תוכנית הפלישה היפנית לאוסטרליה במלחמת העולם השנייה

כרזה אוסטרלית המתריעה בפני הפלישה היפנית "הוא מגיע דרומה – זה קרב, עבודה או מוות"; הכרזה נאסרה להפצה על ידי ממשלת קווינסלנד

בתחילת 1942, הציעו גורמים בצי הקיסרי היפני לפלוש ליבשת אוסטרליה. להצעות התנגדו גורמים בצבא וצידד בהם ראש הממשלה הידקי טוג'ו, שסבר שההצעה לא ריאלית, בהינתן הגאוגרפיה של אוסטרליה והעובדה שקיימות בה הגנות חזקות. במקום זאת, אימצו היפנים מדיניות של בידוד אוסטרליה על ידי כיבוש שטחים בדרום האוקיינוס השקט. המשך ההתקדמות נבלמה בקרב ים האלמוגים ובקרב מידוויי שנערכו במאי וביוני 1942, ומכאן ואילך משאבי היפנים הופנו לבלימת התקדמות בעלות הברית.

כל זאת קרה למרות קרב מפרץ מילן, שהיה הראשון בו היפנים ספגו תבוסה מבריגדה אוסטרלית ובמערכה על שביל קוקודה בסוף 1942, אז הצליחו האוסטרלים למנוע מהיפנים להגיע לפורט מורסבי, בירת פפואה. העובדה שהערים דרווין וברום ספגו הפצצות אוויריות מספר פעמים, ופעילות צוללות יפניות בנמל סידני גרמו לאמריקאים ולאוסטרלים לחשוב שהיפנים שוקלים לפלוש ליבשת עצמה. סברה זו תמכה בתכנון קו בריסביין, קו ביצורים שתוכנן לעמוד בפני פלישה יפנית מצפון.

ההיסטוריון ד"ר פיטר סטנלי, ששימש כהיסטוריון של אנדרטת המלחמה באוסטרליה קבע שהצבא היפני פטר את הרעיון כ"קשקוש", מתוך הבנה שכל כוח שיישלח דרומה יחליש את ההגנות מפני ברית המועצות. מעבר לכך, גם המטה הראשי של הצי פסל את התוכנית שכן לא היה ביכולתו להעמיד את המשאבים שנדרשו לפלישה.

לאחר נפילת סינגפור בפברואר 1942 נוצרה בהלה באוסטרליה מפני האפשרות של פלישה יפנית, מה שגרם להגדלת ההשקעות בצבא ולחיזוק הקשר עם ארצות הברית.

הצעות יפניות

הוויכוח בין הצבא לצי

הצלחת היפנים בחודשים הראשונים אחרי ההתקפה בפרל הארבור הביאה גורמים בצי להציע פלישה לאוסטרליה. בדצמבר 1941 הציעו היפנים להוסיף את הפלישה לאוסטרליה ל"שלב השני" של המלחמה, לאחר כיבוש דרום-מזרח אסיה. את ההצעה קידם בעיקר קפטן סאטושי טומיוקה, ראש מדור התכנון של המטה הכללי של הצי, בטענה שסביר שארצות הברית תשתמש באוסטרליה כבסיס לפתיחת התקפה בדרום מזרח אסיה. במפקדת הצי טענו שהפלישה יכולה להתרחש באמצעות כוח קטן יחסית, שכן האזור המיועד באוסטרליה היה מוגן קלות ומרוחק ממוקדי האוכלוסייה המרכזיים. עם זאת, בצי לא הייתה תמימות דעים בנוגע לפלישה, ואיסורוקו יממוטו התנגד לה.

הצבא התנגד להצעה בטענה כי אינה ישימה. מוקד פעילות הצבא היה בהגנה על הכיבושים ופלישה לאוסטרליה הייתה מרחיבה יתר על המידה את קווי ההגנה. יתרה מכך, הצבא לא הסכים להפנות למשימה את כמות החיילים הגדולה שנדרשה בשל החשש מכניסת ברית המועצות למלחמה ובשל הרצון לשמור על האפשרות לפלוש לסיביר.

גם ראש הממשלה, הידקי טוג'ו התנגד לפלישה. במקום זאת, הוא העדיף לנתק את התקשורת בין אוסטרליה לארצות הברית, ובכך לאלצה להיכנע. בריאיון האחרון שלו לפני שהוצא להורג אמר טוג'ו:

”מעולם לא היו לנו מספיק כוחות [כדי לפלוש לאוסטרליה]. כבר מתחנו יתר על המידה את קווי התקשורת שלנו. לא הייתה לנו את העוצמה הצבאית או את האספקה כדי להתמודד עם ההרחבה המדהימה של הכוחות שנמתחו כבר יתר על המידה. ציפינו לכבוש את כל גינאה החדשה, כדי לשמור על רבאול כבסיס ולתקוף את אוסטרליה מהאוויר. אבל פלישה פיזית של ממש – מעולם לא.”

