הצגת המקור של הדף "ג'אמו וקשמיר (מדינה)"

{{עיר
| סוג יישוב = [[המדינות והטריטוריות של הודו|מדינה]]
| סוג יחידה שלטונית מתחת = מחוזות
| נפות במחוז = 22
| בירת המחוז = [[ג'אמו]] ([[נובמבר]]–[[אפריל]]){{ש}}[[סרינגאר]] ([[מאי]]–אוקטובר)
| שפה רשמית = [[אורדו]]{{הערה|שפות נפוצות נוספות הן [[קשמירי]], [[הינדי]], דוגרי, [[פנג'אבי]] ועוד}}
| הנקודה הגבוהה = 7,724
| הנקודה הנמוכה = 247
| צפיפות = 56
| מפה = {{מפת איתור/המדינות והטריטוריות של הודו|מדינה=ג'אמו וקשמיר}}
| מפה מפורטת = [[קובץ:Jammu-Kashmir-Ladakh.svg|220px|מרכז]]
| כיתוב מפה מפורטת = אזורי ג'אמו וקשמיר:
{{מקרא2|#EFB000|ג'אמו}} {{מקרא2|#94EF72|קשמיר}} {{מקרא2|#A8E5F5|[[לדאק]]}}
| רשות מחוקקת =[[האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר]], [[המועצה המחוקקת של ג'אמו קשמיר]]
| סוג יישוב יורש = [[טריטוריית איחוד]]
| יישובים יורשים = [[ג'אמו וקשמיר (טריטוריית איחוד)|טריטוריית האיחוד ג'אמו וקשמיר]], [[לדאק]]
|תאריך צפיפות=2011}}
'''ג'אמו וקשמיר''' (ב[[אורדו]]: '''جموں و کشمیر''') הייתה [[מדינות הודו|מדינה]] שהתקיימה בצפון [[הודו]], בהרי ה[[הימלאיה]] מ-1952 עד 2019. היא גובלת בצפון ובמזרח ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] בחבלים [[שינג'יאנג]] ו[[חבל טיבט|טיבט]], במערב ובצפון-מערב ב[[פקיסטן]], ובדרום – ב[[מדינות הודו]] [[הימאצ'ל פרדש]] ו[[פנג'אב]]. המדינה חולקה לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, [[קשמיר|עמק קשמיר]] ו[[לדאק]].

הדתות הנפוצות בה היו [[אסלאם]], [[הינדואיזם]], [[בודהיזם]] ו[[סיקיזם]]. השפות הרשמיות המדוברות בה היו [[קשמירית]] ו[[אורדו]]. בנוסף להן דיברו בדוגרי {{אנ|Dogri language}}, [[הינדי]], לדאקי, פוריג, [[טיבטית]] ו[[אנגלית]].

[[בירת קיץ|בירת הקיץ]] של המדינה הייתה [[סרינגאר]] ובירת החורף הייתה [[ג'אמו]]. ב-[[31 באוקטובר]] [[2019]] פוצלה לשתי [[טריטוריית איחוד|טריטוריות איחוד]], [[ג'אמו וקשמיר (טריטוריית איחוד)|ג'אמו וקשמיר]] ו[[לדאק]].

==היסטוריה==
===הסכסוך בקשמיר===
{{ערך מורחב|הסכסוך על חבל קשמיר}}
ג'אמו וקשמיר הייתה החלק בשליטה הודית בחבל [[קשמיר]], שמ[[חלוקת הודו]] בשנת [[1947]] עומד בסכסוך טריטוריאלי מתמשך בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: [[מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה]] ב-[[1947]], בה פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה סופחה להודו על ידי המהראג'ה שלה, [[הארי סינג]], אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג [[הפסקת אש]] כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שלישים, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר). המדינה קיבלה את מרות הממשל המרכזי של הודו לעניינים מסוימים כבר ב־1947, והליך איחודה עם הודו התקדם עם הזמן. באפריל 1953 בוטלה גביית המס בין הודו למדינה, ובמאי 1953 חתם [[נשיא הודו]] [[ראג'נדרה פראסאד]] על צו המחיל את עיקרי [[חוקת הודו]] על החבל.{{הערה|{{Cite journal|last=Korbel|first=Josef|year=1954|title=The National Conference Administration of Kashmir 1949-1954|journal=Middle East Journal|volume=8|issue=3|pages=283–94|jstor=4322613}}|שם=ממשלת}} ב־1957 אישרה הוועדה החוקתית של המדינה חוקה.

