פורנוגרפיה
פּוֹרנוגרפיה או בקיצור פּוֹרנו, היא תחום שעיקרו הוא הצגה של גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני. הגדרת גבולות הפורנוגרפיה שנויה במחלוקת.
במדינות רבות בעולם קיימות מגבלות על יצירה והפצה של פורנוגרפיה. דוגמאות לאיסורים מקובלים הם איסור על יצירת פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים ועל הצגת פורנוגרפיה בפני ילדים.
אטימולוגיה
מקור המילה פורנוגרפיה ביוונית. היא מורכבת מהמילה πόρνη שמשמעותה זונה ומהמילה γράφω שמשמעותה לכתוב.
מקורו של הביטוי "סרט כחול" באנגלית (Blue movie). המילה blue (כחול) הוגדרה כדבר גס או מגונה באנציקלופדיה סקוטית שיצאה לאור ב-1824. ככל הנראה הקשר בין הצבע הכחול למין הוא אף מוקדם יותר.[1]
בעיות בהגדרת גבולות הפורנוגרפיה
השאלה האם יצירה מסוימת היא בגדר פורנוגרפיה שנויה לעיתים במחלוקת. מחלוקת זו נובעת בין השאר ממחלוקות על הגדרתה המדויקת של הפורנוגרפיה. פוטר סטיוארט, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, עקף קושי זה בהגדרה, כאשר בפסק דין משנת 1964 כתב: "לא אטרח עוד להגדיר פורנוגרפיה, אבל אני מזהה אותה כאשר אני רואה אותה".[2]
יש הטוענים שבנוסף לתנאי הבסיסי, של הצגת גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני, הגדרת הפורנוגרפיה מכילה תנאים הכרחיים נוספים.[דרוש מקור] דוגמאות לתנאים כאלה הם היעדר ערך אמנותי.[3] לדידם של המחייבים בתנאי הגדרה נוספים יש להבחין בין פורנוגרפיה לבין ארוטיקה, שהיא תיאור של גוף האדם או ההתנהגות המינית האנושית בצורה בוטה פחות, מוכוונת פחות לגרימת עירור מיני ולעיתים בעלת ערך אומנותי מסוים.[דרוש מקור] על הבחנה זו העיר הסופר הצרפתי אלאן רוב-גרייה: "פורנוגרפיה היא הארוטיקה של האחר".
סיווג מידת הפורנוגרפיה
יש הבחנה בין פורנוגרפיה "רכה" ופורנוגרפיה "קשה". הפורנוגרפיה ה"רכה" מתייחסת לעירום, ולסצנות המעלות דימויים מינים. הפורנוגרפיה ה"קשה" מתייחסת למעשה המשגל עצמו, ומתמקדת במעשה ובאיברים המשתתפים בו. הגבול שבין ה"פורנו הרך" לבין הארוטיקה עשוי להיות דק. כמו כן מטושטש גם הגבול בין תיעוד התנהגות ולבוש מקובלים לבין פורנו רך. זאת משום שיחס התרבות להתנהגויות שונות ואילוצי האקלים על הלבוש שונים ממקום למקום בעולם. "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה", אומר סקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט", וקביעה זו משקפת את היחס המשתנה של החברה להגדרת הפורנוגרפיה. עוד יותר מאשר לפי גאוגרפיה, הגדרת הפורנוגרפיה משתנה עם השנים. תמונות כגון עירום פרונטלי (חזיתי), שבשנות ה-60 הופיעו רק בירחוני עירום, החלו מופיעות בסוף המאה ה-20, בהקשר המתאים, גם בעיתונים הפונים לציבור הרחב.
הפצת פורנוגרפיה
במאה ה-20 הדרך הנפוצה להפצת פורנוגרפיה הייתה בסרטי קולנוע מסוגת "סרטים כחולים". החברות המפיקות סרטים כאלה נוהגות לקרוא להם "סרטי מבוגרים". מדיה מקובלת אחרת היא ירחוני פורנוגרפיה כגון פלייבוי ופנטהאוז. בסוף המאה ה-20 הפכה הפורנוגרפיה, על כל צורותיה, זמינה בעולם המערבי. אם בעבר על מנת לצרוך פורנוגרפיה היה צורך לצאת לבתי קולנוע או למועדונים, לרכוש חוברות או ספרים בדוכנים, פעולות הדורשות מאמץ מסוים וסכנת חשיפה, עם התפתחות הוידאו, ה-DVD, הטלוויזיה בכבלים, ורשת האינטרנט, צריכת הפורנוגרפיה שווה לכל נפש, הן בזמינותה, הן במחירה, והן באפשרות להשתמש בה בין כותלי הבית. השימוש באינטרנט מביא לפעמים את הפורנוגרפיה ישירות אל המחשב של המשתמש. רשת האינטרנט תפסה תפקיד מרכזי בהפצת תמונות, סרטוני וחיבורי פורנוגרפיה.
