דפוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכונת דפוס

דפוס הוא טכנולוגיה שמטרתה יצירת מספר עותקים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.

רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי בי שנג (Bì Shēng) בשנת 1040. המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, באמצע המאה ה-15.[1]

סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו בדיסקית פייסטוס שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.

אבי הדפוס המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מהפכת הדפוס
מכבש דפוס מהמאה ה-18. מכבש זה לא שונה בהרבה מהמכבש ששימש את גוטנברג
כתבי עת מודפסים

אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג בגרמניה בסביבות אמצע המאה ה-15. תרומתו של יוהאן גוטנברג הייתה למעשה שכלול השיטה הקיימת, שכלול זה הפך את עולם הדפוס לפשוט, זול ויעיל יותר. הרעיון של גוטנברג היה להפריד כל אות לגוף בודד ולצרפן יחדיו לבניית שורות של טקסט וכך לעמד את העמוד השלם (סְדָר). עד להמצאה זו הכינו את לוחות ההדפסה של העמוד השלם, מיחידה אחת (מעץ או מאבן) למעשה לוחות ההדפסה היו חד פעמיים ונחצבו או גולפו על ידי רבי אמנים\פסלים, בגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בלוח ההדפסה. גוטנברג שכלל גם בתחום זה, מכיוון שהיה צורף, כלומר בעל ידע ביציקה והטבעה, יצר את האותיות ממסג מתכות מתאים. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך. המצאתו של גוטנברג הוזילה את עלויות החומרים (בגלל מחזור החומרים) ודרשה כוח עבודה פחות מיומן (בגלל היציקה). תרומתו של גוטנברג לעולם הייתה הפיכתה של המילה הכתובה למוצר זמין וזול יחסית, עובדה זו גרמה להפצה של המילה בכל שכבות האוכלוסייה. לכן יש המחשיבים את המצאתו של גוטנברג כהמצאה החשובה באלף הקודם.

טכניקות דפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל רוב שיטות ההדפסה הישנות, בעיקר מתחום ההדפסה הישירה - משמשות כיום רק בתחום האומנות.

אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות: הדפסה ישירה בו מכינים את הכיתוב והציור לדפוס, והדפסה עקיפה בו משתכפלים דפוס קודם.

הדפסה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפסה ישירה היא הדפסה בו יש להכין את הכיתוב והציור מראש ובמיוחד לצורך ההדפסה.

  • הדפס עץ - היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.
  • הדפס אבן (ליתוגרפיה) - באמצעות צריבת משטח אבן גיר מלוטש במלחים המתחברים לדמות שנצבעה בתחליב שומני. שכבה שמנונית נוספת נמרחת ונאחזת בשאר המשטח. כל השומנים מוסרים בטרפנטין מיוחד, והצבע השמנוני הסופי נאחז במלח. לאחר מספר דחיסות של הנייר על הלוח במכבש, הנקבוביות "נטענות" כלומר מתמלאות בצבע וזו מועברת אל הנייר. מקור השיטה בסין העתיקה. יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה שהומצאה. הליתוגרפיה הומצאה (אולי שוב) בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת כיתוב, אך כיום היא משמשת להדפסת יצירות אמנות, על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר, במספר עותקים מוגבל. יתרונה הוא האיכות הגבוהה והמחיר הנמוך.
  • דפוס משי - בו הדמות הרצויה מותזת דרך רשת בצפיפות משתנה, ואטומה באזורים בהם אין צבע. בעבר הרשת הייתה עשויה סיבי משי, כיום הרשת עשויה סיבים סינתטיים. שיטה זו, המעבירה צבע רב למוצר המודפס, משמשת כיום להדפסה על מוצרים סופגים שנדרש לצביעתם צבע רב מהרגיל, כמו קרטון ומוצרי טקסטיל.
  • דפוס בֶּלֶט (דפוס תבליט) - שיטת הדפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח מסודר בסידור ידני או מכני, בפעולה המכונה (סְדַר). בכתב ראי, עליו נמשח הדיו. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או תוף ללחיצת הנייר ללוח המשוח בדיו.
    • פלקסוגרפיה (פלקסו) [סוג של הדפסה ישירה בדפוס בֶּלֶט]. הדפסה בגלופת גומי, בדומה לחותמת משרדית, בלחץ ידני על גבי החומר המודפס. שיטה זו טובה להדפסות עדינות בהן החומר עליו מדפיסים לא יכול לעמוד בלחץ, מתאימה להדפסת שאין להדפיסם בדרך אחרת בגלל עדינות החומרים המודפסים. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.
  • דפוס שקע (דפוס תחריט) - שימש לשכפולים של מקור [שיטת דפוס אבן (ליתוגרפיה) מפותח]. חורטים את הדמות הרצויה על מצע רך יחסית. מחדירים צבע לחריצים, מצמידים את הדף למשטח ההדפסה מוצמד בלחץ מכבש או גלגילה. כיום שיטה זו משמשת לאומנות.
    • דפוס צילינדר [סוג של הדפסה הישירה בדפוס שקע המשמש במכונות שכפול]. חורטים את הדמות על גבי גליל (צילינדר) עשוי מתכת רכה יחסית המשמש כלוח. בעבר הרחוק חרטו את הדמות במסמרי פלדה, ומאוחר יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות, בדומה להדפס אבן. כיום צורבים את הדמות בלייזר. רמת ההפרדה (הרזולוציה) נקבעת על ידי גודל הנקבים ועומקם כפי שהופקו על ידי עוצמת אור הלייזר וכיוונו. שיטה זו עובדת על עקרונות הפרוצס. בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים (לדוגמה העיתון נשיונל ג'יאוגרפיק). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולן.
    • טמפוגרפיה (מכונה גם "הדפסת טמפון" או "הדפסת כרית") (Pad Printing) (אנ') - שיטה להדפסה על חפצים תלת ממדיים כגון עטים, צנצנות, שפופרות וכדורים, המבוססת על חותמת סיליקון דמוית כרית, הנחרטת בלייזר, נטבלת בדיו ומעבירה את הדמות אל החפץ עליו מדפיסים.

