תחבורה במאלי

בדומה למצבה הכללי של מאלי, גם מערכת התחבורה במדינה לא מפותחת דיה, גם בהשוואה למדינות שכנות, דבר שמשפיע על הפיתוח הכלכלי של המדינה. התחבורה במדינה מורכבת בעיקר ממכוניות, מטוסים וספינות.

מסילות רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאלי מסילת רכבת אחת, באורך של 729 ק"מ, שנעה בין נמל העיר קוליקורו, דרך הבירה במקו עד לגבול עם סנגל, שם היא ממשיכה לדקר. מסילת הרכבת, שהוגדרה כהרוסה בחלקה, הייתה בבעלות חברה משותפת מאלית–סנגלית שהוקמה ב-1995, והיא יועדה להפרטה. בשנת 2003 רכשה חברה קנדית את זכויות השימוש במסילה ל-25 שנים, בהן התחייבה לשדרג את המסילה.

לפי ההערכות, בשנת 1999 נסעו במסילה בחלק של מאלי 778 אלף נוסעים, והוסעו 536 אלף טון מטענים. מסילת הרכבת נמצאת במצב רעוע, והיא נסגרת לעיתים קרובות בעונת הגשמים. לקו חשיבות רבה, שכן הוא מחבר את הסחורות של מאלי נטולת הגישה לים, לנמל ימי.

ב-2015 נחתם הסכם בשווי מיליארד וחצי דולר בין מאלי לחברה הסינית CRCC שמטרתו לשדרג את המסילה. לפי התוכנית, היו צפויים לשפץ 644 ק"מ של מסילה ולחדש 22 תחנות רכבת. כמו כן, הוא יאפשר את האצת מהירות הרכבות מ-20 ל-80 קמ"ש. עם זאת, בשנת 2018 הופסקה תנועת הרכבות במסילה^[1]

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 היו במאלי 18,563 ק"מ של דרכים, מתוכם 4,450 ק"מ היו סלולים. החיבור הכלכלי הראשי של מאלי לחוף האוקיינוס היה כביש בין במקו לאביג'אן שבחוף השנהב. קרן הפיתוח האירופית מממנת את הקמת הכביש המקשר בין במקו לדקר, והבנק לפיתוח אפריקאי מממן את בניית הכביש בין במקו לקאנקאן שבגינאה. כמו כן, קיים תכנון לכביש חוצה סהרה בין מאלי לאלג'יריה.

באופן כללי, תנאי הנסיעה במאלי קשים, בייחוד בשעות הלילה ומחוץ לעיר. תנאי הדרך הירודים ונוכחות כנופיות בדרכים הופכים נסיעה למסוכנת במיוחד, ועל כן יש העדפה לתחבורה ימית ואווירית. רבים מצירי התחבורה המרכזיים במאלי הם מסלולים מדבריים מבודדים וארוכים.

תחבורה עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב שיעור נמוך של בעלות על רכב ותחבורה ציבורית מצומצמת, אוטובוסים ומוניות לא רשומים קיימים בכמות גדולה בערי מאלי. הבירה במקו ידועה בזכות צי המוניות הירוקות והצהובות, וכלי רכב אחרים כמו משאיות, אוטובוסים, אופנועים ומיני–ואנים משמשים גם הם כמוניות. במאה ה-21 עלתה שכיחות אופנועים קטנים סיניים שאינם רשומים. אופנועים אלה משמשים כאמצעי התחבורה הזול ביותר במדינה, בעלות של 700 דולר לאופנוע^[2].

למרות שהממשלה דורשת רישום של האופנועים, רבים מתעלמים מהחוק. על פי ההערכות, כחצי מיליון פעלו ב-2009, כששני שלישים מהם סינים, בעלי מאפייני בטיחות נמוכים יותר לעומת מקביליהם המערביים.

בשנות ה-90 נאסר השימוש בעגלות עם סוס, דבר שגרם לעלייה בשימוש בעגלות משא באמצעות הידיים. כמו כן, בשנים האחרונות, בכבישים החדשים שנסללו סומנו נתיבים לדו גלגליים, ארבעה גלגליים ולהולכי רגל.

תאונות דרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאונות דרכים שכיחות במאלי. בשנים 2013–2019 נרשמו בממוצע 4,350 הרוגים מתאונות דרכים מדי שנה, 23.1 הרוגים ל-100 אלף תושבים^[3].

שחיתות במשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמחסומים בכבישים מהירים הם נפוצים, והשימוש בשוחד נפוץ גם הוא, הכביש בין במקו לבורקינה פאסו סומן בסוף 2008 כגרוע ביותר. לפי סקר שערך האיחוד הכלכלי והמוניטרי של מערב אפריקה, בכביש זה מספר המחסומים הוא הגבוה ביותר עם הסכום הממוצע הגבוה ביותר ששולם בדרך. 29 מחסומים, כמעט 4 לכל 100 ק"מ, דווחו ב-2008. השוחד נפוץ גם בנמל התעופה במדינה, ובעוד ברוב המדינות מדובר בפקידי מכס, במאלי מדובר בז'נדרמריה שאחראית לרוב השוחד.

תחבורה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף היותה מדינה ללא מוצא לים, למאלי נמל על נהר ניז'ר, שמשמש כנמל עיקרי עבורה. מסורתית, נמל אביג'אן הוא הנמל הימי העיקרי שמטפל ב-70% מהמסחר של מאלי (למעט ייצוא זהב). הייצוא של מאלי ספג מכה כשבתחילת שנות ה-2000 סערה פגעה בנתיב הסחר הזה.

במאלי 1,815 ק"מ של נתיבי מים פנימיים, בעיקר נהר ניז'ר, שחלקם משמשים לספינות בינוניות וגדולות במהלך העונה הגשומה. חלקים מנהר סנגל ניתנים גם הם לשיט, ומספקים גישה בכל השנה לאוקיינוס האטלנטי.