פרדיננד מרקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדיננד מרקוס
Ferdinand Marcos
Ferdinand E Marcos (cropped).jpg
לידה 11 בספטמבר 1917
סאראט, הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בספטמבר 1989 (בגיל 72)
הונולולו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של הגיבורים, הפיליפינים (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה מפלגת נסיונליסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אימלדה מרקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
המזכיר להגנה לאומית
28 באוגוסט 1971 – 3 בינואר 1972
(18 שבועות ו־3 ימים)
חואן פונסה-אנרילה
חואן פונסה-אנרילה
חבר בית הנבחרים של הפיליפינים
30 בדצמבר 1949 – 30 בדצמבר 1959
(10 שנים)
חבר הסנאט של הפיליפינים
30 בדצמבר 1959 – 30 בדצמבר 1965
(6 שנים)
נשיא הסנאט של הפיליפינים
5 באפריל 1963 – 30 בדצמבר 1965
(שנתיים ו־38 שבועות)
אאולוחיו רודריגס
ארטורו טולנטינו
נשיא הפיליפינים ה־10
30 בדצמבר 1965 – 25 בפברואר 1986
(20 שנה)
דיוסדאדו מקפגל
ראש ממשלת הפיליפינים
12 ביוני 1978 – 30 ביוני 1981
(3 שנים)
ססאר ויראטה
פרסים והוקרה
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (1969)
  • השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית (1966)
  • מסדר הכוכב המשווני
  • אות המסדר הכוכב של רומניה
  • דרג'ה אוטאמה טמאסק
  • אביר מסדר פרו מריטו מליטנזי
  • כוכב הרפובליקה של אינדונזיה
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • הצלב הגדול של ההצטיינות הצבאית - עיטור לבן
  • מסדר חוסיין בן עלי
  • מסדר סיקטונה
  • מסדר הראג'אמיטראבהורן
  • Grand Cross of the Order of the Legion of Honour (Philippines) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Marcos Sig.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרדיננד עמנואל אדרלין מרקוסטאגלוג: Ferdinand Emmanuel Edralin Marcos;‏ 11 בספטמבר 191728 בספטמבר 1989) היה נשיא הפיליפינים בין השנים 19651986

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוס נולד ב-1917 לאב שגם הוא היה פוליטיקאי בכיר במדינה. בנו אף הואשם ברצח יריב פוליטי של האב אך הצליח במשפט מתוקשר לצאת זכאי למרות הראיות. בזמן מלחמת העולם השנייה מרקוס לחם כקצין בשורות הצבא הפיליפיני כנגד הכובשים היפנים אך ייתכן שהמשפחה שירתה את שני הצדדים ומסיבה זאת שוחרר מרקוס הבן מהשבי היפני זמן קצר לאחר שנשבה. זאת גם הסיבה שמרקוס האב הוצא להורג באכזריות על ידי לוחמי גרילה פיליפינים ב-1945.

מרקוס החל לכהן כחבר בבית הנבחרים של הפיליפינים מטעם המפלגה הליברלית בשנת 1949. ב-1959 נבחר לראשונה לסנאט הפיליפיני, ובשנים 19631965 כיהן כנשיא הסנאט. בשנת 1961 הגיע להסכם עם דיוסדאדו מקפגאי, חברו למפלגה הליברלית, כי מרקוס יסייע לו בבחירות לנשיאות ולאחר ארבע שנים, מקפגאי יפנה את מקומו ויאפשר למרקוס להתמודד על תפקיד הנשיא[1]. אולם כאשר לקראת הבחירות לנשיאות ב-1965 הנשיא דיוסדאדו מקפגאי התמודד לכהונה נוספת, ערק מרקוס למפלגה הלאומית היריבה על מנת שיוכל להתמודד לנשיאות, ובבחירות הדיח את מקפגאי[2][3]. מרקוס הושבע לתפקידו ב-30 בדצמבר 1965[4]. מרקוס נחשב לפרו-אמריקני ובתחילת כהונתו הייתה תקווה שיבער את השחיתות ויבנה מנהל ציבורי יעיל[5].

