שיחה:עמנואל הצופה

סיפור הגבורה שעמנואל מספר על עצמו הוא לגמרי בלתי מציאותי, לא היו דברים מעולם. בשעה שעמנואל טוען שהמפקד נפצע סמוך לתחילת הקרב, העביר לו את הפיקוד, והוא עמנואל פיקד על הקרב בגבורה במשך רוב שעות היום, האמת היא שהמפקד נפצע קרוב לסוף הקרב, המשיך לנהל אותו ומעולם לא העביר פיקוד, לא לעמנואל ולא לשום לוחם אחר. אין לוחם שהשתתף בקרב שמאשר את גרסת עמנואל.

עמנואל משתמש כאסמכתא בחומר שהוא אישית סיפק לאוצר בית הפלמח.

עמנואל נפצע במלחמה רק פעם אחת, ולא "כמה פעמים" כפי שהוא מספר.

הנה סיפור הקרב כפי שתועד ע"י המפקד ישראל שוואלב(דרור) ושני לוחמים אחרים. כן מוגשים קטעים משני ספרים מהתקופה מייד לאחר המלחמה. שימו לב, עמנואל לא מוזכר בשום מקום.

במשך רוב שעות היום של ה -12 לינואר 1948 ניהלה כיתה מספר 3 של הכשרת הצופים בדפנה, בפיקודו של המ"כ ישראל שוואלב (דרור), קרב תנועה בשדה בדרך בין קיבוץ דפנה וכפר סולד בגליל העליון.

קרב זה נכלל ברשימת הקרבות למופת של מלחמת השחרור, בספר "בכל מאדם – מעשים למופת במלחמת ישראל", יהושע בר-יוסף, הוצאת "מערכות" 1949.

וכך נכתב על הקרב בספר: ”בסביבת כפר סולד פעלה כנופיה ערבית גדולה, וב-12 בינואר התקיפה את הכפר. מפקד המחלקה ישראל שואלב (80309) יצא עם כיתה של 10 אנשים נגד אנשי הכנופיה. הם יצאו בטנדר פתוח והותקפו קשה ליד המחסום שהכנופיה הניחה בדרך. כאשר החלו להתגונן נגד העמדה הערבית שהיו בה כ-30 איש, הותקפו מיד גם מן הצד השני של הכביש. הכיתה לא שמה לב להתקפה שבעורף והסתערה על העמדה, הניסה את אנשיה ודלקה אחרי הבורחים. התגבורת הערבית לא אחרה לבוא מכל הצדדים ואנשי המחלקה מצאו עצמם מוקפים מכל עבר. שואלב תכנן מיד נסיגה מאורגנת, עודד את אנשיו בבדיחות ובעמידה למופת וכל הדרך חיפה אחרון על אנשיו. משנפצע המקלען לקח את המקלע ופעל בו. גם לאחר שנפצע קשה בבטנו התגבר על כאביו והמשיך לחפות ולפקד על אנשיו בכל פרט ופרט עד שכל הכיתה הגיעה בשלום לכפר סולד. לכנופיה שפוזרה נגרמו 19 אבידות.“ ”ישראל שואלב נולד ב-1927 בעפולה. חשמלאי, חבר משגב-עם.“

