דניאל ורוז'אן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דניאל ורוז'אן
Daniel varoujan.png
לידה 20 באפריל 1884
האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 26 באוגוסט 1915 (בגיל 31)
צ'נקירי, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ארמנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Murad-Raphaelyan College, אוניבסיטת גנט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ארמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דניאל ורוז'אן

דניאל (או טניאל) ורוז'אן בשמו בלידה דניאל צ'יבוקריאןארמנית: Դանիէլ Վարուժան, שמו בלידה - Դանիէլ Չպուքքարեան; ‏ 20 באפריל 1884 פרקניק - 26 באוגוסט 1915 טונה על יד צ'אנקירי) היה אחד המשוררים הארמנים החשובים במאה ה-20, נציג הסימבוליזם האירופי. בגיל 31 כשהגיע למעמד מוערך, נעצר, גורש ונרצח בימי רצח העם שביצעו השלטונות העות'מאנים נגד העם הארמני בשנים 1915-1916. הושווה, בין היתר, לפדריקו גרסיה לורקה, "לורקה של המזרח" (אנטוניה ארסלן).

טבלתי את מכחולי רק באדום של אדמת מולדתי, בים הדם שלה

מכתב לתאודיק

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל או טניאל צ'בוקריאן נולד בבית עשוי אבן, שנבנה על יד נחל, כ-125 שנה קודם לכן, ביישוב ברגניק או פרקניק (בימינו - הכפר ג'איבויו, בטורקיה) במחוז סיווס במרכז אנטוליה. הכפר שכן קילומטרים ספורים מן העיר סיווס והיה מיושב על ידי בארמנים בני המיעוט ה קתולי המחיטריסטי[1] אביו, גריגור (קריקור) צ'בוקריאן היה איכר עני. על מנת לשפר את פרנסת המשפחה היה באב ל"פאנדוחט" (בארמנית - מהגר עבודה) ועבר לעבוד באיסטנבול. בילדותו ספג דניאל את האווירה הכפרית, על נופיה הצבעוניים, העבודות העונתיות בחקלאות, והאגדות מפי אמו וזקני הכפר. כל אלה הטביעו חותם לימים על השקפתו ושירתו. בשנת 1896, בעקבות מעשי הטבח ההמוניים בארמנים של משטר ה"הסולטן האדום" עבדול חמיד השני, נסע דניאל לקונסטנטינופול, בליווי אמו, טאקוּהי, בחיפוש אחרי האב שגויס לצבא העות'מאני ושאחר כך נכלא על לא עוול בכפו. על כך כתב מאוחר יותר בשיר "אבי בצבא" שנכלל בקובץ "לב השבט" בשנת 1909. בשנים 1896-1898 התחנך הילד במכללה הקתולית של האבות המחיטאריסטים באיסטנבול. המשיך אחר כך את לימודיו בבית הספר הארמני בקאדיקוי ואחר כך בתיכון המחיטאריסטי על שם מוראט רפאליאן בוונציה. בימי שהותו בוונציה בשנת 1906 פרסם את קובץ שיריו הראשון - צמרמורות. את שירו הראשון פרסם קודם לכן, ב-1903, בכתב עת של המחיטאריטסים בוונציה, "פאזמאווב". בסיועם של הנזירים המחיטאריסטים מוונציה החל משנת 1905 למד פילוסופיה, ספרות ובמקביל מדעי המדינה ומדעי החברה באוניברסיטת גנט בבלגיה. בעת לימודיו בגנט עבר דניאל משבר נפשי אישי ממנו יצא בעזרת מה שראה כהתחברות גורלו כמשורר אל גורל עמו. כתב באותה תקופה את קובץ השירים "לב האומה". בתום הלימודים חזר לכפר הולדתו כדי ללמד בו למשך שלוש שנים בבית ספר "אראמיאן" בעיר טוקט.[2]. אימץ את שם העט "דניאל ורוז'אן". בשנת 1909 שמו זה התפרסם בחוגי התרבות הארמנים הודות לקובץ "לב האומה" ומאוחר יותר לקובץ "שירים פגנים". בשנת 1911 התחתן עם בחירת לבו, אראקסי טשג'יאן, אותה הכיר בבית הספר "אראמיאן". נישואיו עוררו שערוריה, מפני שאראקסי הייתה מיועדת מילדותה לגבר אחר. אביו של דניאל התנגד נחרצות לנישואים אלה. מי שבא לעזרתו היה סבאסטי מוראט, גבור לאומי, מקרב הפדאיון הארמנים שלחמו בטורקים, ששכנע את אביו של דניאל לתת את ברכתו לחתונת בנו. בשנת 1912[3] התמנה למנהל בית הספר המחיטריסטי "גריגור המאיר הקדוש ברובע פרה איסטנבול. לימד שם צרפתית וכלכלה פוליטית.

