר כך נחקר על ידי אמורים. אמורים ותלמה עוצרים גם את פירמינו, וטועים לזהותו בתור באראו. פירמינו מכחיש בתחילה את זהותו כבאראו, אך עורך דינו של באראו משחד אותו להתחזות לבאראו.

מיניירו מתקשר לחברי החבורה שנותרו וקובע פגישה כדי שיוכלו לדון בצעדים הבאים שלהם עכשיו כשראש כנופייתם כביכול בכלא. לילה אחד מפתיע באראו את מיניירו בדרכו חזרה הביתה ומתעמת איתו בשל היכרותו עם אשתו קרלה לאחר שנודע לו על כך ממרטיניו (קאסיו גאבוס מנדס), בלש ששכר כדי לשמור על חברי כנופיה אחרי השוד. באראו מכה בקלות את מיניירו ומחזיק אותו באיומי אקדח, ובסופו של דבר חס עליו וקובע כי לאף אחד לא יהיה אכפת ממותו. ליאו מודיע לחבריו במשטרה על הפגישה והם מתכננים לחשוף את שאר החבורה. עם זאת, אמורים וטלמה מאזינים לטלפון של מיניירו ולכן גם הם מודעים לפגישה. הם מרכיבים קבוצת כוחות מיוחדים ופורצים למפקדה הישנה, ועוצרים את מיניירו, לאו, טאטו וקרלה. חברי המשטרה של ליאו פשוט צופים בנעשה לפני שהם מספיקים לברוח.

בחקירתו פירמינו מופרע על ידי אמורים שמודיעה על פרישתו. מאוכזב מההתמודדות עם פשע בזמנים הנוכחיים, הוא מברך את תלמה שקודמה לאחרונה כשהיא מודיעה שהיא תתפוס את מקומו. אז תלמה מלווה את קרלה אל רכב שטח משטרתי בזמן שאמורים צופה בהן. באראו מסתנן בין הצלמים ומחייך אל קרלה שמחייכת אליו בחזרה מול אמורים המבולבל.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מילם קורטז - באראו
  • אריברטו לאו - מיניירו
  • הרמינה גודס - קרלה
  • לימה דוטרטה - דלגדו אמורים
  • ג'וליה גאם - תלמה מונטיירו
  • טוניקו פריירה - דוטור
  • ג'רו קמילו - טאטו
  • ויניסיוס דה אוליביירה - דוואנילדו
  • הייטור מרטינז - ליאו
  • קאדו פאברו - פירמיניו
  • פאביו לאגו - קטאו
  • ג'וליאנו קזארה - דסיו
  • קראו קלאב - סאולו
  • קאסיו גאבוס מנדס - מרטיניו

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני פוקס המאה העשרים, שהפיצו את הסרט בברזיל, הסרט זכה לבכורה מוצלחת, עם יותר מ-325,000 צופים במהלך סוף השבוע הראשון שלה.[2] ברם, הביקורות לסרט היו שליליות. מאוריסיו שטיסר, מ- UOL Cinema, לא אהב את מה שכינה "סרט אקשן נדיר ללא אקשן".[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Smith, Ian Hayden (2012). International Film Guide 2012. p. 79. ISBN 978-1908215017.
  2. ^ ""Assalto ao Banco Central" tem bom desempenho nas bilheterias". Universo Online (בפורטוגזית). 26 ביולי 2011. נבדק ב-31 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Stycer, Mauricio (26 ביולי 2011). ""Assalto ao Banco Central" é um filme de ação sem ação nem informação" (בפורטוגזית). Universo Online. נבדק ב-31 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)