אזמרי
אָזְמַרִי (אמהרית: አዝማሪ) הוא הכינוי לבני המעמד החברתי האתיופי, גברים כנשים, המתפרנס משירה ומנגינת מוזיקה. אזמרים לרוב מיומנים בשירה מאולתרת בליווי עצמי של מסנקו (כינור חד-מיתרי) או קראר (לירה). בשימוש הנפוץ, 'אזמרי' הוא זמר נודד.
סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם אזמרי נגזר מן השורש בגעז "זָמָרַ" (ዘመረ) שמשמעותו "לזמר".[1] חלק מן החוקרים מעריכים כי האזמרים, כמו המשוררים הנודדים המערביים, הופיעו קודם לנצרות, במקביל להיווצרותם של מבנים חברתיים פיאודליים.[2] לפי השערה אחרת, האזמרים החלו להופיע בחצרות מלכים ובני אצולה, במסגרת אירועים שבהם נערכו טקסים דתיים.[3] האזמרים הופיעו כמובן גם בכפרים, מחוץ לחצרות המלכים והאצילים, ולא פעם בבתי משתה כמו הטג'-ביית המתמחים בהגשת יין-דבש (טג'). בתי משתה כאלו משגשגים היום גם מחוץ לאתיופיה, בעיקר במרכזי תפוצות גדולים.
חלק מן האזמרים נדדו דרך קבע, חלק התמקמו בסמוך לבתי עשירים ואלו ששילבו בין פרנסה מחקלאות ומוזיקה היגרו מאזור לאזור בהתאם למחזור העונות החקלאיות. כיום ניתן למצוא התפלגות דומה בקרב האזמרים, באשר חלקם מחזיקים במוזיקה כמקצוע נוסף.[2]
כלים וכישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזמרים ניגנו בעיקר על מסנקו - כינור חד-מיתרי - הגרסה החילונית של הבגנה (סוג של לירה). הנגינה על קראר היא כפי הנראה התפתחות מאוחרת יותר.
לרוב הגברים האזמרים נטו לנגן ואילו הנשים לשיר. אזמרים הופיעו לבד או בקבוצות, לפי נטיית לבם.
הרפטואר של האזמרים כלל על פי רוב שירי אהבה, פואמות היסטוריות ושירים מאולתרים על נושאים מחיי היומיום. במהלך מסעות קרב נהגו לרומם את רוחם של החיילים ובקהילות הכפריות נהגו להתייחס למצוקת הכפריים המנוצלים על ידי האצולה והפקידים. האזמרים הופיעו כמובן גם בחגים ובמועדים שונים, כמו גם בחתונות ולוויות. הם הופיעו בחגים הדתיים השונים, ללא קשר לדתם ואמונתם האישית.[2]
כדי לזכות בהוקרה על האזמרי היה להצטיין בקולו, בנגינה, ובאלתור בשני אלו, בשימוש בכפל משמעות וערפול הנקרא סאם אנה וורק ('שעווה וזהב'), במשחקי לשון וכדומה, כמו גם בניהול דיאלוג עם הקהל. לדיאלוג עם הקהל הייתה וישנה חשיבות יתרה מאחר שבאתיופיה, כבכל אפריקה, באופן מסורתי אין הפרדה בין המבצע לקהל; המוזיקאי בדרך כלל לא ניצב על בימה אלא בין הקהל שלרוב מצטרף אליו בריקוד, במחיאות כפיים ובשירה, ולעיתים אף בהוספת שורות משלו.
מעמד חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזמרים לא היו רק אנשי בידור אלא גם אנשי בשורה ומשמרי תרבות. בשל כך, עם פלישת האיטלקים לאתיופיה ב-1935, הפכו לאוכלוסייה נרדפת.[2]
למרות מגוון התפקידים החברתיים שמילאו האזמרים מעמדם החברתי היה ונותר די מעורפל. ההעדפה המסורתית של המוזיקה הדתית, כמו גם החשש מלעגם, ביקורתם או חתרניותם של האזמרים הם שיצרו יחס כפול של כבוד וחשד כלפיהם, הנפוץ באתיופיה עד היום. למעשה, המילה 'אזמרי' שימשה בעבר כגינוי גנאי, וגם כיום היא נושאת לעיתים קונטציות שליליות.
האזמרים, להבדיל מהמקבילות המערביות והאפריקאיות האחרות שלהם, ולמרות שתפסו עצמם כקבוצה חברתית נבדלת והביעו זאת בדרכים שונות, כגון יצירת עגה ייחודית, מעולם לא התאגדו לקבוצת כוח פוליטית. בשל כך מעולם לא היה מי שיגן על האינטרסים שלהם. כאמנים אחרים, מצבם הוחרף בשל התחרותיות הפנימית האופיינית למקצועם. היעדרה של מערכת הכשרה רשמית איפשרה גם לאנשים חסרי כישרון וכישורים ראויים להתחזות לאזמרים ולפגוע בשמם, וכן פגמה במסירה ובפיתוח של ידע וכישורים מקצועיים ובכך הפחיתה עוד יותר מכבודם. כתוצאה מכך, מעטים נעשו אזמרים מרצונם, ואף האזמרים עצמם העדיפו לרוב שילדיהם לא יהפכו אזמרים ולא יינשאו להם.[2]
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתיופיה משתנה כיום בקצב מהיר וכך גם היחס של אוכלוסייתה כלפי האזמרים. החשד וההישמרות מהתערבבות עם האזמרים עדיין קיימים באתיופיה, אך גישה זו מתחילה להשתנות, בעיקר בקרב הדור הצעיר.
המודרניזציה השפיעה על האזמרים באופנים שונים. חלקם אבדו בקרב כנגד תעשיית המוזיקה, חלקם שרדו אותו, וחלק אימצו השפעות מערביות (כלים, סגנונות ותכנים). המודרניזציה הביאה עימה גם את המדיה האלקטרונית המסייעת כיום בתיעוד המוזיקה של האזמרים ובחשיפתה לעולם.
השינויים באתיופיה, כמו גם תנועת התיירות הגוברת, עשויים בסופו של דבר להביא לשגשוגם של האזמרים ולחיזוק מעמדם החברתי, תהליך הנמצא כבר בעיצומו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Cynthia Tse Kimberlin, "Azmari", Encyclopaedia Aethiopica: A-C, p. 419–421
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסופת וידאו של אזמרים עכשוויים ומסורתיים, באתר "Ethiopian TV"