שרה מקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה מקמן
Sara McMann (adjusted).jpg
לידה 24 בספטמבר 1980 (בת 40)
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אמנות הלחימה MMA, היאבקות
משקל 61 קילוגרם
גובה 167 ס"מ[1]
קטגוריית משקל תרנגול (אנ')
מאזן מדליות
היאבקות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
כסף אולימפיאדת אתונה 63 ק"ג
אליפות העולם בהיאבקות (אנ')
כסף ניו יורק 2003 63 ק"ג
ארד בודפשט 2005 63 ק"ג
ארד באקו 2007 63 ק"ג
המשחקים הפאן-אמריקאיים בהיאבקות
זהב סנטו דומינגו 2003 63 ק"ג
זהב ריו דה ז'ניירו 2007 63 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרה מקמןאנגלית: Sara McMann; נולדה ב-24 בספטמבר 1980) היא לוחמת MMA אמריקאית המתחרה ב-UFC, ומתאבקת עבר אולימפית. בשנת 2004, מקמן זכתה במדליית כסף באולימפיאדת אתונה, ובכך הייתה לאישה האמריקאית הראשונה לזכות במדליית כסף אולימפית להיאבקות. בשנת 2003, זכתה במדליית כסף באליפות העולם להיאבקות (אנ'), ובשנים 2005 ו-2007 זכתה במדליית ארד באליפות זו. בשנים 2003 ו-2007, זכתה במדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקמן נולדה בטקומה פארק (אנ'), מרילנד שבארצות הברית. בילדות נהגה לצפות בג'ייסון, אחיה הגדול ממנה בשלוש שנים, מתחרה בתחרויות היאבקות, והייתה שותפתו לאימונים חובבניים בבית המשפחה. כשהייתה בת 9, ג'ייסון נפגע מרכב, שבר את שתי רגליו ולא הצליח לחזור לענף ההיאבקות. ב-22 בינואר 1999, בהיותה בת 18, אחיה נעלם. לאחר שלושה חודשים, גופתו נמצאה ביער עם סימני אלימות, אולם הניסיונות של הרשויות למצוא חשודים ברצח - עלו בתוהו. זמן קצר לאחר הרצח, מקמן ומשפחתה עברו מצפון קרולינה לפנסילבניה. אביה, תומאס, פנה למקורב שעבד בתוכנית הטלוויזיה "America's Most Wanted" (אנ') שעסקה בניסיונות לפענוח פשעים (גרסה אמריקאית לכולבוטק) וביקש את התערבות ההפקה. בשנת 2001, התוכנית שידרה פרק שעסק ברצח זה, מה שהוביל לדבריה של מקמן למציאת עדים ולפריצת דרך בתיק הרצח. חמש שנים לאחר הרצח - הרוצח, פאביאן סמארט (Fabian Smart) הורשע בחטיפתו של ג'ייסון וברציחתו ונידון למאסר עולם. מקמן מעידה כי אובדן אחיה והעובדה שרוצחו היה חופשי שנים רבות - היו קשים מנשוא וכדי להסיח את דעתה באותה תקופה - היא פנתה לענף ההיאבקות והשקיעה בו את מרב מרצה וזמנה[3][4].

ב-3 בספטמבר 2004, מספר ימים לאחר שזכתה במדליית כסף אולימפית, מקמן הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית בה נהרג ארוסה, המתאבק סטיבן בלקפורד (אנ'). מקמן וארוסה נסעו לבית הוריו ובשלב מסוים, מקמן, שישבה מאחורי ההגה, איבדה שליטה על הרכב והוא התהפך מספר פעמים. מקמן ובן זוגה, שלא היו חגורים, נזרקו מהרכב. היא סבלה מחבלות ומשבר בזרועה ונזקקה לאשפוז בבית חולים, ובן זוגה נהרג במקום. במסגרת הסדר, הודתה מקמן בנהיגה רשלנית במקום להיות מואשמת בנהיגה רשלנית שהובילה להריגה[5][6].

