צ'ארלי פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'ארלי פארקר
Charlie Parker
Charlie Parker, Tommy Potter, Miles Davis, Max Roach (Gottlieb 06941).jpg
צ'ארלי פארקר
לידה 29 באוגוסט 1920
פיטסבורג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במרץ 1955 (בגיל 34)
ג'ונו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה צ'ארלס פארקר ג'וניור
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1937–1955 (כ־18 שנים)
מקום לימודים תיכון לינקולן, Lincoln College Preparatory Academy עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, סקסופוניסט, מוזיקאי ג'אז, מוזיקאי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, בי בופ עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה סקסופון אלט, סקסופון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ורב רקורדס, סבוי רקורדס, מרקורי רקורדס, דיאל רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים דיזי גילספי, ת'לוניוס מונק, מקס רואץ', קני קלארק, מיילס דייוויס, באד פאוול
בן או בת זוג Chan Parker (195012 במרץ 1989) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גראמי למפעל חיים (1984)
  • פרס גראמי לאלתור סולו ג'אז הטוב ביותר (1974)
  • פרס גראמי למפעל חיים (1983)
  • היכל התהילה של גראמי (1987)
  • היכל התהילה של גראמי (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
charliebirdparker.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צ'ארלי פארקראנגלית: Charlie Parker; ‏29 באוגוסט 1920 - 12 במרץ 1955) סקסופוניסט ג'אז ומלחין, נחשב לאחד מגדולי המוזיקאים המחדשים במאה ה-20. בתחילת הקריירה קיבל פארקר את הכינוי Yardbird שקוצר ל-Bird.

פארקר היה אבי הבי בופ וכיוון שהבי בופ הוא הבסיס לכל הג'אז המודרני, רבים מתייחסים לפארקר גם כאל אבי הג'אז המודרני. מוזיקאי ג'אז רבים לאחר פארקר למדו את הגישה המלודית וההרמונית שלו, וספגו רבות מהסגנון שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי פארקר נולד בקנזס, ארצות הברית, וגדל בקנזס סיטי, מיזורי. פארקר הראה כישרון מוזיקלי כבר מגיל צעיר. כילד קטן, הוא שר במקהלת הכנסייה בכנסייה הקתולית המקומית. אביו של פארקר, שהיה פסנתרן וזמר בוודויל, היווה את ההשפעה המוזיקלית הראשונה לבנו. פארקר גדל תוך כדי האזנה לתזמורות ג'אז, כמו התזמורות של קאונט בייסי ובני מורטן. אף על פי שלפעמים ניגן על סקסופון טנור, הכלי העיקרי שבו עשה שימוש היה סקסופון אלט. בגיל 14 נשר פארקר מבית הספר כדי להיות חלק מסצנת המוזיקה המפותחת בקנזס סיטי, אולם בתחילת דרכו רעיונותיו לא זכו להצלחה רבה, אולי בגלל הטכניקה המוגבלת שלו כסקסופוניסט מתחיל. ב-1937 הצטרף פארקר לתזמורת הג'אז של ג'יי מק'שן, אז כבר שלט בכלי ואפשר להגיד שהתחיל את דרכו למעלה.

פארקר הגיע לראשונה לניו יורק ב-1939 ועבד שם כשוטף כלים. באותה תקופה הוא הושפע מאוד מלסטר יאנג, באסטר סמית' וארט טייטום. את ההקלטה הראשונה שלו עשה ב-1940 עם תזמורת הג'אז של ג'יי מק'שן, ורעיונותיו התחילו באותו הזמן להתקבל יותר טוב בקהילת הג'אז.

פארקר עבר לניו יורק, כשהוא מגיח כדמות מובילה בדור של אמנים שיצר את הבי-בופ. כשהוא נתמך על ידי הדור הקודם של אמנים פורצי דרך - במיוחד קולמן הוקינס ולסטר יאנג - פארקר פיתח אוצר מילים מוזיקלי וסגנון מהפכניים.

פסלו של פארקר בקנזס סיטי

למרות כל הקלטותיו בשנים שבין 1940 ל-1945, היה זה שיתוף הפעולה שלו עם דיזי גילספי ב-1945 שזעזע את עולם הג'אז. השניים יצרו באותו הזמן שירים ידועים כמו Groovin' high, Dizzy atmosphere, Hot house ועוד, וכאשר אלתרו הפתיעו את הקהל שוב ושוב. אפשר להגיד שזו היא מהות הבי-בופ.