אתרי אינטרנט פורנוגרפיים מקבלים סיומת .xxx.
סרטי פורנוגרפיה
ערך מורחב – סרט פורנוגרפי
סרטי הפורנוגרפיה הראשונים הופקו בראשית המאה ה-20, הם היו סרטים אילמים בשחור לבן והוקרנו בעיקר במחתרת.
בסוף שנות ה-60 החלו להפיק בדנמרק ובמערב סרטי פורנוגרפיה שיועדו להקרנה בבתי קולנוע. חוקיותם של סרטים אלה הייתה מוטלת בספק. דנמרק הייתה הראשונה להפוך אותם לחוקיים.[דרוש מקור] סרטים פורנוגרפיים הופקו בארצות-הברית משך שנים רבות ובתחילת שנות ה-70 אף הופצו כמה סרטים שהתהדרו בעלילה ולכאורה גם ברבדים נוספים, כמו "גרון עמוק" (1972), "מאחורי הדלת הירוקה" (1972) ו"השטן בגברת ג'ונס" (1973). סרטים אלה הוקרנו בבתי-קולנוע רגילים, אך בעיקר בבתי קולנוע מיוחדים לסרטי פורנו שנקראו XXX Theater.
בשנות השמונים, עם עליית הווידאו הביתי, החלו לשווק את סרטי הפורנוגרפיה בקלטות והם הפכו לצורה הנפוצה ביותר להפצת סרטים כאלה. במהלך שנות התשעים, ה-DVD, הטלוויזיה הדיגיטלית הרב-ערוצית ורשת האינטרנט החליפו את קלטות הווידאו. תעשיית הפורנוגרפיה הייתה מהראשונות שהחלו לצלם בהפרדה גבוהה ולהפיץ את הסרטים בפורמט HD-DVD, אף על פי שאיכות השידור הגבוהה בשיטה זו חושפת פגמי עור בתצלומי התקריב הרבים שבסרטים הפורנוגרפיים. חברת סוני סירבה בתחילה לאפשר הפצה של סרטי פורנוגרפיה באמצעות פורמט בלו-ריי שפיתחה,[4] אך חזרה בה מסירובה כעבור זמן קצר.[5]
במהלך תחילתה של המאה ה-21, תפוצתם של אתרי האינטרנט המציגים סרטים פורנוגרפיים הלכה וגדלה. בשנת 2018 בדירוג הדומיינים היקרים בעולם, דורג הדומיין sex.com במקום ה-8, והדומיין porn.com במקום ה-11.[6]
בארצות הברית מופקים אלפי כותרים כל שנה, כשרוב (כ-90%) סרטי הפורנוגרפיה המקצועיים באים מסביבת עמק סן פרננדו שבקליפורניה, שזכה לכינוי "עמק הפורנו". רוב סרטי הפורנוגרפיה האחרים מופקים באירופה, ובמיוחד בהונגריה.[דרוש מקור] תעשייה פורנוגרפית ענפה יש גם בצ'כיה, בגרמניה וברומניה. ביפן סרטי פורנוגרפיה אינם מקובלים, אך יש מספר רב של סרטים פורנוגרפיים מונפשים.
בדומה לתעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והמוזיקה, גם לתעשיית סרטי הפורנוגרפיה יש טקסים שנתיים לבחירת הסרטים, השחקנים, הבמאים והמפיקים המצטיינים. הטקסים נערכים בארצות הברית ובאירופה, והפסלונים המחולקים לזוכים בהם מתאפיינים לעיתים בעיצובים בעלי רמיזות מיניות.
