ג'ון דייוויס
.jpg) | |
| לידה |
1543 סנדרידג' שבאנגליה |
|---|---|
| פטירה |
29 בדצמבר 1605 (בגיל 62 בערך) בטביה, בינטנג באזור סומטרה |
| לאום | אנגלי |
| תקופת הפעילות | 1585–1603 (כ־18 שנים) |
| מספר מסעות | 11 |
| גילויים בולטים | מצר דייוויס, איי פוקלנד |
| אזורים שחקר | חיפוש המעבר הצפון-מערבי, ניסיון לחצות את מצר מגלן, דרך להודו ולאינדונזיה. |
| חתימה |
.svg)  |
| ספר של ג'ון דייוויס | |
  | |
ג'ון דייוויס (באנגלית: John Davis; 1543 - 29 בדצמבר 1605) היה אחד ממגלי הארצות החשובים ביותר שפעלו בזמן שלטון אליזבת הראשונה, במיוחד באזורי הקוטב הצפוני.
דייוויס נולד בסנדרידג' שליד דארטמות' בשנת 1543. כבר מילדותו היה מלח, ואף יצא למספר מסעות עם אדריאן גילברט שחי בשכנות למשפחתו של דייוויס.
בינואר 1583 פתח את עיצוב המעבר הצפון-מערבי במפתו כדרכם של פרנסיס וולסינגהם וג'ון די וב-1585 החל במסע המחקר הראשון שלו במעבר הצפון-מערבי. המסע החל בחופה המזרחי מכוסה הקרח של גרינלנד, ולאחריו דרומה אל כף הפרידה; משם פנה צפונה בשנית וחצה את מישור החוף הגרינלנדי המערבי. כאשר מצא ים נקי מקרח, התווה מסלול לסין דרך המעבר הצפון-מערבי. דייוויס סיים מסע זה באוגוסט של אותה שנה.
דייוויס ניסה שנית ב-1586 וב-1587; במסע האחרון הוא פילס דרכו דרך המצרים שנקראו לימים על שמו במפרץ באפין, חצה את מערב גרינלנד אל 73° צ', וכמעט הגיע לאפרנאביק - חבל ארץ בצפון גרינלנד. עובדה זו גרמה לו לעשות מאמץ אחרון למצוא מעבר מערבי לאורך צפון אמריקה. נקודות רבות בקו הרוחב של ים הקרח הצפוני (מצר קאמברלנד, כף ולסינגהם, מצר אקסטר וכדומה) נושאות שמות שהעניק להן דייוויס, המדורג כאחד מגדולי מגלי הארצות של אזור ים הקרח הצפוני, יחד עם באפין והדסון.
ב-1588 היה דייוויס מפקדה של ספינת "הכלב השחור" (the Black Dog) נגד הארמדה הספרדית; ב-1589 הצטרף אל רוזן קאמברלנד למסע אל האיים האזוריים, וב-1591 ליווה את תומאס קוונדיש במסעו האחרון, במטרה לחפש מעבר צפון-מערבי בחלקיה האחוריים של אמריקה. לאחר ששאר חברי המשלחת של קוונדיש שבו ללא הצלחה, המשיך דייוויס לנסות לחצות בעצמו את מצר מגלן. למרות שיצא וידו על התחתונה בשל מזג אוויר גרוע, גילה דייוויס את איי פוקלנד באוגוסט 1592 על הספינה "Desire". צוות הספינה נאלץ להרוג כ-14,000 פינגווינים למאכל בזמן שהיו על איי פוקלנד. הם אחסנו את בשר הפינגווינים כך שיוכלו לשוט הביתה, אך הבשר התקלקל כשהגיעו אל האיים הטרופיים, והדבר גרם למסע הביתה להפוך לאסון - רק 14 מתוך 76 אנשי הצוות נותרו בחיים.
דייוויס הוציא לאור חיבור שימושי על ניווט מעשי בשם "סודותיו של יורד הים" (The Seaman's Secrets, 1594), ועבודה תאורטית ב"תיאור הידרוגרפי של העולם" (The World's Hydrographical Description, 1595), לאחר שובו ב-1593.
המצאתו, קוודראנט כפול וגבי (המכונה על שמו "קוודראנט דייוויס"), המודד את קו הרוחב, היה בשימוש רחב בקרב הספנים האנגליים גם הרבה לאחר שהקוודראנט המשתקף של הדלי הומצא. בשנים 1596–1597 הפליג דייוויס עם ראליי (כמפקד ספינתו של סר וולטר עצמו) במסע אל קדיס והאיים האזוריים ובין 1598–1600 ליווה כנווט משלחת הולנדית אל אזור דרום-מזרח אסיה.
בשנים 1601–1603 ליווה דייוויס את סר ג'יימס לנקסטר (Sir James Lancaster) כנווט ראשי במסע בשירותה של חברת הודו המזרחית, ובדצמבר 1604 הפליג שוב לאותו היעד, הפעם כנווט למען סר אדוארד מישלבורן (Sir Edward Michelborne/Michelbourn). במסע זה נהרג דייוויס על ידי שודדי ים יפניים בבינטאנג (Bintang) אשר ליד סומאט (Sumat).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון דייוויס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)