אלן ויליס
 | |
| לידה |
14 בדצמבר 1941 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 2006 (בגיל 64) קווינס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
קולג' ברנרד |
| מעסיק |
אוניברסיטת ניו יורק |
| בן או בת זוג |
סטנלי ארונוביץ |
| פרסים והוקרה |
National Book Critics Circle Award in Criticism |
  | |
אלן ויליס (14 בדצמבר 1941 - 9 בנובמבר 2006) הייתה עיתונאית, פובליציסטית, מבקרת מוזיקה ופעילה פמיניסטית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליס נולדה במנהטן למשפחה ממוצא יהודי. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עבדה כמבקרת המוזיקה של כתבי העת הניו יורקר ורולינג סטון.
בשנת 1969 הייתה בין מיסדי רדסטוקינגס, קבוצה פמיניסטית רדיקלית מניו יורק.[1] אחת הפעולות המוקדמות של הקבוצה הייתה ב-13 בפברואר 1969, כאשר חברותיה פרצו לאולם בעת שימוע חקיקה בוועדה לבריאות הציבור של מדינת ניו יורק, אשר שקלה רפורמה בחוק ההפלות. הן התנגדו לעצם קיום הדיון, ושאלו: "למה 14 גברים ורק אישה אחת ברשימת הדוברים—וזו נזירה?" יו"ר הוועדה השיב כי אלה הם מומחים לנושא, מה שעוד יותר הרגיז את נשות רדסטוקינגס, אשר עמדתן הייתה שאין מומחים טובים יותר בנושא הפלות מאשר נשים, ושצריך לבטל את חוקי ההפלות, לא לעשות בהם רפורמה.[2] בתחילת שנות ה-1970, רדסטוקינגס היו ידועות בשל אירועי "speakouts", וכן בשל אירועי "בזק" (zap), שהיו אירועי פעולה ישירה, וכן תיאטרון רחוב בנושא של הזכות להפלה.
בשנת 1977 גרה בירושלים ולמדה בישיבת אש התורה, לשם הגיעה בעקבות אחיה מייק ויליס. מייק ביקר בירושלים ב-1975, פגש את אנשי אש התורה בעת סיור בכותל והם שכנעו אותו לחזור בתשובה. ויליס רצתה לברר מה שכנע בחור ליברלי שהחזיק בדעות דומות לשלה לשנות את אורך חייו בצורה כה קיצונית, "אם יש אמת אחת אולי הוא מצא אותה". לאחר שלא השתכנעה לחזור בתשובה חזרה ויליס לניו יורק, וכתבה מאמר ברולינג סטון וספר (שתורגם לעברית בשם "עימות בירושלים: דו"ח אישי") על החוויה שעברה.[3][4][5]המאמר שלה היה פורץ דרך בכך שהוא הציג לראשונה לציבור החילוני-ליברלי מבט בפנים על תנועת התשובה החרדית-ליטאית. לדבריו של אחיה, הרב חיים ויליס, המאמר שכתבה היה עבור צעירים רבים נקודת החשיפה הראשונה שלהם לתנועת התשובה החרדית[6].
בשנות ה-80, הקימה קבוצה בשם No More Nice Girls שפעלה למען הזכות להפלות.
השקפות ודעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליס הייתה אחת הראשונות שהקימו זעקה נגד הפמיניסטיות האנטי-פורנוגרפיה בשל מה שהיא ראתה כפוריטניזם, סמכותנות מינית, ואיום על חופש הביטוי. המסה שכתבה ב-1981 בשם Lust Horizons: Is the Women's Movement Pro-Sex? (אופק התשוקה: האם תנועת הנשים היא פרו-סקס?) הוא המקור של המונח "פמיניזם פרו-סקס".[7] הפמיניסטיות שהתנגדו לזרם האנטי-פורנוגרפיה קידמו את הרעיון שסקס הוא מקור הנאה לנשים, והחשיבו את המאמצים של תנועת האנטי-הפורנוגרפיה כעומדים בקנה אחד עם המלחמה של הימין הפוליטי השמרני בסקס ומיניות.[8][9]
״חיים ללא עונג - ללא ספונטניות ומשחקיות, מיניות וחושניות, אסתטיקה, הפתעה, התרגשות, אקסטזה - הם סוג של מוות״
בשנת 2003 פרסמה מאמר תחת הכותרת: Is There Still a Jewish Question? Why I’m an Anti-Anti-Zionist שבו מתחה ביקורת על יחסו החד-צדדי של השמאל בארצות הברית כלפי מדינת ישראל בכל הנוגע לסכסוך-הישראלי פלסטיני[11].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייתה נשואה לפרופסור סטנלי אהרונוביץ, מרצה לסוציולגיה באוניברסיטת ניו יורק. להם בת אחת נונה ויליס-אהרונוביץ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלן וויליס, עימות בירושלים: דו״ח אישי, שורשים, 1979. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
) - "Ellen Willis, 64, Journalist and Feminist, Dies" by Margalit Fox, הניו יורק טיימס, November 10, 2006.
- "My Ellen Willis" by Michael Bronski, The Boston Phoenix, November 30, 2006.
- "Sex, Hope and Rock and Roll: A Conversation with Ellen Willis" by Chris O'Connell, Pop Matters, January 8, 2007.
- Papers of Ellen Willis, 1941-2006. Schlesinger Library, Radcliffe Institute, Harvard University.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Anon., About, Redstockings.org.
- ^ "Women Break Up Abortion Hearing". New York Times. 14 בפברואר 1969. p. 42.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ יצחק ינאי, חולשה שהיא גבורה, מעריב, 21 במרץ 1979
- ^ אלן וויליס, עימות בירושלים: דו״ח אישי, שורשים, 1979. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- ^ ELLEN WILLIS, Next Year in Jerusalem, https://www.rollingstone.com/, APRIL 21, 1977
- ^ Rabbi Chaim Willis, Next Year In Jerusalem, Part 1, aish
- ^ Ellen Willis, Lust Horizons: The 'Voice' and the women's movement, Village Voice 50th Anniversary Issue, 2007.
- ^ Johnson, Meri Lisa (2007). Third Wave Feminism and Television. I.B. Taurus. p. 70. ISBN 1845112466.
- ^ ענת באלינט, החיפוש אחר האמת העירומה, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2002
- ^ נטע אלכסנדר, הסדרה שמוכיחה שגם לאקדמאים יש ליבידו, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2016
- ^ ellen willis, Is There Still a Jewish Question? Why I’m an Anti-Anti-Zionist