בשנת 1914 הקים ורוז'אן יחד עם גוסטאן זריאן, גריגור זוהרב, סיאמאנטו, זאבל אבאיאן, האגופ אושאגאן, אהרון פרסגיאן וקגהאם פרסגיאן, את הקבוצה הספרותית "מהיאן" (מקדש), ששאפה להתחיל תהליך של רנסאנס ארמני. חבריה שאפו להרים את מורל עמם, למוד מאות שנים של עבדות ואפילה, על ידי חיבורו מחדש לרוחה של ארמניה הפגנית והטרום-נוצרית, תוך עידוד המאבק בעצמאות ודחיית הרודנות, לרבות זו של הממשל הטורקי המושחת. יחד עם האגופ סירוני הקים את המגזין "ואגאסארט".

אנחנו מדגישים את פולחנה ואת ביטויה של הרוח הארמנית, מפני שהרוח הארמנית חיה, אך מבצבצת רק לעיתים מזומנות. אנו אומרים:ללא הרוח הארמנית, אין ספרות ארמנית ואמן ארמני. כל אמן אמיתי מבטא רק את רוח אומתו... אנו אומרים:הרוח הארמנית נשלטה על ידי גורמים חיצוניים, מנהגים נרכשים, השפעות זרות, ריגושים מוטים ומעוותים, אך אלה לא הצליחו להטמיע אותה

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל ורוז'אן ואשתו, אראקסי

בימי מלחמת העולם הראשונה, בלילה שבין 23-24 באפריל 1915 בפקודת שלטון "הטורקים הצעירים" בתור ראש קבוצת הסופרים "מהיאן" נעצר ורוז'אן באיסטנבול, יחד עם עוד מאות משכילים ונציגי האליטה הארמנית בעיר הבירה, כולל עמיתיו המשוררים רופן סוואג וסיאמאנטו. רבים מהם נלקחו מבתיהם, נכלאו וגורשו לכיוון המדבר. ורוז'אן ואחרים נלקחו לצ'נקירי וב-13 באוגוסט לאיאש. משם חמישה מהמשכילים הארמנים העצורים, כולל ורוז'אן, הוצעדו בשיירה מזרחה בליווי כמה "שוטרים" מאולתרים ("צ'טה") חמושים. כ-שש שעות הליכה מצ'נקירי, ליד החאן טונה (Tüneh), בווילייט קסטמונו. הובלו ליער סמוך. שם הופשטו מבגדיהם נקשרו לעצים ונדקרו בסכינים דקירות רבות עד למוות. צרחותיהם נשמעו למרחקים. במעשי הרצח השתתפו 12 צ'טה. יחד עם ורוז'אן נרצחו גם הרופא, הסופר והמשורר רופן סבאק, הקרטוגרף וסוחר הספרים אוניק מאר'זג'יאן, וככל הנראה גם רופא השיניים גוליסטניאן. אחד מעדי הראייה היה עגלון בשם חסן מקסטמונו. המורה, הסופר והעיתונאי מיקאל סמדאג'אן שניצל מצעידת המוות סיפר מאוחר יותר שוורוז'אן שמר כל הזמן על רוח אופטימית, הקריא שירים לידידיו והביע אמונה כי לעם הארמני מחכים ימים טובים יותר. [4].

