תומאס אורד-ליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תומאס אורד-ליס
Thomas Hans Orde-Lees
Orde-lees.jpg
לידה 23 במאי 1877
אאכן, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 1958 (בגיל 81)
ולינגטון, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תומאס אורד-ליסאנגלית: Thomas Hans Orde-Lees23 במאי 1877 - 1 בדצמבר 1958) היה חבר במשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית של ארנסט שקלטון בשנים 1917-1914, חלוץ בתחום הצניחה ואחד ממטפסי ההרים שאינם יפנים הראשונים, הידועים בכך שטיפסו על הר פוג'י בחורף.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס הנס אורד-ליס נולד ב-23 במאי 1877, רשמית בזמן שהוריו בילו את חופשתם באאכן, שהייתה אותם ימים בפרוסיה. למעשה, היה בנם הלא-חוקי של תומאס אורד הייסטינגס ליס, לשעבר פרקליט ומפכ"ל המשטרה של נורת'המפטון, ועדה מרי פאטנדן (1932-1852), בתו של הכומר ג'ורג' אדווין פאטנדן, מנהל בית ספר. עדה נשלחה אל בית אחיו של תומאס באאכן ללדת שם.

משפחת ליס הייתה אמידה; הם גרו בבית המפכ"ל של נורת'המפטון עם משרתים רבים. אשתו של תומאס האב, גרייס ליס, הסכימה לגדל את תומאס הצעיר כבנה. היא מונתה לסנדקית לאחיינה של עדה, פרדריק ג'פרי ליס ג'ונסון (1951-1880), סידור שאיפשר לגרייס, עדה ותומאס האב להיפגש בקביעות. עדה נישאה לארתור ג'ון קולרידג' מאקארנס, עורך דין (בנו של ג'ון מאקארנס, הבישופ של אוקספורד ב-1890. לאחר מות תומאס האב בשת 1924, עברה גרייס להתגורר עם ארתור ועדה מאקארנס בפיטרספילד. תומאס הבן נשאר בקשר עם אמו הביולוגית עד מותה ב-1932.

אורד-ליס למד במרלבורו קולג', באקדמיה המלכותית של הצי בגוספורט ובקולג' הצבאי המלכותי בסנדהרסט. הוא התגייס לחיל הנחתים המלכותי בדרגת סגן לוטננט בשנת 1895 וקודם לדרגת לוטננט ב-1 ביולי 1896, ולדרגת קפטן ב-16 באפריל 1902. בשנת 1900 הוצב בסין והשתתף בלחימה במרד הבוקסרים.

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910 הגיש אורד-ליס בקשה להצטרף למשלחת טרה נובה של סקוט, אך נדחה. כאשר שקלטון אירגן את המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, הוא החליט שדרוש לו נציג מן הצי המלכותי כדי לזכות בתמיכה פוליטית וצבאית למשלחת. אורד-ליס, שהיה גולש סקי ומומחה במנועים, התאים לדרישותיו, ואחרי ששקלטון פנה אל צ'רצ'יל לקבלת היתר, שוחרר אורד-ליס מן השירות הצבאי והורשה להצטרף למשלחת כמחסנאי.

על סיפון האונייה לא התיידד עם שאר אנשי הצוות; הליכותיו היו קדורניות ומתנשאות והוא לא ניסה להסוות את עצלנותו. אף על פי כן, אורד-ליס היה מחסנאי יעיל. הוא גילה עניין ער בכושר גופני ולקח עמו את אופניו במשלחת; אחרי שהאונייה נלכדה בקרח, נהג לצאת לטיולי רכיבה על הקרח.[1] שקלטון פקד עליו לא לעזוב את האונייה ללא ליווי, אחרי שאיבד את דרכו בחיפוש מזון ונתקל בכלב ים נמרי צמא-דם. צעקותיו הזעיקו את פרנק ויילד (סגנו של שקלטון) מן האוהל, והוא ירה בכלב הים הנמרי כשזה היה במרחק 9 מטרים מאורד-ליס.[2]

