Iran Human Rights
 | |
| מדינה |
איראן  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
2005–הווה (כ־19 שנים) |
|
www | |
  | |
Iran Human Rights, "ארגון זכויות האדם האיראני", IHR, (בפרסית: سازمان حقوق بشر ایران) הוא ארגון זכויות תאדם שמתמקד בזכויות האדם באיראן. הארגון נוסד בשנת 2005, זהו ארגון בלתי ממשלתי, לא מפלגתי ובלתי תלוי פוליטית שבסיסו באוסלו, נורווגיה ונמצא בקשר עם פעילים רבים באיראן ועם ארגונים אחרים לזכויות אדם. פעיל זכויות האדם ומדען המוח מחמוד אמירי-מוגדאם הוא המייסד והדובר הבינלאומי של הארגון.[1]
הארגון מתמקד בביטול עונש המוות באיראן, תמיכה בפעילי זכויות אדם, העצמת החברה האזרחית וקידום כל זכויות האדם לכלל האזרחים באיראן. בנוסף הארגון מרכז מידע ומדווח על הפרות של זכויות אדם במדינה. IHR מפרסם מדי שבוע מגזין משפטי בשפה הפרסית בשם "Hoghooghe Ma", ("זכויותינו"), ומשדר תוכנית טלוויזיה בשם "Edam Bas Ast", ("די להוצאות להורג").
ביטול עונש המוות באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון זכויות אדם האיראני הוא אחת הארגונים הלא ממשלתיים הפועלים לביטול עונש המוות באיראן. מאז שנת 2008 הארגון מפרסם דוחות שנתיים על עונשי מוות באיראן.[2] תודות לרשת הפעילים הרחבה שלו בתוך איראן, הארגון מקבל דיווחים על מקרי עונש מוות שבוצעו בחשאי או על מקרים שלא הוכרזו על ידי התקשורת הרשמית באיראן.[3] מלבד דיווח ומעקב אחר מגמות עונש המוות, הארגון עובד עם התקשורת הבינלאומית כדי ליצור מודעות לגבי מצב עונש המוות באיראן.[4][5]
הארגון נבחר כחבר בוועדת ההיגוי של הקואליציה העולמית נגד עונש מוות .[6]
מקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוויד אפכארי: במקרה של המתאבק והמפגין בן ה-27, נוויד אפכארי, הארגון פרסם את מסמכי בית המשפט ואת הפרות הזכויות שבוצעו נגד נוויד ואחיו בכל שלב של מעצרם וההליכים המשפטיים.[7] עורך דין בו בחרו התפטר לאחר שקיבל איומים מהרשות השופטת והוחלף על ידי עורכי דין ממונים. בהקלטות ממשפטו שפורסמו על ידי IHR, ניתן לשמוע את נאוויד מתגונן ודורש לראות את צילומי הטלוויזיה במעגל סגור המשמשים כראיה נגדו.[8] האחים אמרו שהחוקרים עינו אותם ואיימו כי יפגעו משפחתם כדי לאלץ אותם להודות בטענות שהם כינו שקרים. ב-1 בספטמבר 2020, IHR דחה את טענות הרשות השופטת האיראנית לאחר שמסמכי בית המשפט והראיות פורסמו בשנית[9]
פעילי זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
IHR מפרסם דו"ח שנתי על מצבם של פעילי זכויות אדם באיראן. בדו"ח 2019/2020, IHR הדגיש את מצבם של 53 פעילי זכויות אדם שנשפטו בסך הכל לכמעט 400 שנות מאסר ו-787 מלקות.[10] במאמר לציון יום זכויות האדם הבינלאומי כתב מחמוד אמירי-מוגדאם על מצבם של מגיני זכויות אדם באיראן: "התעלמות מענייני זכויות אדם אינה עוד פתרון בר קיימא. הגיע הזמן לקרוא למדינות דמוקרטיות לתת עדיפות למדיניות חוץ המבוססת על זכויות אדם. לא רק בגלל הערכים והעקרונות שהם הבסיס למערכת הזכויות שלנו אלא בגלל שלא ניתן להשיג שלום ויציבות ברי קיימא ללא זכויות אדם."[11]
ניטור מחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הדין אבאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום השנה להפגנות האיראניות 2019–2020, IHR הצטרף לצדק לאיראן ול-ECPM כדי להקים בית דין בינלאומי עממי[12] (International People's Tribunal בית הדין "אבאן", בהתייחס לחודש אבאן האיראני בו התרחש דיכוי ההפגנות באיראן בסוף שנת 2019) . בית הדין הוקם במטרה לחקור מעשי זוועה שבוצעו במהלך ובעקבותיהן של ההפגנות הארציות בנובמבר 2019 למען משפחות הקורבנות.[13] על הקמתו אמר מנהל IHR מחמוד אמירי-מוגדאם : "הקמת בית הדין הזה היא דחופה והכרחית. כשהקהילה הבינלאומית מעלימה עין מזוועות כאלה, למי שיודע מה קרה מוטלת אחריות מוסרית להביא לצדק ואחריות".[דרוש מקור]