להלן תיאור הקרב כפי שתועד לאחר שנים ע"י המ"כ ישראל דרור: ב- 12 בינואר 1948 חסמה כנופיית ערבים את הדרך לכפר סולד, וישראל שוואלב (דרור() הוקפץ עם הכיתה שלו, כיתה 3 שכללה כעשרה לוחמים, לפתוח את הדרך. הפתיחה והסרת מחסום האבנים שנבנה על הכביש נעשו תוך קרב וחילופי אש עם הכנופיה החוסמת מצד מערב, ותחת אש מצד מזרח, מיחידה ערבית שהתמקמה בתל-עזאזיאת שעל הגבול הסורי. זמן מה אחרי תחילת היריות הגיעו למקום שתי שיריוניות בריטיות והתיצבו מול האזור בו היתה הכיתה פרושה בעמדות קרב. היה ידוע שבמקרים כאלה הבריטים מתערבים ומחרימים את הנשק שהתגלה, אך במקרה זה עצרו השיריוניות במקומן ונראו כצופים במחזה. מכיוון שבמועד זה כבר הוסר מחסום האבנים, וכמה מהלוחמים בכיתה כבר היו פצועים, החליט ישראל להמשיך בקרב תנועה כדי להתרחק מהבריטים ולהגיע דרך השדות אל כפר סולד. והנה - עם תחילת התנועה הסתבר שהבריטים החלו להשתתף בקרב, וירו צרורות לכוון תל-עזאזיאת. המשך ההתקדמות לכיוון כפר סולד נעשה מתואם - באופן שכל קפיצה קדימה של אחת מחוליות הכיתה מקבלת חיפוי של ירי רתק משריונית לכיוון הערבים. תוך כדי ההתקדמות לקירבת כפר סולד, נפצע ישראל קשה מהירי אך המשיך לנהל את הקרב, עד ששני אלונקאים הגיעו לסיוע מכפר סולד, ובעזרתם הגיע לכפר. אך הקשר עם הבריטים עדיין נמשך - הקצין הבריטי שפיקד על השיריוניות וראה את הפציעה הקשה של ישראל, נכנס לכפר סולד לשאול עליו. כששמע שהטיפול בפציעה זו מחייב ניתוחים בבית-חולים, ובידעו שהערבים חסמו וניתקו את הכבישים סביב הגליל העליון, התנדב הקצין להביא אותו בשיריונית שלו לבית- החולים הסקוטי בטבריה - וכך אכן עשה. בהזדמנות זו גם אמר הקצין שבצבא הבריטי היה המפקד - ישראל - מקבל את עיטור צלב-ויקטוריה על התושיה והגבורה שהוא ופקודיו גילו במהלך הקרב.

