ג'אמו וקשמיר (מדינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'אמו וקשמיר (מדינה)
جموں و کشمیر, जम्मू और कश्मीर
סמל
סמל
סמל ג'אמו וקשמיר
דגל ג'אמו וקשמיר
מדינה הודוהודו הודו
מושל Mehbooba Mufti
רשות מחוקקת Jammu and Kashmir Legislature עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוזות במדינה 22
בירת המדינה ג'אמו (נובמבראפריל)
סרינגאר (מאי–אוקטובר)
שפה רשמית אורדו[1]
תאריך ייסוד 26 באוקטובר 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 222,236 קילומטר רבוע
גובה 327 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 7,724
 ‑ הנקודה הנמוכה 247
תאריך נטישה 30 באוקטובר 2019 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג יישוב יורש טריטוריית איחוד
יישובים יורשים טריטוריית האיחוד ג'אמו וקשמיר, לדאק
אוכלוסייה
 ‑ במדינה 12,541,302 (נכון ל־2011)
 ‑ צפיפות 56 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 34°00′N 76°30′E / 34°N 76.5°E / 34; 76.5 
אזור זמן UTC+5:30

לחצו כדי להקטין חזרה

דלהיגואהדאדרה ונאגר הבליטאמיל נאדוקרלהאנדרה פרדשארונאצ'ל פרדשאסאםביהרצ'האטיסגארגוג'ראטהריאנההימאצ'ל פרדשג'אמו וקשמירג'הרקאנדקרנאטקהמאדהיה פרדשמהאראשטרהמניפורמגהלאיהמיזוראםנאגאלנדאודישהפנג'אבראג'סטאןסיקיםטלנגאנהטריפורהאוטראקהאנדאוטר פרדשמערב בנגלאיי אנדמן וניקוברלקשאדוויפאזור בשליטת הודו במדינת ארונאצ'ל פרדש, סין טוענת לבעלותאזור בשליטת הודו במדינת אוטראקהאנד, סין טוענת לבעלותבשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלותבשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלותבשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלותבשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלותקרחון סיאצ'ן - במחלוקת בין הודו ופקיסטןג'אמו וקשמיר - בשליטת הודו דה פקטו, פקיסטן טוענת לבעלותהאיים המלדיבייםסרי לנקהאינדונזיהאפגניסטןנפאלבהוטןבנגלדשפקיסטןהרפובליקה העממית של סיןמיאנמרתאילנדטג'יקיסטן


אזורי ג'אמו וקשמיר:

     ג'אמו      קשמיר      לדאק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'אמו וקשמיראורדו: جموں و کشمیر) הייתה מדינה בצפון הודו, בהרי ההימלאיה. היא גובלת בצפון ובמזרח בסין בחבלים שינג'יאנג וטיבט, במערב ובצפון-מערב בפקיסטן, ובדרום – במדינות הודו הימאצ'ל פרדש ופנג'אב. המדינה חולקה לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, עמק קשמיר ולדאק.

הדתות הנפוצות בה היו אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם וסיקיזם. השפות הרשמיות המדוברות בה היו קשמירית (אנ') ואורדו. בנוסף להן דיברו בדוגרי (אנ'), הינדי, לדאקי, פוריג, טיבטית ואנגלית. ג'אמו וקשמיר היא המדינה היחידה בהודו שרוב אוכלוסייתה מוסלמית (גם בלקשאדוויפ, שהיא טריטוריית איחוד, יש רוב מוסלמי).

בירת הקיץ של המדינה הייתה סרינגאר ובירת החורף הייתה ג'אמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך בקשמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קשמיר

החל מחלוקת הודו בשנת 1947 עומד חבל קשמיר במוקד הסכסוך הטריטוריאלי בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: ב-1947 פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה ניתנה להודו על ידי המהראג'ה שלה, הארי סינג, אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שלישים, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר).

ב-1965 פלשו כוחות גרילה בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות הושגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף 1999, התרחשה מלחמת קרגיל, במסגרתה פלשו חיילים פקיסטניים לעיר קרגיל שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן במרוץ חימוש שבסופו פיתחו שתי המדינות נשק גרעיני. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אמו וקשמיר הייתה המדינה היחידה בהודו שנהנתה מאוטונומיה מיוחדת לפי סעיף 370 בחוקת הודו. בנוסף על כך, ג'אמו וקשמיר הייתה המדינה היחידה בהודו שלה יש דגל וחוקה משלה. בשנים האחרונות תנועת הבדלנות בקשמיר נמצאת בירידה, אם כי היא עדיין קיימת.

לאור חוקת הודו, שיטת השלטון של ג'אמו וקשמיר היא דמוקרטיה פרלמנטרית וייצוגית. הפרלמנט הוא דו מושבי וחברים בו כ-123 נציגים הנבחרים בבחירות אישיות (87 בבית התחתון ו-36 בבית העליון). למושל יש את הסמכות להציב שתי מועמדות נשים מטעמו, אם הוא סבור שלנשים אין ייצוג מכובד. הפרלמנט במדינה הוא היחיד בהודו שתקופת כהונתו היא 6 שנים, זאת בניגוד לנורמה הארצית של 5 שנים.

