יוסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסטון
Houston

Seal of Houston Texas.png
סמל העיר

Flag of Houston, Texas.svg
דגל העיר

Houston montage.jpg
פוטומונטז' של יוסטון
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
מדינה טקססFlag of Texas.svg  טקסס
מחוז מחוז האריס
ראש העיר סילבסטר טרנר (המפלגה הדמוקרטית)
שטח 1,558 קמ"ר
גובה 13 מטרים
תאריך ייסוד 5 ביוני 1837
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

2,195,914‏  (נכון ל-2010)
6,313,158‏  (נכון ל-2010)
1,429 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010)
קואורדינטות 29°45′25″N 95°22′12″W / 29.75694°N 95.37000°W / 29.75694; -95.37000קואורדינטות: 29°45′25″N 95°22′12″W / 29.75694°N 95.37000°W / 29.75694; -95.37000
אזור זמן UTC -6
www.houstontx.gov

מיקום מחוז האריס ובו יוסטון, במדינת טקסס

יוסטוןאנגלית: Houston) היא העיר הגדולה ביותר במדינת טקסס שבארצות הברית, והרביעית בגודלה בארצות הברית כולה. נכון לשנת 2014, מוערכת אוכלוסיית העיר בכ- 2.239 מיליון תושבים, היושבים בשטח של כ-1,600 קמ"ר. העיר היא מקום מושבו של המרכז המנהלי של מחוז האריס ומהווה מרכז כלכלי של האזור המטרופוליני יוסטון-שוגרלנד-בייטאון – האזור החמישי בגודלו בארצות הברית – עם אוכלוסייה של מעל לכ-5.5 מיליון תושבים.

יוסטון נוסדה ב-1836 בשטח על גדות נהר בפאלו, וב-5 ביוני 1837 הוכרזה כעיר וכרשות עצמאית. העיר נקראת על שם נשיא רפובליקת טקסס דאז, הגנרל סם יוסטון, שפיקד על הכוחות האנגלו-אמריקאים בקרב סן חסינטו, אשר התחולל כ-40 ק"מ מזרחית לעיר. הנמל ותעשיית מסילות הברזל המשגשגים, יחד עם גילוי מקורות נפט ב-1901, הביאו לעלייה מתמדת באוכלוסיית העיר. באמצע המאה ה-20, הפכה יוסטון לביתו של המרכז הרפואי של טקסס, הריכוז הגדול בעולם של מוסדות רפואה ומחקר, ומרכז החלל על שם לינדון ג'ונסון, מרכז המחקר של נאס"א, שבו נמצא גם מרכז בקרת המשימה (הידוע באות הקריאה: יוסטון).

כלכלת יוסטון מהווה בסיס תעשייתי רחב בתחומי אנרגיה, ייצור, אווירונאוטיקה וטכנולוגיה; רק ניו יורק מהווה בית לחברות רבות יותר מרשימת Fortune 500. נמל יוסטון מדורג ראשון בארצות הברית בשינוע טונאג' מטען בינלאומי, ושני בטונאג' מטען כולל. העיר מכונה "עיר החלל", והיא נחשבת לעיר עולם המובילה בעסקים, סחר בינלאומי, בידור, תרבות, תקשורת, אופנה, מדע, ספורט, טכנולוגיה, חינוך, רפואה ומחקר. בעיר נמצאת אוכלוסייה מרקע אתני ודתי מגוון וכן קהילה בינלאומית גדולה, והיא נחשבת לעיר המגוונת ביותר מבחינה אתנית בטקסס ובארצות הברית. יוסטון היא גם בית למספר רב של מוסדות תרבות, המושכים כ-7 מיליון מבקרים מדי שנה לאזור המוזיאונים של העיר, ובפרט במרכז התיאטראות המוביל של העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1836 רכשו האחים אוגוסטוס צ'פמן אלן וג'ון קירבי אלן – שני יזמי נדל"ן מניו יורק, שטח של 26.88 קמ"ר הנמצא על גדות זרוע נהר באפלו, במטרה ליישבו ולהפכו לעיר. האחים אלן החליטו לקרוא לעיר על שם נשיא רפובליקת טקסס דאז שנבחר בספטמבר 1836, הגנרל סם יוסטון, שפיקד על הכוחות בקרב סן חסינטו, ולימים יהיה מושל טקסס הראשון עם הצטרפותה לארצות הברית. הרוב הגדול של העבדים בטקסס הגיעו עם בעליהם ממדינות העבדים הוותיקות. עבדים רבים הגיעו באמצעות סחר עבדים מקומי. ניו אורלינס הייתה המרכז לסחר שכזה, אך גם ביוסטון היו סוחרי עבדים. אלפי אפרו-אמריקאים משועבדים חיו ליד העיר טרם מלחמת האזרחים. רבים מאלה שהתגוררו בסמוך לעיר עבדו במטעי סוכר וכותנה, בעוד שמרבית המתגוררים בגבולות העיר עבדו בעבודות בית ואומנות. ב-1860 49% מאוכלוסיית העיר הייתה משועבדת. ככל הנראה כ-2,000 עבדים הגיעו באמצעות סחר אפריקאי בלתי חוקי. לאחר המלחמה גדלה טקסס במהירות רבה, כשמהגרים רבים נהרו לאדמות הכותנה של המדינה מרחבי ארצות הברית. גם הם הביאו עמם או רכשו במקום עבדים אפרו-אמריקאים, שמספרם במדינה כמעט שילש את עצמו בין השנים 1850–1860, מ-58,000 ל-182,566.

