מלחמת האזרחים בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת האזרחים בסוריה
חלק מהאביב הערבי והחורף הערבי
Syrian Civil War map.svg

מצב צבאי נוכחי: אדום: הממשלה הסורית, ירוק: האופוזיציה הסורית, צהוב: פדרציה צפון סורית (SDF), אפור: המדינה האסלאמית, לבן: תחריר א-שאם (היו ידועים בעבר כג'בהת א-נוסרה)

המפה לעיל עודכנה לאחרונה ב-5 בספטמבר 2017.


תאריך 15 במרץ 2011 - היום
(6 שנים ו-36 שבועות)
מקום: סוריה (עם זליגה למדינות שכנות)
תוצאה:
  • סכסוך מתמשך. חלוקת סוריה בפועל לאזורי שליטה.
  • הטלת סנקציות על השלטון הסורי והדחתו מהליגה הערבית.
  • כ-500,000 הרוגים וכ-5.1 מיליון פליטים.
שינויים בטריטוריות:

נכון לספטמבר 2017:[1][2]

הצדדים הלוחמים
סוריהסוריההממשלה הסורית

בנות ברית

איראןאיראן  איראן (החל מ-2013)
חזבאללהחזבאללה  חזבאללה (החל מ-2013)
רוסיהרוסיה  רוסיה (החל מ-2015)

תמיכה:

סיןסין  סין

Flag of Syria 2011, observed.svg האופוזיציה הסורית
(מועצת פיקוד)

טורקיהטורקיה  טורקיה[א]
(החל מ-2016)

תמיכה:

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
צרפתצרפת  צרפת
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר
לובלוב  לוב (עד 2013)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם אחראר א-שאם[ב]
לגיון א-שאםלגיון א-שאםלגיון א-שאם

תמיכה:

טורקיהטורקיה  טורקיה
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר


תחריר א-שאםתחריר א-שאם תחריר א-שאם[ב]

(2012–2017)

Flag of the Turkistan Islamic Party in Syria.svg המפלגה האסלאמית של טורקיסטן

'המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמית (החל מ-2013)[4][5] כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית  כורדיסטן הסורית (SDF)‏ (החל מ-2012)[6][7]
תמיכה:

ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית (החל מ-2014)
רוסיהרוסיה  רוסיה (החל מ-2015)
צרפתצרפת  צרפת (החל מ-2016)
מפלגת הפועלים של כורדיסטןמפלגת הפועלים של כורדיסטן PKK
כורדיסטן העיראקיתכורדיסטן העיראקית  כורדיסטן העיראקית (2014–15; החל מ-2017)


Seal of Combined Joint Task Force – Operation Inherent Resolve.svgCJTF–OIR(החל מ-2014)
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
בלגיהבלגיה  בלגיה
גרמניהגרמניה  גרמניה
הולנדהולנד  הולנד
ירדןירדן  ירדן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
צרפתצרפת  צרפת

חברות לשעבר:

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות האמירויות הערביות
דנמרקדנמרק  דנמרק
מרוקומרוקו  מרוקו
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר
קנדהקנדה  קנדה

מפקדים ומנהיגים
סוריהסוריה בשאר אל-אסד
(נשיא סוריה)

סוריהסוריה פאהד ג'אסם אל-פריג'
(שר ההגנה)
סוריהסוריה עלי עבדאללה איוב
(ראש המטה הכללי של הצבא)
סוריהסוריה עיסאם חלאק
(מפקד חיל האוויר)
סוריהסוריה עיסאם זהראלדין
(מפקד משמר הרפובליקה)
סוריהסוריה עלי ממלוכ
(מנהל המודיעין הסורי)
סוריהסוריה רפיק שחאדה
(ראש המודיעין הצבאי הסורי)
סוריהסוריה מוחמד דיב זיתון
(ראש מינהל הביטחון הכללי הסורי)
חזבאללהחזבאללה חסן נסראללה
(מזכ"ל חזבאללה)
איראןאיראן עלי ח'אמנאי
(המנהיג העליון באיראן)
איראןאיראן קאסם סולימאני
(מפקד כוח קודס)
רוסיהרוסיה ולדימיר פוטין
(נשיא רוסיה)