|
ביקורת כנגד הפורנוגרפיה
- ערך מורחב – התנגדות לפורנוגרפיה
הביקורת המקובלת נגד הפורנוגרפיה באה מהכיוון המסורתי-שמרני, ובמיוחד מאנשי הדת. אלו סבורים כי הפורנוגרפיה מנוגדת למוסר ולדת, ועידודה תורם להתנהגות בלתי מוסרית בחברה. מסיבה זאת כמעט בכל המדינות המוסלמיות (כאשר טורקיה יוצאת דופן בעניין הזה) הפורנוגרפיה אינה חוקית והפקתה או צריכתה עלולים לגרור עונשים כבדים ואף עונש מוות. לעומת זאת במדינות העולם המערבי הפורנוגרפיה חוקית והיחס אליה סובלני יחסית. מדינות אירופה למשל, ידועות ביחסן הליברלי לפורנוגרפיה. במדינות כדוגמת הולנד, גרמניה ודנמרק ניתן לראות סרטי פורנו בערוצי טלוויזיה רגילים ולקנות סרטי פורנו בחנויות רגילות.
ההתנגדות לפורנוגרפיה כיום באה גם מכיוונן של חלק מהכותבות הפמיניסטיות. לטענתן, הפורנוגרפיה גורמת לאובייקטיביזציה (החפצה) של האדם (הורדתו לרמה של חפץ). ההתמקדות הפורנוגרפית אינה במכלול התכונות האנושיות, כי אם בפעילות מינית, המתוארת לעיתים כמגע בין איברי מין ולא כמגע בין אנשים.
חלק מזרמי הפמיניזם טוענים אף שהפורנוגרפיה משפילה את הנשים המשתתפות בה, מציגה נשים ככלי לשימוש מיני בלבד וכזמינות בכל עת לשימוש מיני. הפורנוגרפיה, כך נטען על ידי הפמיניסטיות, מעודדת השפלת נשים באשר הן נשים, דיכויין בחברה, ואפילו אונס.
עוד נטען כי בתעשיית הפורנוגרפיה קיימים באופן מובנה תנאים של כפייה, ניצול ואלימות שקורבנותיהם העיקריים הן נשים.
המתנגדים לפורנוגרפיה מצביעים על הגיל הצעיר של חלק גדול מהשחקניות הפורנוגרפיות, ועל כך שרבות מהן, כפי שקורה בענף הזנות, עברו תקיפה מינית בגיל צעיר, ורבות הן צרכניות קבועות של סמים ואף מכורות לסמים. כמו כן, מבקרי הפורנוגרפיה טוענים שחלק גדול מהסרטים מציגים אונס ואלימות כלפי נשים.[7]
המתנגדים לפורנוגרפיה מודאגים מהחשיפה של ילדים ובני נוער צעירים לפורנוגרפיה באינטרנט. לפי מחקר של מכון סמית משנת 2015, 71% מהילדים שתושאלו, מספרים שגלשו לאתרי פורנו לפני גיל 13. 27% מתוכם העידו כי חזרו שוב ושוב אל הצפיה בתכנים אלו.[8]
לעומת זאת יש זרמים אחרים בפמיניזם התומכים ומעודדים פורנוגרפיה כחלק מהמאמץ הכולל להגדרה מחדש של המיניות בצורה שוויונית, תוך כדי מתן לגיטימציה למיניות הנשית.
יש הקושרים בין פורנוגרפיה אלימה ובין הגידול בפשיעה המינית. לתאוריה זו אין ביסוס מדעי עד כה. מתנגדי התאוריה מצביעים על העובדה שביפן, שבה משגשגת פורנוגרפיה אלימה (בעיקר בקומיקס - מאנגה), שיעור עבירות המין הוא מהנמוכים בעולם[דרוש מקור]. לטענת חוקרים אלו, משמשת הפורנוגרפיה דרך מקובלת חברתית לפריקת יצרים, שאחרת היו עלולים להתבטא בפשיעה מינית[דרוש מקור: איזה חוקרים? איפה המחקרים?]. לעומת זאת, בשנים האחרונות מצביעים מחקרים בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית שצרכני פורנוגרפיה מחזיקים בדיעות שוויוניות יותר כלפי נשים בהשוואה ללא צרכנים.[9][10]
צריכת פורנוגרפיה פוגעת גם במוח ובעיקר במוליך הדופמין.[11]
המצב החוקי במדינת ישראל
,_Brooklyn_Museum_-_20070201.png)
המשפט בישראל עוסק בהסדרת הביטוי הפורנוגרפי במסגרת דיני העונשין, אך מטבע הדברים עלו בעבר, ועודן עולות, שאלות בעלות משמעות חוקתית, הנוגעות לחופש הביטוי, שאף להן נדרש בית המשפט הגבוה לצדק במספר פסקי דין. כמו בארצות הברית מהווה הפורנוגרפיה מקרה מבחן, דרכו בוחן בית המשפט העליון את גבולותיו של חופש הביטוי, ואת המותר והאסור במסגרתו.