המלחמה השנייה על החבל הייתה [[מלחמת הודו–פקיסטן השנייה]] ב-[[1965]], בה פלשו כוחות [[גרילה]] בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות הושגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף [[1999]], התרחשה [[מלחמת קרגיל]], במסגרתה פלשו חיילים פקיסטניים לעיר [[קרגיל]] שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן ב[[מרוץ חימוש]] שבסופו פיתחו שתי המדינות [[נשק גרעיני]]. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

== פוליטיקה וממשל ==
ג'אמו וקשמיר הייתה המדינה היחידה בהודו שנהנתה מ[[אוטונומיה]] לפי סעיף 370 ב[[חוקת הודו]], ובעקבות כך היו לג'אמו וקשמיר [[דגל]] ו[[חוקה]].

שיטת השלטון במדינת ג'אמו וקשמיר הייתה [[דמוקרטיה פרלמנטרית]] ו[[דמוקרטיה ייצוגית|ייצוגית]]. הפרלמנט שלה היה [[בית מחוקקים דו-ביתי|דו-ביתי]] כאשר [[האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר]] הייתה הבית התחתון בן 87 נציגים (באופן רשמי 111, אך 24 נשמרו לג'אמו וקשמיר שבשליטת פקיסטן) ו-36 ב{{ה|מועצה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר}}, ה[[בית עליון|בית העליון]]. למושל המדינה הייתה את הסמכות להציב שתי מועמדות נשים מטעמו, אם הוא סבור שלנשים אין ייצוג מספק. הפרלמנט במדינה היה היחיד בהודו שתקופת כהונתו היא 6 שנים, זאת בניגוד למקובל בשאר מדינות הודו בהן מקובלת תקופת כהונה 5 שנים.

עם הקמת המדינה היה תואר העומד בראשה [[ראש ממשלה]] (וואזיר-אי-אזאם) והונהגה בה מונורכיה חוקתית. במרץ 1965 שונה תואר ראש ממשלת המדינה ל[[ראש השרים]], כמו שאר מדינות הודו, וראש המדינה הטקסי היה ל[[מושל (הודו)|מושל]].{{הערה|{{Cite journal|last=Mohan|first=Surinder|title=Democracy In Jammu And Kashmir 1947–2008|journal=World Affairs: The Journal of International Issues|volume= 16|issue=3|year=2012|pages=88–117|jstor=48504940}}}}

בשנת [[1990]] התקבל חוק המעניק סמכויות מיוחדות לכוחות הביטחון המזוינים. חוק זה נתקל בהתנגדות עזה מצד הארגונים [[Human Rights Watch]] ו[[אמנסטי אינטרנשיונל]]. [[דו"ח חירות בעולם]] העניק לג'אמו וקשמיר דירוג של "חופשי באופן חלקי".

באוגוסט [[2019]] אישר [[הפרלמנט ההודי|פרלמנט ההודי]] את החלטת [[ממשלת הודו]] לבטל את סעיף 370 ב[[חוקת הודו|חוקה]] המעניק מעמד [[אוטונומיה|אוטונומי]] ייחודי למדינה זו. ההחלטה מפצלת את מדינת ג'אמו וקשמיר לשתי [[טריטוריית איחוד]]: [[לדאק]] ו[[ג'אמו וקשמיר (טריטוריית איחוד)|ג'אמו וקשמיר]] שתהיינה כפופות ישירות לממשל הפדרלי{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|צעד דרמטי: הודו מבטלת את המעמד המיוחד של קשמיר|5563856|5 באוגוסט 2019}}}}{{הערה|{{מעריב אונליין||ביטלה את האוטונומיה: הודו שמה את מנהיגי חבל קשמיר במעצר בית|news/world/Article-711490|5 באוגוסט 2019}}}}. הארגון מחדש יצא לפועל ב-[[31 באוקטובר]] 2019 ובאותה עת חדלה המדינה להתקיים{{הערה|{{הארץ|רועי סמיוני|מודי הופך את הודו למדינת כל אזרחיה הלא־מוסלמים|0000017f-dc82-df62-a9ff-dcd73c930000|26 בדצמבר 2019|מנויים=לא}}}}.

