שרידי חומת גטו ורשה
שרידי חומת גטו ורשה הם שברי קירות בין בניינים, או קירות מבנים מלפני מלחמת העולם השנייה, המסמנים את הגבול בין גטו ורשה לחלק ה"ארי" (הפולני) של העיר ורשה, לאחר הקמת הגטו ב-16 בנובמבר 1940.
אורכה הכולל של חומת הגטו בשנת 1940 היה כ-18 ק"מ.[1] בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, במהלך מרד גטו ורשה ב-1943 ובמהלך מרד ורשה ב-1944 - נהרסו חלקים מהחומות שסגרו על הגטו, ולאחר המלחמה נהרסו יתר החומות. מעט משברי הקירות העוברים בין הבתים השתמרו, וכך גם חלק מקירות המבנים מלפני המלחמה שסימנו את גבול הגטו. שלושה החלקים הידועים ביותר של חומת גטו ורשה ממוקמים בגטו הקטן לשעבר, בחצרות בתי המגורים, ברחוב שנה 55, רחוב זלוטה 62 ורחוב ואליצוב 11.
מיקומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחוב שנה 55 - גבול הגטו סומן על ידי החומה שבין הבתים ברחוב שנה 53 ורחוב שנה 55, בתים שהתקיימו ב-1940. גובה החומה הוא כשלושה מטרים. לוח זיכרון נמצא בצדה המערבי. הלוח הוצב בזכות יוזם ההנצחה, מייצ'יסלב ינדרושצ'אק (Mieczysław Jędruszczak).[2] בקיר יש חלל של שתי לבנים, שהועברו למוזיאון השואה בוושינגטון בשנת 1989 (העתק של קטע זה של החומה נמצא במוזיאון זה). בצד המזרחי ("הארי"), כיום בחצר בית הספר התיכון על שם הנריק סנקביץ, נמצאת אנדרטה לגבולות הגטו, שנחנכה בינואר 2010.[3] אפשר לגשת לשבר חומת הגטו ברחוב שנה 55 מרחוב זלוטה 62. בשנת 2017 פעלו רשויות העיר לשיפוץ החומה וסביבתה. הקיר נגיש מצד בית הספר התיכון. אזור דידקטי והיסטורי נוצר גם בשדרת יוחנן פאולוס השני.[4]
- רחוב זלוטה 62 - חומת הגטו היא שבר של קיר-מבנה מלפני המלחמה, שגובהו כ-6 מטרים. יש בו, בין היתר, לוח זיכרון שנחנך ב-26 במאי 1992 על ידי נשיא מדינת ישראל חיים הרצוג במהלך ביקורו הרשמי בפולין, וכן מפה של גטו ורשה. לבנים בודדות מחלק זה של החומה נלקחו למוזיאון לתולדות השואה ביד ושם, ירושלים, ולמוזיאונים לזכר השואה ביוסטון ובמלבורן.
- רחוב ואליצוב 11 - קיר הבניין השייך למבשלת הבירה לשעבר של הרמן יונג עבר שימור. זה היה גבול הגטו מנובמבר 1940 עד אוגוסט 1942. בין 1999 ל-2000, הוא שולב בבניין המשרדים אורום (Aurum).[5]
- בית קברות יהודי - מנובמבר 1940 עד להוצאת מתחם הקבורה מהגטו בדצמבר 1941, הייתה חומת בית הקברות גבול הרובע הסגור. חומה זו התקיימה ברחובות מלינארסקה, סמנטנה, ספוקוינה וקולסקה. חלקה הצפוני של חומת בית הקברות הייתה ברחוב אוקופובה.
- בנייני בית המשפט העירוני בלשנו (לשעבר רחוב לשנו 53/55, כיום בית המשפט האזורי, שדרת סולידריות 127) - קירות הצד (מצפון, מזרח וממערב) יחד עם הקירות הסוגרים את החצרות הפנימיות של בתי המשפט, לא נכללו בגטו. קירות אלה סימנו את גבול הגטו מנובמבר 1940 עד אוגוסט 1942.