אחת היצירות החשובות של ורוז'אן היה "שיר הלחם" ( Հացին երգը האצין יֶרְגֶה), קובץ שכלל חמישים עמודים של שירים. הקובץ נשאר לא גמור. המשורר תיכנן לכתוב בהמשך גם "שיר היין". בעת מעצרו החזיק אצלו את כתב היד של "שיר הלחם". כתב יד זה נחשב אבוד מספר שנים אך נמצא הודות למאציהם של כמה מחבריו שפנו לשירותיו של חוקר בשם ארשאביר אסאיאן. השירים הנמאו בין חפצים שהוחרמו מהארמנים והחוקר השיג אותו אחרי ששיחד פקידים טורקים.[5] הקובץ פורסם אחרי מות מחברו בשנת 1921 וקיבל ערך סמלי רב בעיני העם הארמני. שירי הקובץ מהללים את ההוד שבחיי האיכרים בכפרים הארמניים באנטוליה. מעריכים כי איש מלבד סיאמאנטו וורוז'אן לא ביטאו טוב יותר את תקוות הארמנים בתחילת המאה ה-20. תוך שימוש באגדות, אפוסים עתיקים וההיסטוריה הפגנית ואלגוריות, הם ציפו לשחרור מהדיכוי ולתחייתן מחדש של האמנויות הארמניות.

לדניאל ורוז'אן ולאשתו, אראקסי, נולדו 3 ילדים: בת - ורוניג או ורוניקה- ושני בנים, הייג וארמן, האחרון נולד בשנת 1915. אחרי מות בעלה, היגרה אראקסי ורוז'אן לארצות הברית, יחד עם ילדיה. אראקסי נפטרה באריזונה, ארמן חי ונפטר בעיר פרסנו בקליפורניה, האיד היה למו"ל של עיתון בפרסנו ומת שם בגיל 87 בשנת 2002. ורוניקה נשואה ספרסיאן, חיה בניו יורק, נפטרה בשנת 2009 בגיל 98 ואפר גופה נקבר לצד אמה בבית קברות באריזונה.[6]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000, 2009 - הדואר הארמני הנפיק בולי דואר לזכרו
  • 9 בפברואר 1958 - לוחית זיכרון לזכרו הוצבה באולם הספרייה של אוניברסיטת גנט
  • 2015 - New England Poetry Club בווטרטאון, מסצ'וסטס הקים פרס לשירה לזכרו בשווי 1000 $[7]
  • 2015 - בוים על ידי רפאלה נירו הסרט התיעודי "שיר הלחם" שבו 15 משוררים איטלקים מדקלמים שירים מאת דניאל ורוג'אן

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל ורוז'אן כתב 4 קובצי שירה עיקריים:

  • 1906 - Սարսուռներ, (סרסורְנֶר - צמרמורות), ונציה. כולל 18 שירים. הכמרים המחיטריסטים סירבו להוציאם לאור.[8]
  • 1909 - Ցեղին սիրտը (צֶגין סירדֶה - לב האומה) קונסטנטינופול - שירים המהווים מעין היסטוריה שירית אפית של התחייה הארמנית במאה ה-19 ואת המאבק הארמני לאמנציפציה בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הם כתובים "בשפה עשירה, מלהיבה וצבעונית" ([9]),
  • 1912 Հեթանոս երգեր (הטאנוס יֶרְגֶר - שירים פגניים) קונסטנטינופול - המוקדשים ל"אמנות לחיות חיים חופשיים, מצד אחד, הפתקאות החושים והיחסים החופשיים, מצד שני מחאה נגד התנאים החברתיים המהווים מחסום למיצוי הפוטנציאל לחופש"[10]. מאוחר יותר נמתחה ביקורת על יחסו הארכאי כלפי הנשים כאובייקט לאהבת בשרים.
  • 1921 Հացին երգը, (האצין יֶרְגֶה - שיר הלחם), קונסטנטינופול, ביירות.

לאורך השנים שיריו הוצאו לאור בשפה הארמנית בארמניה (בירבאן), באיסטנבול, ובגולה - בלבנון - בביירות ובאנטליאס, בירושלים (תחת השלטון הירדני ואחר כך הישראלי), במרסיי, מילנו, מוסקבה וכו'. דניאל ורוז'אן כתב גם מחזות והרבה מאמרים, שפורסמו בעיתונים כמו "באזמוופ", גר'וני", "אנאהיט", "שיראק", "ראזמיק", "אזדאק" ו"אזאטאמארט".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Esajanian, Levon. Դանիէլ Վարուժան (կեանքը եւ գործը Constantinople: Berberian, 1919

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל ורוז'אן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]