יוסטון בסביבות שנת 1873

ב-5 ביוני 1837 הוכרזה יוסטון כרשות עצמאית, כשג'יימס ס. הולמן היה ראש העיר הראשון שלה. באותה שנה הפכה למקום מושבו של המרכז המנהלי של מחוז האריס (אז מחוז הריסבורג) ולבירה הזמנית של רפובליקת טקסס. בשנת 1840, הקימה הקהילה לשכת מסחר על מנת לקדם גם משלוח סחורות ועסקים נוספים התלויים בדרכי מים בנמל החדש שנוצר על נהר באפלו.

עד 1860 הפכה יוסטון למוקד מרכזי לייצוא כותנה. מסילות ברזל מכל רחבי טקסס חוברו ליוסטון, שממנה יצאו מסילות לנמלים בגלווסטון ובומונט. במהלך מלחמת האזרחים שימשה יוסטון כמפקדה לגנרל ג'ון ב. מגרודר, אשר השתמש בעיר כנקודת התארגנות לקרב גלווסטון. לאחר מלחמת האזרחים פעלו אנשי עסקים מיוסטון להרחיב את השימוש במערכת הנהרות של העיר, על מנת שיוכלו להגדיל את היקף המסחר בין מרכז העיר לגלווסטון. עד 1890 הפכה יוסטון למרכז מסילות הברזל של טקסס.

לאחר שנפגעה גלווסטון מהוריקן ב-1900, הוגברו המאמצים להפוך את יוסטון לעיר עם נמל מים-עמוקים. שנה לאחר מכן, גילוי שדה הנפט בבומונט פיתח את תעשיית הנפט בטקסס. ב-1902 אישר הנשיא תאודור רוזוולט תקציב פדרלי של 1,000,000 דולר לצורך שיפור תעלת הספינות של יוסטון. ב-1910 צמחה אוכלוסיית העיר ל-78,800 תושבים, וכמות אוכלוסייתה הייתה כפולה בהשוואה לעשור הקודם. אפרו-אמריקאים היוו חלק מרכזי מאוכלוסיית העיר, 23,929 במספר, וכמעט שליש מהתושבים.

ב-1914 חנך הנשיא וודרו וילסון נמל מים-עמוקים ביוסטון, בתום 7 שנות עבודה. עד 1930 הפכה יוסטון לעיר הגדולה ביותר בטקסס, ומחוז האריס נהיה לגדול ביותר מבין כל המחוזות בטקסס. ב-1940 היו בעיר 77.4% לבנים ו-22.4% שחורים.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה ירדה כמות הסחורה בנמל ופעילות הספינות הושעתה, אך עם זאת סיפקה המלחמה מספר יתרונות כלכליים לעיר. מפעלים פטרוכימיים ומפעלי ייצור נבנו לאורך תעלת הספינות, בשל ביקוש למוצרי נפט וגומי על ידי תעשיית הביטחון במהלך המלחמה. נמל התעופה אלינגטון, שנבנה במהלך מלחמת העולם הראשונה, חודש כמרכז הדרכה למטילנים ונווטים. חברת "בראון ייצור ספינות" נוסדה ב-1942 לצורך בניית ספינות עבור צי ארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. בשל הגידול במשרות בתעשיית הביטחון, היגרו אלפי עובדים חדשים לעיר, לבנים ושחורים יחדיו. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הורה על מדיניות של אי-אפליה לקבלי הביטחון, ואפרו-אמריקאים הצליחו להשתלב בענף, ובפרט בבניית ספינות.