===מחוזות===
מדינת ג'אמו וקשמיר הייתה מחולקת ל-22 מחוזות:
{| class="wikitable"
!אזור
!שם
!שטח <small>(קמ"ר)</small>
!אוכלוסייה <small>(2011)</small>
|-
| rowspan="10" |[[ג'אמו]]
|אודאמפור
|4,550
|555,357
|-
|ג'אמו
|3,097
|1,526,406
|-
|דודה
|11,691
|409,576
|-
|סמבה
|904
|318,611
|-
|פונץ'
|1,674
|476,820
|-
|קתוע
|2651
|615,711
|-
|קישטוואר
|1,644
|231,037
|-
|ראג'ורי
|2,630
|619,266
|-
|ראסי
|1,719
|314,714
|-
|רמבאן
|1,329
|283,313
|-
| rowspan="10" |קשמיר
|באראמולה
|4,588
|1,015,503
|-
|בדגאם
|1,371
|755,331
|-
|בנדיפורה
|398
|385,099
|-
|גנדרבאל
|259
|297,003
|-
|סרינגאר
|2,228
|1,250,173
|-
|פולוואמה
|1,398
|570,060
|-
|ענאנטנג
|3,984
|1,069,749
|-
|קולגאם
|1,067
|423,181
|-
|קופווארה
|2,379
|875,564
|-
|שופיאן
|612.87
|265,960
|-
| rowspan="2" |[[לדאק]]
|לה
|45,110
|147,104
|-
|קרגיל
|14,036
|143,388
|-
| colspan="2" |'''סך הכל'''
|'''101,387'''
|'''12,548,925'''
|}

==דמוגרפיה==
{{להשלים|פסקה=כן|יש 22 מחוזות|נושא=מדינות אסיה}}{{תרשים עוגה
| אחוז1 = 68.31
| אחוז2 = 28.43
| אחוז3 = 1.87
| אחוז4 = 0.89
| אחוז6 = 0.01
| אחוז5 = 0.28
| תווית1 = [[אסלאם]]
| תווית6 = [[ג'יניזם]]
| תווית5 = [[נצרות]]
| תווית4 = [[בודהיזם]]
| תווית3 = [[סיקיזם]]
| תווית2 = [[הינדואיזם]]
| צבע1 = green
| צבע2 = orange
| צבע3 = brown
| צבע4 = gold
| אחר = כן
| צבע5 = blue
| צבע6 = pink
| כיתוב = הדתות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-[[2011]])
| ממוזער = ימין
}}{{תרשים עוגה
| תווית1 = [[קשמירית]]
| תווית2 = [[הינדית]]
| תווית3 = [[פאהארי]] (דוגרי)
| תווית4 = [[פנג'אבי]]
| אחר = כן
| אחוז2 = 20.83
| אחוז1 = 53.27
| אחוז3 = 20.04
| אחוז4 = 1.75
| כיתוב = השפות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-[[2011]])
| ממוזער = מרכז
}}
האוכלוסייה במדינה הייתה מגוונת מאוד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר [[אסלאם|מוסלמים]], בג'אמו יש בעיקר [[הינדואיזם|הינדואים]], וב[[לדאק]] ובזנסקאר בעיקר [[בודהיזם|בודהיסטים]].

בשנים [[1989]]–[[1990]] אולצו כ-350 אלף [[פנדיט]]ים הינדואים לעזוב את קשמיר בעקבות פרעות מצד קיצונים מוסלמיים, ובכך היטו את הכף לשליטה דמוגרפית מלאה של המוסלמים בקשמיר.