סעיף 214 לחוק העונשין, שהחליף בשנת 1977 את סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי, אוסר על פרסום או הצגה של "חומר תועבה". הסעיף, בשל לשונו המעורפלת ובשל ניסוחו הארכאי, נאכף היום כמעט רק בהקשר של פורנוגרפיית קטינים, עליה אוסר סעיף 214(ב) לפיו "המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין, או ציור של קטין, דינו מאסר חמש שנים". רבים הצביעו על הצורך בשינוי סעיפים אלו, והתאמתם הן לשיח הציבורי בנוגע לפורנוגרפיה, והן לעידן המחשב והאינטרנט.
איסורים פליליים אלו נאכפו בעבר, כמו במקרה של הסופר והמבקר דן עומר, אשר הורשע בפלילים ונקנס בשנת 1966 בשל פרסום ספרו "בדרך", שהיה בעל תכנים מיניים ופוליטיים קיצוניים.
ביוני 1964 הקים שר החינוך והתרבות ועדה למלחמה בהפצת ספרות תועבה, בראשות ד"ר יוסף מכמן-מלקמן, וזו פעלה עד 1967. הוועדה בחנה ספרות פורנוגרפית והמליצה למו"לים ולמפיצים להימנע מהפצה של ספר שנמצא לדעת חברי הוועדה מנוגד לפקודת החוק הפלילי. לעיתים פנתה הוועדה למשטרה, כדי שזו תטפל במניעת הפצה של חומר פורנוגרפי.[12]
על פי פקודת המכס, חל איסור על משלוח חבילות דואר מחוץ לארץ המכילות פורנוגרפיה: "ואלה טובין שייבואם אסור: ... דברי דפוס, ציורים, ספרים, גלויות, תחריטים ליתוגרפיים או אחרים, שהם פרוצים או מגונים".[13] בהנחיות של פקידי המכס נקבע כי חומר ייחשב "פרוץ או מגונה" אם "הכלול בו פוגע ברגשותיו של חלק ניכר מהציבור או העלול לגרום להשחתת המוסר וזאת על ידי שהוא כולל תיאור חזותי של פעילות מינית או תיאור של פעילות מינית חריגה או שלא כדרך הטבע או כולל תיאור של אברי מין באופן שיש בו כדי לפגוע ברגשות חלק ניכר מן הציבור או לגרום להשחתת המוסר".[14]
בתחום האמנויות הוויזואליות פועלת המועצה לביקורת סרטים ומחזות. סמכותה של המועצה לבקר מחזות נשללה זה מכבר, והמועצה עוסקת במיוחד בסיווג סרטים, ופסילת קטעים הנגועים, לדעתה, בפורנוגרפיה קשה. למשל, סרטו של נגיסה אושימה "אימפריית החושים", שחלקים ממנו נפסלו בעבר על ידי המועצה, כבלתי ראויים לצפייה. לאחר מכן נהפכה ההחלטה על ידי בית המשפט העליון, שנימק זאת בחשיבות חופש הביטוי ובערך האמנותי הגלום בסרט.[15]
בשנת 2000, עם תחילת השידור הדיגיטלי בישראל (תחילה של yes ומאוחר יותר של חברות הכבלים), החלו לשדר בישראל ערוצי פורנו בתשלום (כמקובל בארצות אחרות), בהזמנה אישית של הערוצים. ביס שודרו הערוצים "בלו" ו"פלייבוי" ובחברות הכבלים שודרו הערוצים "ויויד", "ספייס" ו"פלייבוי" לצד סרטי פורנו בהזמנה אישית ב"הום סינמה". ח"כ יגאל ביבי מהמפד"ל, יזם הצעת חוק האוסרת על שידורי פורנו בטלוויזיה באמצעות תיקון לחוק הבזק. החוק אושר ביולי 2001. יס והוט עקפו את החוק על ידי שידור ערוצי הפורנו, כאילו הם סרטים בודדים במתכונת של "שלם וצפה", שבה היה צריך להזמין את הערוצים באופן יומיומי. בתגובה יזם ח"כ ביבי חוק נוסף שאסר שידורי פורנו גם במתכונת זו, והחוק אושר ביוני 2002. כתוצאה מכך אין היום שידורי פורנו "קשה" ביס ובהוט: ערוצי הפורנו ירדו מהמסך ולאחר זמן מה הוחלפו בערוצים המציגים תוכן "רך" או מצונזר יותר. בין הערוצים שהוחזרו היה "ערוץ פלייבוי" במתכונת מצונזרת. ב-2005 יס והוט נקנסו ב-90,000 ש"ח עקב שידור סרט פורנו קשה בערוץ פלייבוי.[16]
סעיף 6כה לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כפי שתוקן בשנת 2002,[17] אוסר על שידורי טלוויזיה שיש בהם "תועבה" כמשמעותה בחוק העונשין, לרבות:
- הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות, התעללות, ביזוי, השפלה או ניצול;
- הצגת יחסי מין עם קטין או עם אדם הנחזה לקטין;
- הצגת אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני;
והכל כשמשדרים אלו אינם, באופן מובהק, בעלי ערך אמנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי, המצדיק בנסיבות העניין את שידורם.
