ג'ון לה פרג'
 | |
| לידה |
31 במרץ 1835 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1910 (בגיל 75) פרובידנס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרינווד |
| מקום לימודים |
|
| יצירות ידועות |
Resurrection |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
| בן או בת זוג |
Margaret Mason LaFarge |
| צאצאים |
ג'ון לה פרג' הבן, אוליבר האזרד ג'ון לה פרג', כריסטופר גרנט לה פרג', Bancel La Farge |
| חתימה |
 |
  | |
ג'ון לה פרג' (באנגלית: John La Farge; 31 במרץ 1835 – 14 בנובמבר 1910) היה אמן אמריקאי, שהקריירה שלו כללה ציורים, ציורי קיר, עיצוב פנים, ציור ספרים פופולריים על מסעותיו באסיה ונושאים אחרים הקשורים לאמנות.
לה פרג' ידוע בעיקר בזכות ייצור ויטראז'ים, בעיקר עבור כנסיות בחוף המזרחי האמריקני, לה פרג' עיצב ויטראז'ים כאמן, כמומחה לצבע וכחדשן טכני. לה פרג' היה נערץ בכנסייה האפיסקופלית, וחולק יום חג ב -16 בדצמבר בלוח השנה הליטורגי, יחד עם האדריכלים האמריקאים ראלף אדמס קראם וריצ'רד אפג'ון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פרג' נולד בניו יורק להורים צרפתים עשירים.[1] בילדותו, הוא ואחיו הפיקו מגזין בצרפתית.
התעניינותו באמנות החלה במהלך לימודיו באוניברסיטת מאונט סנט מרי במרילנד[2] ובמכללת סנט ג'ון (אוניברסיטת פורדהאם) בניו יורק. הוא למד משפטים. בביקורו הראשון בפריז, צרפת, בשנת 1856 הוא למד ציור אצל תומאס קוטיר, ולהתוודע למעגל חברתי של אמנים וסופרים.[3] הרישומים והנופים הראשונים של לה פרג' הראו מקוריות ניכרת, במיוחד בטיפול בצבע.
לה פרג' חזר מאירופה באוקטובר 1857, והמשיך בלימודי המשפטים. נסיבות אלה השתנו עם מות אביו ביוני 1858 - הלחץ ללמוד בבית הספר למשפטים נעלם, והייתה לו ירושה משמעותית[4] שנתנה לו את החופש לתפוס מקום בסטודיו בבניין הסדנאות החדש ברחוב העשירי בגריניץ' וילג'. החללים הציבוריים של הבניין היוו תנאים טובים לקיום רשתות חברתיות בין האמנים. האטריום המרכזי וקבלות השבת המסורתיות היו חשובים בקריירה של דייריו ולמוניטין האמנותי של המקום. האדריכל ריצ'רד מוריס האנט המליץ ללה פרג' ללמוד אצל אחיו ויליאם מוריס האנט בניופורט, רוד איילנד.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השבעים של המאה ה-19 החל לה פרג' לצייר ציורי קיר, שהפכו פופולריים במבני ציבור ובכנסיות. ציור הקיר הראשון שלו צויר בכנסיית טריניטי, בוסטון, בשנת 1873. בהמשך הוא עבר בכנסייה זו ביחד עם פרנסיס דייוויס מילט. אחר כך צייר בכנסיית העלייה ובקפלה של סנט פול, ניו יורק. הוא גם קיבל עבודה פרטית מצד פטרונים עשירים (כקורנליוס ואנדרבילט).[5] לה פרג' המשיך ליצור ציורי קיר במהלך הקריירה שלו: עבור הקפיטול של מדינת מינסוטה. בגיל 71, בכנסיית סנט פול, הוא ביצע ארבעה ציורים המייצגים את ההיסטוריה של החוק. בין עבודותיו האחרונות היו שישה ציורי קיר עבור בית המשפט העירוני בבולטימור.[6]
ג'ון לה פרג' היה מורה לציור, לאון דאבו היה בין תלמידיו ובהמלצת לה פרג' המשיך את הלימודים בפריז.
לה פרג' טייל רבות באסיה ובדרום האוקיינוס השקט, מה שנתן השראה לציוריו. הוא ביקר ביפן בשנת 1886 בחברת הנרי אדמס ובים הדרומי בשנת 1890 וב־1891, ובמיוחד בילה זמן בלימוד התרבות של סמואה, טהיטי ופיג'י, שוב בחברתו של אדמס. בהוואי בספטמבר 1890 הוא צייר נקודות נוף על ואהא ונסע לאי הוואי כדי לצייר הר געש פעיל.[7] מסעות אלה מתוארים בהרחבה בספרו "זכרונות הים הדרומי" ובמכתביו של אדמס.
