שמורות קודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גביע שמורות קודש ממטבעות שקיבל החסיד יעקב יוסף גרשטיין מהאדמו"ר מבויאן 1930

שמורות קודש הם מטבעות שחילק אדמו"ר לחסידיו לטובת שמירה. ממטבעות אלו יצרו חפצי קודש דוגמת גביעים וחפצי קודש נוספים.

המנהג של "שמירות" ייחודי לתנועת החסידות[1]

בעת ביקור החסיד אצל האדמו"ר –הוא נותן "פדיון" או "פדיון נפש" – ובתמורה מקבל ברכה וייעוץ. החסיד מוסר עם הפדיון "קוויטל", פתק, ובו הוא מבקש עזרה, הצלחה או שמירה.

בעבר היה מקובל שהחסיד הכין מראש מטבע על מנת למוסרו לאדמו"ר, שהחזיק אותו זמן מה בידו והחזירו מבורך. כשהאדמו"ר היה נוגע במטבע, המטבע קיבל סגולות של שמירה מעין הרע. כיום נהוג יותר שהאדמו"ר מעניק לחסידיו מטבע שהוכן מראש לשימוש זה.[2]

למטבעות שקבלו את הברכה היו שמות שונים כגון "שמירות" או "שמורות קודש". היו חסידים שבעת שהצטברו אצלם כמות מספקת של מטבעות מסרו אותם לצורף ע“מ להתיכם וליצור מהם כלי קודש. המצוי שבהם היה גביע כסף לשימושי מצווה, קידוש והבדלה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]