שיחה:פרשנות המשנה/ביקורת על מהדורת ספראי
לאור בקשתה של דינה, עברתי על הנאמר בפורום שם, ובדקתי את הטענות אחת אחת.
- בספר נאמר, שבתוספתא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע מה קורה כאשר אחרים שחטו את הפסח בשמו של אדם שיש לו חמץ בביתו. (עמוד 220)
בפורום נאמר על כך
על סמך תוספתא זו בונה המפרש שם תיאוריות על התפתחות המשנה וההלכה.
המפרש או שלא קרא את ה"פרוטוקול", ואם קרא כנראה לא הבין, אחרת לא מובן איך הגיע לפירוש המצחיק הזה.
עתה יפתח המעיין את התוספתא (שהובאה גם בגמ' זבחים יא א) ויראה את הנידון שם:
שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' ליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ' ר' יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' ליעזר וכו'.
בקיצור מדובר שם בשוחט קרבן אחר ("אחרים") לשם פסח ("לשמו") בי"ד. ואילו פרשנינו הבין ש"אחרים" היינו אנשים אחרים, "לשמו" לשם בעל החמץ. גוואלד!
בדקתי את התוספתא, ואכן הפירוש שלה, לפי הבנתי, הוא כמו שנטען בפורום.
- בספר נאמר: הגמרא גם מעלה את האפשרות שהחמץ מצוי בביתו של השוחט, ופוסלת אותה. (עמוד 218)
בפורום נאמר על כך
אין גמרא הפוסלת אפשרות שמדובר בחמץ של שוחט !
אדרבה בגמ' הביאה שתי ברייתות (שאחתן מהן היא כנראה תוספתא) שכתוב בהן: עד שיהיה החמץ לשוחט או לאחד מבני חבורה.
אלא שפרשנינו ראה כנראה את הגמ' הזו (שם סג ב):
בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי: אין לו לשוחט, ויש לו לאחד מבני חבורה מהו? אמר ליה: מי כתיב לא תשחט על חמצך? לא תשחט על חמץ כתיב !
כמובן שהגמ' באה לשלול אפשרות שדוקא חמץ אצל שוחט ומסיקה שגם חמץ של בן חבורה. וכמבואר בפירוש בברייתות שהובאו שם.
גם כאן, להבנתי, הכותב בפורום צודק. בהמשך הפורום שם הוזכרה שיטת ריש לקיש בירושלמי פסחים ה ד, אולם: א.הוא לא בדיוק אומר את מה שנכתב בספר. ב.ידוע לכל שהלכה כרבי יוחנן.
- בספר נאמר את התמיד שוחט הכוהן ולא הישראל. (עמוד 220)
בפורום נאמר על כך
את התמיד שוחט כהן ולא ישראל? מאיפה ההלכה הזו? (אולי כך היתה הרגילות כדמשמע שהיה בפייס מי שוחט אבל ברור שאין דין כזה)
הישראל עובר על שחיטת התמיד? זו מנין לו? אולי דוקא שוחט התמיד עובר?
(ואם כבר פנטזיות על הקשר ההדוק בין היחיד בביתו וכו', לא היו צריכים להגיע עד ר"י, גם לחכמים הסוברים שרק פסח, חייבים על זריקה והקטרה שרק הכהן עושה...)
הביקורת כאן נכונה, אבל אינה מוחצת. אם באים מתוך לימוד זכות ולא במבט ביקורתי, ניתן להבין שמדובר "אפילו כשהכהן שוחט". אם כי עדיין נשאלת השאלה, מהיכן לקח המחר שהישראל עובר על שחיטת התמיד.
- בספר נאמר: לדעת רבי מאיר חובת ביעור חמץ היא מזמן הקרבת קרבן הפסח. (עמוד 218) בהערה שם יש הפניה לפרק א משנה ד, שם נאמר לדעת רבי מאיר איסור התורה מתחיל שעה לפני החג ותו לא. (עמוד 49)
בפורום נאמר על כך:
מי שימצא את רבי מאיר הזה שיודיע.
לצערי גם אני לא מצאתי את שיטת רבי מאיר. כמו כן לכאורה יש סתירה בין דברי הספר בעמוד 218, לדבריו בעמוד 49. (אודה שלא מצאתי את הירושלמי שמופיע בהערה בעמוד 49, אבל בשאר המקורות שם חיפשתי ולא מצאתי את שיטת רבי מאיר.
הדבר הכי קרוב שמצאתי למה שנכתב בעמוד 49 הוא דברי רבא בבבלי ה עמוד א שלומד את איוסר חמץ משש שעות מזמן שחיטת הפסח.
בהמשך מופיעה שם ביקורת על הנאמר בפירוש למסכת ברכות, אולם לא היה לי כח להתעמק בו. דינה ספראי, אשמח שתעבירי את השאלות האלו לכתובת הרלוונטית, ונשמח לקבל הסברים.david7031 • שיחה • י"א בטבת ה'תש"ף • 22:21, 7 בינואר 2020 (IST)
- לאחר כתיבת כל זאת, החלטתי לעבור מעט על הפירוש, ולארות מה המצב הכללי שלו. התחלתי מפרק א משנה ד, והנה כבר במשנה ה מצאתי טעות. בפירוש נאמר: בתלמוד הבבלי (יג ע"א;, ביצה יט ע"ב) הסבירו שהיו חלות רבות ערב הרגל, ולכן לה (טעות ההקלדה במקור, אבל עליה אפשר לסלוח) הספיקו לאכלן. ברור שהבבלי לא גרס חלות פסולות, והבין שהחלות כשרות ולא הספיקו להביאן למקדש.
- ובכן. אלו הטעויות בפירוש: ההפניה לפסחים היא לעמוד הלא נכון, צריך להיות עמוד ב. ההפניה לביצה כלל לא רלוונטית. וודאי שהתלמוד גרס את המילים פסולות, כי זה עיקר הדיון שלו, איך יכול להיות שתמיד יש חלות תודה פסולות. (עוד נקודות, אם אמצא, אביא בהמשך).david7031 • שיחה • י"א בטבת ה'תש"ף • 22:33, 7 בינואר 2020 (IST)