בשנת 2003 עסק בג"ץ בעתירה כנגד שידורי "ערוץ פלייבוי" (במתכונתו המצונזרת), שבהם תכנים ארוטיים או פורנוגרפיים,[18] ובמסגרת זו שב ובחן את גבולות הביטוי הפורנוגרפי, בהרכב מורחב. את דעת הרוב נתנה השופטת דליה דורנר, שקבעה כי הביטוי הפורנוגרפי מוגן על פי חופש הביטוי וכי הוא "מהווה חלק מן היצירה האנושית בתקופה המודרנית, מקדם את השיח הציבורי, ומשפיע על העמדות המשתתפות בו", וכי העותרים, בצאתם כנגד הביטוי הפורנוגרפי, יוצאים, בעצם כנגד העמדות שהתכנים הפורנוגרפים מבטאים, ובכך מצהירים על הביטוי הגלום בהן. השופטים מישאל חשין ויעקב טירקל הצטרפו למסקנת שופטי הרוב, אך הסתייגו מחלק מהנמקתם. לשיטתם, הביטוי הפורנוגרפי לסוגיו איננו נכלל אוטומטית בין הביטויים הראויים להגנה במסגרת חופש הביטוי.
באוקטובר 2016 ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה פה אחד לקריאות הבאות את תיקון סעיף 4ט לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון הידוע באופן לא מדויק כ"חוק סינון הפורנו"), המורה לכל ספקי האינטרנט בישראל לחסום את אתרי האינטרנט הפורנוגרפיים (יחד עם שלל אתרים אחרים בעלי תוכן פוגעני), כשכל מי שמעוניין להחזירם יצטרך להגיש בקשה מפורשת בעניין.[19]
איסור פורנוגרפיית ילדים
- ערך מורחב – פורנוגרפיית ילדים
פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים אסורה במדינות רבות, גם אלה שבהן פורנוגרפיה בהשתתפות מבוגרים מוגבלת פחות או שאינה מוגבלת כלל. בארצות הברית, למשל, אסור להפיק, להפיץ, להחזיק או לצרוך בכל דרך שהיא פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים.[20] בישראל, האיסורים בתחום זה חמורים אף הם.
ראו גם
- פורנוגרפיה פמיניסטית
- ארוטיקה
- הומוארוטיקה
- פורנוגרפיה מונפשת
- Adult Industry Medical Health Care Foundation
לקריאה נוספת
- ניצה בן-ארי, דיכוי הארוטיקה - צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, 2006.