להלן זכרונות מהקרב כפי שתועד לאחר שנים ע"י אמנון בן-יהודה. זהו סיפור הקרב שהכיתה שלנו, מספר שלוש (תמיד בראש) עברה ביום ה-12 לחודש ינואר, 1948. אנחנו כבר השתתפנו בפעולות שונות לפני כן, אבל קרב זה ללא ספק היה טבילת האש הרצינית והקשה ביותר שעברנו עד אז. היינו הכשרת הצופים בדפנה, ונכנסו לפעילות מבצעית זמן קצר לאחר החלטת או"ם ב- 29 בנובמבר 1947. בלילה לפני הקרב יצאנו במסע מדפנה לכפר גלעדי להביא נשק מהסליק; חזרנו כשכל אחד סוחב שלושה רובים ואנו רטובים עד העצמות מהגשם ומחציית נחלים. בבוקר לבשתי "בגדי שבת" - מכנסים כחולים, חולצה לבנה וסנדלים - ויצאתי לארוחת בוקר בחדר האוכל. כמה דקות לאחר השעה שמונה בבוקר הכיתה שלנו הוזעקה לפעולה; המשימה היתה לפנות מחסום שהערבים הניחו על הכביש העולה לכפר סאלד. לחץ הזמן לא איפשר לי להחליף בגדים. המחשבה היתה שנגיע למחסום רכובים על טנדר, נפרק אותו, ונחזור הביתה. היינו כיתת רובאים ואני הייתי המקלען עם מקלע ברן; דני לדניצר(איילון) היה מספר שניים ונשא מחסניות מקלע נוספות. הכל השתנה כשהטנדר התקרב למחסום ונפתחה עלינו אש מהרכס המזרחי מצד שמאל ומהשטח הפתוח ממול. כולנו קפצנו מהטנדר לקחת מחסה והטנדר הסתובב ונסע הביתה. רגליי שקעו בבוץ העמוק וכשחילצתי אותן, הסנדלים נשארו קבורים עמוק באדמה. כך הפכתי להיות "המקלען היחפן". המ“כ ישראל שוואלב השתלט על המצב והחל לתת פקודות אישיות כדי לפזר אותנו בשטח לעמדות הרצויות. לאחר מכן כמה מהלוחמים הגיעו למחסום האבנים ופינו אותן מהכביש. מאחר שהיינו בלי תחבורה, ישראל החליט שהדרך הקצרה ביותר הביתה היא להמשיך להתקדם לכיוון כפר סאלד במקום לנסות לחזור לדפנה. היינו חייבים להילחם לאורך כל הדרך בקרב שנמשך כשש שעות. למזלנו, רק שבועות לפני כן ישראל העביר אותנו אימוני קרב תנועה בשדה לאור יום, כך שהיינו מוכנים ומתורגלים. לאורך כל הקרב ישראל שלט בכל והעביר פקודות ברורות ובקור רוח. הוא חילק אותנו לחוליות שלסרוגין נתנו חיפוי או קפצו קדימה. המשכנו בצורה זאת עד שהגענו קרוב לכפר סאלד בערך בשעה שלוש אח"הצ. בשלב מסוים, אולי קרוב לשעת הצהרים, נעצרה על הכביש לידנו שיירה בריטית משוריינת. כולנו נצרנו אש, גם הערבים. לא ידענו באם ינסו לפרק את נישקנו ואיך נגיב על כך. אני זוכר ששמעתי את קולות הקשר באנגלית שבאו מכיוון השיירה. אם ירצו, חשבתי, יכלו לחסל אותנו בקלות. בסופו של דבר הם ירו אש נגד הערבים ונעו חזרה לכיוון דפנה וחלסה. האש מהערבים חזרה מחדש ואנו המשכנו בקרב. דני איילון נפצע בצאוורו מרסיסי כדור. למזלו ולמזלנו הפציעה היתה שטחית והוא היה מסוגל להמשיך בקרב. אמרתי "למזלנו" כי עד שהגענו קרוב מאד לכפר סאלד לא היו לנו פצועים שלא יכלו להמשיך בכוחות עצמם, כך שהיינו קלי תנועה. פצוע קשה היה מכביד מאד על תנועתנו, נוסף לכך שלא היו לנו אלונקות ולא כל ציוד רפואי והיינו גם בלי מים ובלי אוכל. בערך בשעה שלוש אח"הצ הגענו לנקודה מייד דרומית/מערבית לכפר סאלד. הכביש ושדה חרוש הפרידו בינינו לבין גדר המשק. ישראל פקד עלי לחצות את השדה החרוש, לתפוס עמדה ליד הגדר ולחפות משם על הלוחמים שיחצו את השדה. התחלתי לרוץ, ובאמצע השדה נפלתי עם התכווצות שרירים מלאה בשתי רגליי. הרגליים ממש התאבנו מכאב ולא יכולתי לזוז או להפעיל את המקלע. שכבתי חשוף כשכדורים חורשים את האדמה מסביבי ואני לבוש חולצה לבנה. רק אז ראיתי לראשונה ששתי כפות רגליי זבות מדם. ישראל רץ אלי לבדוק מה קרה. ברגע שהגיע הוא נפגע מכדור שנכנס מצד שמאל ליד אגן הירכיים ויצא מצד ימין. הוא נפל ממש לידי. הוא מצא את הקליע תקוע בצד ימין של מכנסיו, ניקה אותו ואמר לי: “אמנון, קח את הקליע ושמור לי אותו", ונתן לי את הקליע. כך אנו שוכבים זה ליד זה, והכדורים שורקים מסביבנו. זמן קצר לאחר מכן הגיע אלינו קותי (אמנון יקותיאלי) והתחיל להפעיל את המקלע. אבל גם זה לא לזמן רב. כדור חדר דרך זרועו, פגע בקת המקלע ופיצח אותה. לימים, לאחר תיקון, קראנו למקלע "המקלע הפצוע". השמש החלה לשקוע מאחורי הרכס המערבי וצללים כיסו את השטח שהיינו בו. שני אלונקאים יצאו אלינו מכפר סאלד. הוריתי להם לפנות את ישראל כי הוא היה זקוק לטיפול רפואי מידי. הם חזרו ופינו אותי עם קותי. שאר הלוחמים הגיעו למשק בלי בעיות. זכור לי שכשהשכיבו אותי עם האלונקה בתוך מבנה במשק, דבר ראשון שביקשתי היה סיגריה.

