שעת אפס (לימודים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שעת אפס היא כל שעת לימודים אשר מתחילה לפני השעה הנקובה בחוק או בתקנון. שעת האפס בישראל נקבעת על ידי משרד החינוך והיא אחידה לכל בתי הספר (מלבד יוצאי דופן אשר קיבלו אישור מיוחד). שעת האפס בשאר מדינות העולם אינה בגדר חוק מדיני, אלא נקבעת ברמה אזורית או בית ספרית, ולכן ישנם בתי ספר עם שעות אפס שונות בעלות הבדלים משמעותיים.[1]

השפעות של שעת אפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעות חלוקות בקשר לתועלתה של שעת אפס למערכת השבועית של תלמידים. המתנגדים לקיומה של שעת אפס מסתמכים בעיקר על ההשפעות השליליות שיש לשינה מועטה על תפקוד יומיומי. מחקרים מעידים שמתבגרים זקוקים לכ-9 שעות שינה בכל לילה, ולמרות ששעות השינה של ילדים לרוב נקבעות על ידי הוריהם, מתבגרים הולכים לישון מאוחר יותר יחסית לילדים קטנים יותר, והלימודים בשעת אפס מחייבים אותם לקום מוקדם יותר. שעות שינה מועטות מדי עלולות לגרום למגוון הפרעות וקשיים, ובהם ירידה בריכוז, בזיכרון וביכולת למלא משימות, אטיות תגובה, ירידה במצב הרוח, וירידה בשליטה העצמית. נוסף על כך, חוסר שינה עלול לגרור שימוש בחומרים ממריצים דוגמת קפאין, אלכוהול וסיגריות. כמו כן, נמצא קשר בין שעות שינה מעטות לבין סיכון מוגבר להשמנת-יתר בקרב ילדים.[1]

שעת האפס היא תולדה של עומס שעות לימודים, ושל אילוצי מערכת, ולוח הזמנים של מורים. כ-35% מתוכנית הלימודים בתיכון הם לימודי בחירה. כך, יש תלמידים הלומדים שעות רבות בשבוע, לעיתים אף כחמישים שעות שבועיות. מצב זה מקשה על מנהלי בתי-הספר לארגן את מערכת השעות. נוסף על עומס השעות, ישנם אילוצים שונים, כמו, למשל, קביעת ארגון המורים, לפיה כמות ה"חלונות" שמורה רשאי לקחת במסגרת היקף משרתו היא מוגבלת. כך קורה ששעת הלימודים הראשונה מתחילה בשעה מאוחרת, לעיתים אף בעשר בבוקר, או שבמהלך יום-הלימודים לא מתקיימים שיעורים במשך שעה או שעתיים, כך שהתלמידים צריכים ללמוד עד שעה מאוחרת. כך, יש מורים המסרבים ללמד בשעות מאוחרות בשל אילוצים אישיים ומתעקשים להתחיל ללמד בשעת אפס.[2]

שעת אפס במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי העולם כמעט לא קיימת חקיקה בנוגע לשעות תחילת הלימודים, ובדרך כלל נתון הדבר להחלטת המוסד, או להחלטת הרשויות המוניציפליות. הנתונים המוצגים להלן מתייחסים לרוב בתי הספר בארצות השונות, אך ייתכנו יוצאי דופן.

ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברזיל מחולק יום הלימודים לשלושה חלקים נפרדים ("בלוקים"). הראשון, מ־07:00 - 12:00, השני מ־12:00 – 17:00, והאחרון מ־17:00 - 22:00. כל תלמיד מחויב ללמוד בלוק אחד ביום על מנת להתמודד עם כמות התלמידים הרבה במדינה. שיטה זו נכונה לבתי ספר ציבוריים ופרטיים כאחד. למרות שבמקומות רבים בעולם כל שיעור שמתחיל לפני 08:00 נחשב לשעת אפס בברזיל תחילת הלימודים לפני 08:00 היא עניין שבשגרה, ואין היא נחשבת לשעה מיוחדת.[3]

