The Unknown Soldier

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
The Unknown Soldier
The Doors - The Unknown Soldier - Billboard Ad, April 13, 1968.png
סינגל בביצוע הדלתות
מתוך האלבום Waiting For The Sun
יצא לאור מרץ 1968
הוקלט פברואר 1968
סוגה רוק פסיכדלי
אורך 3:22
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
כתיבה ריי מנזרק עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה פול רוטשילד
כרונולוגיית סינגלים – הדלתות
Love Me Two Times
(1967)
The Unknown Soldier
(1968)
Hello, I Love You
(1968)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

The Unknown Soldier הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום Waiting for the Sun של להקת הדלתות משנת 1968. השיר יצא לאור במרץ באותה השנה על ידי אלקטרה רקורדס. סרט בגודל 16 מ"מ נלווה לשיר והציג את הלהקה, בהפקה של אדוארד דיפור ומארק אברמסון. השיר הפך ללהיט הרביעי של הלהקה בטופ 40 בארצות הברית, והגיע למקום ה-39 ברשימת ה-Billboard Hot 100, והיה ברשימה הזו שמונה שבועות בסך הכל. עם זאת, בשל המילים השנויות במחלוקת של השיר, תחנות רדיו סירבו להשמיע אותו.

מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר היה תגובותו של ג'ים מוריסון למלחמת וייטנאם ולאופן בו הוצג הסכסוך בתקשורת האמריקאית באותה תקופה. שורות כמו "Breakfast where the news is read/ Television children fed/ Unborn living, living dead/ Bullets strike the helmet's head" נוגעות באופן הצגת החדשות על המלחמה בחדרי המגורים של אנשים רגילים. מסר משני הוא הדימוי כי המלחמה מנורמלת בחיי היום יום כפי שמתואר כשהחייל האלמוני נורה בזמן שהמשפחה האמריקאית יושבת לארוחה וצופה בטלוויזיה. חוסר זהות זה עם החייל הוא זה שמחדיר את עמדת האזרחות הבורה שרובם נטולי רגש ביחס לגברים הנלחמים ומתים בשמם. בראיון שנתן מוריסון בשנת 1970 לתחנת הרדיו CBC התייחס לשיר ואמר: "אלו שתמיד נלחמו במלחמות הן המזון האנושי של מכונת המלחמה". לדבריו מראה המלחמה בטלוויזיה נראה כ"דרמה גדולה, חיים ומוות, מאבק גדול...ילדים קטנים משחקים במשחקי מלחמה, משחקים בקאובויים ואינדיאנים או מה שלא יהיה... איכשהו זה פשוט טבוע בך מגיל צעיר שיש משהו הרואי, שנדרש להוכיח את עצמך בקרב...בסופו של דבר אני רוצה להעביר את המסר האוטופי שאפשר לחיות את החיים האלה גם בלי כל המאבק"[1].

בוידאו קליפ שצולם לשיר ניתן לראות הבזקים של תמונות גופת חיילי וייטקונג, בקתות מגורים שנשרפות כתוצאה מפעילות צבאית ויריות, לצד אמריקאים חוגגים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. מוריסון מצולם בקליפ כמי שנפגע מפגיעת כדור רובה וכתוצאה מכך הוא נופל כשהוא יורק דם. התוכן הגרפי הבוטה הוביל לכך שהקליפ כמעט ולא שודר בתחנות טלוויזיה בודדות, למעט בתחנות בבוסטון ובסן פרנסיסקו[2].

בהופעות של הלהקה זכה השיר לביצוע תיאטרלי. במהלך קטע התיפוף של ג'ון דנסמור, היה ריי מנזרק עוזב את הקלידים וצועד מסביב לבמה בהליכה צבאית. במקביל היה הגיטריסט רובי קריגר מחזיק את הגיטרה כאילו הייתה רובה ומכוון אותה לעבר ג'ים מוריסון עד שנשמעה הירייה, אז היה נופל מוריסון על הבמה[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Christopher Crenshaw, Five to One: Rethinking the Doors and the Sixties Counterculture, Music & Politics 8, Number 1(Winter2014)
  2. ^ Grascher, Maximillian F., "Strange Days: The American Media Debates The Doors, 1966-1971" (2015).UVM Honors College SeniorTheses. 67
  3. ^ Story behind the Protest Song: A Reference Guide to the 50 Songs That Changed the 20th Century, Pp.68-69