הפגנות מהסא אמיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2022 פרצו הפגנות מהסא אמיני בעקבות זעם ציבורי על מותה של מהסא אמיני בת ה-22 במהלך מעצרה במשטרה. היא נעצרה על ידי המשטרה הדתית האסלאמית, המשטרה הפוליטית והמוסרית של איראן, בגין הפרת קוד הלבוש הנוקשה של הרפובליקה האסלאמית. ההפגנות התפתחו בהמשך לדרישות רחבות יותר - הענקת זכויות לנשים, ביטול חוקי דת ודרישה לקדם דמוקרטיה באיראן. IHR עקב ברציפות אחר אלימות ממשלתית ודיווח עליהן במהלך ההפגנות. עד 5 בנובמבר 2022 נהרגו 304 מפגינים.[14] ונכון ל-5 בדצמבר הרגו המשטרה וכוחות ביטחון אחרים לפחות 448 מפגינים, בהם 60 קטינים.[15]
מגזין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארגון מפרסם מדי שבוע מגזין משפטי בשפה הפרסית בשם "Hoghooghe Ma", בתרגום ל"זכויותינו". כל מהדורה מדגישה נושא מסוים.[16]
תוכנית טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
IHR משדרת תוכנית טלוויזיה בשפה הפרסית בשם "Edam Bas Ast", ("די להוצאות להורג").[17]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Iran Human Rights
Iran Human Rights, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "About Us - Iran Human Rights". Iran Human Rights. 6 אוג' 2016. נבדק ב-6 אוג' 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Reports". Iran Human Rights. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iran; Secret and Unannounced Executions in 2017". iranhr.net. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran's easing of drug laws could halt execution of 5,000 prisoners". The Guardian. 10 בינואר 2018. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran executes juvenile offender for male rape after 'torturing him into confession'". International Business Times. 8 באוקטובר 2017. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Member organizations". World Coalition (www.worldcoalition.org). נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "IHR Denounces Iranian Judiciary's Denial of Torture and Injustice". iranhr.net. 1 בספטמבר 2020. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "IHR Human Rights Defenders Report 2019-2020" (PDF). iranhr.net. נבדק ב-15 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "It's Time for a Human Rights-Based Foreign Policy With Iran". The Globe Post. 11 בדצמבר 2020. נבדק ב-10 מרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "International People's Tribunal On Iran Atrocities Of November 2019". Aban Tribunal. 16 בנובמבר 2020. נבדק ב-10 אפר' 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "International People's Tribunal Established to Investigate Iran Atrocities". Iran Human Rights. 16 בנובמבר 2020. נבדק ב-10 אפר' 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran Protests: At least 304 Including 41 Children Killed/At Least 16 People Killed in Another "Bloody Friday" in Baluchistan". Iran Human Rights (באנגלית). נבדק ב-2022-11-09.
- ^ "Iran Protests: at Least 448 People Killed". Iran Human Rights. 29 בנובמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hoghooghe Ma" [Our Rights]. iranhr.net. נבדק ב-2023-03-06.
- ^ "Edam Bas Ast" [Enough Executions]. iranhr.net. נבדק ב-2023-03-06.