נהרגו בקרב:

סוריהסוריה אסף שווכאת
(סגן שר ההגנה)
סוריהסוריה דאוד ראג'חה
(שר ההגנה)
סוריהסוריה חסן עלי טורקמאני
(שר ההגנה הסורי לשעבר)
סוריהסוריה הישאם יחטיאר
(יועץ לביטחון לאומי)
חזבאללהחזבאללה מוסטפא בדר א-דין (מנהיג צבאי בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה סמיר קונטאר
(מפקד בכיר בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה ג'יהאד מוע'ניה
(ראש הביטחון של חזבאללה)
חזבאללהחזבאללה חסן חוסיין אל-חאג' [דרושה הבהרה]

Flag of Syria 2011, observed.svg בשאר אל-זועבי
(מפקד החזית הדרומית)

Flag of Syria 2011, observed.svg ג'מאל מערוף
(לשעבר מפקד SRF‏)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) עיסאם בוידאני
(מפקד צבא האסלאם)
טורקיהטורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (נשיא טורקיה)
טורקיהטורקיה רב-אלוף זכאי אקסקלי
(מפקד הכוחות המיוחדים)

נהרגו בקרב:

Flag of Syria 2011, observed.svg עבדול קאדר סאלח[8]
(מייסד בריגדת אל-טאווהיד)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) זהראן עלוש
(מנהיג צבא האסלאם)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם עלי אל-עומר
(מנהיג אחראר א-שאם)
לגיון א-שאםלגיון א-שאם מונדאר סאראס
(מנהיג לגיון א-שאם)

נהרגו בקרב:

אחראר א-שאםאחראר א-שאם חסן עבוד[9]
(מנהיג אחראר א-שאם)
אחראר א-שאםאחראר א-שאם אבו חאליד א-סורי[10]
(מפקד בכיר באל-קאעידה, חבר במייסדי אחראר א-שאם)


Flag of Hayat Tahrir al-Sham.svg אבו ג'אבר שיח'
(האמיר של תחריר א-שאם)
Flag of Hayat Tahrir al-Sham.svg אבו מוחמד אל-ג'ולאני
(מפקד צבאי בתחריר א-שאם)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי
(ח'ליף המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו פאטימה אל-ג'אחישי
(סגן ח'ליף)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-שימאלי
(חבר המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית גולמורוד חלימוב
(שר המלחמה; ייתכן שנהרג)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-מקדיסי
(מנהיג צבא ח'אלד בן אל-וליד)

נהרגו בקרב:

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית חאג' באכר
(סגן ח'ליף וראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו איימן אל-עיראקי
(ראש המועצה הצבאית לשעבר)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עבדול רחמן אל-בילאווי
(ראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עלי אל-ענברי
(סגן ח'ליף בסוריה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוסלם א-תורכמני
(סגן ח'ליף בעיראק)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-עדנאני
(דובר המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר א-שישאני
(שר המלחמה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו סיאף
(שר הנפט)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר אל-טוניסאי
(שר הכספים והגיוס)
Flag of the Yarmouk Martyrs Brigade.svg מוחמד אל-ברידי[11]
(מייסד חטיבת חללי הירמוך)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית ריאד דרר
(נשיא שותף של MSD)‏

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית אילחם אחמד
(נשיאה שותפה של MSD)‏
סאלח מוחמד
(נשיא שותף של PYD‏)
אסיה עבדאללה
(יו"ר שותפה של PYD)‏
People's Protection Units Flag.svg סיפאן המו (מפקד YPG‏)
YPJ Flag.svg רוג'דה פילאט (מפקדת צבאית של ה-YPJ‏)


ארצות הבריתארצות הברית דונלד טראמפ
(נשיא ארצות הברית)
Flag of the United States Army.svg סטיבן טאונסנד (מפקד CJTF-OIR‏)

כוחות
הכוחות המזוינים של סוריה: 180,000 חיילים

מינהל הביטחון הכללי: 8,000
כוחות ההגנה הלאומיים: 80,000
חזבאללה: 6,000–8,000
בריגדות בעת': 7,000
רוסיה: 4,000 חיילים[12] ו-1,000 קבלנים.[13]
איראן: 3,000–5,000
קבוצות ברית אחרות: 15,500+

