שעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שעה היא יחידת זמן השווה ל-60 דקות שהן 3,600 שניות. שעה היא גם בערך החלק העשרים וארבעה של החציון של אורכן של היממות בשנה. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור השעה הוגדרה בתרבויות קדומות (לדוגמה התרבויות של מצרים, שומר, הודו וסין) כחלק השנים-עשר של הזמן מהזריחה ועד השקיעה, או כחלק העשרים וארבעה של היממה. בכל מקרה החלוקה מקורה בשימוש הנפוץ בשיטות ספירה על בסיס 12. חשיבות הבסיס 12 בשיטות הספירה נובעת ממספר מחזורי הירח במהלך ארבע עונות השנה (בקירוב).

במצרים ובבבל הייתה נהוגה כנראה חלוקה של היממה לשניים - שעות האור ושעות החשכה - כשכל פרק זמן כזה נחלק ל-12 שעות. כיוון שכך, אורכן של השעות לא היה קבוע, והיה תלוי בעונת השנה. שריד לחלוקה זו של היממה קיים בהלכה היהודית. חלק מחישובי הזמנים בהלכה נקבעים על-פי "שעות זמניות", שנגזרות מחלוקת החלק המואר של היממה ב-12. כך גם בדתות נוספות, למשל באסלאם.

חלוקת הלילה ל-12 חלקים התפתחה במצרים העתיקה, אם כי חלו מספר שינויים בחלוקה במהלך השנים. אסטרונומים מצריים מצאו 36 כוכבים מיוחדים במהלך השנה. הזמן מהזריחה לשקיעה חולק ל-18 בגלל התזוזה של 18 הכוכבים שהופיעו בשמים. 18 הכוכבים הנותרים חילקו את הלילה. משך הזמן בין הופעה של כוכב אחד בשמים לכוכב הבא, היה כארבעים דקות מודרניות. מאוחר יותר השיטה שונתה, ל-24 כוכבים מיוחדים, כש-12 מהם חילקו את הלילה ליחידות זמן.

הכוונה על פי שעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון שעות השעון יכול לשמש כאמצעי הכוונה. במסגרת זאת, כיוון הפנים של האדם נחשב כמכוון תמיד לשעה 12, ואחוריו לשעה 6. באמצעות ציון השעה, ניתן לכוון את האדם לכיוון הרצוי ביחס לכיוונו הנוכחי, כך שהשעה 3 למשל, מכוונת ל-90 מעלות ימינה ביחס לכיוונו הנוכחי של האדם, והשעה 6 לצד ההפוך לכיוונו הנוכחי (180 מעלות).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שעה בוויקישיתוף
P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.