הדיוויזיה השלישית (סוריה)
 | |
| סמל הדיוויזיות המשוריינות בצבא הסורי | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 סוריה |
| סוג | אוגדה משוריינת |
| בסיס האם | אל-קטייפה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1971–הווה (כ־53 שנים)  |
| מלחמות |
מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה הכיבוש הסורי בלבנון ההתקוממות האסלאמית בסוריה מלחמת האזרחים בסוריה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם |
החטיבה המשוריינת ה-47 החטיבה המשוריינת ה-65 החטיבה המשוריינת ה-81 החטיבה הממוכנת ה-21 רגימנט ארטילריה |
| ציוד עיקרי |
נגמ"ש BMP-1 טנק T-72 |
| פיקוד | |
| יחידת אם | הקורפוס השני |
| מפקדים | נעים ג'אסם סולימאן |
הדיוויזיה המשוריינת השלישית היא יחידה של הצבא הסורי האחראית על אבטחת ציר הגישה הצפוני לדמשק. בסיס הדיוויזיה ממוקם ליד אל-קטייפה[1], באופן מסורתי הדיוויזיה נחשבת לאחת הדיוויזיות הנאמנות ביותר לאסד.[2]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה היא חלק מהקורפוס ה-3 של הצבא הסורי,[2] והיא כוללת את החטיבה המשוריינת ה-47, החטיבה המשוריינת ה-65, החטיבה המשוריינת ה-81 והחטיבה הממוכנת ה-21, וכן רגימנט ארטילריה.
נכון לשנת 2011 הדיוויזיה הייתה תחת פיקודו של מייג'ור גנרל נעים ג'אסם סולימאן,[3] ואילו חטיבה 65 הייתה תחת פיקודו של בריגדיר גנרל ג'יהאד מוחמד סולטן.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, הוחזקה הדיוויזיה בעתודה. הדיוויזיה, בפיקודו של תת-אלוף מוסטפא שרבה, הייתה דיוויזיית שריון שהורכבה מטנקי T-62. ב-9 באוקטובר הוכנסה הדיוויזיה לקרב והיא לחמה בגזרה הצפונית ברמת הגולן, ובכלל זה השתתפה בקרב עמק הבכא ובניסיון לבלום את המתקפה הישראלית לעבר הגולן הסורי.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה תפקידה העיקרי של הדיוויזיה היה אבטחת סוללות טילי הנ"מ בצפון בקעת הלבנון, אולם בשעות אחר הצהריים ב-10 ביוני היא החלה בתנועה דרומה לתגבור הכוח הסורי שבמגע עם צה"ל,[4] אולם לא נכנסה ללבנון לפני יום שישי בבוקר.[5] יחידות מהדיוויזיה לחמו בקרב סולטאן יעקוב, וכוח שריון של הדיוויזיה, שכלל טנקי T-72, נכנס למארב של חטיבה 409 בבוקר ה-11 ביוני, ואיבד טנקים רבים.
ההתקוממות האסלאמית בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה, תחת פיקודו של גנרל שאפיק פייאד, מילאה תפקיד מרכזי בהבסת "מרד האחים המוסלמים" בשנת 1980. במהלך העימות הדיוויזיה כולה הייתה פרוסה בחלב במרץ 1980, והציבה חיל משמר בעיר במשך שנה שלמה. פטריק סיל כתב על כך ש"טנקי הדיוויזיה היו פרוסים כמעט בכל רחוב." סיל גם כתב על תקרית בה גנרל פייאד עמד על צריח של טנק, והכריז כי "הוא מוכן להרוג אלף אנשים ביום, כדי לפטור את העיר מהשרצים של האחים המוסלמים."[2]
הדיוויזיה גם השתתפה בטבח חמה, עם החטיבה המשוריינת ה-47 והחטיבה הממוכנת ה-21.[2]
ניסיון ההפיכה 1984
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה, תחת פייאד, גם מילאה תפקיד מרכזי בדיכוי ניסיון הפיכה ב-1984 על ידי רפעת אל-אסד. הדיוויזיה, יחד עם כוחות מיוחדים בפיקודו של עלי חיידר, יחד עם המשמר הרפובליקני, ופלוגות ההגנה בדמשק. בעוד הכוחות המיוחדים פרסו מחלקות נגד טנקים ברחובות דמשק להתעמת עם הכוחות המשוריינים של רפעת אל-אסד, והקיפו את בסיסיו עם צלפים, כוחות השריון של פייאד סיפקו גיבוי משוריין וכוח אש כדי לבודד לחלוטין את דמשק מבחוץ, כך שכוחות מחוץ לדמשק (בלבנון ובצפון) לא יכלו להיכנס לדמשק, וכ-30,000 כוחותיו של רפעת בתוך אזורי דמשק נלכדו למעשה.[2]
מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגון זכויות האדם האשים את הדיוויזיה במעורבות בדיכוי ההפגנות בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה. באופן ספציפי, הדיוויזיה הייתה לכאורה מעורבת בדיכוי אלים של מחאות בדואומה[6] ודרעא[7] באפריל 2011. הדיוויזיה הייתה לכאורה מעורבת במעצרים שרירותיים, ביזה של בתים, ירי על מפגינים לא חמושים.[3]
הדיוויזיה לחמה במערכת הריף במחוז דמשק.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Joseph Halliday, The Syrian Army: Doctrinal Order of Battle, Institute for the Study of War, February 2013, p.9
- ^ 1 2 3 4 5 Joseph Halliday, The Syrian Army: Doctrinal Order of Battle, Institute for the Study of War, February 2013, p.10
- ^ 1 2 3 “By All Means Necessary” - Individual and Command Responsibility for Crimes against Humanity in Syria, Human Rights Watch, 2011, p.83
- ^ שאול שי, קרב "סולטאן יעקוב" # 10- 11 ביוני 1982#, מלחמת לבנון הראשונה, אתר עמותת "לחופש נולד"
- ^ עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים, עמ' 53-54
- ^ “By All Means Necessary” - Individual and Command Responsibility for Crimes against Humanity in Syria, Human Rights Watch, 2011, p.22
- ^ “By All Means Necessary” - Individual and Command Responsibility for Crimes against Humanity in Syria, Human Rights Watch, 2011, p.36