NGC 4570

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4570
NGC 4570 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4570 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 8 באפריל 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.78[1]
סיווג מורפולוגי S0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 36ᵐ 53.4ˢ
נטייה ‏48.0″ ‏14′ ‏07°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.38-
מרחק[1] 54,000,000 שנות אור
16,556,291.39 פארסק
קוטר 60,650[2] שנות אור
מסה ‎1.7×1011‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,787[2] ק"מ/שנייה
0.005961

NGC 4570 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-54 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.8 והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון I.32, כשהיא מתוארת כדי בהירה, קטנה, עם גרעין בהיר ושני ענפים עמומים שיוצאים ממנו.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1361, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, קטנה, מאורכת מאוד, בעלת מרכז בהיר מאוד שמתבהר בחדות.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3110 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4570, כאשר היא מתוארת כבהירה למדי, די קטנה, מאורכת מאוד, בעלת מרכז בהיר מאוד שמתבהר בחדות לגרעין ברור.[6]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת בחלקו הדרומי של צביר הבתולה, כ-6 מעלות מצפון-מערב לכוכב δ בבתולה, כ-7.3 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-8.7 מעלות מצפון לכוכב פורימה. כ-0.8 מעלה ממערב-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4526 ובאותו הכיוון במרחק זוויתי של 1.9 מעלות נמצאת M49, כ-1.1 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4535, כ-3 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת NGC 4596 ובמרחק דומה ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאת NGC 4698, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4570 הוא כ-3.8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-60,000 שנות אור, פחות משני שלישים מהקוטר של שביל החלב, אך רוחבה הזוויתי הוא רק מעט יותר מרבע מאורכה הזוויתי, כך שקו הראייה אליה כמעט מקביל למישור הגלקסיה. ככל הנראה מדובר בגלקסיית עדשה מסוג S0, אך מכיוון שהיא נראית מצידה הצר, ייתכן שמדובר דווקא בגלקסיה אליפטית מאוד פחוסה מסוג E7.[2] מסתה מוערכת בכ-‎1.7×1011מסות שמש, כ-30% ממסת שביל החלב, כאשר קרוב לשלושה רבעים ממסתה או כ-‎1.2×1011‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך יחסית שמוערך בכ-3 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-34 שנים.[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא די זקנה וגילה הממוצע מוערך בכ-14 מיליארד שנים והמתכתיות של הכוכבים היא כ-65% מזו של השמש.[1] חקירת המבנה הפנימי של הגלקסיה העלתה שדיסקת הגלקסיה אינה שלמה אלא מורכבת מדיסקה פנימית המקיפה את גרעין הגלקסיה ברדיוס זוויתי של שניית קשת השקול לרדיוס של כ-270 שנות אור ודיסקה חיצונית שמתחילה מרדיוס זוויתי של כ-7 שניות קשת השקולות לרדיוס של כ-1860 שנות אור. במרווח בין שתי הדיסקות קיימות שתי טבעות שבהן צפיפות התווך בין-כוכבי גדולה יותר, הטבעת הפנימית היא ברדיוס זוויתי של כ-1.7 שניות רשת או כ-450 שנות אור והחיצונית בקוטר זוויתי של 4.4 שניות קשת או כ-1170 שנות אור. צורת הטבעות מרמזת על קיומו של מוט מרכזי (שלא נצפה ישירות) שאורכו מוערך בכ-3,250 שנות אור.[7] את הגלקסיה מקיפה מערכת של כ-280 צבירים כדוריים, שבניגוד למערכות דומות בגלקסיות אחרות, שמורכבות מאוכלוסיית צבירים צעירה (פחות ממיליארד שנים) עם מתכתיות רגילה ומאוכלוסיית צבירים מבוגרת (מעל 10 מיליארד שנים) עם מתכתיות נמוכה, ל-NGC 4570 יש גם אוכלוסיית צבירים משמעותית, שגילם בין מיליארד שנים ל-3 מיליארד שנים עם מתכתיות רגילה (דומה לזו של השמש). משערים שקיומה של אוכלוסייה זו מצביעה על אירוע מיזוג בין שתי גלקסיות לפני מספר מיליארדי שנים.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4570 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4570
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 18 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 428 (1833)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 129 (1888)
  7. ^ F. C. van den Bosch & E. Emsellem: Bar driven evolution of S0s: the edge-on galaxy NGC 4570, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 298, Iss. 1, p. 267 (1998)
  8. ^ R. Kotulla, U. Fritze & P. Anders: Young Globular Clusters in an old S0: Clues to the Formation History of NGC 4570, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 387, Iss. 3, p. 1149 (2008)