יוחנן פאולוס השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוחנן פאולוס השני
18 במאי 1920; פולין - 2 באפריל 2005; קריית הוותיקן (בגיל 84)
JohannesPaul2-portrait.jpg
יוחנן פאולוס השני
שם בשפת המקור Ioannes Paulus II
מדינה קריית הוותיקןFlag of the Vatican City.svg  קריית הוותיקן
האפיפיור ה-264
תקופת כהונה 16 באוקטובר 19782 באפריל 2005 (26 שנים)
הקודם בתפקיד יוחנן פאולוס הראשון
הבא בתפקיד בנדיקטוס השישה עשר

יוחנן פאולוס השנילטינית: Ioannes Paulus II;‏ 18 במאי 1920 - 2 באפריל 2005), נולד בשם קרול יוּזף ווֹיטילהפולנית: Karol Józef Wojtyła ) בוודוביצה שבפולין. ב-16 באוקטובר 1978 נבחר לתפקיד האפיפיור, בישוף העיר רומא וראש הכנסייה הקתולית.

יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון זה כ-400 שנה שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הראשון ממוצא סלאבי.

תקופת כהונתו הייתה השנייה באורכה (אחרי פיוס התשיעי), והיא היוותה ניגוד לכהונתו של קודמו, יוחנן פאולוס הראשון, אשר כיהן רק 33 ימים (ולזכרו בחר יוחנן פאולוס השני את שמו הרשמי). שניהם נקראים על שם שני קודמיהם, יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי.

בתקופתו של יוחנן פאולוס כונן הוותיקן קשרים עם מדינת ישראל, ובשנת 2000 ערך האפיפיור מסע היסטורי לארץ. יחסיו עם העולם היהודי היו טובים במידה חסרת תקדים. נמל התעופה הבינלאומי בקרקוב אשר בפולין נקרא על שמו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרול יוזף ווֹיטילה (Karol Józef Wojtyła) נולד ב-18 במאי 1920 בעיר ודוביצה שבדרום פולין, השוכנת כיום כ-30 ק"מ ממחנה ההשמדה אושוויץ. אמו נפטרה עליו בעודו ילד ועול גידולו נפל על אביו, אשר היה קצין בצבא הפולני. בצעירותו רכש חברים רבים מבין אנשי הקהילה היהודית של קרקוב. תחביביו העיקריים היו ספורט, משחק וכתיבת שירים ומחזות.

בזמן הכיבוש הנאצי של פולין עבד במחצבה ובמפעל כימיקלים.

ב-1942, בעקבות תאונה ולאחר מות אביו הוא החל ללמוד לימודי כמורה וב-11 בנובמבר 1946 הוסמך ככומר. לימד אתיקה באוניברסיטה היגלונית של קרקוב ובאוניברסיטה הקתולית של לובלין. ב-1958 מונה לבישוף משנה של קרקוב וב-30 בדצמבר 1963 מונה על ידי האפיפיור פאולוס השישי להיות הארכיבישוף של קרקוב, וכן השתתף בוועידת הוותיקן השנייה והיה מבין מחברי "ההכרזה על חופש הדת" (Dignitatis Humanae).

ב-1967 מונה לחשמן (קרדינל), ובאוגוסט 1978 היה בין חברי מועצת החשמנים (מועצת הקרדינלים - הקונקלווה) שבחרה את אלבינו לוצ'יאני, קרדינל ונציה, להיות האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון. לאחר מותו של יוחנן פאולוס הראשון השתתף במועצת החשמנים השנייה של 1978, שבה בחרו אותו עצמו לתפקיד האפיפיור.

כהונתו בתפקיד האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלו של יוחנן פאולוס השני. האות M מייצגת את מריה הקדושה

בגיל 58 מונה קרול יוזף וויטילה לאפיפיור, על אף גילו הצעיר ומוצאו הפולני. זמן קצר לאחר מינויו חזר לבקר במולדתו פולין כאפיפיור והתקבל בה בהתרגשות עצומה. יש המייחסים את נפילת הגוש המזרחי גם לעמידתו הנחושה מול האתאיזם הקומוניסטי ורדיפתו את הפולחן הדתי.