קישורים חיצוניים
- איתן גוטמן, פורנוגרפיה ודמוקרטיה: קונפליקט, מתחים והדדיות, באתר אימגו
- רם ריבלין, פורנוגרפיה: מוסר, חירות, שוויון, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003
- עמליה זיו, בין סחורות מיניות לסובייקטים מיניים: המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה, תיאוריה וביקורת 25, סתיו 2004
- פורנוגרפיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פורנוגרפיה אמריקאית - תחקיר של תוכנית הטלוויזיה Frontline על עסקי הפורנוגרפיה בארצות הברית (באנגלית)
רותה קופפר, כך נכנס הפורנו לתוך התרבות הפופולרית, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2013- טלי קרופקין, כוכבי פורנו מסבירים: כך תשרדו את התעשייה, באתר הארץ, 28 בינואר 2014
- נירית צוק, כך תדעו: האם הילד שלכם מכור לפורנו?, באתר ynet, 28 בינואר 2015
- אשר שכטר, "הסקס מלוכלך - הערכים נקיים": תשכחו מכל מה שידעתם על פורנו, באתר TheMarker, 9 ביוני 2015
- סיגל בן-דוד, "בסוף כל יום צילומי פורנו התמוטטתי שבורה באמבטיה", באתר וואלה!, 17 בנובמבר 2016
- נטע הלפרין, תעשיית הפורנו מסוכנת? תתפלאו אבל יש בה גם צדדים חיוביים, באתר הארץ, 7 במאי 2019
- שירלי גל, מחקר בדק 151,546 תמונות וסרטוני פורנו ומצא: אי אפשר לברוח מהאלימות, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2021
- נטע הלפרין, פורנו מבוסס מציאות מדומה, באתר הארץ, 1 בינואר 2020
פורנוגרפיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מקור המילה blue בהקשר פורנוגרפי
- ^ Justice Potter Stewart, concurring opinion in Jacobellis v. Ohio 378 U.S. 184 (1964), regarding possible obscenity in The Lovers ראו גם (אנ')
- ^ אורי קליין, ההיפך מאורגזמה, באתר הארץ, 15.12.2006
- ^ Sony says no to porn on Blu-ray Disc
- ^ Sony opens up to Blu-ray porn
- ^ Top 10 Most Expensive Domain Names In The World: Insurance, Rentals & Private Jets, financesonline
- ^ מריה רבינוביץ, היחשפות ילדים ובני נוער לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט וסוגיית סינון אתרים פוגעניים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, פורסם ב- 6/3/2017. בעמוד 4 כתוב: "ממחקר אמריקני שבדק תכנים בסרטים פורנוגרפיים עלה כי ב-88% מהסצנות בסרטים אלה יש אקט של אלימות."
- ^ אסף גולן, 71% מהילדים בישראל צופים בפורנו לפני גיל 13, באתר nrg
- ^ Is Pornography Really about “Making Hate to Women”? Pornography Users Hold More Gender Egalitarian Attitudes Than Nonusers in a Representative American Sample Taylor Kohut
- ^ גיל גרינגרוז. צרכני פורנוגרפיה מחזיקים בדיעות שוויוניות יותר כלפי נשים בהשוואה ללא צרכנים.
- ^ מה עושה פורנוגרפיה למוחות של בני נוער – ואיך להשאיר אותה מחוץ למכשירים שלהם. ג'ולי ג'רגון The Wall Street Journal, יולי 2022, תורגם עבור גלובס.
- ^ הישיבה המאה ועשרים של הכנסת השישית, 7 בדצמבר 1966, עמ' 510; עופר אדרת, אהבה לסבית לא, עסקי זנות כן: כך אישרו ופסלו ספרי פורנו בשנות ה-60, באתר הארץ, 21 ביוני 2018
- ^ פקודת המכס, סעיף 42(3)
- ^ תא (חי') 404/82 יוסף ישעיהו נ' מדינת ישראל, (1984), תשמ (2) 522
- ^ בג"ץ 4804/94, חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת
- ^ רועי הולר, yes ו-HOT נקנסו בגלל שידור סרט פורנו, באתר ynet, 16 במאי 2005
- ^ חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 27), התשס"ב-2002, ס"ח 1858 מיום 17.7.2002
- ^ בג"ץ 5432/03 ש. י. נ. ואח' נ' המועצה לשידורי כבלים ולוויין ואחרים, ניתן ב־3 במרץ 2004
- ^ מורן אזולאי, הממשלה בעד החוק לסינון פורנו באינטרנט בישראל, באתר ynet, 30 באוקטובר 2016
- ^ מהי פורנוגרפיית ילדים?, תיאור החוק האמריקאי באתר המרכז הלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים (באנגלית)
| סוגות קולנועיות וסוגי סרטים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגות |
| ||||
| סוגים שאינם סוגות | בי מובי • הנפשה • טלוויזיה • ניסיוני • סטודנטים • סנאף • עצמאי • פולחן • קצר • תלת-ממד • תעמולה | ||||
| שונות | עיבוד קולנועי • סיקוול • פריקוול • ריבוט • רימייק • סרט אבוד | ||||