מקמן מנהלת זוגיות עם מאמן ההיאבקות טרנט גודל (Trent Goodale) ובשנת 2009, נולדה להם בת[7].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקמן החלה להתחרות בהיאבקות באופן מקצועני בשנת 2000 בקטגוריית משקל 63 ק"ג. בשנת 2003 העפילה לגמר אליפות העולם בהיאבקות (אנ'), התמודדה מול קאורי איצ'ו וזכתה במדליית כסף. באותה השנה, זכתה במדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים. ב-23 באוגוסט 2004, העפילה מקמן לגמר באולימפיאדת אתונה, התמודדה שנית מול איצ'ו, וזכתה במדליית כסף (אנ'). בשנת 2005, זכתה במדליית ארד באליפות העולם להיאבקות (אנ'). בשנת 2007, זכתה במדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים.

MMA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במאי 2011, מקמן נלחמה לראשונה בקרב MMA מקצועני נגד קריסטינה מרקס - אותה ניצחה בסיבוב הראשון בהכנעה (חניקה אחורית). ביוני 2011, התמודדה מול ג'וליה מלנפנט (אנ') (מרימת משקולות אולימפית בעברה) - אותה ניצחה בסיבוב הראשון בנוק-אאוט טכני. חודש לאחר מכן, מקמן ניצחה יריבה נוספת בהחלטת שופטים אחידה. לאחר שני ניצחונות נוספים, מקמן חתמה חוזה עם ארגון Invicta (אנ'). ב-28 ביולי 2012, מקמן התמודדה מול שיינה בסלר וניצחה אותה בהחלטת שופטים אחידה. בספטמבר 2012, חתמה מקמן חוזה עם סטרייקפורס (אנ') אולם הקרב שהייתה אמורה להשתתף בו - בוטל. בפברואר 2013, מקמן הצטרפה ל-UFC, ובקרב הראשון שלה בו, באירוע UFC 159 (אנ'), ניצחה בנוק-אאוט טכני בסיבוב הראשון את יריבתה, שילה גף. בשנת 2007, זכתה בשנית במדליית ארד באליפות העולם להיאבקות (אנ').

בפברואר 2014, מקמן התמודדה בקרב על אליפות העולם של ה-UFC במשקל תרנגול מול האלופה דאז, רונדה ראוזי. שתי היריבות היו באותה עת עם מאזן תוצאות מושלם שכלל רק ניצחונות. הקרב בניהן היה הקרב הראשון בהיסטוריה של ענף ה-MMA (מקטגורית גברים ונשים כאחד) הנערך בין שתי מדליסטיות אולימפיות (מקמן בעלת מדליית כסף בהיאבקות וראוזי בעלת מדליית ארד בג'ודו)[8]. מקמן ספגה את הפסדה הראשון בקריירת ה-MMA שלה לאחר שראוזי ניצחה את אותה בסיבוב הראשון בנוק אאוט טכני (בירכיות לאזור הכבד). לאחר מכן, התמודדה מקמן מול לורן מרפי, וניצחה אותה בהחלטת שופטים חצויה. בינואר 2015, נלחמה מקמן במישה טייט באירוע UFC 183 (אנ') והפסידה בהחלטת שופטים חצויה. באוגוסט 2015, נלחמה מול אמנדה נונס והפסידה בסיבוב הראשון באמצעות הכנעה (חניקה אחורית). במאי 2016, נלחמה מקמן בג'סיקה איי וניצחה אותה בהחלטת שופטים אחידה. בדצמבר 2016, נלחמה מקמן באלכסיס דייוויס וניצחה אותה בהכנעה (חניקת משולש). ב-19 בפברואר 2017, נלחמה מקמן בג'ינה מזאני וניצחה אותה בהכנעה (חניקת משולש) בסיבוב הראשון. ב-9 בספטמבר 2017, במסגרת אירוע UFC 215 (אנ') נלחמה נגד קטלן ויירה (אנ') והפסידה בסיבוב השני בהכנעה באמצעות חניקת משולש עם הידיים (אנ'). ב-24 בפברואר 2018, נלחמה נגד מריון רנו (אנ') והפסידה בסיבוב השני בהכנעה באמצעות חניקת משולשת (אנ').

נכון לפברואר 2018, מאזן התוצאות של מקמן ב-MMA‏ עומד על 11 ניצחונות ו-5 הפסדים. מקמן מדורגת במקום השמיני בקטגוריית משקל תרנגול של ה-UFC[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה מקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]