ג'ימי הית'
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1926 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 2020 (בגיל 93) Loganville, ארצות הברית |
| שם במה |
Little Bird |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-2020 |
| מקום לימודים |
Williston School |
| סוגה |
ג'אז |
| שפה מועדפת |
ערבית, אנגלית |
| כלי נגינה |
סקסופון, חליל קונצרט מערבי, סקסופון טנור, סקסופון סופרן |
| חברת תקליטים |
ריברסייד רקורדס, ורב רקורדס, Limelight, Muse Records, Telarc International Corporation, Xanadu Records, SteepleChase, Landmark Records, Cobblestone Records, קולומביה רקורדס, סטראטה-איסט רקורדס |
| צאצאים |
James Mtume |
| פרסים והוקרה |
אמני הג'אז של NEA |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'ימי הית' (באנגלית: Jimmy Heath; 25 באוקטובר 1926 – 19 בינואר 2020) היה סקסופוניסט, מלחין, מעבד מוזיקה לביג בנדס ומחנך מוזיקה שהעמיד דורות של מוזיקאי ג'אז, שניגן לצד מיילס דייוויס, דיזי גילספי וג'ון קולטריין.
ג'ימי הית' היה נגן ומלחין ג'אז מודרני - בופ - במשך שבעה עשורים. הוא הלחין מאות קטעי ג'אז, שרבים מהם נכנסו לפנתאון הג'אז המודרני והפכו לסטנדרטים. הוא הנהיג תזמורות ג'אז והיה אחד ממחנכי הג'אז המשפיעים ביותר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הית' גדל בפילדלפיה. הוא היה האח האמצעי במשפחת ג'אז. שני אחיו האחרים הם מוזיקאי ג'אז: הקונטרבסיסט פרסי הית' (אחד ממייסדי רביעיית הג'אז המודרני) והמתופף אל "טוטי" הית', שהקליט עם ג'ון קולטריין, דקסטר גורדון, בני גולסון, טטה מונטוליו ואחרים. בתחילת דרכו בפילדלפיה ניגן הית' בסקסופון אלט וחבריו הדביקו לו את הכינוי Little Bird שדבק בו עד ליומו האחרון. הוא כונה Bird, בגלל נגינתו שהושפעה מצ'ארלי פארקר (שכינויו היה Bird), ו-Little, בשל קומתו הנמוכה – פחות מ 1.60 מ'. בפילדלפיה חבר הית' לנגינה עם ג'אזיסטים צעירים אחרים כג'ון קולטריין, יוסף לטיף ובני גולסון. בסוף שנות ה-40 עבר הית' לניו יורק והחל לנגן בהרכבים שונים של דיזי גילספי, שהפך למנטור העיקרי שלו, והווארד מקגי. בתחילת שנות ה-50 החליף הית' את כלי הנגינה הראשי שלו לסקסופון טנור. שמו החל להתפרסם בסצנת הג'אז כשהחל לנגן בהרכב של מיילס דייוויס. התקדמותו נעצרה בשל התמכרותו להירואין, שהביאה אותו לכלא. במחצית השנייה של שנות ה-50 שהה הית' בכלא בפנסילבניה. בכלא נגמל מסמים, הקים תזמורת ג'אז והחל להנהיג אותה. את רוב זמנו בכלא הקדיש לכתיבת לחנים ועיבודים לתזמורות והרכבים קטנים. את המוזיקה שהלחין ועיבד היה מבריח החוצה מהכלא באמצעות בני משפחתו שהגיעו לביקורים. לחנים ועיבודים מוברחים אלה היו מבוקשים בקרב מוזיקאי ג'אז באותם ימים. האלבום המפורסם ביותר מבין לחניו ועיבודיו המוברחים של הית' היה Playboys (לימים נקרא גם Picture of Heath) של צ'ט בייקר וארט פפר.
הית' השתחרר מהכלא בשנת 1959. תנאי השחרור מהכלא אילצו את הית' לשהות כל לילה בבית הוריו בפילדלפיה. לכן לא יכול היה להצטרף להרכבי ג'אז שערכו סיבובי הופעות. כך החמיץ הזמנה של מיילס דייוויס לנגן איתו באלבום חדש. את מקומו תפס ג'ון קולטריין. היה זה האלבום Kind of Blue. בשנים שלאחר שחרורו מהכלא היה הית' מגיע לניו יורק בבוקר, נכנס לאולפני הקלטות, מקליט מוזיקה או משתתף בהקלטות של אחרים, וחוזר בערב לפילדלפיה. משנת 1959 ובמהלך שנות ה-60 הקליט הית' סדרת אלבומים ללייבל Riverside ובהם כמה מלחניו שהפכו לסטנדרטי ג'אז: Gingerbread Boy, For Minors Only ואחרים. באלבומיו ניכרו חיבור בין נגינה, לחנים ועיבודים באופן שלא היה אופייני באותה תקופה באלבומי בופ בחוף המזרחי של ארצות הברית.
במקביל להקלטת אלבומיו, השתתף הית' בהקלטות רבות אחרות של גדולי הג'אז, ובהם פרדי הבארד, מילט ג'קסון, קני דורהאם, בלו מיטשל ורבים אחרים, והתפרנס מכתיבת עיבודים לרבים אחרים, ובהם ריי צ'ארלס.
בשנות ה-70 התאחדו שלושת האחים לבית הית' להרכב בשם The Heath Brothers, והמשיכו לנגן בסגנון הבופ בשנים בהן הפיוז'ן שלט בכיפה. הרכב זה, בצורות שונות, המשיך לפעול עד שנות ה-90.
באמצע שנות ה-80 מונה הית' לאחראי על תוכנית הג'אז בקווינס קולג', שהייתה בראשיתה. ב-10 שנות כהונתו שם הפך את תוכנית ג'אז זו, ובעיקר את תוכנית המאסטרס, לאחת החשובות במוסדות לימוד ג'אז בעולם. בשנים אלה הרבה לכתוב לתזמורות ג'אז, אותן הנהיג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ימי הית'
ג'ימי הית', ברשת החברתית פייסבוק
ג'ימי הית', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ימי הית', באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ימי הית', באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ימי הית', באתר Discogs (באנגלית)
ג'ימי הית', באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
