לדלג לתוכן

אינדיגניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אינדיגניזם (בספרדית: Indigenismo) היא אידאולוגיה פוליטית מוכרת במספר מדינות אמריקה הלטינית, המתמקדת ביחסים בין מדינת הלאום לבין עמים ומיעוטים ילידים. [1] בחלק מהשימושים העכשוויים, מתייחס המושג לביקוש אחר הכלה חברתית ופוליטית גדולה יותר עבור עמים ילידים ביבשת אמריקה, בין אם באמצעות רפורמות כלל-לאומיות או בריתות אזוריות. [2] בכל אחת ממדינות אמריקה הלטינית בהן מתקיים האינדיגניזם, הוא מקבל את ביטויו הייחודי והמקומי, אך בכל אופני התבטאותו, הוא מבקש להגן על השוני התרבותי והלשוני הילידי, לקבוע זכויות ילידיות ולבקש הכרה ובמקרים מסוימים אף לדרוש פיצוי על עוולות עבר במדינות הקולוניאליות והרפובליקניות. שלא כמו ההיספניזם (Hispanismo) הכולל את התרבויות הילידיות כחלק מהתרבות ההיספנית, האינדיגניזם אינו מכיר כלל בתרבות ההיספנית ואף דוחה את תרבות המסטיסים (mestizaje) - בני התערובת המהווים את האוכלוסייה הגדולה ביותר ביבשת. [3] עם זאת, כמה דמויות היסטוריות מרכזיות כמו חוסה מארטי מסווגות בו זמנית הן כאינדיגניסטיות והן כהיספניות. [4]

אינדיגניזם במקסיקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקסיקו, יש למושג זה שימוש נוסף שהוא אף שכיח יותר [דרוש מקור] ובעל עומק היסטורי משמעותי יותר. [דרוש מקור] במקור, היה האינדיגניזם מרכיב של אידאולוגיה לאומנית שהפכה רבת השפעה במקסיקו לאחר התגבשות המהפכה של 1910–1920. אינדיגניזם זה שיבח והילל היבטים מסוימים במורשת התרבותית הילידית, אך בעיקר כשריד של פעם. במסגרת הנרטיב הלאומי הנרחב יותר שראה באומה המקסיקנית תוצר של תערובת גזעית אירופית ואמריקאית, היה האינדיגניזם ביטוי לחופש ולתביעה לחזרתה של הזהות אשר שובשה ונשללה מהילידים באמצעות הניסיון הספרדי לרצח עם ספרדי.

במהלך שלטונו של פלוטארקו אליאס קאייס (1924–1928), הטמיע הרפורמטור והמחנך המקסיקני מוייסס סאנז, היבטים של אינדיגניזם בתוכנית הלימודים של החינוך הציבורי המקומי. סאנז, שהיה בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה וחסיד שיטות החינוך של ג'ון דיואי, דגל בתחילה בעמדת התבוללות כלפי "הבעיה האינדיאנית" במקסיקו. אולם לאחר שהתגורר במשך תקופה בקרב קהילת הילידים של פורפצ'ה (Purépecha) בצפון מערב מקסיקו, הוא שינה את עמדתו תוך התמקדות בתנאים החומריים מכמירי הלב של הילידים. הוא השפיע על הממשל של לאסרו קארדנאס (1934–1940), באופן שהביא להעלאת המחלקה לענייני ילידים לדרג משרד ממשלתי בשנת 1936. [5] עיקר מאמצי המחלקה היו בתחום הכלכלה והחינוך. [6] לאסרו קארדנאס ייחס חשיבות לילידים, דבר שבא לידי ביטוי לא רק בהעלאת דרג המחלקה, אלא גם בהקצאת משאבים ממשלתיים לקהילות הילידים. בשנת 1940 אירחה מקסיקו קונגרס בין-אמריקאי בנושא אינדיגניזם, שהתקיים בפצ'קוארו, והנשיא קראדנס עצמו נאם בפני הבאים. [7] הנשיא מיגל אלמאן ורגס שכיהן בין השנים 1946–1952, ארגן מחדש את מדיניות ממשלת מקסיקו כלפי הילידים על ידי הקמת המכון הלאומי האינדיגניסטי ( Instituto Nacional Indigenista - INI). בממשל ויסנטה פוקס, של ראשית שנות ה-2000, אורגנה היחידה מחדש ושמה שונה.