מבין השפות הדומיננטיות במדינה ניתן למנות את ה[[אורדו]], [[הינדית]], [[פנג'אבי]], [[פאהארי]], [[דוגרי]] {{אנ|Dogri language}} ו[[פשטו]]. האורדו נחשבת ל[[לינגואה פרנקה|שפה הדומיננטית]] ביותר במרחב הציבורי, ונחשבת לשפה "נייטרלית" במרחב המגוון מבחינה אתנית.
{| border="1" cellpadding="4" cellspacing="0" style="margin: 10px 0 10px 25px; background: #f9f9f9; border: 1px #AAA solid; border-collapse: collapse; font-size: 95%; float: left;"
| colspan="2" bgcolor="#ff2222 align=" |'''חלוקת האוכלוסייה על פי דת במדינת ג'אמו וקשמיר'''
|-
| colspan="2" |'''חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר'''
|-
|אסלאם
|95%
|-
|הינדואיזם, אחרים
|4%
|-
| colspan="2" |'''חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו'''
|-
|אסלאם
|28%
|-
|הינדואיזם
|66%
|-
|סיקיות, אחרים
|4%
|-
| colspan="2" |'''חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק'''
|-
|אסלאם
|44%
|-
|בודהיזם
|50%
|-
|הינדואיזם, אחרים
|5%
|}<br />

==אקלים ==
{{אקלים
| ינו_מקס = 5
| פבר_מקס = 7
| דצמ_מינ = -2
| אוג_מקס = 31
| מרץ_מקס = 14
| אוק_מקס = 22
| מאי_מקס = 24
| אפר_מקס = 19
| יול_מקס = 31
| יונ_מקס = 29
| ספט_מקס = 28
| דצמ_מקס = 9
| נוב_מקס = 16
| ינו_מינ = -2
| פבר_מינ = -1
| מרץ_מינ = 3
| אפר_מינ = 7
| נוב_מינ = -1
| אוק_מינ = 5
| ספט_מינ = 12
| יונ_מינ = 14
| אוג_מינ = 18
| מאי_מינ = 11
| יול_מינ = 18
|מיקום=[[קשמיר]]}}{{אקלים
| ינו_מקס = -1
| פבר_מקס = 1
| דצמ_מינ = -11
| אוג_מקס = 24
| מרץ_מקס = 7
| אוק_מקס = 15
| מאי_מקס = 16
| אפר_מקס = 13
| יול_מקס = 25
| יונ_מקס = 20
| ספט_מקס = 21
| דצמ_מקס = 2
| נוב_מקס = 8
| ינו_מינ = -13
| פבר_מינ = -12
| מרץ_מינ = -6
| אפר_מינ = -1
| נוב_מינ = -7
| אוק_מינ = -1
| ספט_מינ = 6
| יונ_מינ = 7
| אוג_מינ = 10
| מאי_מינ = 1
| יול_מינ = 10
|מיקום=[[לדאק]]}}

==כלכלה ==
הכלכלה המקומית התבססה בעיקר על [[חקלאות]]. ה[[זעפרן]] המקומי נמכר בכמויות גדולות ברחבי העולם ומביא למדינה [[מטבע חוץ]] אשר תורם רבות לצמיחה הארצית. היצוא החקלאי של ג'אמו וקשמיר כלל [[תפוח]]ים, [[שעורה (סוג)|שעורה]], [[דובדבן|דובדבנים]], [[תירס]], [[דוחן]], [[תפוז]]ים, [[אורז]], [[אפרסק]]ים, [[אגס]]ים, [[זעפרן]], [[דורה]], [[ירק]]ות ו[[חיטה]]. זאת בעוד שהייצוא התעשייתי כלל עבודות יד ו[[שטיח]]ים. התעשייה הארצית סבלה מקשיים הכוללים שטח מאוד הררי ומחסור בחשמל.

==קישורים חיצוניים==
* {{אתר רשמי}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007557363305171|ג'אמו וקשמיר (הודו)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{הודו}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ג'אמו וקשמיר|*]]
[[קטגוריה:הודו: מדינות וטריטוריות איחוד לשעבר]]
[[קטגוריה:קשמיר]]