שמעון גרינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון גרינפלד
לידה 20 באוקטובר 1860
חוסט, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בפברואר 1930 (בגיל 69)
סמיהאלי, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 בפברואר 1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו משה שיק עריכת הנתון בוויקינתונים
אב יהודה גרינפלד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי שמעון גרינפלד (מהרש"ג; 20 באוקטובר 1860, ד' בחשוון תרכ"א17 בפברואר 1930, י"ט בשבט ה'תר"ץ) היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה הונגרי, דיין במונקאטש ורבה של סמיהאלי במשך עשרות שנים. נודע בכינויו המהרש"ג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר חוסט לרב יהודה גרינפלד שנעשה לימים (18751907) רבה של סמיהאלי ומחבר הספר "קול יהודא". למד במשך תשע שנים אצל רבי משה שיק ("המהר"ם שיק") שכיהן אז כרבה של חוסט ועמד בראשות הישיבה בעיר, והיה לתלמידו המובהק. לישיבת חוסט נכנס כבר בגיל 11, ואת תשובתו ההלכתית הראשונה[1] כתב בחוסט בגיל ארבע עשרה שנים בלבד. בגיל עשרים ואחד כתב את חידושיו למסכת שבועות שנדפסו שנים לאחר פטירתו ("חידושי מהרש"ג" – שבועות, ירושלים תשל"ד).

נישא לבתו של יהודי עשיר ממונקאטש ולאחר נישואיו עבר לגור בעיר זו. הוא התמנה לדיין ומורה הוראה במונקאטש וגם הקים בה ישיבה ועמד בראשה. לאחר פטירת אביו בתרס"ז התמנה תחתיו כרבה של סמיהאלי וראש הישיבה בה.

בישיבתו למדו את כל המסכת בתלמוד הבבלי לפי סדרה, סוגיה אחר סוגיה בלימוד שיטתי של הפשט, בניגוד למקובל באותם ימים ברבות מישיבות הונגריה להקיף בכל נושא את כל הסוגיות הקשורות אליו במישרין ובעקיפין ברחבי התלמוד. בישיבתו לא הוקדשו זמנים מיוחדים ללימוד ספרי חסידות או ספרי מוסר, הוא הסביר כי נהג להתפלל שתלמידים כאלו ש"הוויות דאביי ורבא" לא מספיקות כדי להבעיר בקרבם יראת שמים, לא יבואו אליו. הוא היה דייקן בזמנים. ב-1929 למדו בישיבתו כמאה בחורים, לאחר פטירתו הצטמצם מספר התלמידים והישיבה התקיימה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהדות אירופה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנו רבי מרדכי גרינפלד מסווידניק – הכין לדפוס את החלק הראשון של "שו"ת מהרש"ג", וחיבר את הספר "זהב שבא" על התורה. נספה בשואה במחנה ההשמדה חלמנו.
  • בתו חיה – נישאה לרב שלמה אליעזר רוטנברג שכיהן כדיין ומו"צ בסמיהאלי, הם נספו באושוויץ עם שמונת בניהם ובנותיהם.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב מרדכי גרינפלד, 'הקדמה מבן המחבר המו"ל', בתוך: שו"ת מהרש"ג, כרך א,  ירושלים תשל"ד (נדפס תחילה בספר זהב שבא על התורה)
  • אברהם פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, כרך א, ירושלים תשל"ט, עמ' 255–260
  • יצחק יוסף כהן, חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, מכון ירושלים תשנ"ז, עמ' 527–528
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ג, בני ברק תשמ"ז, עמ' ר-רכא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התשובה נדפסה בשו"ת מהרש"ג ח"ג סימן פ"א והיא עוסקת בדין שני תינוקות, האחד בן לאב "ישראל" והשני בן כהן "חלל" שאבד סימן הזיהוי שלהם ואין ידוע מי הוא מי.
  2. ^ מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ד, ירושלים תשנ"ז, עמ' 831