צבא סוריה החופשי: 40,000–50,000

צבא האסלאם: 12,000
קבוצות אחרות: 12,500


אחראר א-שאם: 20,000
לגיון א-שאם: 7,000


תחריר א-שאם: 40,000
קבוצות ברית: 8,500+

‏15,000–20,000‏ (סוף 2016) ‏SDF:‏ 50,000+
  • YPG ו-YPJ:‏ 57,000–60,000
  • המועצה הצבאית האשורית: 2,000
  • צבא המהפכה: 3,000
אבידות
סוריהסוריה הממשלה הסורית:
60,901–95,901 חיילים
45,290–59,290 לוחמי מיליציות
4,700 חיילים ולוחמי מיליציות ו-2,000 תומכים נפלו בשבי.

חזבאללהחזבאללה חזבאללה:
1,421–1,700 נהרגו[14][15]
רוסיהרוסיה רוסיה:
28–32 חיילים ו-26–32 אנשי קשר נהרגו
לוחמים לא סורים אחרים:
6,862 נהרגו (איראןאיראן 475)

‏ 110,811–146,811 לוחמים נהרגו 979 נהרגו במהלך הפגנות

טורקיהטורקיה טורקיה:
88 חיילים נהרגו
(‏71 בכניסה קרקעית 2016–17)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית:
11,522+ הרוגים (לפי SOHR)‏

20,711+ נהרגו (לפי YPG)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית רוז'אבה:
3,613 נהרגו

Seal of Combined Joint Task Force – Operation Inherent Resolve.svgCJTF–OIR:
3 הרוגים

96,073[16]–10,275[17] (3,284 זרים; בעיקר פלסטינים) אזרחים הרוגים אשר תועדו על יד האופוזיציה
חיילים זרים אחרים שנהרגו
(לבנוןלבנון 48, עיראקעיראק 16, ירדןירדן 7)


סך אבידות:
321,358–451,358 (שיערוך של המרכז הסורי לזכויות אדם, מרץ 2017)
470,000 (שיערוך של SCPR, פברואר 2016)


מעל 7,600,000 עקורים ( UNHCR מעריך, יולי 2015)

מעל 4,800,000 פליטים (אוגוסט 2016 מוערך)[18]; מעל 4,000,000 ( UNHCR מעריך,יולי 2015)[19][20][21]

  1. ^ הצבא הטורקי נלחם בעיקר בכורדים ובמדינה האסלאמית.
  2. ^ 2.0 2.1 אחראר א-שאם וקודמיו של תחריר אל-שאם, ג'בהת א-נוסרה, היו בברית תחת צבא הכיבוש ממרץ 2015 עד ינואר 2017.

מלחמת האזרחים בסוריהערבית: الحرب الأهلية السورية; לעתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך שפרץ בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה, ועם הזמן התרחב עם כניסת הכורדים, הג'יהאדיסטים, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה ומדינות זרות למערכה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלווית; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה. באפריל התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, שבה משתתפים בעיקר סונים (אשר היוו כ-73% מהאוכלוסייה לפני פרוץ המלחמה). המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי. ביולי 2011 הוקם גרעין הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, מורדי האופוזיציה המתונה נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון ג'בהת א-נוסרה נוסדו בתחילת המלחמה ונכנסו ללחימה מול כוחות אסד. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני.[22] בראש הארגונים הללו, בלט ארגון המדינה האסלאמית, שבתחילה היה חלק מאל קאעידה, עד אשר האחרון התנתק ממנו, והכריז, ביולי 2014, על חליפות איסלאמית עצמאית בשטחים הנרחבים שכבש בסוריה, בסערת מלחמת האזרחים, וגם בעיראק.

