שלישיית פסנתר (קלרה שומאן)
שלישיית פסנתר בסול מינור של קלרה שומאן, אופוס 17, נכתבה בשנת 1846 בדרזדן לפסנתר, כינור וצ'לו. היא נחשבת להישגה הגדול ביותר.[1] ליצירה ארבעה פרקים:
- אלגרו מודראטו בסול מינור.
- סקרצו וטריו בסי במול מז'ור ומי במול מז'ור בהתאמה.
- אנדנטה בסול מז'ור.
- אלגרטו בסול מינור.
זוהי יצירתה הראשונה שנכתבה ליותר מקול ופסנתר. לאחר נישואיה עם רוברט שומאן השניים למדו את המוזיקה הקמארית של היידן, מוצארט ובטהובן. היא ניגנה מוזיקה קמארית מהתקופה הקלאסית וארגנה את אחת מסדרות המוזיקה הקמארית הראשונות בדרזדן. עוד בנובמבר 1834 היא ניגנה את טריו הארכידוכס של בטהובן, אופ. 97, שבאותה תקופה נחשב לבחירה יוצאת דופן לנגן לקהל שהורגל לשמוע יצירות שמציגות לראווה את כישרונו של המבצע.
רוברט שומאן כבר הלחין יצירות קמאריות, כדוגמת חמישיית הפסנתר שלו (1842) שהפכה לאבן פינה ברפרטואר של קלרה שומאן, אך כשהיא כתבה את שלישיית הפסנתר הוא עוד לא כתב להרכב זה. מספר חודשים לאחר שהיא סיימה לכתוב את היצירה הוא כתב בספר משק הבית שלו: "מחשבות על טריו". שלישיית הפסנתר מס. 1 ברה מינור, אופ. 63 שלו בוצעה לראשונה ב-13 בספטמבר 1847, במקביל לפרסום השלישייה שלה בדפוס. רמת היצירה שלו ערערה את ביטחונה העצמי, אף על פי שהוא ואחרים כיבדו ואף העריצו את היצירה שלה. השלישייה שלה נוגנה רבות במהלך המאה ה-19, לעיתים קרובות לצד השלישייה של רוברט.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "שלישיית פסנתר" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "שלישיית פסנתר" באתר AllMusic- שלישיית פסנתר בסול מינור באתר פרויקט ספריית התווים הבינלאומי (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרת זהויות  |
|
|---|