ב-1945 הקימה קרן אנדרסון את המרכז הרפואי של טקסס. בתום המלחמה כלכלת יוסטון חזרה להתבסס בעיר על הנמל שלה. ב-1948 סיפחה העיר אזורים לשטחה ובכך יותר מהכפילה את גודלה. זמינות מיזוג האוויר סיפקה ב-1950 הזדמנות לחברות רבות לעבור ליוסטון, בה המשכורות היו נמוכות יותר מאשר בצפון המדינה, מה שהביא לפריחה כלכלית ושינה את כלכלת העיר לכיוון מגזר האנרגיה.

הייצור המוגבר של תעשיית בניית הספינות במהלך מלחמת העולם השנייה תרם לצמיחה של יוסטון, וכך גם הקמת מרכז החללית המאויש (שונה בהמשך למרכז החלל ג'ונסון) ב-1961. זה היה הזרז לפיתוח תעשיית התעופה והחלל של העיר. האסטרודום שהוענק לו הכינוי "הפלא השמיני של העולם" נפתח ב-1956 כאצטדיון הראשון בעולם בעל מבנה כיפה.

בשנות ה-70 המאוחרות היה זינוק באוכלוסיית העיר, כאנשים מאזורים אחרים עברו ליוסטון במספרים גדולים. התושבים החדשים הגיעו בצל ההזדמנויות הרבות לתעסוקה בתעשיית הנפט, שנוצרו כתוצאה מאמברגו הנפט הערבי. עם הגידול במשרות המקצועיות הרבות, יוסטון הפכה ליעד עבור אנשים אקדמאיים רבים, כולל אפרורו-אמריקאים.

גל האוכלוסייה נקטע בבת אחת עם ירידת מחיר הנפט החדה באמצע שנות ה-80. גם תעשיית החלל נפגעה ב-1986 לאחר אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר. בסוף שנות ה-80 סבלה העיר מהמיתון הארצי. לאחר המיתון בשנות ה-90 המוקדמות, עשתה יוסטון מאמצים לגוון את כלכלתה על ידי התמקדות בחלל ובריאות-ביוטכנולוגיה, ובכך הקטינה את תלותה בתעשיית הנפט. מאז עליית מחירי נפט בשנות ה-2000, עלה שוב חלקה של תעשיית הנפט בכלכלה המקומית.

ב-1997 בחרו תושבי יוסטון בלי פ. בראון כראש העיר האפרו-אמריקאי הראשון של יוסטון בתולדותיה.

ביוני 2001 המטירה הסופה הטרופית אליסון כ-1,000 מ"מ גשם בחלקים מיוסטון, וגרמה להצפות הקשות ביותר בהיסטוריה של העיר. בדצמבר אותה שנה קרסה חברת אנרון אשר המטה שלה היה ממוקם ביוסטון.

באוגוסט 2005 העיר שימשה מקלט ליותר מ-150,000 תושבי ניו אורלינס אשר פונו בעקבות הוריקן קתרינה. חודש לאחר מכן, 2,500,000 תושבים מאזור יוסטון התפנו בעקבות הוריקן ריטה, אשר גרם לבסוף לנזק מועט ביוסטון. היה זה הפינוי האורבני הגדול ביותר בתודלות ארצות הברית. בספטמבר 2008 פגע הוריקן אייק ביוסטון.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת העיר ב-1956