ב-13 במאי 1981 ניסה אזרח טורקי בשם מהמט אלי אג'ה להתנקש בחייו של האפיפיור, בכניסה לכיכר פטרוס הקדוש. האפיפיור נפצע קשה מכדורי המתנקש. לאחר ההתנקשות היו חוקרים, ובהם אדוארד ס' הרמן ונועם חומסקי, שסברו שהתנקשות זו הוזמנה על ידי הקג"ב של ברית המועצות באמצעות הקג"ב הבולגרי. ועדה פרלמנטרית איטלקית הגיעה למסקנה זהה בשנת 2006, אלא שהיא נקבה בגר"ו, המודיעין הצבאי הסובייטי, כמזמין עיקרי לפעולה - טענות שנדחו מכל וכל בידי דובר הארגון. על כל פנים, אג'ה ריצה תקופת מאסר בכלא באיטליה מאז ההתנקשות, עד שזכה לחנינה והוסגר לטורקיה בשנת 2000. בטורקיה נכלא לעשר שנים נוספות בשל רצח עיתונאי טורקי ב-1979.

בשנת 1982 נעשה ניסיון התנקשות נוסף באפיפיור, ושוב יצא ממנו בשלום, הפעם בידי כומר מעורער בנפשו בשם חואן פרננדס קרוהן. המתנקש נעצר, אך לא לפני שדקר את האפיפיור[1][2].

בשנת 1994 נבחר יוחנן פאולוס השני לאיש השנה של השבועון טיים.

נסיעות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מסעותיו של יוחנן פאולוס השני

בתקופת כהונתו ביקר יוחנן פאולוס השני ביותר ארצות מכל האפיפיורים שקדמו לו גם יחד. בסך הכול ערך 104 מסעות מחוץ לותיקן.

הוא ביקר בארצות שביקר בהם האפיפיור פאולוס השישי שכונה "האפיפיור העולה לרגל", כגון ישראל וארצות הברית, אך גם במדינות שבהן לא ביקר אף אפיפיור מעולם.

היה האפיפיור הראשון שביקר באנגליה, שם נפגש עם המלכה אליזבת השנייה, היא ראש הכנסייה האנגליקנית, והתפלל יחד עם הארכיבישוף מקנטרברי בקתדרלת קנטרברי.

ביקר בין היתר בפורטוגל, אירלנד, מקסיקו, קובה וצרפת.

ניסיון נוסף להתנקש בחייו היה בעת ביקורו במנילה שבפיליפינים, בינואר 1995. במהלך הביקור ניסה מחבל מתאבד מארגון אל-קאעידה להתקרב אליו באמצעות אופנוע תופת ולהתפוצץ לידו. במקרה פרצה שריפה בדירת אחד ממתכנני הפיגוע, רמזי יוסוף, ובמקום נמצאו תוכניות הפעולה של המחבלים.

ב-1999 ביקר יוחנן פאולוס השני ברומניה, והיה האפיפיור הראשון שביקר במדינה שבה רוב האוכלוסייה נוצרית אורתודוקסית.

בעיות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן פאולוס השני נבחר לאפיפיור בגיל צעיר יחסית ובבריאות טובה. קודם לבחירתו היה ספורטאי שנהג לשחות ולעשות סקי.

לאחר ניסיון ההתנקשות שפגע קשות בבריאותו, חלה יוחנן פאולוס השני בסרטן מספר פעמים. בשנת 2003 אושר רשמית כי הוא חולה במחלת פרקינסון.

בפברואר 2005 אושפז פעמיים בבית חולים ברומא בשל שפעת אשר חששו כי תתפתח לדלקת ריאות, ואף עבר ניתוח טרכאוסטומיה לפתיחת קנה הנשימה. במהלך מרץ הידרדר מצבו הבריאותי, וב-31 במרץ נערך לו סקרמנט המשיחה האחרונה. הוא פיתח דלקת בדרכי השתן. ב-1 באפריל עבר התקף לב, ונפטר למחרת היום, ב-2 באפריל.

הלווייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלווית יוחנן פאולוס השני

לאחר מותו הוצבה גופתו בכנסיית פטרוס הקדוש ומאות אלפי בני אדם עברו על פניה.

הלווייתו התקיימה ב-8 באפריל והשתתפו בה כ-4 מיליון בני אדם. מאות אלפים הגיעו מפולין, ארץ הולדתו. בהלוויה השתתפו גם כ-200 ראשי מדינות והיא תוארה כהלוויה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם.

החלק הציבורי של ההלוויה נערך בכיכר פטרוס הקדוש, ולווה במחיאות כפיים בלתי פוסקות של הקהל. לאחר מכן הוכנס הארון אל המערה שמתחת כנסיית פטרוס הקדוש (שם קבורים האפיפיורים הקודמים), ושם נערך טקס פרטי בהשתתפות הקרדינלים.