הדפסה עקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפסת אמהות (הדפסה סטריאוטיפית)

הדפסה עקיפה היא הדפסה שאין מכינים בה את הכיתוב והמצויר ישירות, אלא מתוך הדפסה קודמת. עם השנים פותחו כמה דרכים להדפסה כזו:

  • דפוס אמהות או דפוס סטריאוטיפי - שיטה שקדמה לדפוס הצילום ולפיה היו יוצקים על הלוחות עם אותיות העופרת עיסת נייר, המתקשה בצורת תבנית (שנקראה פלאנג'), ושוב יוצקו עיסת נייר לתוך תבנית זו, וממנה היו מדפסים מהדורה חוזרת, בדרך כלל באיכות ירודה. נקרא כך על שם היוונית סטריו - נוקשה, טיפוס - תבנית (דפוס).[2]
  • דפוס אופסט (Offset) (שטח) נקרא גם דפוס צילום- שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח. הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הוא צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה), משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם לנייר (על מנת שלא לשחוק את הלוח), ההדפסה על הלוח היא רגילה ולא בכתב מראה. שיטה זו נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1,000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.
  • הדפסה דיגיטלית - בשנים האחרונות התפתחו שיטות הדפסה דיגיטליות ממוחשבות. בשיטה זו מכונת הדפוס משמשת כמדפסת מחשב המקבלת את מידע ההדפסה הדיגיטלי ישירות מהמחשב, ומדפיסה אותו על הנייר. ישנם סוגים רבים של מדפסות מחשב, החל ממדפסות סיכה וכלה במדפסות באמצעות חום, או בצריבת אור לייזר על הנייר. המדפסת הממוחשבת הנפוצה כיום היא מדפסת הזרקת דיו. במדפסת זו יש גליל הממגנט אליו את הצבע בהתאם למקור, משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם למדיה המודפסת. שיטה זו משמשת בבתי דפוס בעיקר לעבודות הדפסה בכמויות מעטות (לדוגמה: שילוט רחוב, פוסטרים, עלונים ועוד) או בהדפסות משרדיות וביתיות בהיקף מוגבל.

תהליכי הדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמת תהליכי הדפוס לילדים

אופסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דפוס אופסט

בעבר נדרשו התהליכים האלה:

  • צילום: צילום המקור במצלמת דפוס אל פילם (נגטיב או פוזיטיב).
  • הפרדת צבעים: סריקת התמונה במכונה שהפיקה ארבעה פילמים, המרכיבים את ארבעת צבעי היסוד.
  • מונטאז': בניית הפילמים על תבנית של לוח הדפסה. אם מדובר בהדפסה צבעונית - יצירת ארבעה לוחות מונטאז'.
  • הקרנת לוחות: העברת תוכן הפילמים שנוצרו במונטאז' אל לוחות הדפסה מאלומיניום.
  • הדפסה: הכנסת לוחות ההדפסה למכונת הדפוס והעתקת תוכנם אל הנייר.

עם התפתחות המחשוב התייתר הצורך בצילום, בהפרדת הצבעים ובמונטאז'. כיום מוקרן קובץ העימוד המוכן ישירות אל לוחות ההדפסה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.history.com/topics/inventions/printing-press (באנגלית), נצפה 18 בנובמבר 2021. התאריך המקובל הוא 1450, אבל התהליך היצירה לקח לו כ-10 שנים, ראו במאמר.
  2. ^ ההיסטוריה של דפוס סטריאוטיפי (באנגלית) ג'ורג' אדולף קובלר, 1927, הוצאת הנשר הברוקליני, ברוקלין, ארצות הברית (הקישור הוא לכרטסת ספריית הקונגרס בוושינגטון הבירה, ארצות הברית)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]