כשהאנדיורנס נמחצה בקרח ים דחוס, לקח שקלטון את שלוש סירות ההצלה והוביל את אנשיו על פני הקרח אל מים פתוחים, שם שייטו בסירות אל אי הפיל. אורד-ליס נשלח ל"דאדלי דוקר" בפיקודו של פרנק וורסלי, אבל לא היטה שכם יחד עם שאר האנשים כשסופה עזה איימה להטביע את הסירה הקטנה. עם זאת, כשרגליו של ליונל גרינסטריט קפאו, היה זה אורד-ליס שפתח את חולצתו והניח את כפות רגליו הקפואות של גרינסטריט על בטנו, עד שהתחושה חזרה אליהן. על אף פקודות מוורסלי, התכנס אורד-ליס בשק השינה שלו במקום לעזור בחתירה, אף כי כשהסירה עמדה בסכנת טביעה, התייצב מיד לתרום את חלקו בשאיבת מים ארוכה ומאמצת כדי למנוע מן הסירה לשקוע.[3]

אחרי שהסירות הגיעו לאי הפיל, הפליגו שקלטון ועמו חמישה אנשים אל ג'ורג'יה הדרומית בג'יימס קיירד, להזעיק עזרה. לשאר האנשים, בהם אורד-ליס, לא נותר אלא לעשות כמיטב יכולתם לשרוד במחסה שתי הסירות הנותרות, הפוכות ומחוזקות באבנים ומוארות בעששיות של שומן כלבי-ים. הם חולצו לבסוף ב-30 באוגוסט 1916. על חלקו במשלחת קיבל אורד-ליס את מדליית הקוטב מכסף.

אחרי המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאורד-ליס שב לאנגליה, הייתה מלחמת העולם הראשונה בעיצומה. אורד-ליס, שנשא עכשיו דרגת רב-סרן מעוטר, חזר לשירות פעיל עם הנחתים המלכותיים, ב-12 בנובמבר 1916.[4] אחרי שירות בחזית המערבית בחיל הבלונים של צבא בריטניה, השיג אורד-ליס ב-1 באוגוסט 1917, בעזרת שקלטון, מקום בחיל האוויר המלכותי, שם היה למליץ יושר נלהב לשימוש במצנחים. הוא קפץ מטאוור ברידג' אל תוך נהר התמזה כדי להוכיח את יעילותם.[5] וועדה עם אורד-ליס כמזכיר הוקמה לבחינת השימוש במצנחים לטייסים.[6] הוא עוטר בצלב חיל האוויר ברשימת תוארי הכבוד של 1919 והתמנה לקצין מסדר האימפריה הבריטית ב-10 באוקטובר. אחרי המלחמה התפםטר אורד-ליס מתפקידו ב-25 באפריל 1919, על פי השמועה, כדי להימנע ממשפט צבאי בגין מעורבותו בקורס צניחה של נשים בחסות הדיילי מייל. הוא היגר ליפן, שם לימד טכניקות צניחה לחיל האוויר הקיסרי של יפן.

יפן: הר פוג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן נודע אורד-ליס בעיקר בטיפוס בעונת החורף על הר פוג'י. לאחר ניסיון כושל בינואר 1922, העפילו אורד-ליס וחברו לטיפוס ה. ס. קריספ בהצלחה על פסגת הר הגעש המפורסם ב-12 בפברואר 1922.[7]}

אחרי הפסקת אימוני הצניחה שלו, המשיך אורד-ליס לחיות בטוקיו. הוא עבד זמן-מה ככתב של הטיימס, וזה הביא למינוי בשגרירות הבריטית. לאחר שאשתו הראשונה מתה, נישא בשנית לאישה יפנית מקומית, היסאקו הויה. כמעט 20 שנה עסק בהוראת אנגלית ובקריאת החדשות באנגלית ברדיו היפני.

ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיפן נכנסה למלחמת העולם השנייה ב-1941, הורשה אורד-ליס, שהיה תושב זר ואזרח מדינת אויב, לעזוב עם משפחתו; הם עברו לוולינגטון, ניו זילנד, שם קיבל ארוד-ליס עבודת כפיים בבית ספר בהתחכתבות, אף כי שמועות אמרו, שהוא עסק בביון למען ממשלת בריטניה. אחרי המלחמה, כתב טור קבוע לילדים בנושא מסעות בעיתון "צלב הדרום" ועזר לארגן את המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים.

אורד-ליס מת ב-1 בדצמבר 1958 אחרי שאושפז בבית חולים פסיכיאטרי מחמת דמנציה. הוא קבור בבית הקברות קרורי בוולינגטון, סמוך לחברו לצוות באונייה "אנדיורנס", הארי מקניש.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]