Happy mapping

Happy mapping היא שיטה למדידת תאחיזה בין רצפי דנ"א שהוצעה בשנת 1989 על ידי החוקרים Paul H. Dear ו- Peter R. Cook, ומאפשרת להעריך את הסינטניה בין גנים וליצירת מפה גנטית. כמו במיפוי גנטי על בסיס רקומבינציה, גם שיטה זו מבוססת על שכיחות ההיפרדות בין גנים, אולם במקרה זה ההיפרדות מקורה בחיתוך יזום של הדנ"א על ידי הקרנה או אמצעים מכניים. לאחר החיתוך הדנ"א מרוצף, ובהנחה שהדנ"א נחתך באופן אקראי אז ככל שהגנים קרובים יותר זה לזה על הכרומוזום כך גדול יותר הסיכוי שהם יישארו יחד לאחר החיתוך.

בהשוואה למיפוי על בסיס רקומבינציה, לשיטה זו מספר יתרונות - היא אינה דורשת פולימורפיזם גנטי או את קיומה של רבייה וכן סביר להניח שחיתוך יזום הוא אקראי יותר מאשר רקומבינציה אשר ידוע שאינה מתרחשת באופן אקראי לכל אורך הגנום אלא מרוכזת באתרים ספציפיים.

מקור השם בראשי תיבות של שימוש ב- PCR לאנליזה של דנ"א הפלואידי ("Mapping based on the analysis of approximately HAPloid DNA samples using the PolYmerase chain reaction").