אדולף צימרמן
 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1799 Lodenau, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1859 (בגיל 59) ברסלאו, ממלכת פרוסיה |
| תקופת הפעילות |
1821–1859 (כ־38 שנים) |
  | |
אדולף גוטלוב צימרמן (בגרמנית: Adolf Gottlob Zimmermann; 1 בספטמבר 1799 – 17 ביולי 1859) היה צייר גרמני. הוא השתייך לסניף דיסלדורף של תנועת הנצרתיים.
ביוגרפיה ועבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו היה משרתו של הרוזן אדולף פרידריך פון גרסדורף בשלוס לודנאו, שקיבל חלקת אדמה בניוסורגה הסמוכה כפרס על שירות נאמן. הרוזן גם נתן חסות וסיפק חינוך לאדולף, שהפך לסטודנט בניסקי, שם עודדו את כישרונו האמנותי. עם זאת, במקור הוא נועד לחניכה במלאכה, אך אולי בדחיפת משפחת הרוזן הצליח להיכנס לאקדמיה לאמנויות בדרזדן. בין השנים 1818 עד 1825 למד אצל פרדיננד הרטמן ויוהאן קרל רוסלר.
לאחר סיום לימודיו, בהמלצת מנהל האקדמיה, הוא קיבל מלגה מלכותית לצורך נסיעת לימודים לאיטליה.[1] בסתיו 1825 (בעקבות נישואים סודיים), הוא וחברו קרל גוטליב פשל ביצעו את המסע, ועשו כמה עצירות בדרך לביקור אצל אמנים אחרים. הוא נשאר באיטליה עד 1829.
אף שכתב לאשתו שהוא עוזב את רומא מכיוון שאין לו את האמצעים הכספיים להישאר או להביא אותה לשם, נראה כי בהיותו פרוטסטנטי אוונגליסט, הוא בחר לעזוב בגלל חילוקי דעות בענייני דת עם עמיתיו הציירים מתנועת הנצרתיים, שחשה כי הקתוליות מהווה בסיס טוב יותר לציור תנ"כי היסטורי.[2]
חיים מאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשובו מאיטליה התיישב בפירנה, שם לימד רישום וצייר פורטרטים. אולם רצונו לצייר נושאים היסטוריים ודתיים נותר גדול, ולמרות אמונתו ש"מספר האמנים גדל באותה מידה בה פוחת האינטרס של הציבור", החליט לחזור לדרזדן בשנת 1834. בזמן שהותו שם, הוא פגש את וילהלם פרידריך שדו, מנהל האקדמיה בדיסלדורף. פון שדו היה צייר רומנטי שרצה לעודד חזרה לטבע בציור ולכן בשנת 1835 הפך צימרמן למורה ל"אמנות דתית" בבית הספר. כשהגיע לשם הוא הסתבך בסכסוך אחר בין פרוטסטנטים לקתולים.[3]
בשנת 1837, הוא ואשתו אמלי (שאיתה התחתן בניגוד לרצון משפחתה), החליטו להתחתן שוב, בפומבי, כדי שתוכל לחיות איתו. חייהם המשותפים היו, קצרים מכיוון שפיגור במכירות והתכתשות דתית חיזקו את המשבר הכלכלי של המשפחה. בשנת 1842 לקחה אמלי את שני ילדיהם להתגורר בבית הוריה וילדה שם בת נוספת.
צימרמן נותר בודד, ובריאותו הייתה לקויה מאז שובו מרומא, הוא החליט לעזוב את דיסלדורף ולשקם את עצמו במקום חדש - ברסלאו, מכיוון ששם התחרות עם אמנים אחרים לא הייתה גדולה. צימרמן כתב לכומר ברומא, שהסכים עם הרעיון ונתן לו מכתב המלצה לאוגוסט האן, פרופסור באוניברסיטה בברסלאו.
בשנת 1846, צימרמן לקח את משפחתו ועבר לשם, תוך זמן קצר קיבץ סביבו קהל לקוחות שכלל את הבישוף היינריך פורסטר. רוב ציוריו בתקופה זו היו דיוקנאות. אבל בשל המיתון הכלכלי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, צנחו ההזמנות לציור פרוטרטים. צימרמן נאלץ לנסוע אל אחוזות מרוחקות שבהן עדיין הוזמנו דיוקנאות.
בשנת 1855 החלה תקופת נסיגה ניכרת ביצירתו, שכן ראייתו התדרדרה והוא נחלש בגלל מחלה. רבים מחבריו התגייסו לספק תמיכה.
אולם התדרדרותו נמשכה והוא נפטר בשנת 1859.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Zimmermann bekam auf ein Jahr 100 Taler bewilligt, zusätzlich erhielt er Unterstützung durch einen wohlhabenden unbekannten Gönner". Source: Ludwig Richter: Lebenserinnerungen eines deutschen Malers. 1895, S. 244, 244 at the Internet Archive
- ^ Marius Winzeler: Adolf Gottlob Zimmermann (1799–1859). Das Werk eines wichtigen Nazareners kehrt in die Oberlausitz zurück. In: Görlitzer Magazin. 18/2005, S. 42–50
- ^ Zimmermann, Adolf Gottlob. In: Hans Vollmer (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 36: Wilhelmy–Zyzywi. E. A. Seemann, Leipzig 1947, S. 504–505.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אדולף צימרמן".