הוא עבד ושימש השראה למוזיקאים הבכירים והמשפיעים ביותר של זמנו, כשהוא יוצר אתם הקלטות שנחשבות קלאסיות, בין האמנים שאתם עבד נמנים: דיזי גילספי, באד פאוול, ת'לוניוס מונק, צ'ארלי כריסטיאן, מקס רואץ', קני קלארק ומיילס דייוויס.

האלתור הסוחף, מהיר, קצבי ולא סימטרי של פארקר יכול להמם את המאזין; ואף על פי כן בדיקה מקרוב מראה שכל שורה מיצירותיו מכילה ביטוי שלם ובנוי היטב כשכל תו נמצא במקומו. הרעיונות של ההרמוניה של פארקר היו מהפכניים, הם הציגו גישה חדשנית לאוצר מילים הטונלי בהוסיפם את הדרגה התשיעית האחת-עשרה ושלוש-עשרה לאקורדים, חילופי אקורדים מהירים, ווריאציות של אקורדים. הטון שלו היה נקי וחודר, אבל עצוב ונוגה בבלאדות.

אף על פי שברבות מההקלטות שלו פארקר מדגים טכניקה וירטואוזית מדהימה ומלודיות מורכבות - היצירה המוקדמת שלו "Ko Ko" היא דוגמה טובה - הוא היה גם אחד מגדולי נגני הבלוז. אלתור הבלוז שלו "Parker's Mood" מהווה את אחת ההקלטות הכי משפיעות בעולם הג'אז, כמו הקלאסיקה של לואי ארמסטרונג "West End Blues".

פארקר הפך לסמל לדור הביט, והיה דמות מרכזית בפיתוח המושג של מוזיקאי הג'אז כאמן בלתי מתפשר וכאינטלקטואל, במקום רק עוד סוג של בדרן פופולרי. בזמנים שונים פארקר מיזג את הג'אז עם סגנונות מוזיקליים אחרים, מאיגור סטרווינסקי ועד נגן כלי ההקשה הקובני מצ'יטו, כשהוא סולל דרך לאלה שיבואו בעקבותיו.

פארקר היה ידוע בכך שהגיע להופעות ללא הכלי שלו כשהוא שואל כלי ממישהו אחר ברגע האחרון. באחת ההזדמנויות הוא ניגן גם על סקסופון גרפטון - סקסופון מפלסטיק.

פארקר היה מכור להרואין מאז היה נער. כנער הוא פיתח התמכרות למורפיום כששהה בבית חולים אחרי תאונת דרכים וכתוצאה מכך פיתח התמכרות להרואין. ב-1946 חווה פארקר התמוטטות עצבים עקב חוסר בהרואין, הוא נכנס לשיקום בבית החולים "קמרילו" (חוויה שבעקבותיה הלחין את הקטע Relaxin' at Camarillo). לאחר שישה חודשים, בינואר 1947, השתחרר פארקר וחזר לניו יורק. באותן שנים עבד עם המוזיקאים מיילס דייוויס, מקס רואץ', טומי פוטר, דיוק ג'ורדן ועוד. השנים 1947–1951 היו השנים הפעילות ביותר של פארקר, ובמהלכן ביקר באירופה פעמיים ב-1949 וב-1950.

לאחר השנים הטובות הללו החלה ההידרדרות הקשה של פארקר. התמכרותו לסמים ונטייתו ללקיחת סיכונים לא השתלמו. ב-1951 הפסיק פארקר לנגן במועדונים ומצבו נעשה בלתי יציב מרגע לרגע וב-1954 הוא ניסה להתאבד פעמיים. מצבו הבריאותי של פארקר המשיך להידרדר וב-12 במרץ 1955 הוא נפטר כאשר הוא בן 34. התמכרותו להרואין גרמה לבסוף למותו (אף על פי שסיבת המוות הרשמית הייתה כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות). חוקר מקרי המוות העריך בטעות את גילו של פארקר בין 50 ל-60.

בשנת 1988 יצא לאקרנים הסרט "בירד", המתאר את סיפור חייו של צ'ארלי פארקר, בבימויו של קלינט איסטווד וכיכובו של פורסט ויטאקר בתפקיד פארקר, עליו קיבל את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן. בנוסף, הסרט זכה בפרס אוסקר על סאונד.

בשנת 2015 הועלתה האופרה " Charlie Parker's Yardbird", בכיכובו של לורנס בראונלי בתפקיד הראשי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטאדס טרקל, "צ'ארלי פארקר, ציפור חצר", בספרו ענקי הג'אז, הוצאת בבל, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ארלי פארקר בוויקישיתוף