בנאומים בפני הדיאט ב-12 בינואר וב-16 בפברואר 1942, אמר טוג'ו כי בכוונת יפן "לסלק את המושבות הבריטיות בהונג קונג ובחצי האי המלאי משום שהן 'בסיסי הרשע ששימשו נגד מזרח אסיה' ולהפוך את המקומות האלו למבצרים להגנה על מזרח אסיה. בורמה והפיליפינים יקבלו עצמאות אם ישתפו פעולה עם יפן; איי הודו המזרחיים ההולנדיים ואוסטרליה ירוסקו אם יתנגדו; אולם אם הן יכירו בכוונות האמיתיות של יפן הן יקבלו סיוע בקידום רווחתן ופיתוחן".

חישובי הצבא והצי בנוגע לגודל הכוח הדרוש לפלישה לאוסטרליה היו שונים מאוד ויצרו פתח לדיונים רבים. בדצמבר 1941 חישב הצי שכוח של שלוש דיוויזיות (45–60 אלף חיילים) יהיה מספיק כדי להשתלט ולהחזיק בחופים הצפוניים של אוסטרליה. לעומתו, הצבא טען כי יידרשו לכך לפחות עשר דיוויזיות (150–250 אלף חיילים). עוד מצא הצבא ששינוע כמות כזו של חיילים תדרוש בין 1.5 ל-2 מיליון טון משלוח, מה שהיה מצריך עיכוב אוניות סוחר. כוח הפלישה הזה היה גדול מהכוח ששימש כולו לכיבושים בדרום-מזרח אסיה. הצבא גם דחה את טענת הצי להגביל את הפלישה ליצירת מובלעות בחופי אוסטרליה, בשל ההתקפות הנגדיות הצפויות על העמדות היפניות. עקב הניסיון בסין האמינו בצבא שהמטרה המוצהרת צריכה להיות כיבוש כל היבשת האוסטרלית, דבר שהיה מעל ומעבר ליכולות היפניות באותה עת.

אפשרות הפלישה לאוסטרליה נדונה מספר פעמים בין הצי והצבא בפברואר 1942. ב-6 בפברואר 1942 משרד הימייה העלה הצעה לפיה תתרחש פלישה למזרח אוסטרליה במקביל לפלישה לפיג'י, סמואה וקלדוניה החדשה, הצעה שנדחתה שוב על ידי הצבא. ב-14 בפברואר, יום לפני נפילת סינגפור, נערך דיון נוסף בו טען קפטן טומיוקה כי אוסטרליה ניתנת לכיבוש באמצעות "כוח סמלי". אמירה זו הוגדרה ביומן הסודי של הפיקוד העליון כ"ג'יבריש רב". גנרל טומויוקי ימאשיטה אמר כי "הוא אמר שאחרי כיבוש סינגפור, הוא רצה לדבר עם טוג'ו על תוכנית לפלישה לאוסטרליה... טוג'ו דחה את התוכנית, בטענה לקווי אספקה ארוכים מדי, שיהיו פגיעים ופתוחים להתקפות האויב".

התקדמות היפנים בחמשת החודשים הראשונים למלחמה, ההתקפה המתוכננת על פיג'י, סמואה וקלדוניה החדשה מסומנת בקו מקווקו

המחלוקת בין הצבא לצי הגיעה להכרעה בפברואר עם ההחלטה לבודד את אוסטרליה ולא לפלוש אליה. הצבא המשיך לעמוד על דעתו שפלישה לאוסטרליה אינה פרקטית, אולם הסכים לפלוש לפיג'י, סמואה וקלדוניה החדשה במבצע FS. הפעם האחרונה בה עלתה לדיון ההצעה לפלוש לאוסטרליה הייתה ב-27 בפברואר, אז אמרו בצבא כי להערכתם היבשת מוגנת על ידי 600 אלף חיילים. בפגישה נוספת ב-4 במרץ הסכים המטה הקיסרי ל"מתווה יסודי של המלצות למלחמה העתידית", אשר דחה את הפלישה לאוסטרליה לתחתית הרשימה רק אם יתר הפעולות קודם לכן יצליחו. תוכנית זו הוצגה לקיסר ולראש הממשלה הידקי טוג'ו ובכך סתמה את הגולל על הפלישה היפנית. מבצע FS לא יושם, ובוטל לחלוטין ב-11 ביולי 1942, אחרי התבוסות בקרב ים האלמוגים ובקרב מידוויי.

מבצעים בדרום-מזרח אסיה

לאחר שבפברואר נדחתה התוכנית לפלוש לאוסטרליה, התקיפות היפניות ביבשת לא נועדו להכין את הקרקע לפלישה. הפצצת דרווין ב-19 בפברואר והתקיפה בברום ב-3 במרץ נועדו למנוע מבעלות הברית להשתמש בעיירות אלו כבסיסים במהלך מבצע הכיבוש היפני של איי הודו המזרחיים ההולנדיים, ולא קושרו לפלישה.

