Who's Next

*Who's Next*
	אלבום אולפן מאת המי
יצא לאור	31 ביולי 1971
הוקלט	מרץ - מאי, 1971
סוגה	רוק
שפה	אנגלית
אורך	42:15
חברת תקליטים	Decca, MCA, Polydor
הפקה	המי, גלין ג'ונס

Who's Next הוא אלבומה החמישי של להקת הרוק הבריטית המי משנת 1971. רבים סוברים כי זהו אלבומה הטוב ביותר של הלהקה.

היסטוריה

לאחר פרויקט "Lifehouse"

מקורותיו של האלבום התחילו לאחר ההצלחה האדירה של אופרת הרוק טומי שנכתבה בידי פיט טאונסנד, הגיטריסט ומנהיג הלהקה. לאחר ההצלחה המסחררת שהגיעה עם האלבום, החליט טאונסנד לעבוד על פרויקט נוסף, שיענה על השם "The Lifehouse Project". המטרה הייתה ליצור אלבום שישלב אופרת רוק עתידנית, הקלטות במהלך הופעה ומוזיקה שתותאם לתסריט מוכן לסרט. הפרויקט המופרך והמורכב גרם למשברים ולמתחים בקרב חברי הלהקה, ולהתמוטטויות עצבים קשות בקרב מנהל הלהקה, קית' למברט, וטאונסנד.

לאחר שויתרה על הפרויקט, הלהקה חזרה לאולפן ההקלטות במטרה להתחיל מחדש. על אף שהרעיון לפרויקט המקורי ננטש, מספר שירים וניסיונות נותרו כחומרים לאלבום עליו תכננו לעבוד: שורה מהשיר Pure And Easy שבפי טאונסנד הייתה הציר המרכזי בפרויקט, הועברה לשיר The Song Is Over, שנכנס לאלבום הסופי.

אחד מהרעיונות הראשוניים לפרויקט שכללו העברת נתוני סאונד מסונתזים של אנשים בקהל כחלק מהרצועות המוזיקליות, שוחזרו בקטעי מוזיקת רקע לשיר Baba O'Riley. המעבר מהרעיון הפשטני לנושא יותר מוגבל יצרה חופש יצירתי חדש אצל הלהקה: בעוד שמספר רב של אלבומים של הלהקה התבססו על עלילה מוגדרת, באלבום זה התנסתה הלהקה ביצירת שירים שכל אחד בעל תבנית עצמאית.

השירים והארגון

עם צאתו, זכה האלבום במהירות להכרה על הייחודיות והדינמיקה במוזיקה שבו. הוא יצא בתקופה בה הייתה התקדמות בפיתוח הסאונד והמעבר לשימוש נגיש יותר בסינתסייזר והתוצאה הייתה אלבום בעל סאונד ייחודי וחדשני לאותה התקופה, אם כי לא התקבל בברכה אצל חלק מהמעריצים האדוקים של הלהקה. על אף הדומיננטיות של המוזיקה האלקטרונית באלבום, קיימות נגיעות אקוסטיות בחלק מהשירים, והשירה של דלטרי נודדת בין קטעים עוצמתיים ומחוספסים לבין שירה שקטה והרמונית.

טאונסנד השתמש בסוג המיושן של הסינתסייזר שהתבסס על קלידים אלקטרוניים באופנים שונים: באפקט של המיה שניכר במספר רב של שירים, בעיקר בשיר הפותח באלבום, Baba O'Riley, ובשיר החותם, Won't Get Fooled Again, בעוד במקומות אחרים היה שימוש בצלילים עדינים יותר כמבואה לשירים, כמו ב-Bargain, או בצלילים ניסיוניים כמו בשיר The Song Is Over, שהפתיחה בו מזכירה רתיחה של קומקום חשמלי. השימוש בסינתסייזר לא פסח על הגיטרות, שכן טאונסנד השתמש בו כדי לווסת את הסאונד הצווחני של הגיטרות בחלק מהשירים כמו ב-Going Mobile, ובסוף השיר השתמש באמצעי הסינתסייזר כדי ליצור צליל של בעבוע באמצעות הגיטרה.

האלבום נפתח עם השיר החדשני Baba O'Riley, שעליו מבצע טאונסנד בקלידים וסולו בכינור בידי דייב ארבוס. שם השיר הוקדש לכבוד הגורו של טאונסנד, מההר באבא, והמלחין בעל ההשפעה עליו, טרי ריילי. השיר הציג את העבודה הניסיונית של טאונסנד על סינתסייזר יחד עם המרקמים המסורתיים של מוזיקת הרוק הכבד של המי. שירים ידועים נוספים כוללים את הבלדה המסעירה, Behind Blue Eyes, והשיר החותם את האלבום, שיר המהפכה ההרסני של הלהקה, Won't Get Fooled Again.

