Watchman

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"Watchman" (באנגלית: שומר) הוא סרט וידאו ארט שיצרו ג'ק פאבר וגדי ספרוקט. הסרט מתאר פעולות והתרחשויות בחללי מוזיאון תל אביב לאמנות.

בסרט מופיעה דמותו של פורץ המסתובב במוזיאון ומבצע פעולות כגון חיבוק פסלו של האמן סטפן בייקנהול או הלבשת כובע צמר על פסל אחר. לשם צילום הסרט חיברו האמנים מצלמת וידאו אל מערכת מצלמות האבטחה של המוזיאון והקליטו את עצמם כשהם משוטטים במוזיאון כאשר המוזיאון היה סגור וספרוקט שימש כשומר היחידי במוזיאון.

הדיון המשפטי בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה אמור להיות מוקרן ב-17 בפברואר 2005 בערב הקרנת סרטים ב"במת מיצג" בתל אביב-יפו. לבקשת המוזיאון הוצא צו מניעה כנגד האמנים ו"במת מיצג" האוסר את הקרנת הסרט ונפתח משפט, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו תבע המוזיאון את האמנים על לשון הרע והסגת גבול. בכתב התביעה טען המוזיאון כי כיוון שספרוקט היה באותה עת עובד המוזיאון, זכויות היוצרים של היצירה צריכות להיות בבעלות המוזיאון. בנוסף, טען המוזיאון כי נגרם לו נזק לשמו הטוב בעקבות הפרות החוק של האמנים וביצוע מעשי עוולה.

בתביעה נגדית, שאותה הגישו האמנים באמצעות עורך הדין אביגדור פלדמן, ביקשו האמנים להגן על סרטם בטענה כי למוזיאון לא נגרם כל נזק בצילום הסרט וכי בצו המניעה יש משום פגיעה בחופש הביטוי שלהם כאמנים. לטענתם, חופש הביטוי מאפשר להם את יצירת הסרט וכי הזכויות עליו שייכות להם ולא למוזיאון.

ב-10 באוקטובר 2007 נפתחה תערוכה של פאבר בחלל "בית ספר מנשר לאמנות" ובה מסמכים הקשורים להתדיינות המשפטית עם המוזיאון.

בפסק הדין[1] דחתה השופטת רות רונן את התביעה ואת התביעה שכנגד. בין השאר כתבה כי לא הוכחה פגיעה בשמו הטוב של המוזיאון:

פרופ' מרדכי עומר (מנהל המוזיאון) העיד בהקשר זה כי לגישתו, 'לעמוד מול פסל ולדבר אליו זו השפלה וכך גם לעמוד מול מצלמות המוזיאון ולדבר אליהן'. גישה זו איננה מקובלת עלי. על כל פנים, וזה העיקר, אני סבורה כי הפגיעה במוזיאון - ככל שהייתה כזו - איננה נובעת מהצפייה בסרט, אלא מהפרסום של המקרה.

השופטת לא נסתה להגדיר יצירת אמנות, אולם טענה כי יצירה מוגדרת כאמנות על פי כוונת היוצרים.

בנוסף קבעה השופטת כי

הזכות לחופש הביטוי היא זכות שנהנה ממנה לא רק מי שמבקש לבטא את עצמו. זוהי זכות שנועדה הן לדובר והן לקהל השומעים שלו. כאשר נשללת זכותו של דובר לדבר, נשללת גם זכותו של קהל השומעים הפוטנציאלי לשמוע, לדעת, להתרשם ולקיים דו-שיח על הדברים. דו-שיח זה הוא אחד היסודות הבסיסיים של המשטר הדמוקרטי. [...] חשיפה לסרט נושא פסק דין זה תאפשר לציבור שיהיה מעוניין לצפות בו, להתרשם ממנו. צפייה בסרט עלולה להוביל לדיון במספר נושאים - ובין היתר בשאלת ערכו האמנותי של הסרט ובשאלות כמו גבולות האמנות, הלגיטימיות של ביצוע עבירה לצורך יצירתה של עבודת אמנות וכדומה. דיון בשאלות כאלה הוא דיון מפרה וחשוב, שהסרט דנן – כמו יצירות אומנות אחרות – יוצר ומפרה אותו. הקרנתו תאפשר לציבור הרחב להיחשף לשאלות אלה. לכן, הצגתו של הסרט לציבור איננה נוגעת רק לזכויות של הנתבעים, אלא היא נוגעת לזכויות של הציבור הרחב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]