לדלג לתוכן

אנאהיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האלה אנאהיט על בול הדואר הארמני משנת 1992

אנאהיטארמנית: Անահիտ, במערב איראן "אנאהיטי", מפרסית - אנאהיטה = "טהורה", ביוונית אנאיס) הייתה אלת-אם במיתולוגיה הארמנית (אנ'), אלת הפיריון והאהבה, "המיטיבה עם בני האדם", בת (או אשתו) של האל אראמזד. יוחסו לה תפקידים בהגנה על האמהות והנישואים, ובריפוי המחלות.[1] פולחנה בארמניה נוצר בערך במאות ה-1 לפנה"ס -3 לספירה בעת התפשטות דת זרתוסטרא והתרבות ההלניסטית בארץ זו, על בסיס פולחן האלה ("יאזאטה" [2]) הפרסית של הפוריות, ארדווי סורה אנאהיטה (נהיד).[3] להבדיל מהאלה הפרסית, אנאהיט הארמנית לא הייתה, כנראה, קשורה למים ולא למלחמה ולמוות.[4] בארמניה הקדומה אנאהיט הייתה ידועה בשמות "המלכה הגדולה" או "זאת שנולדה מזהב", "האם של זהב" (אוסקֵמאיר), "אנאהיט הגבירה" (טיקין אנאהיט).[5] פסלה מזהב הוצב במקדש הראשי של העיר ארזה (מאוחר יותר ארזנקה - בימינו ארזינג'אן, על גדת הנהר מוראט, בימינו אראצאני. מקדשים חשובים שלה היו גם בארטאשאט וביאשטישאט.[6]

בפנתאון הארמני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סטרבון במאה 1 לפנה"ס ועד המאה ה-1 לספירה דת הארמנים הייתה זהה לזו של הפרסים והמדים, ועבדו במיוחד את האלה אנאהיט ("אנאיטיס" בפי סטרבון) .[7]פולחן אנאהיט החל להתפשט בארמניה ובו זמנית באסיה הקטנה ובסוריה בימי שלטונו של המלך הפרסי ארתחששתא השני הקרוי "ממנון".[8] עד לתחילת שלטונם של המלכים הסאסאנים אזכורם של מקדשים לכבוד אנאהיט מעיד על תפוצת פולחנה גם באזורים שממערב לפרס, כמו בבל וארמניה. עם זאת בחפירות הארכאולוגיות, שנערכו באופן יחסית אינטנסיבי באותם האזורים לא נמצאו שרידי מקדשים של אלה. אנאהיט הייתה אלה ראשית בממלכה הארמנית העתיקה, פטרוניתם של מלכי ארמניה. .[9] כך למשל, המלך טירידאטס הראשון דיבר בשבח "הגבירה האצילית אנאהיט, אם הדעת, בתו של אראמזד הגדול והכל-יכול".[10]

בשנת 1872 בשדה בעיר העתיקה סאטאל או סאטאלה, בקפדוקיה,(בימינו - הכפר הטורקי סאדאק) נתגלה קטע מפסל מברונזה בדמות ראש של אלה, המזכיר את האלה היוונית אפרודיטה, והמיוחס על ידי חלק מהחוקרים לאלה אנאהיט, הזהה לאפרודיטה ברוח האמונה הסינקרטית ההלניסטית-איראנית. הוא נמצא בימינו במוזיאון הבריטי בלונדון.[11] לפי מקורות עתיקים פסלי הזהב של אנאהיט בארמניה נוצרו על ידי פסלים יוונים.[10]

אחרי התנצרותה של ארמניה בימי שלטונו טירידאטס השלישי, כל פסלי אנאהיט ברחבי ארמניה הושמדו.[10]

מקדשים של אנאהיט הוקמו בארז, ארמוויר, ארשאט ואשטישאט. ידועים הפסלים שהקים לכבוד האלה המלך ארטאשס הראשון. גם הר במחוז סופנה נודע כ"כס המלכות של אנאהיט (אתור אנאהטה). כל המחוז ארז באזור אקיסילנה (אקגיאץ) נקרא "אנהטקן גאוואר". לפי פלוטרכוס המקדש של אנאהיט היה העשיר וההדור ביותר בארמניה. בעת מסעו של מרקוס אנטוניוס בארמניה הפסל של האלה רוסק לרסיסים על ידי חיילים רומאים. פיליניוס הזקן סיפר סיפור הקשור לכך. הקיסר אוגוסטוס שהוזמן לארוחת ערב אצל אחד ממפקדיו, שאל את המארח אם זה נכון שאלו שחיללו את פסלה של אנאהיט נענשו על ידי האלה הנקמנית."לא!" השיב הגנרל. להפך, יש לי המזל להגיש לך בארוחה חלק ממותנה של אותו פסל מזהב". הארמנים בנו אחר כך מחדש פסל זהב לאלה, ששרד עד לימי גרגוריוס המאיר.

חגה השנתי של אנאהיט בחודש נאוואסרד היה הזדמנות לאספות גדולות, שבהן רקדו, שרו, דקלמו והתקיימו תחרויות. חולים ונכים פקדו את מקדשי האלה כדי לבקש מזור. ראש פסלה מברונזה של אנאהיט הפך לסמל לרפואה הארמנית הקדומה. לאנאהיט הוקדש כל יום ה-19 בכל חודש: אז הקריבו לה ענפים ירוקים ופרות בוסר לבנות, שהיו מסומנות בעזרת לפיד. [12]

אנאהיט בתרבות המודרנית ובמורשת הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע ארמני משנת 1997 עם דיוקן האלה אנאהיט
(מיכאי רדולסקו - "הציוויליזציה של הארמנים")

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנאהיט בוויקישיתוף

גישה ב-10 במרץ 2015

Vahan Kurkjian, History of Armenia, ch.XLI, Armenian Literature American General Benevolent Union of America, 1958, באתר אוניברסיטת שיקגו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]