בשנת 1990 התקבל חוק המעניק סמכויות מיוחדות לכוחות הביטחון המזוינים. חוק זה נתקל בהתנגדות עזה מצד הארגונים Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל. דו"ח חירות בעולם העניק לג'אמו וקשמיר דירוג של "חופשי באופן חלקי".

באוגוסט 2019 אישר פרלמנט ההודי את החלטת הממשלה הפדרלית ההודית לבטל את סעיף 370 בחוקה המעניק מעמד אוטונומי ייחודי למדינה זו. ההחלטה מפצלת את מדינת ג'אמו וקשמיר לשתי טריטוריית איחוד: לדאק וג'אמו וקשמיר שתהיינה כפופות ישירות לממשל הפדרלי[2][3]. הארגון מחדש יצא לפועל ב-31 באוקטובר 2019 ובאותה עת חדלה המדינה להתקיים.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ג'אמו וקשמיר הייתה מחולקת ל-22 מחוזות:

אזור שם שטח (קמ"ר) אוכלוסייה (2011)
ג'אמו אודאמפור 4,550 555,357
ג'אמו 3,097 1,526,406
דודה 11,691 409,576
סמבה 904 318,611
פונץ' 1,674 476,820
קתוע 2651 615,711
קישטוואר 1,644 231,037
ראג'ורי 2,630 619,266
ראסי 1,719 314,714
רמבאן 1,329 283,313
קשמיר באראמולה 4,588 1,015,503
בדגאם 1,371 755,331
בנדיפורה 398 385,099
גנדרבאל 259 297,003
סרינגאר 2,228 1,250,173
פולוואמה 1,398 570,060
ענאנטנג 3,984 1,069,749
קולגאם 1,067 423,181
קופווארה 2,379 875,564
שופיאן 612.87 265,960
לדאק לה 45,110 147,104
קרגיל 14,036 143,388
סך הכל 101,387 12,548,925

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדתות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-2011)

  אסלאם (68.31%)
  הינדואיזם (28.43%)
  סיקיזם (1.87%)
  בודהיזם (0.89%)
  נצרות (0.28%)
  ג'יניזם (0.01%)
  אחר (0.21%)

השפות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-2011)

  קשמירי (53.27%)
  הינדית (20.83%)
  פאהארי (דוגרי) (20.04%)
  פנג'אבי (1.75%)
  אחר (4.11%)

האוכלוסייה במדינה זו מגוונת מאוד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר מוסלמים, בג'אמו יש בעיקר הינדואים, ובחלק המזרחי של לדאק ובזנסקאר יש בעיקר בודהיסטים.

בשנים 19891990 אולצו כ-350 אלף פנדיטים הינדואים לעזוב את קשמיר בעקבות פרעות מצד קיצונים מוסלמיים, ובכך היטו את הכף לשליטה דמוגרפית מלאה של המוסלמים בעמק קשמיר.

מבין השפות הדומיננטיות במדינה ניתן למנות את האורדו, הינדית, פנג'אבי, פאהארי (אנ') ופשטו. האורדו נחשבת לשפה הדומיננטית ביותר במרחב הציבורי, ונחשבת לשפה "נייטרלית" במרחב המגוון מבחינה אתנית.

חלוקת האוכלוסייה על פי דת במדינת ג'אמו וקשמיר
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר
אסלאם 95%
הינדואיזם, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו
אסלאם 28%
הינדואיזם 66%
סיקיות, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק
אסלאם 44%
בודהיזם 50%
הינדואיזם, אחרים 5%


אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים בקשמיר
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 5 7 14 19 24 29 31 31 28 22 16 9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -2 -1 3 7 11 14 18 18 12 5 -1 -2
אקלים בלדאק
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) -1 1 7 13 16 20 25 24 21 15 8 2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -13 -12 -6 -1 1 7 10 10 6 -1 -7 -11

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה המקומית התבססה בעיקר על חקלאות. הזעפרן המקומי נמכר בכמויות גדולות ברחבי העולם ומביא למדינה מטבע חוץ אשר תורם רבות לצמיחה הארצית. היצוא החקלאי של ג'אמו וקשמיר כלל תפוחים, שעורה, דובדבנים, תירס, דוחן, תפוזים, אורז, אפרסקים, אגסים, זעפרן, דורה, ירקות וחיטה. זאת בעוד שהייצוא התעשייתי כלל עבודות יד ושטיחים. התעשייה הארצית סבלה מקשיים הכוללים שטח מאוד הררי ומחסור בחשמל. לכן, השלטון המקומי והארצי פועלים על מנת לפתח את התעשייה ובכך למשוך משקיעים זרים.

אחוז העוני במדינה נחשב לאחד מהנמוכים בהודו.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אמו וקשמיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שפות נפוצות נוספות הן קשמירי, הינדי, דוגרי, פנג'אבי ועוד
  2. ^ סוכנויות הידיעות, צעד דרמטי: הודו מבטלת את המעמד המיוחד של קשמיר, באתר ynet, 5 באוגוסט 2019
  3. ^ ביטלה את האוטונומיה: הודו שמה את מנהיגי חבל קשמיר במעצר בית, www.maariv.co.il