עשרות ההפצצות היפניות במהלך 1942–1943 היו ברובן קטנות ונועדו למנוע מהיחידות האוויריות בצפון אוסטרליה מלתקוף את היפנים. מטרת ההתקפה על נמל סידני במאי 1942 הייתה להסיט כוחות של בעלות הברית ממידוויי לפני הניסיון היפני לכבוש אותו, ופעילות הצוללות היפניות מול החוף המזרחי של אוסטרליה ב-1942–1943 התרחשה כדי לפגוע בקו האספקה בין אוסטרליה ופפואה גינאה החדשה. יתרה מכך, אחרי כיבוש פורט מורסבי שנכשל תכננו היפנים להשתמש בה כבסיס לשליטה במצר טורס ובים האלמוגים, ולא כדי לסייע לפלישה לאוסטרליה.

יחידת סיור יפנית קטנה ביצעה נחיתה קצרה באוסטרליה בינואר 1944. מטרת הקבוצה שנקראה "עץ אורן", הייתה להעריך האם בעלות הברית החלו לבנות בסיסים גדולים על החוף הצפוני ביותר באזור קימברלי, במערב אוסטרליה מול ים טימור. היחידה, שכללה 10 אנשי צוות, ושבסיסה במערב טימור, ערכה ביקורים בסירת דיג בשונית אשמור ובאי בראוס הלא-מיושב. ב-19 בינואר נכנסה היחידה ליורק סאונד שביבשת. בשעה שנראה עשן בגבעות ממזרח, הסוו אנשי הצוות את כלי השיט ועלו לחוף בסמוך לשפך נהר רו, תוך שהם מתעדים במצלמת 8 מ"מ. למחרת חזרו אנשי הצוות לסיור נוסף, בטרם חזרו לבסיסם בקופאנג. במהלך פעילותם לא זיהו אנשי הצוות פעילות חריגה, ולא הפיקו מידע בעל ערך רב. על פי הדיווחים, קצין שהיה חלק מהמשימה, חזר לאחר מכן ליפן והציע להנחית 200 אסירים באוסטרליה כדי שיפתחו במלחמת גרילה, אולם ההצעה נדחתה.

המיתוס האוסטרלי

הראש לשעבר של מרכז המחקר ההיסטורי במוזיאון הלאומי של אוסטרליה, ד"ר פיטר סטנלי ביקר את המיתוס הנפוץ שלפיו היפנים תכננו לפלוש לאוסטרליה, ואמר כי "המיתוס עוזר להצדיק את החלק שלקחו האוסטרלים במלחמה".

בתרבות

נובלת ההיסטוריה החלופית "The Bush Soldiers" מ-1984 מתארת פלישה יפנית מוצלחת לאוסטרליה ואת ניסיונות המאבק של אוסטרלים ובריטים נגד הכיבוש היפני.

בשנת 2004, פורסמה הנובלה Designated Targets מאת ג'ון בירמינגהאם שמתארת היסטוריה חלופית שבה היפנים פלשו לצפון אוסטרליה.

לקריאה נוספת

• Arnold, Anthony (2013). A Slim Barrier: The Defence of Mainland Australia 1939-1945. PhD Thesis (Thesis). University of New South Wales. doi:10.26190/unsworks/16482. hdl:1959.4/53041.
• Brown, Gary; Anderson, David (29 באפריל 1992). "Invasion 1942? Australia and the Japanese Threat" (PDF). Issues Brief. Canberra: Department of the Parliamentary Library. ISSN 1037-2938. {{cite journal}}: (עזרה)
• Stanley, Peter (2007). "What is the Battle for Australia?" (PDF). Australian Army Journal. Canberra, Australian Capital Territory: Land Warfare Studies Centre. 4 (2). ISSN 1448-2843. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2018. נבדק ב-1 ביולי 2017. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

• "Japanese Operations in the Southwest Pacific Area, Volume II – Part I". Reports of General MacArthur. United States Army Center of Military History. 1994. אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2009. נבדק ב-8 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
• Stanley, Peter (2002). "He's (not) Coming South": the invasion that wasn't" (PDF). Conference Papers. Remembering 1942. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 בספטמבר 2007. נבדק ב-2007-10-05. {{cite conference}}: (עזרה)
• Horner, David (1993). "Defending Australia in 1942". The Pacific War 1942. Canberra: Department of History, Australian Defence Force Academy. pp. 1–20. ISSN 0729-2473.
• Matchett, Stephen (30 ביולי 2008). "Get over it, we weren't at the heart of World War II". The Australian. נבדק ב-27 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)