TCR

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
TCR
קוד MeSH D12.776.543.750.705.816.824 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D011948 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
TCR complex.jpg

T Cell Receptor) TCR) הוא הטרודימר המזהה את הפפטיד המוצג על גבי MHC (לא מזהה אנטיגנים חפשיים, לעומת תאי B). הרצפטור מורכב משתי שרשראות טראנסממברנליות: שרשרת α ושרשרת β. האזור העליון בשרשראות הוא האזור המשתנה, הקובע את הפפטיד שיזוהה על ידי הרצפטור. מאחר שהשרשראות הן טראנסממברנליות, זיהוי על ידי TCR יגרום להעברת סיגנלים בתא שיגרמו לשרשרת תהליכים (כולל יצירת חלבונים חדשים, על ידי כניסת סיגנלים לגרעין). ה-TCR מייחד את תאי ה-CTL בכך שכל קולטן TCR קצת שונה מקולטן ה-TCR של תאי ה-CTL האחרים ובכל מערכת חיסון יש מגוון עצום של תאי CTL שלהם קולטני TCR שונים. השוני בקולטן ה-TCR, מאפשר לאוכלוסיית תאי CTL להגיב למגוון רחב של גורמים זרים השונים זה מזה בהתאם לסוג קולטן ה-TCR.

בצידי הרצפטור ישנן שתי מולקולות CD-3, שהן קבועות בין כל תאי T. למולקולות CD-3 שני תפקידים עיקריים:

  1. סיוע בהעברת TCR שנוצר ב-ER אל פני הממברנה, מבלי תקלות מבחינת מבנה וסידור.
  2. תפקיד בהעברת הסיגנלים התוך-תאיים.

המפגש בין תא מציג אנטיגן בוגר (מסוג B) לבין תא T המזהה את האפיטופ (הפפטיד) הספציפי, ומגיב לו, מתרחש בבלוטת לימפה (הסיכוי לפגישה אקראית בזרם הדם היא אפסית). כאשר הם נפגשים בבלוטת הלימפה- תא T יחפש את הפפטיד ב-MHC ואז חלה תגובה. תא T הוא תא מאוד גדול. פפטיד ע"ג MHC הוא מולקולה מאוד קטנה. הסיכוי שהם ייפגשו הוא קטן. לכן ישנם שני גורמים עיקריים המגבירים את הסיכוי לאינטראקציה בין TCR על תא T, לבין פפטיד המוצג על MHC:

  • MHC בכמות גדולה- על פני תא מציג אנטיגן יכולות להיות מאות ואלפי מולקולות MHC, כך שהסיכוי ש-TCR יגיב עם הפפטיד המוצג על אחת מהן- עולה.
  • מולקולות CD-2 ו-LFA-1- מולקולות לא ספציפיות ע"ג תא T, המזהות מולקולות על פני תא המטרה (LFA-3, CD-58, ICAM-1, ICAM-2 לא ספציפיות) ומתחילות לפעול לאחר הזיהוי בין MHC ל-TCR. גורמות להדבקה של MHC ל-TCR ומורידות את כמות ה-MHC הנדרשת על מנת להפעיל תגובה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא TCR בוויקישיתוף