החשיבות שהוענקה לילידים, כמתואר לעיל, בעיקר במהלך השנים שלאחר המהפכה ועד שנות ה-60, כמעט ולא מצאה ביטויה בשנים שלאחר מכן, במהלכן התפתחה ציפייה מהילידים כי יטמעו בחברה המקסיקנית המודרנית. אף על פי שמנסחי המדיניות האינדיגנית ראו עצמם כמי שמבקשים להגן על הילידים, הרי שבפועל, מאמציהם לא תחמו קו גבול ברור בין גישתם לבין מדיניות ההתבוללות הגלויה, הכפויה והגזענית של תקופת טרום המהפכה המקסיקנית. [8]

אינדיגניזם בפרו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרו קשור האינדיגניזם לתנועת אפרה (APRA) - ברית המהפכה הפופולרית האמריקאית, שנוסדה על ידי ויקטור ראול האיה דה לה טורה (1924). תנועה זו שלטה במשך עשרות שנים בפוליטיקה הפרואנית, ובלטה בייחודיותה בהיותה מפלגה פוליטית מאורגנת היטב שלא התמקדה בדמותו של אדם אחד. היו מי שראו את העיקר ב"אפריסמו" (אידאולוגית ה-אפרה) בצורתו הטהורה, בהלאמת הפעילות הכלכלית בבעלות זרה והשמת קץ לניצול קהילות הילידים. עבור אחרים היה העיקר בשילוב שבין כלכלה וטכנולוגיה מודרניים עם המסורות ההיסטוריות של הכפר והאוכלוסיות הילידיות שתכליתם ליצור מודל חדש וייחודי להתפתחות חברתית וכלכלית. [9]

אינדיגניזם בברזיל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברזיל, אינדיגניסט מוגדר כעיסוק מקצועי שמתבצע על ידי פקידי ממשל או ארגוני חברה אזרחית העובדים ישירות עם קהילות הילידים. אינדיגניזם, לאור זאת, מתייחס להגדרת העיסוק המוקדש לחברות ילידיות. במקרה של ברזיל, הפונאי המוסד הלאומי למען האינדיאנים (Funai), מהווה את הזרוע האינדיגניסטית הרשמית של המדינה, המוקדשת לפיתוח וביצוע המדיניות האינדיגניסטית על פי החוקה הלאומית. גלגולו הראשון של הפונאי היה שירות ההגנה על האינדיאנים (SPI - Indian Protection Service), שהיה מוסד צבאי של קולוניזציה, שהוקדש לפינוי אזורים שהיו מיושבים על ידי ילידים לטובת מתיישבים לבנים. שירות זה פעל לעיתים בשיטות הראויות לגינוי רב, ולעיתים בדרכים אצילות יותר, כמו במקרה של קנדידו רונדון, שהיה מנהלו הראשון והזכור לטוב של שירות ההגנה על האינדיאנים, (SPI) במסגרת זו פעל השירות לשלב קהילות ילידיות ככוח עבודה והקפיד ליצור קשר עם כל קהילה מבודדת בדרך, במטרה לכבוש את "האדמות השוממות" של ברזיל, לבנות כבישים, קווי טלגרף ותשתיות בכלל. החקיקה באותה תקופה לא ראתה בילידים אחראים מספיק כדי להחליט בעצמם, ולכן היה שירות ההגנה על האינדיאנים לקובע העמדה הרשמית ומי שקיבל את ההחלטות עבור האינדיאנים.

שירות ההגנה על האינדיאנים התפתח במהלך השנים, והפך לפונאי בשנות השישים בתקופת הדיקטטורה הצבאית, עד שברזיל הפכה שוב לדמוקרטיה בסוף שנות השמונים. מאז החל הפונאי לפעול בגישה מכבדת והומניטרית יותר, כשמשימתו המוסדית היא להגן על אדמות הילידים מפני גזלני קרקעות, לספק סיוע במקרים הנחוצים ולשמש כגוף מתווך בין המדיניות הציבורית והממשלתית מחד לבין דרישות האינדיאנים מהממשלה מאידך גיסא. זהו מוסד הסובל מתת-תקצוב חמור שלמרות היותו חלק מהממשלה, מותקף ללא הרף על ידי מגזרים בחברה כמו כורתי עצים לא חוקיים, חקלאים, חברות עסקיות ופוליטיקאים הרואים בקרקעות האינדיאנים משאב כלכלי מבטיח. נשיא ברזיל הנוכחי, ז'איר בולסונארו, התבטא באופן קיצוני לא אחת כנגד השארת הקרקעות בידי הילידים, [10] כלפי אישים ומנהיגים ילידים אינדיגניסטים ואף כנגד הפונאי עצמו. [11]