בשנת 1863 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב; בשנת 1877 הוא ייסד את האגודה לאמנים אמריקאים. שנת 1892 היה לה פרג' מדריך במוזיאון המטרופוליטן בבית הספר לאמנות כדי לתת הכשרה מקצועית לסטודנטים בניו יורק. הוא כיהן כנשיא החברה הלאומית לציירי קיר בשנים 1899 עד 1904. [2] בשנת 1904 הוא היה אחד משבעת האמנים הראשונים שנבחרו לחברות באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומכתבים. לה פרג' קיבל גם את צלב לגיון הכבוד מממשלת צרפת.
ויטראז'ים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פרג' התנסה בבעיות של שינוי צבע והידרדרות הציור, במיוחד במדיום של ויטראז'. עבודתו התחרתה ביופיים של חלונות מימי הביניים והוסיפה מראות חדשים על ידי שימוש בזכוכית מיוחדת ועל ידי שינוי הצבעים והריתוך של הזכוכית המקורית. זכוכית אופלצנט שימשה במשך מאות שנים בכלי שולחן, אך היא מעולם לא נוצרה כיריעות שטוחות לשימוש בחלונות ויטראז' ובחפצי נוי אחרים. לצורך הניסויים המוקדמים שלו, נאלץ לה פרג להזמין משטחי זכוכית שטוחה המיוחדת מיצרן זכוכית מברוקלין.[8]
לה פרג' הגיש בקשת פטנט ב -10 בנובמבר 1879, וקיבל פטנט מס. 224,831 ב־24 בפברואר 1880, עבור "חלון זכוכית צבעונית", עם פרטים טכניים אודות ייצור זכוכית שטוחה מיוחדת והנחתה בשכבה ליצירת חלונות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־15 באוקטובר 1860 הוא נישא למרגרט מייסון פרי (1839–1925) בניופורט, רוד איילנד. היא הייתה בתו של כריסטופר גרנט פרי, ונכדתו של אוליבר פרי. הם היו צאצאי המנהיגים הקולוניאליים המושל תומאס פרנס (1599–1673) וויליאם ברוסטר (כ־1567–1644), שהיה מנוסעי מייפלאואר.[9]
למרגרט וג'ון נולדו שמונה ילדים, חלקם הפכו לאמנים ואדריכלים.
לה פרג' נפטר בבית החולים באטלר, בפרובידנס, רוד איילנד, בשנת 1910. הוא קבור בבית העלמין גרין ווד, בברוקלין, ניו יורק.
דרך בנו הבכור כריסטופר, הוא היה סבא של כריסטופר לה פרג', סופר ומשורר, ואוליבר לה פרג', סופר ואנתרופולוג ידוע. פיטר לה פרג', בנו של אוליבר, היה משורר מהולל בגריניץ' וילג' בשנות השישים. הוא כתב את "הבלדה של איירה הייז", שהתפרסם על ידי ג'וני קאש.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
נשים נושאות קנו בסמואה -
נוף בציילון -
בסמואה -
נערת איכרים, יפן -
אביב אמריקאי -
חינוך -
ערב -
הדג
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון לה פרג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ון לה פרג' בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'ון לה פרג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Roberts, Norma J., ed. (1988), The American Collections, Columbus Museum of Art, p. 26,
- ^ Works by Mount Saint Mary's Alumnus to be Featured in Exhibit, www.emmitsburg.net
- ^ Margaret C. Conrads, Sterling and Francine Clark Art Institute, American Paintings and Sculpture at the Sterling and Francine Clark Art Institute, Hudson Hills, 1990, ISBN 978-1-55595-050-7. (באנגלית)
- ^ James L. Yarnall; John La Farge (2012). John La Farge, a Biographical and Critical Study. Ashgate Publishing, Ltd. p. 50.
- ^ "Art, Music and the Drama". The Week : A Canadian Journal of Politics, Literature, Science and Arts. 2 (1): 26. December 13, 1883.
- ^ Yarnall, James L. (June 5, 2017). John La Farge, A Biographical and Critical Study. Taylor & Francis. p. 237.
- ^ Forbes, David W., Encounters with Paradise: Views of Hawaii and its People, 1778–1941, Honolulu Academy of Arts, 1992, 201–220.
- ^ The Rivalry Between Louis Comfort Tiffany and John La Farge, www.jlsloan.com
- ^ James L. Yarnall, John La Farge, John La Farge, a Biographical and Critical Study, Ashgate Publishing, Ltd., 2012, ISBN 978-1-4094-1172-7. (באנגלית)