על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, שטח העיר הוא 1,700 קמ"ר, אשר מורכב מ-1,642 קמ"ר קרקע ו-58 קמ"ר מים. מרבית העיר נבנתה על קרקע מיוערת, ביצות או ערבה. הקרקע המישורית בשילוב הפרוור, הפכות את ההצפות לבעיה אשר חוזרת על עצמה בעיר. הגובה במרכז ה עיר הוא כ-15 מטרים מעל גובה פני הים, והנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בצפון מערב יוסטון בגובה 38 מטרים מעל גובה פני הים. בעבר העיר הסתמכה על מי תהום שיספקו את צרכיה, אך עקב שקיעת הקרקע העיר החלה לנצל מקורות מים בגובה הקרקע כגון אגם יוסטון. ליוסטון יש 4 נהרות עיקריים שחוצים את העיר.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור יוסטון 150 העתקים פעילים לפחות, באורך כולל של 500 ק"מ. אין תיעוד לרעידות אדמה משמעותיות בהיסטוריה של יוסטון, אך חוקרים לא שוללים את האפשרות לרעידת אדמה שכזאת בעבר הרחוק או בעתיד. הקרקע בחלק מהאזורים בדרום מזרח יוסטון שוקעת שאיבת מי תהום במשך שנים רבות.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים ביוסטון מוגדר כאקלים סובטרופי גשום. על אף שיוסטון לא ממוקמת ב"סמטת הטורנדו" כמו כל שאר טקסס, תאי-על הנוצרים באביב מביאים לעתים טורנדו לאזור. הרוחות נושבות מכיוון דרום ודרום מזרח במרבית ימי השנה, ומביאות עימן חום ולחות ממפרץ מקסיקו.

במהלך ימי הקיץ לא הטמפרטורות מגיעות לעתים קרובות למעל 32 °C. שעות הבוקר בתקופת הקיץ מאופיינות במעל 90% לחות והרוחות בתקופה זאת קלות. על מנת להתמודד עם החום והלחות הכבדה, התושבים משתמשים במזגן בכמעט כל רכב ובניין. ב-1980 תוארה יוסטון כ"מקום הממוזג ביותר על פני כדור הארץ". הטמפרטורה הגבוהה ביותר שתועדה הייתה 43 °C, אשר נמדדה ב-4 בספטמבר 2000 וב-28 באוגוסט 2011.

ביוסטון החורף מתון יחסית, בניגוד לרוב האזורים האחרים בארצות הברית. בחודש ינואר הטמפרטורה הממוצעת היא 11.7 °C. ב-24 בדצמבר 2004, אז הצטברו 2.5 ס"מ שלג בחלקים מהעיר. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שתועדה הייתה מינוס 15 °C ב-18 בינואר 1930. ממוצע המשקעים גבוה, כ-1,260 מ"מ גשם בשנה. בשל הטופוגרפיה השטוחה, מתרחשות הצפות מקומיות לעתים קרובות.

ביוסטון יש רמות אוזון חריגות והיא מדורגת באופן קבוע בין הערים המזוהמות ביותר באוזון בארצות הברית. ערפיח הוא בעיית זיהום האוויר העיקרית של יוסטון, המפעלים הממוקמים לאורך גדות הנהר הם המקור העיקרי לזיהום האוויר בעיר.


מזג אוויר ביוסטון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.2 19.1 22.8 26.4 30.2 33 34.3 34.7 32.1 27.8 22.5 17.9 26.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 6.2 8.1 11.4 15.2 19.8 23.1 23.9 23.8 21 16.1 11.2 7 15.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 85.9 81.3 86.6 84.1 129.3 150.6 96.3 95.5 104.6 144.8 110.2 95 1,264.2

נוף עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש 610 (מסומן באדום)

האזורים ביוסטון מחלוקים באופן כללי כאזורים שבתוך או מחוץ לכביש 610 המעגלי. האזורים שבתוכו הם רובע העסקים המרכזי ושכונות מגורים שקיימות עוד לפני מלחמת העולם השנייה. הפרברים נמצאים מחוץ לכביש.

על אף שיוסטון היא העיר הגדולה ביותר בארצות הברית ללא תקנות תוכנית בניין עיר, היא התפתחה בדומה לערים אחרות בחלק הדרומי של ארצות הברית, בגלל תקנות שימוש בקרקע. התקנות כוללות גודל חובה לבתים חד משפחתיים ודרישות לחניה שתהיה זמינה לדיירים וללקוחות. להגבלות כאלה תוצאות מעורבות.