ביום ראשון באחד במאי 2011 הוצא ארונו של יוחנן פאולוס מקברו והועמד במרכז כיכר פטרוס הקדוש. בתום מיסה חגיגית במהלכה בירכו האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ויתר חשמני ובישופי הכנסייה הקתולית את האפיפיור המנוח. אירוע זה הוא העלאתו של יוחנן פאולוס למעמד של מבורך, השלב לפני הדרגה העליונה, מעמד של קדוש.

אמונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן פאולוס השני היה בעל גישה שמרנית מאוד בנוגע לאמונה, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתנגדות נחרצת להפלות, לתכנון המשפחה, למתן לגיטימציה להומוסקסואליות ולנישואי כמרים. חרף זאת עשה מספר צעדים תקדימיים מבחינה היסטורית. הראשון שבהם הוא חיזוק ההכרה בכך שהיהודים אינם אשמים במותו של ישו, תהליך שאותו התחיל יוחנן העשרים ושלושה, שהיה בעל גישה חיובית לעם היהודי. למרות שמרנותו בנושאי אמונה הכניס רוח מודרנית במוסדות הכנסייה כשהוא מקים שני מרכזי טלוויזיה ורדיו. בשנת 2001 עשה צעד היסטורי כשפנה אל ציבור מאמיניו דרך אתר אינטרנט שהקים גם כן.

האפיפיור הכריז על מספר גדול של קדושים, צעד שמטרתו לחזק את האמונה ברחבי העולם. הוא ביטל את מוסד פרקליט השטן, שמטרתו לימוד קטגוריה על מועמדים לקדושים.

יחסיו עם העם היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של יוחנן פאולוס השני בטורון

יוחנן פאולוס השני נחשב לידיד העם היהודי, הוא הביע פעמים רבות צער על העוולות שגרמו נוצרים ליהודים בהיסטוריה, וקבע כי הנצרות אינה מאשימה את היהודים בדבר. כאשר שימש בתפקיד כמורה אחרי השואה סירב להטביל ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ופעל להשיבם אל היהדות. כשמונה חודשים בלבד לאחר בחירתו כאפיפיור בעת ביקורו באושוויץ כרע ברך בפני המצבה הראשית במקום, ביקש מחילה מהעם היהודי והתנצל על סבלם של קורבנות השואה. יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון שביקר בבית כנסת - הוא ביקר בבית הכנסת הגדול של רומא בשנת 1986. את היהודים כינה בהזדמנות זו "אחינו הבכורים והאהובים". ב-1994, לאחר מאמצים דיפלומטים של שגריר ישראל באיטליה, כונן הוותיקן לראשונה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

ב-21-26 במרץ 2000 ביקר בישראל כחלק מאירועי שנת 2000, והיה האפיפיור השני שביקר בישראל (לפניו ביקר בשנת 1964 פאולוס השישי ואחריו בנדיקטוס השישה עשר בשנת 2009 ופרנציסקוס הראשון בשנת 2014). בישראל ביקר בין היתר ביד ושם, ובכותל המערבי, שם הטמין פתק.

נשיא איחוד הקהילות היהודיות של איטליה, עמוס לוצאטו, אמר כי "יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור שעשה הכי הרבה, באופן מעשי וחומרי, לטובת העם היהודי, עם ביקורו ההיסטורי בבית הכנסת ברומא, חילופי המשלחות הדיפלומטיות עם מדינת ישראל וביקורו בכותל המערבי".

לאחר מות האפיפיור פרסם משרד החוץ בישראל הודעה, ובה נאמר כי מותו הוא "אבידה גדולה בראש ובראשונה לכנסייה הקתולית על מאות מיליוני מאמיניה, אך גם לאנושות כולה. יוחנן פאולוס השני הצעיד את הכנסייה הקתולית ליחסים טובים יותר עם ישראל והעם היהודי. בפעילותו הציבורית והדתית, פעל לקדם את ההבנה והדיאלוג בין הדתות, תוך התמודדות עם העבר ומחויבות עמוקה ליצירת עתיד של אחווה ושלום בין העמים. העם היהודי, מדינת ישראל והעולם כולו איבדו היום לוחם גדול למען הפיוס והקרבה הבין דתית".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוחנן פאולוס השני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יוחנן פאולוס הראשון
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
בנדיקטוס השישה עשר