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין המסגרת הלימודית עמוסה הרבה יותר מן המקובל. כך קורה שהלימודים מתחילים ב־07:30 בבוקר ונגמרים ב־17:45 אחר הצהריים באופן קבוע. כך, כמו בברזיל, לימודים לפני 08:00 הם עניין שבשגרה. מסגרת עמוסה זו נובעת משאיפה לשיקום מזורז של מערכת החינוך לאחר המשבר הקומוניסטי. שאיפה זו הצליחה באופן מרשים ולסין יש את אחת ממערכות החינוך המצליחות בעולם.[4]

שעת אפס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחותה של מדיניות משרד החינוך ביחס לשעת אפס: בשנת 1998 נאסרו לימודים בשעת אפס בחוזר מנכ"ל – נקבע כי אין לקיים לימודים בשעת אפס אם הדבר מחייב שינוי של הסדרי הנסיעה של התלמידים, אלא באישור מנהל המחוז. לאחר מכן, באוקטובר 2003, קבע משרד החינוך כי "החל משנת הלימודים התשס"ד, יש לבטל את שעת האפס בבתי-הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות; לפי המנהל".[5] המשמעות של קביעה זו היא שאסור לכל מוסד חינוכי שהוא לערוך לימודים לפני השעה 8:00, אלא באישור מנהל המחוז. לבתי ספר דתיים-ממלכתיים מותר לקיים תפילה לפני השעה 8:00 משום שהתפילה אינה נחשבת כלימודים.

למרות המדיניות המוצהרת של משרד החינוך בעניין שעת אפס, בתי ספר רבים ברחבי הארץ לא מילאו אחר הנחיות המשרד. בשנת תש"ע היו 70 בתי ספר ברחבי הארץ שקיימו שעת אפס כאשר רק ל - 14 היה אישור לכך. התלמידים והוריהם לא נשארו אדישים לכך, ובשש השנים הראשונות לכינונה של המדיניות של משרד החינוך, המחייבת אישור מנהל המחוז, התקבלו במשרד החינוך 41 תלונות.[5] בשנת תש"ע נשאו תלונות ההורים פרי והובילו את משרד החינוך להוציא חוברת בת חמישה עמודים המבהירה מחדש את מדיניות המשרד ומסבירה את חשיבותו (קישור למסמך או הערה ובה כותרתו של המסמך ותאריך ההוצאה שלו). הדבר לא השקיט את התלונות ובקיץ 2015, בעקבות תלונות רבות מקרב תלמידים, ארגנה מועצת התלמידים והנוער הארצית מחאה. תגובת משרד החינוך הייתה כי אין לקיים שעת אפס ללא אישור, וכי בקשות רבות לאישור שעת אפס נמצאות בבדיקה.[6] בשנת 2017 פורסם חוזר מנכ"ל נוסף שמטרתו לחדד את הנהלים. בתחילת שנת הלימודים תשע"ט קיבל המאבק בשעת אפס תפנית תפנית כאשר הודה משרד החינוך כי קיומן של שעות האפס בבתי הספר אינו נובע מתוך אינטרסים פדגוגיים, אלא מתוך נוחות מערכתית של המורים שמעדיפים לסיים את עבודתם לפני שעות אחר הצהריים.[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 לימודים בשעת אפס, הכנסת מרכז המחקר והמידע
  2. ^ , מסמך רקע לדיון בנושא: לימודים בשעת אפס, הכנסת מרכז המחקר והמידע
  3. ^ Details about the daily school schedule and after school care arrangements..., AngloInfo
  4. ^ טום קרגנבילד, מערכת החינוך – חלק ב': מערכת החינוך הסינית, 2017
  5. ^ 5.0 5.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    , , חוזר מנכ"ל תשס"ד/2(א)
  6. ^ ג' מרקוביץ סלוצקר, למרות האיסור: "שעת אפס" מתקיימת בבתי הספר, התלמידים מוחים, עיתון מעריב, ‏2015
  7. ^ א' ינקו, מתחילים ב-7:25: למרות האיסור, בתי ספר רבים מקיימים "שעות אפס", ynet, ‏2018