מצביעים דחו את ההצעות לרבעים נפרדים לעסקים ומגורים בהצבעות שהתקיימו ב-1948, 1962 ו-1993. תוצאה מכך, במקום רובע עסקים מרכזי אחד כמרכז התעסוקה של העיר, רבעים עסקיים מרובים גדלו ברחבי העיר, בנוסף על מרכז העיר.

מרכז העיר יוסטון
מבט על קו הרקיע של המרכז הרפואי של טקסס

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו הרקיע של יוסטון הוא הרביעי בגובהו בצפון אמריקה (אחרי: ניו יורק, שיקגו וטורונטו), וה-12 בגובהו בעולם נכון ל-2014. מערכת מנהרות ומדרכות עיליות באורך של 11 ק"מ בעיר מקשרות בין הבניינים במרכזה, מה שמאפשר להולכי הרגל לא לסבול מעודף חום בימי הקיץ או מגשם רב בחורף.

בשנות ה-60 מרכז העיר התאפיין באוסף בנייני משרדים בגובה בינוני. מספר גורדי שחקים הוקמו בשנות ה-70, הגבוה מביניהם הוא מגדל ג'יי פי מורגן צ'ייס בן ה-75 קומות ואשר מתנשא לגובה 305 מטרים, בנייתו הושלמה ב-1982. המגדל הוא המבנה הגבוה ביותר בטקסס, ה-15 הכי גבוה בארצות הברית כולה, וגורד השחקים ה-85 בגובהו בעולם כולו. בשנת 2007 היו במרכז העיר יותר מ-4,000,000 מ"ר של שטחי משרדים.

מגדל ג'יי פי מורגן צ'ייס
מגדל וויליאמס
מגדלים במרכז העיר

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של פיזור אתני/גזעי ביוסטון, על פי מפקד האוכלוסין 2010 – נקודות אדומות מייצגות לבנים (ללא היספניים), נקודות כתומות מייצגות מוצא היספני, נקודות כחולות מייצגות אפרו-אמריקאיים, נקודות ירוקות מייצגות מוצא אסייתי, נקודות אפורות מייצגות אחרים. כל נקודה מייצגת 25 אנשים

יוסטון היא רב-תרבותית, בין השאר בזכות המוסדות האקדמיים הרבים בה והתעשיות הגדולות, וכן היותה עיר נמל גדולה. מעל 90 שפות מדוברות בעיר והיא בעלת האוכלוסייה הצעירה ביותר באומה, תרומה חלקית לכך הייתה ההגירה לטקסס. הערכות הן שכ-400,000 מהגרים בלתי חוקיים מתגוררים באזור יוסטון.

על פי מפקד האוכלוסין לשנת 2010, לבנים מהווים 51% מאוכלוסיית העיר ושחורים או אפרו-אמריקאים היוו 25% מהאוכלוסייה. קבוצות נוספות היו: עד 6% אסייתים (שמתוכם 1.7% וייטנאמים, 1.3% סינים, 1.3% הודים, 0.9% פקיסטנים, 0.4% פליפינים, 0.3% קוראינים ו-0.1% יפנים). קבוצות אחרות היוו עד 15.2% מהאוכלוסייה.

על פי מחקר שנערך בשנת 2014, 73% מאוכלוסיית העיר מגדירים את עצמם כנוצרים, 20% מגדירים עצמם כחסרי דת, ו-7% שייכים לדתות אחרות (כולל יהדות, בודהיזם, אסלאם והינדואיזם).

קבוצה אתנית 2010 1990 1970
לבנים 50.5% 52.7% 73.4%
שחורים או אפרו-אמריקאים 24.7% 28.1% 25.7%
היספנים ולטינים (מכל מוצא גזעי) 43.7% 27.6% 11.3%
אסייתים 6.0% 4.1% 0.4%