מלבד פונאי, ישנם בברזיל כמה מוסדות המוקדשים לאינדיגניזם, רובם ארגוני חברה אזרחית כמו ארגונים לא ממשלתיים וחברות לתועלת הציבור. רובם פועלים לביצוע המדיניות האינדיגניסטית הרשמית, משיגים משאבים ממקורות שונים (ממשלה, תרומות, מימון בינלאומי, אחרים) כדי לפתח פעילויות בת קיימא עם קהילות ילידים, חלקן אף עובדות בשיתוף עם הזרוע האינדיגניסטית הרשמית - פונאי, לפעמים כגיבוי למחסור במשאבים (בעיקר משאבי אנוש) ממנו סובל המוסד הממשלתי.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בארנט-סאנצ'ז, הולי. "אינדיגניזם והתחדשות טרום-היספנית" באנציקלופדיה של אוקספורד לתרבות המסואמריקנית. כרך א ' 2, עמ '42–44. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד 2001.
  • (Baud, Michiel (2009. עמים ילידים, החברה האזרחית והמדינה הנאו-ליברלית באמריקה הלטינית. ניו יורק: ספרי ברגהן. עמ '19-42. ISBN 1845455975   1845455975.
  • בונפיל באטלה, גילרמו (1996). México profundo : דרישה להשבת ציוויליזציה / מאת גילרמו בונפיל באטלה; תורגם על ידי פיליפ א. דניס. אוסטין, טקסס: אוניברסיטת טקסס. ISBN 0292708440   0292708440.
  • בריידינג, ד.א. "מנואל גמיו ואינדיגניזם רשמי במקסיקו" עלון המחקר הלטינו-אמריקני 7.1 (1988), 75-89.
  • קורונאדו, חורחה (2009).אנדים מדומינים: אינדיגניזם, חברה ומודרניות. פיטסבורג, פנסילבניה: הוצאת אוניברסיטת פיטסבורג. ISBN 9780822973560   9780822973560.
  • דוסון, אלכסנדר (מאי 1998). "ממודלים לאומה ועד מודלים של אזרחים: אינדיגניזם והוכחת האינדיאני המקסיקני, 1920-40 ". כתב העת ללימודי אמריקה הלטינית. 30 (2): 279–308.
  • גרסיה, מריה אלנה (2005). יצירת אזרחים ילידים: זהויות, חינוך ופיתוח רב-תרבותי בפרו. סטנפורד, קליפורניה: הוצאת אוניברסיטת סטנפורד. ISBN 0804750157   0804750157.
  • נייט, אלן, "גזענות, מהפכה ואינדיגניזם", ב"רעיון הגזע באמריקה הלטינית ", 1870-1940, בעריכת ריצ'רד גרהאם, הוצאת אוניברסיטת טקסס, 1990.
  • לואיס, סטיבן א '(2005). המהפכה האמביוולנטית: עיצוב מדינה ואומה בצ'יאפס, 1910–1945. אלבוקרקי: אוניברסיטת ניו מקסיקו. ISBN 0826336019   0826336019.
  • לופז, ריק אנתוני (2010). לבנות את מקסיקו: אינטלקטואלים, בעלי מלאכה והמדינה לאחר המהפכה. Durham, NC: הוצאת אוניברסיטת דיוק. ISBN 0822347032   0822347032.
  • (2010) מונוז, מריה ל.או.; קידל, אמיליה. פופוליזם במקסיקו של המאה העשרים: נשיאות לאסרו קארדנאס ולואיס אצ'וורייה. טוסון: אוניברסיטת אריזונה. ISBN 0816529183   0816529183.
  • פוסטרו, ננסי גריי; זמושץ', לאון (2004). המאבק למען זכויות ילידי אמריקה הלטינית. ברייטון [אנגליה]; פורטלנד, אור.: Sussex Academic Press. ISBN 1845190637   1845190637.
  • סלדיבר, אמיקו (1 באפריל 2011). "פרקטיקות יומיומיות של אינדיגניזם: אתנוגרפיה של האנתרופולוגיה והמדינה במקסיקו". כתב העת לאנתרופולוגיה של אמריקה הלטינית והקריבית. 16 (1): 67–89. doi: 10.1111 / j.1935-4940.2011.01125.x..

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ SeeEngle, Karen (2010). The Elusive Promise of Indigenous Development. Duke University Press.
  2. ^ See e.g. Alcida Rita Ramos, Indigenism: Ethnic Politics in Brazil, University of Wisconsin Press, 1998.
  3. ^ Montoya Iriarte, Urpi (1988). "Hispanismo maelo e Indigenismo: o dualismo cultural no pensamento social peruano (1900-1930). Uma revisão necessária". Revista de Antropologia (בפורטוגזית). 41 (1). נבדק ב-30 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Serna, Mercedes (2011). "Hispanismo, indigenismo y americanismo en la construcción de la unidad nacional y los discursos identitarios de Bolívar, Martí, Sarmiento y Rodó" (PDF). Philologia Hispalensis (בספרדית). 25: 201–217. נבדק ב-30 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Alexander S. Dawson, "Moisés Sáenz," in Encyclopedia of Mexico, vol. 2, p. 1325. Chicago: Fitzroy and Dearborn 1997.
  6. ^ Government of Mexico, Seis Años de Gobierno al Servicio de México, 1934-40. México: La Nacional Impresora 1940, pp. 351-382.
  7. ^ Seis Años, p. 382.
  8. ^ Alan Knight, “Racism, Revolution, and Indigenismo," in The Idea of Race in the Latin America, 1870-1940, edited by Richard Graham, University of Texas Press, 1990.
  9. ^ Latino Indigenismo in a Comparative Perspective Luis A. Marentes
  10. ^ https://www.survivalbrasil.org/artigos/3543-Bolsonaro
  11. ^ https://racismoambiental.net.br/2018/10/15/nota-publica-com-a-foice-no-pescoco/%7C"put(הקישור אינו פעיל) the scythe on Funai's neck"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אינדיגניזם&oldid=37527711"