ואלה שמות הלוחמים של כיתה מספר 3. ראה תמונה, משמאל לימין: 1. המ"כ ישראל דרור (אינו בתמונה) – נפצע קשה 2. דני לדניצר (אילון) – נפצע קל 3. משה ברלין (מוסה) 4. אמנון בן-יהודה - נפצע קל 5. ישראל ברויטמן (ג'זי) 6. אהרונצ'יק קופרמן 7. יוסי זינגר – נפצע קל 8. מלאכי מושקוביץ – נפצע קל 9. אמנון יקותיאלי (קותי) – נפצע קל 10. מנחם איצקוביץ' 11. ישראל רשטיק ְְ(נהג)

עוד שלושה חברי הכשרה הצטרפו לכיתה ברגע האחרון: – משה כוכבי – עמנואל הצופה – נחום פרל (פורת)

[squad:sky.jpg]

אהרונצ'יק קופרמן מעלה בזכרונותיו לאחר שנים: – זכור לי שהטנדר נעצר כי היה מחסום של כמה אבנים על הכביש  הצר וירדנו להזיז אותם הצידה. – עד מהרה, כשנפתחה עלינו האש, נשכבנו תחילה בתעלה לאורך  הכביש עם הפנים לצפון מזרח, ובינתיים הטנדר הסתובב וחזר לדפנה. –  המשוריינים הבריטיים נושאי המקלע ביקרו אותנו לפחות פעמיים, אם לא שלוש, ואכן בפעם הראשונה חששנו שהם יירו בנו. – לטענת יוסי זינגר, שמיד נפגע עוד בהיותינו בתעלה אני רק זוכר  שהוא נפגע ב"כדור בשר", פינו אותו הבריטים לדפנה. – בינתיים, כפי שלמדנו באימונים, ולפי פקודתו של ישראל שוואלב השלו,דילגנו לתפוס עמדות ירי בשדה שמצפון מזרח. – זכור הפעם שהמשוריינים ירו במקלעים שלהם מעל לראשינו, לכיוון הערבים. – זכורים לי הדילוגים לכיוון כפר סולד בפיקוד ישראל שהדגיש  שלא יורים סתם אלא כשיש מטרה – הכדורים עולים כסף רב. – לקראת סוף הקרב, ליד גדר כפר סולד, לאחר שישראל נפגע,  זכורים לי האלונקאים ואיזו כיתה שיצאה לקראתינו משם. היה חשש שמא מי מאיתנו יירה עליהם בטעות בחושבו שאלה ערבים.

בספר הפלמ"ח, עמוד 59, הקרב ליד כפר סאלד ב-12 לינואר 1948 מתואר כך: מיומן הפעולות 12.1.48 הותקף אוטו חלב בדרך מדפנה לכפר סולד. כיתה מגדוד "הגליל" הגיעה למקום ונכנסה בקרב. הכיתה לחמה עם הכנופיה שלוש וחצי שעות. כנופיה, שמנתה תחילה עשרה איש קיבלה תגבורת של 40 לוחמים. הקרב התנהל במרחק 1.5 ק"מ מכפר סולד. מקלע של האזור סייע לנו מהנקודה. במחצית השנייה של הקרב נפגעו 6 מאנשינו, ביניהם המפקד, המקלען והחובש. כולם נחבשו וחזרו לקרב. אנשינו פעלו באומץ ובקור רוח. לערבים נפגעים רבים. הם פעלו בסדר צבאי ובפיקוד יעיל. הצבא נהג ב"ניטראליות אוהדת"; ירה והסתלק. קצינם שיבח אח"כ את אנשינו... הקרב נסתיים בשעה 15:00. שלושה מאנשינו פצועים קל.

