Thrilla in Manila

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Thrilla in Manila (טרילה במנילה) הוא שמו של קרב האיגרוף במשקל כבד בין שני האלופים הבלתי מעורערים מוחמד עלי וג'ו פרייזר. הקרב נערך סמוך למנילה בירתה של הפיליפינים ב-1 באוקטובר 1975. והסתיים בניצחונו של עלי לאחר קרב אפי. הסלוגן "Thrilla in Manila" ליווה את הפרסומים והקדימונים לקרב, והסברו, טרילה כעין טרילוגיה, הקרב השלישי בין שני המתאגרפים הללו.

הקרב נחשב ומדורג כאחד הקרבות הגדולים ביותר בהיסטוריה של האיגרוף ובפרסומים רבים כגדול ביותר[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב במנילה היה השלישי והאחרון בין עלי לפרייזר. עלי שאז נקרא, קסיוס קליי, היה אלוף העולם הבלתי מעורער כבר ב-1964 והחזיק בתוארו עד 1967 בשנה זאת נשללו תאריו עקב סירובו להתגייס לצבא האמריקני בשל מלחמת וייטנאם. ג'ון פרייזר הוכתר כאלוף, ב-1970 לאחר שגבר על מספר יריבים, אך לא נחשב כאלוף ראוי, עד שהתמודד נגד עלי. פרייזר סייע לעלי לחזור לזירת האיגרוף, כשהוא תומך בו פומבית, ואף נפגש עם בכירים בממשל בעניינו. ב-1970 הוחזר רישיון האיגרוף לעלי, בצו בית המשפט. והשניים נערכו ל"קרב המאה" שנערך במדיסון סקוויר גארדן בשמיני למרץ 1971

במהלך ההכנות והראיונות לקראת הקרב, עלב עלי בפרייזר, בכינויים שונים, כשהבולט שבהם, בוגד ו"דוד טום" (כינוי לשחום עור המשתף פעולה עם הלבנים) דברים אלה גרמו לאיבה עמוקה בין השניים. בקרב עצמו גבר פרייזר על עלי שאף הופל לקרשים במהלכו. זה היה הפסדו הראשון של מוחמד עלי כמקצוען.

בקרב החוזר ניצח עלי, בהחלטת שיפוט מעוררת מחלוקת. היריבות האישית בין המתאגרפים הגיעה לשיא לפני הקרב במנילה, כשעלי התראיין וסנט שהוא הולך להכניס ל"גורילה במנילה".

למיקום הקרב, נשקלו מספר חלופות, ולבסוף נבחרה הצעתו של נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס[2].

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב נקבע לשעה עשר ושלושים שעון מקומי, כדי להתאים לשעות הפריים טיים בארצות הברית, שעת צהריים חמה האולם לא היה ממוזג והזירה הגיעה ל-43 מעלות צלזיוס.

עלי מהיר מיריבו, סגנונו טקטי, וקופצני בזירה, בנוסף היה גבוה יותר, זרועתיו ארוכות יותר. לפרייזר היה מכת הוק שמאלית אימתנית, והוא היה מתקרב ומתקרב ליריביו כשהוא סופג חבטות רבות, וממתין כדי לתת את המכה האחת שתכריע, והוא עובד בעיקר על הגוף, אגרופים לחזה ולבטן בגישה הוותיקה שאם הגוף גמור, הראש יצעד בעקבותיו. הקרב נקבע לחמישה עשר סיבובים. בחמישה הראשונים שלט עלי והיה דומיננטי יותר, בחמישה השניים שלט פרייזר. בסיבובים האחרונים שני המתאבקים היו תשושים והתקשו לסיים את הקרב במהלך הסיבוב ה-12 אחת ממכותיו של עלי פגעה בעינו הימנית של פרייזר, ועינו התנפחה והוא התקשה לראות בה. פרייזר לא ראה מאומה בעינו השמאלית (הדבר לא היה ידוע בעולם האיגרוף) מפציעה שספג בנערותו. ולמעשה נלחם שני סיבובים כשהוא כמעט נטול ראייה.

מאמנו של פרייזר אדי פאץ' חשש לבריאותו, ולאחר שמגן השיניים של פרייזר עף מפיו כתוצאה ממכה של עלי. החליט לעצור את הקרב בסיבוב ה-14 למורת רוחו של חניכו. ועלי ניצח, מרוב תשישות התקשה לחגוג ולקבל את הפרס.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקרב אמר עלי כי זה היה הקרב הקשה ביותר שלו ואגרוף לפה אגרוף לשם וזהות המנצח הייתה שונה. פרייזר כתב בספרו כי הערעור הגדול על עלי היה שאינו יודע לספוג מכות ובקרב זה הוא הוכיח שעלי יודע לספוג היטב[3].

פרייזר נלחם פעם נוספת שנה לאחר מכן, ופרש. עלי הגן על תוארו 10 פעמים נוספות עד שנוצח ב-1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביתר גולני‏, אגרוף: הסיפור של ג'ו פרייז'ר, באתר וואלה! NEWS

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל עשרת קרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה; קרבות האיגרוף הטובים בעולם
  2. ^ היו פרסומים שמרקוס חפץ בקרב בארצו, בשל רצון להסיט את תשומת הלב מהמשטר הצבאי שהוחל אז בפיליפינים
  3. ^ מנחם לס, הופס.