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכלכלת יוסטון בסיס תעשייתי רחב בתחומי אנרגיה, ייצור, אווירונאוטיקה וטכנולוגיה; רק ניו יורק מהווה בית ליותר חברות מרשימת Fortune 500. מבחינת מסחרית, יוסטון נחשבת כעיר עולם, והיא העיר המובילה בעולם בתעשיית מוצרי שדות נפט. נמל יוסטון מדורג ראשון בארצות הברית בשינוע טונאג' מטען בינלאומי, ושני בטונאג' מטען כולל. בשנת 2012 יוצאו מאזור יוסטון סחורות בשווי 110.3 מיליארד דולר, שלושת היעדים אליהם מיצאים הכי הרבה הם מקסיקו, קנדה וברזיל. מרבית ההצלחה של העיר בתעשייה הפטרוכימית היא בזכות נמל יוסטון. בניגוד למקומות אחרים, עלייה במחירי הנפט והדלקים עוזרת לכלכת יוסטון, שכן רבים מתושביה מועסקים בתעשיית האנרגיה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהלוכת המכוניות האומנותית
מוזיאון השואה ביוסטון

ההערכה היא כי באזור המטרופולין מתגוררים כ-1.1 מיליון תושבים שנולדו מחוץ לארצות הברית. העיר במקום השלישי בארצות הברית במספר הקונסוליות הנמצאות בה, סך הכל מייצגות בעזרת הקונסוליות 86 מדינות.

אוכלוסיית העיר היא רב-תרבותית, המורכבת מקהילות בינלאומיות רבות הגדלות בצורה מתמדת. אירועים שנתיים רבים הנחוגים ביוסטון משקפים את הגיוון בתרבות העיר. האירוע הארוך והוותיק ביותר הוא "רודיאו יוסטון" (RodeoHouston), המתקיים במשך 20 ימים במהלך חודש מרץ. אירוע גדול נוסף הוא מצעד הגאווה, שנערך מדי שנה בסוף חודש יוני. אירועים שנתיים נוספים הם הפסטיבל היווני, תהלוכת המכוניות האומנותית ותערוכת המכוניות.

בשנת 1967 קיבלה יוסטון את הכינוי הרשמי "עיר החלל" בעקבות מיקומו של מרכז החלל של נאס"א הנמצא בעיר.

הרודיאו השנתי ביוסטון

אמנות ותיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור התיאטראות הממוקם במרכז העיר הוא ביתם של 9 ארגוני אמנות גדולים ו-6 אולמי הופעות. זה האזור השני בגודלו בארצות הברית מבחינת מושבי תיאטרון הנמצאים בו. יוסטון היא אחת הערים הבודדות בארצות הברית שממוקמים בה חברות קבועות ומקצועיות בכל תחומי אמנויות הבמה הגדולים: אופרה (יוסטון גרנד אופרה), בלט (יוסטון בלט), מוזיקה (התזמורת הסימפונית של יוסטון) ותיאטרון (אליי תיאטרון).

אזור המוזיאונים של העיר מושך כ-7 מיליון מבקרים מדי שנה. באזור זה נמצאים המוזיאון לאמנויות יפות, המיזיאון למדעי הטבע, המוזיאון לאומנות עכשוית, מוזיאון השואה וגן החיות של יוסטון.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון nrg

יוסטון בעלת קבוצות ספורט במרבית הליגות המקצועיות בארצות הברית, למעט ליגת ההוקי הלאומית. הבולטות שבהן הן קבוצת הכדורסל יוסטון רוקטס שמשחקת בליגת ה-NBA, האסטרוס, המשחקים בייסבול ב-MLB, הטקסאנס, המשחקים פוטבול ב-NFL והדינמו, המשחקים כדורגל ב-MLS.

מינט מייד פארק הוא אצטדיון הבית של האסטרוס, וטויוטה סנטר הוא אולם הספורט של הרוקטס. ביוסטון יש את האצטדיון הראשון עם גג מתקפל ודשה טבעי בליגת ה-NFL, האצטדיון שנקרא nrg הוא אצטדיון הבית של הטקסאנס.

יוסטון אירחה מספר אירועי ספורט גדולים: משחקי האולסטאר של ה-NBA בשנים 1989, 2006 ו-2013; סופרבול VIII ו-XXXVIII, וורלד סיריס 2005, גמר ה-NBA בשנים 1981, 1986, 1994 ו-1995.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת יוסטון

ביוסטון 17 מחוזות בתי ספר. מחוז בתי הספר העצמאיים מכיל כ-112 קמפוסים הכוללים גני ילדים, בתי ספר ותיכונים. בנוסף בעיר קרוב ל-300 בתי ספר פרטיים.