[áëì îàãí .jpg]

דיווח על טעות

פרטי הדיווח

עמנואל מתיימר כאילו הוא היה גיבור הקרב ליד מנסורה ב-12 לינואר 1948. לא היו דברים מעולם. גיבור הקרב היה המפקד ישראל שוואלב(דרור) שפיקד על הקרב עד הסוף. הוא מעולם לא העביר את הפיקוד לעמנואל. אין לוחם שהשתתף בקרב שתומך בגירסתו של עמנואל. בדף השיחה ניתנות עדויות של המפקד ועוד שני לוחמים. הקרב גם תואר בשני ספרים, משנת 1949 ושנת 1950.

מקור:מקורות: 1. הספר "בכל מאודם" 2. ספר הפלמח, עמוד 59 דווח על ידי: אמנון בן-יהודה 72.220.114.230 09:00, 22 בפברואר 2016 (IST)

תודה. Nachum - שיחה 10:00, 22 בפברואר 2016 (IST)

לא בטוח בהסרה ללא בדיקה. הקטע לקוח מאתר הפלמ"ח שלא ידועה לי אמינותו. אולי יש כאן "סגירת חשבונות"? משאיר בינתיים עם תבנית הבהרה. מתייג את משתמש:Gilgamesh. בורה בורה - שיחה 23:17, 22 בפברואר 2016 (IST)

אני לא מכיר את פרטי הקרב. כמובן שאין להציג טענות כוזבות בערך ואם נטען שנפלה טעות יש להתייחס לזה. אתייג את משתמש:Avi1111 שבקי הרבה יותר ממני בתולדות מלחמת הקוממיות. גילגמש • שיחה 14:39, 23 בפברואר 2016 (IST)

מודה באשמה - עד לוויכוח הזה לא ידעתי דבר על הקרב הזה. כמו הקרב הזה היו עוד עשרות ומאות קרבות-תקריות במלחמת העצמאות ואי אפשר לדעת על כולן. Avi1111 - שיחה 17:29, 23 בפברואר 2016 (IST)

השאלה היא מי צודק? אתר הפלמ"ח או המגיבים לעיל ומקורותיהם? בורה בורה - שיחה 17:51, 23 בפברואר 2016 (IST)

נמצאו קישורים חיצוניים שצריכים תיקון (אוקטובר 2022)

שלום עורכים יקרים,

מצאתי קישור חיצוני אחד או יותר בעמנואל הצופה שזקוק לתשומת לב. אנא קחו רגע כדי לבדוק את הקישורים שמצאתי ולתקן אותם בערך אם נדרש. מצאתי את הבעיות הבאות:

• http://www.tiroche.co.il/heb/ItemPage.asp?id=22054&array_index=394 נמצא כקישור שבור. מומלץ להוסיף https://web.archive.org/web/20200615104547/http://www.tiroche.co.il/heb/ItemPage.asp?id=22054&array_index=394 לכתובת המקורית.

כאשר תסיימו לערוך את השינויים הנדרשים, אנא בקרו בדף השו"ת למידע נוסף לתיקון בעיות עם הקישורים לעיל.

הודעה זו תופיע רק פעם אחת לקישורים אלו.

בידידות.—InternetArchiveBot (דווח על באג) 06:17, 14 באוקטובר 2022 (IDT)