עטיפת האלבום

תמונת האלבום מראה את חברי הלהקה רגע לאחר שסיימו להשתין על מבנה בטון במרכז מכתש. נהוג לשייך את התמונה למונולית שמתגלה על הירח בסרט 2001: אודיסיאה בחלל. המבנה עצמו קיים במכרה הפחם שבמחוז דורהם באנגליה. בשנת 2003, ערוץ VH1 בחר בתמונה במקום השני ברשימת "עטיפות האלבומים הגדולות ביותר".

עיצובים מוקדמים לעטיפת האלבום כללו תמונות גרוטסקיות של עירום נשי, והן אכן פורסמו בהזדמנויות אחרות, אך לא הופיעו על האלבום עצמו. עטיפה אלטרנטיבית לאלבום מציגה את מתופף הלהקה, קית' מון, לבוש במחוך שחור, אוחז בשוט מעור עם פאה בלונדינית לראשו.

הוקרה

Who's Next הפך להצלחה אדירה, הן מסחרית והן בביקורות שקיבל. במדריך לצרכן של רוברט כריסטגאו נכתב: "עם הגיטרות האקוסטיות ומקצב התיפוף בו, זהו לא עוד אלבום רוק כבד מלוטש כמו "טומי", יש בו יותר עסיסיות מ-Live at Leeds, ויש בו שימוש בסינתסייזר לגיוון הכוח של שלושת הנגנים, ולאו דווקא בשביל להציג את המוזיקה כיותר אומנותית." כריסטגאו נתן לאלבום ציון 'A'.

בסוף 1971, כשיצא הסקר הראשון של "Pazz & Jop Critics", האלבום זכה ללא כל תחרות במקום הראשון, משאיר את האלבום שאחריו בהפרש של 208 נקודות. במאמר בו נותחו התוצאות, כתב כריסטגאו: "כולם מכתירים את Who's Next בתור אלבום רוק כבד נהדר, על אף שהוא כולל מספר בלדות, קטעי כינור אומנותיים וכלים סינתסייזרים. מה שכן ברור לכל, שזוהי יצירת המופת היחידה של עולם הפופ השנה."

בשנת 2020 דורג האלבום במקום ה-77 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.

רשימת השירים

Who's Next‏ (Original 1971 Release)

צד 1

כל השירים נכתבו על ידי פיט טאונסנד אלא אם צוין אחרת.

Baba O'Riley 4:59
Bargain 5:34
Love Ain't for Keepin' 2:11
My Wife 3:41 (נכתב על ידי ג'ון אנטוויסל)
The Song Is Over 6:16

צד 2

Gettin' in Tune 4:50
Going Mobile 3:43
Behind Blue Eyes 3:39
Won't Get Fooled Again 8:38

שירי בונוס בהוצאה משנת 1995:

10. Pure and Easy - 4:22

11. Baby Don't You Do It (Holland-Dozier-Holland) - 5:14

12. Naked Eye - 5:31

13. Water - 6:25

14. Too Much of Anything - 4:25

15. I Don't Even Know Myself - 4:56

16. Behind Blue Eyes - 3:28

(כל שירי הבונוס שיצאו בהוצאה המחודשת לא יצאו לאור בעבר בשום פורמט, מלבד שירים 12 ו-15)

Who's Next - deluxe Edition‏ (2003)

Disc One

Original 1971 album

1. Baba O'Riley

2. Bargain"

3. Love Ain't for Keepin'

4. My Wife

5. The Song is Over

6. Gettin' in Tune

7. Going Mobile

8. Behind Blue Eyes

9. Won't Get Fooled Again

Out-takes

10. Baby Don't You Do It

11. Gettin' in Tune ‏(previously unreleased)

12. Pure and Easy

13. Love Ain't for Keepin'

14. Behind Blue Eyes

15. Won't Get Fooled Again ‏(previously unreleased)

Disc Two

Live at the Young Vic Theatre, London

Love Ain't for Keepin'
Pure and Easy
Young Man Blues
Time is Passing
Behind Blue Eyes
I Don't Even Know Myself
Too Much of Anything
Gettin' in Tune
Bargain
Water
My Generation
‎(I'm a) Road Runner
Naked Eye
Won't Get Fooled Again

קרדיטים

פיט טאונסנד - גיטרה חשמלית, פסנתר ב-Baba O'Riley, שירה מובילה, שירה וסינתסייזר.
רוג'ר דלטרי - שירה ושירה מובילה
ג'ון אנטוויסל - גיטרה בס, שירה מובילה ופסנתר ב-My Wife, שירה
קית' מון - תופים
ניקי הופקינס - פסנתר ב-The Song Is Over וב- Getting in Tune
דייב ארבוס - כינור ב-Baba O'Riley

קישורים חיצוניים

מידע על האלבום Who's Next באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Who's Next באתר AllMusic
האלבום Who's Next באתר Discogs
האלבום Who's Next באתר ספוטיפיי
האלבום Who's Next באתר דיזר
האלבום Who's Next באתר אפל מיוזיק
האלבום Who's Next באתר טיידל