מכללות ואוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

4 אוניברסיטאות מדינה ממוקמות ביוסטון. לאוניברסיטת יוסטון, השלישית בגודלה בטקסס, יש קרוב ל-40,000 סטונדטים ב-667 דונם של קמפוסים בדרום מזרח יוסטון. בנוסף ישנם מספר מוסדות פרטיים להשכלה גבוהה ומכללות קהילתיות.

תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפואי של טקסס

שירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון היא מקום מושבו של המרכז הרפואי של טקסס, המהווה מרכז למוסדות מחקר ושירותי בריאות הגדול בעולם. כל 49 החברים במרכז הרפואי הם ארגונים ללא מטרות רווח. הם מספקים טיפול לחולה ושירותי רפואה מונעת, מחקר, חינוך, ודאגה לרווחת הקהילה המקומית, הארצית והבינלאומית. במרכז הרפואי של טקסס מועסקים יותר מ-73,600 אנשים, המוסדות במרכז הרפואי כוללים 13 בתי חולים ו-2 מכונים מיוחדים, 2 בתי ספר לרפואה, 4 בתי ספר לאחיות, בית ספר לרפואת שיניים, בית מרקחת ומספק תעסוקה לכמעט כל מקצוע הקשור לבריאות. במקום נמצא שירות הפינוי הרפואי בהיטס הגדול ביותר, ואחד הראשונים שהוקמו בעולם, וכן תוכנית השתלה מוצלחת. במרכז הרפואי מבוצעים יותר ניתוחי לב מכל מקום בעולם.

מוסדות הרפואה והמחקר במרכז הרפואי של טקסס כוללים בין השאר את המרכז לסרטן ע"ש מ' ד' אנדרסון, בית החולים לילדים של טקסס, בית החולים מימוריאל-הרמן ועוד.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים מהירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלף ביוסטון

האמצעי העיקרי להתניידות ביוסטון הוא באמצעות רכב, כאשר 71.7% מהתושבים נוהגים לבדם לעבודה. הדבר מתאפשר באמצעות מערכת הכבישים המהירים של יוסטון הכוללת כבישים באורך של 1,189 קילומטרים. עם זאת, מחקר שנערך הצביע על כך של גודש התנועה ביוסטון הוא הרביעי בחומרות במדינה, כאשר הנוסעים בילו 58 שעות בממוצע בפקקים בשנת 2009.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת הקלה ביוסטון

רשות תחבורת המטרופולין של מחוז האריס (בקיצור: METRO) מספקת תחבורה ציבורית בצורת אוטובוסים ורכבות קלות.

שירותי הרכבת הקלה החלו בשנת 2004, עם "הקו האדום" באורך 13 קילומטרים, הקו מתחיל באוניברסיטת יוסטון, דרך המרכז הרפואי של טקסס ומסתיים בפארק "NRG".

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוסטון מספר רוכבי האופניים הגדול ביותר בטקסס עם מעל 260 קילומטרים של שבילי אופניים. מערכת שיתוף אופניים פעילה באמצעות 29 תחנות במרכז העיר ואזור השכונות.

נמלי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את יוסטון משרתים 3 נמלי תעופה, שניים מהם הם מסחריים ושירתו 52 מיליון נוסעים בשנת 2007.

העיקרי שבהם הוא נמל התעופה יוסטון ג'ורג' בוש, העשירי בגודלו בארצות הברית מבחינת כמות נוסעים וה-28 בעולם. נמל התעופה בוש מהווה בסיס פעולה מרכזי לחברת יונייטד איירליינס, והחברה מציעה יותר מ-700 טיסות היוצאות מהעיר.

נמל התעופה המסחרי השני בגודלו ביוסטון הוא נמל התעופה וויליאם הובי (נקרא נמל התעופה הבינלאומי יוסטון עד 1967), הפועל בעיקר לטיסות פנים לטווח בינוני. היסטוריית התעופה של יוסטון מוצגת במוזיאון הטרמינל אשר ממוקם בבניין הטרמינל הישן בצידו המערבי של נמל התעופה.

נמל התעופה השלישי הוא נמל התעופה אלינגטון (לשעבר בסיס חיל האוויר של ארצות הברית) הנמצא בשימוש הצבא והממשל, נאס"א, וכן משמש מגזרי תעופה נוספים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוסטון 17 ערים תאומות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]