מרקוס זכה בקדנציה שנייה ב-1969, קדנציה שלפי החוקה הייתה אמורה להיות אחרונה. מיד לאחר השבעתו לכהונתו השנייה הודיע כי הוא תורם את כל רכושו לעם הפיליפיני[6].

ב-21 בספטמבר 1972 הכריז על משטר צבאי בשל סכנות מצד מורדים קומוניסטים ומוסלמים. הקונגרס נסגר, חופש העיתונות הוגבל, ומנהיגי אופוזיציה נעצרו[7][8]. ב-1978, אחרי שנערכו בחירות לפרלמנט על פי חוקה חדשה, מרקוס החל לכהן גם כראש ממשלה. ב-1981 בוטל המצב הצבאי[9] ומרקוס נבחר שוב לנשיאות, בבחירות שהוחרמו על ידי מרבית האופוזיציה.

בשנת 1983 הותר למנהיג האופוזיציה, בניגנו אקינו הבן, לשוב לפיליפינים, אך בשובו הוא נרצח בנמל התעופה. הרצח פגע בתדמיתו של מרקוס שנתפס כאחראי לרצח[10]. בינואר 1984 קיים מרקוס משאל עם על תיקונים לחוקה, במהלך שנועד לשכך את הביקורת נגדו[11]. במאי 1984 התקיימו בחירות לפרלמנט, בהן איבד מרקוס מושבים רבים לאופוזיציה[12].

בסוף 1985, לאור לחץ ציבורי הולך וגובר מבית והתערערות התמיכה של בעלי בריתו מבחוץ ובראשם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, הכריז מרקוס על בחירות בזק לנשיאות. בבחירות שהתקיימו ב-7 בפברואר 1986 התמודדה מולו קורסון אקינו, אלמנתו של מנהיג האופוזיציה בניגנו אקינו שנרצח ב-1983 כשנחת בפיליפינים בשובו מגלות[13].

הבחירות הסתיימו במחלוקת, כאשר לפי ספירת ועדת הבחירות הרשמית ניצח מרקוס, אך לפי ספירה של ארגון עצמאי ניצחה אקינו[14]. אף על פי ש-30 טכנאי מחשב אשר עבדו בוועדת הבחירות הממשלתית, עזבו את מקום עבודתם במחאה על הטיית הבחירות, הוועדה הכריזה ב-15 בפברואר 1986, על מרקוס כמנצח הרשמי בבחירות. הבישופים הקתוליים של המדינה, כמו גם הסנאט של ארצות הברית, גינו את מערכת הבחירות, ואקינו קראה לשביתה כללית ולחרם על עסקים הנשלטים בידי תומכי מרקוס.

ב-22 בפברואר 1986 פרצה מהפכת העם בפיליפינים לאחר ששניים מן הבולטים בתומכי מרקוס, שר ההגנה חואן פונס אנרילה, וסגן הרמטכ"ל פידל רמוס, קראו למרקוס להתפטר והתבצרו בשני מחנות צבא מצפון למנילה. ב-25 בפברואר 1986 התקיימו שתי השבעות מתחרות לנשיאות. אקינו לתפקידה בידי שופט בית המשפט העליון של הפיליפינים, במועדון פיליפינו בסן חואן, ובמקביל מרקוס בארמון הנשיאות, אולם זה נמלט מהמדינה עוד באותו הלילה.

מרקוס שהה בגלות בהוואי עד מותו ב-1989. ממשל אקינו סירב לאפשר את קבורתו בפיליפינים. גופתו נשמרה בהוואי עד 1993 אז הועברה לצפון הפיליפינים. ב-2016 שרידיו נקברו בבית הקברות הלאומי בסמוך למנילה.

מ-1953 ועד מותו היה פרדיננד מרקוס נשוי לאימלדה, שנודעה לשמצה בפזרנותה. היה לה, בין היתר, אוסף ענק של זוגות נעלים. לזוג היו ארבעה ילדים, כאשר אחד מהם מאומץ. בנו, פרדיננד מרקוס ג'וניור, זכה בבחירות לנשיאות הפיליפינים של 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדיננד מרקוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Crystal Clear app Login Manager.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פוליטיקאים ובנושא הפיליפינים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.