- רחוב כלודנה 41 - מנובמבר 1940 עד דצמבר 1941 היה הקיר הצדדי של בית מגורים זה חלק מגבולו המערבי של הגטו הקטן, שהתקיים מעבר לרחוב ורוניה.
- רחוב קרוכמלנה 4/28 - מנובמבר 1940 עד דצמבר 1941 היה הקיר הצדדי של בית מגורים זה חלק מהגבול הצפוני של הגטו הקטן.
- רחוב אוגרודובה 55 - מנובמבר 1940 עד דצמבר 1941 היה הקיר הצדדי של בית מגורים זה חלק מהגבול המערבי של הגטו הקטן, שנמצא בתחום שמאחורי האחורי של המבנה ברחוב ורוניה.
- רחוב אוקופובה 78 - שבר מהקיר המקיף בנייני מפעל (מצד תחנת הדלק ברחוב סטאווקי, היישר ביציאה מרחוב סמוצ'ה) היה גם חומת הגטו במשך כל תקופת הגטו.
- רחוב סטאווקי 10 - שבר של חומת הגטו מצוי בחלקו האחורי של מתחם בית הספר העל יסודי מספר 1, שהיה גבול האומשלגפלץ.[6][7] בשנת 2014 פורק הקיר ושוחזר לאחר ניקוי הלבנים.[8]
- רחוב שווייטויירסקה, פינת רחוב נוביניארסקה[9] - גבול הגטו סומן כאן על ידי חומה, שחלקה הקטן נמצא בכניסה לחניון תת-קרקעי בגב בניין בית המשפט העליון.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
רחוב שנה 55 -
הנצחת החומה ברחוב שנה 55 -
רחוב זלוטה 62 -
רחוב ואליצוב 11 -
קיר בית הקברות היהודי ברחוב ספוקוינה -
בנייני בית המשפט העירוני (מבט ממזרח) -
החלק האחורי של מתחם בתי הספר התיכון וכלכלה מספר 1 ברחוב סטאווקי 10
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Getto warszawskie. Współczesny układ ulic i ostańce zabudowy według stanu na marzec 2001 na tle dawnego planu miasta, opracowanie kartograficzne Paweł E. Weszpiński, współczesna treść tematyczna (przebieg ulic i ostańce) רוברט מרצ'ינקובסקי (Marcinkowski);
- Granice przed wielką akcją likwidacyjną, opracowanie kartograficzne Paweł E. Weszpiński [w:]
- ברברה אנגלקינג, Jacek Leociak: Getto warszawskie - przewodnik po nieistniejącym mieście . Warszawa: Wydawnictwo IFiS PAN, 2001.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gutman, Israel (1993). Żydzi warszawscy, 1939-1943 : Getto--podziemie--walka. Perelmuter, Zoja. Warszawa: Rytm. ISBN 8385249265. OCLC 34319971.
- ^ Stopa, Magdalena (2010). Ostańce : kamienice warszawskie i ich mieszkańcy. Brykczyński, Jan., Dom Spotkań z Historią. Warszawa: Dom Spotkań z Historią. ISBN 9788362020188. OCLC 704292720.
- ^ Robert Rybarczyk: Uciekła z getta, teraz odsłoniła tablicę. zw.com.pl, 27-01-2010.
- ^ Tomasz Urzykowski.
- ^ Leśniakowska, Marta (2002). Architektura w Warszawie : lata 1989-2001 (Wyd. 1 ed.). Warszawa: Arkada Pracownia Historii Sztuki. ISBN 8390895056. OCLC 54440235.
- ^ Krystyna Krzyżakowa.
- ^ Dariusz Bartoszewicz: J ak uratować mur Umschlagplatzu?
- ^ Tomasz Urzykowski: Mur przy Umschlagplatz został odbudowany.
- ^ Mur getta 1940-1943.
- ^ Engelking, Barbara (2001). Getto warszawskie : przewodnik po nieistniejącym mieście. Leociak, Jacek. (Wyd. 1 ed.). Warszawa: Wydawn. IFiS. ISBN 838763283X. OCLC 48630627.