שחור-לבן

ערך זה עוסק בטכנולוגיה חזותית. אם התכוונתם לפירושים אחרים לצירוף "שחור-לבן", ראו שחור לבן (פירושונים).

צילום שחור-לבן הוא מונח המשמש בעיקר בתחום הקולנוע והצילום לתיאור צורות שונות של טכנולוגיה חזותית (אנג'). בצילום שחור-לבן התמונה מורכבת מווריאציות שונות של בהירות ולא מווריאציות בצבעים. תמונות שחור-לבן טיפוסיות אינן מורכבות מגוני שחור ולבן בלבד אלא בעיקר מגוונים אפורים, ולעיתים גם מצבעים אחרים, כגון תמונות ספיה (Sepia; תצלום בגוון חום-כהה).

רוב הטכנולוגיות החזותיות נוצרו בתחילה בצבעי שחור-לבן ורק בהמשך פותחו בצבע:

הצילום היה בתחילה שחור-לבן, מאמצע המאה העשרים הצילום בצבע הפך לסטנדרט בצילום מסחרי וחובבני, אולם השימוש בצילום שחור-לבן נמשך מטעמים אמנותיים או להשגת אפקטים שאי אפשר להשיגם בצילום צבע.
עיתונים רבים וחומרים מודפסים אחרים מודפסים בשחור-לבן עד היום. לרוב, עמודי הצבע מוגבלים לדף השער ולעמודים בולטים בעיתון, ושאר העמודים בעיתון מודפסים בשחור-לבן כדי לחסוך בעלויות.
סרטי הקולנוע והסרטים המצוירים נוצרו בתחילה בשחור-לבן. רק מאמצע המאה העשרים הפך צילום בצבע לסטנדרט. אף על פי כן, גם כיום נעשה לעיתים שימוש בסרטי שחור-לבן בקולנוע מטעמים אמנותיים^[1] (לדוגמה, בסרטים "רשימת שינדלר" (1993), "עיר החטאים" (2005) ו״פרנקנוויני״ (2012).
בתחילה היו שידורי הטלוויזיה בישראל בשחור-לבן. שידורי הטלוויזיה בצבע הפכו לסטנדרט בתחילת שנות השמונים.