לדלג לתוכן

תיקנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תיקן)
המונח "מקק" מפנה לכאן. לערך העוסק בסוג של קוף (Macaca), ראו מקוק.
קריאת טבלת מיוןתיקנים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
תת־מחלקה: תיקאים
סדרה: תיקנאים
שם מדעי
Blattaria

תיקנים (שם מדעי: Blattaria; ביחיד: תיקן; גם: מַקָּק; בלשון הדיבור: ג'וּק[1]) היא קבוצה של חרקים בעלי גלגול חסר בסדרת התיקנאים, הכוללת כ-4,600 מינים אשר רובם מצויים באזור הטרופי. חלק מן המינים הסתגלו לסביבת האדם, ותפוצתם הפכה לכלל עולמית בצמוד לתפוצת האדם. הם נחשבים כמזיקים לאדם, בעיקר משום שהם מעבירים מחלות ופוגעים בצמחים. הם אוכלי כל. רגליהם בנויות מחמישה פרקים, מחושיהם ארוכים וגקריפי פיהם נושכות-לועסות. גופם לרוב שטוח, ובדרך כלל כנפי הנקבות מנוונות או חסרות. לתיקנים יכולת הישרדות גבוהה מאוד. הם מסוגלים לחיות בביוב, וכן שבוע בלי מזון. התיקנים לא השתנו גנטית (או כמו שנהוג לומר – לא התפתחו אבולוציונית) כבר 250 מיליון שנים.

הנקבות מייצרות תיק אשר לתוכו הן מטילות את הביצים (מכאן נגזר שם הסדרה). הן מטילות 14–16 ביצים בתיק ביצים, נושאות אותו עמן (בקצה הבטן) במשך כיומיים, ואז מניחות אותו בסביבת מזון. תיק הביצים בצבע חום (הופך לכהה לאחר מספר ימים). אורכו כ-8 מ"מ וגובהו כ-5 מ"מ. מן הביצים בוקעים הצעירים (נימפות) שהם בעלי מופע דומה לבוגר רק קטן יותר וללא כנפיים, ולאחר מעבר של מספר שלבי התפתחות כנימפה הם הופכים לבוגרים. סך כל משך ההתפתחות של פרט מביצה לבוגר הוא כ-60 ימים. תוחלת החיים שלו היא כ-15 חודשים.

תכונות מיוחדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתיקן אברי חישה בקצה האחורי של גופו אשר מחוברים לסיבי עצב גדולים במיוחד ויחד מקנים לו "רפלקס בריחה" ייחודי. גירוי קל אשר נקלט באברי החישה הללו גורם להעברת המידע במהירות עצומה (גבוהה בהרבה ממהירות העברת מידע בסיב עצב אנושי) דרך סיבי העצב הגדולים אל שרירי התנועה, ללא מעבר במרכזי עיבוד המידע במוח התיקן, ולהפעלת תגובת בריחה אשר אינה מסתיימת עד שנקלטת ירידה משמעותית בתנאי התאורה[דרוש מקור], כלומר כשהתיקן חש שהוא במקום חשוך. אם מוסיפים על כך את מהירות הריצה הגבוהה של התיקן האמריקני - עד 5.4 קמ"ש (כ-50 מרחקי-גוף בשנייה, שווה ערך לאדם הרץ במהירות 330 קמ"ש), הרי שלאדם סיכוי נמוך להבחין בתיקן אמריקני שנמצא בסביבתו ואפילו נמוך יותר לתפוס אחד. ואכן, רוב התיקנים שבהם אנו נתקלים הם זקנים או פגועים בצורה כלשהי.

עמידות מפני קרינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונה אחרת שבזכותה התפרסם התיקן האמריקני היא עמידותו לקרינה רדיואקטיבית. טענה זו אומנם הוכחה כנכונה עבור מינים שונים של חרקים, אך דווקא עבור התיקנים היא התגלתה כשגויה - הללו עמידים רק מעט יותר מבני אדם לקרינה רדיואקטיבית.

תוצאות מחקרים שנערכו הראו שבני אדם ימותו לאחר חשיפה למנת קרינה של 4–10 גריי, ומקקים – ברמה של 70–100 גריי. עובדה זאת הופכת את המקק לעמיד פי 6–16 לקרינה מאשר אדם[דרוש מקור], אך הוא עדיין ימות הרבה לפני חרקים אחרים. מקור ההנחה השגויה, על פי העיתונאי ריצ'רד שוויד (Richard Schweid), הוא שלאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי נפוצו שמועות שמקקים שרדו בתנאים ששררו לאחריה. הנושא קיבל חיזוק משמעותי בסוף שנות ה-60 במהלך מסע תעמולה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. אחת הכרזות המפורסמות ביותר הייתה: "אם תתרחש מלחמה גרעינית, לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא המקקים".[2]

תיקנים והאדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהתרבויות נתפס התיקן כמבהיל או מעביר מחלות.

ממחקרים רבים שנערכו בקרב עקרות בית התברר כי הפחד מתיקנים גובר על מרבית המזיקים אשר מצויים בבתים (למעט עכברים).

ישנן תרבויות שבהן תיקנים משמשים למאכל.

מינים נפוצים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיקנים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מרוסית: Жук ("ז'וּק") דרך היידיש: זשוק, 'חיפושית'.
  2. ^ דוידסון אונליין - שאל את המומחה: האם תיקנים ישרדו את הקרינה אחרי מלחמה גרעינית?