הלחימה בסוריה תפסה כותרות כסכסוך האלים ביותר בעולם כיום. בסכסוך אף נעשה שימוש בנשק לא קונבנציונלי. ב-21 באוגוסט 2013 אירעה המתקפה הכימית בע'וטה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר 2013 הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר 2013 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי.[23] ב-27 באפריל 2014 דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור. ב-23 ביוני 2014 דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי הושלם.[24]

על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 במאי 2016, נהרגו במהלך המלחמה כ-500,000 בני אדם, מחציתם אזרחים. נכון לאפריל 2017 מוערך מספר ההרוגים בכ-600,000 בני אדם. הרשות הסורית לזכויות אדם אומדת את מספר האנשים שנעצרו או נעלמו ביותר מ-100,000 מאז תחילת המלחמה.[25] 2 מיליון איש נפצעו וכמעט 6 מיליון איש ברחו מהמדינה לטורקיה, לירדן, לעיראק וללבנון והם מוגדרים פליטים. בין ההרוגים לפחות 10,000 ילדים, כ-7,000 נשים, כ-20,000 מורדים סורים, מעל 45,000 חיילים מצבא סוריה, יותר מ-3,000 לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאיראן, כולל לפחות 640 מחזבאללה, וכ-10,000 לוחמי ג'יהאד זרים, שלחמו בשורות ארגונים סונים קיצוניים בהם ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית.[26]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים בחודשים מרץ ותחילת אפריל אך לקראת סוף אפריל חלה עלייה במספר ההרוגים בעקבות קרבות עזים אשר התרחשו בחלב וכללו הפצצה של מספר בתי חולים אשר טיפלו באזרחים ובחיילי המורדים על ידי כוחות צבא סוריה.

תוכן עניינים

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל אסד.

האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות, ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר אל-חמאת, שבה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-40,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.

עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם עובדת היות שלטון אסד מיעוט עלווי המהווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, שחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל סוריה מלפני ההפיכה של מפלגת הבעת' בשנת 1963, אשר משמש חלק מכוחות האופוזיציה
הפגנה בחומס נגד משטר אסד, 18 באפריל 2011

פרוץ המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בדמשק בעד המשטר (ניתן לזהות לפי הדגלים), 8 באפריל 2011

בתחילת מרץ 2011 הרגו אנשי הביטחון הסורי שלושה ילדים אשר ציירו גרפיטי כנגד השלטון בעיר העניה דרעא. כשהוריהם של הילדים הגיעו לדרוש בשלומם נאמר להם "תשכחו מהילדים. לכו הביתה, תעשו חדשים. ואם יש לכם בעיות, נשלח אליכם חיילים שיעשו לכם ילדים".[27] בעקבות המקרה והמתח החריף בין כוחות הביטחון ותושבי העיר ב-18 וב-19 במרץ 2011, התרחשו בעיר ההפגנות הגדולות ביותר שאירעו בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. על פי ההשערות, גרעין התסיסה צמח מעשרות אלפי פלאחים מובטלים שעזבו את שדותיהם וכפריהם ונדדו לדרעא, בעקבות שלוש שנות בצורת רצופות בין השנים 2006-2009[28] השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו,[29] ומספר הקרבנות הגיע במהרה למאות.[30] כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע, התרחבו המהומות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה. בין היתר החלו בתקופה זו גם המהומות בעיר חמאת אשר הייתה למעוז האחים המוסלמים.[27]

אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ.[31] שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות. ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות לשעבר (בממשלה שזה עתה התפטרה), עאדל ספאר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר דרשות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת' מהאזורים שבהם התלקחו המהומות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.

תחילת עריקת החיילים והסלמת המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בעיר בניאס, 29 באפריל 2011

ב-1 במאי 2011 הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, בו הוא מודיע שערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים בכירים אחדים.[דרוש מקור] השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד 15 במאי, אך ללא הועיל.

על רקע "יום הנכבה" 2011, הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ליד היישוב מג'דל שמס, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל.[32]

במהלך החודש, פורסם ברשת אל-ג'זירה סרטון וידאו המתעד את גופתו של חמזה עלי אל-ח'טיב, ילד סורי בן 13, אשר נעצר על ידי כוחות צבא במהלך הפגנה בדרעא, ובהמשך גופתו הוחזרה למשפחתו ועליה סימני התעללות ניכרים. פרסום הסרטון, וכן צילומים מתוכו, הובילו להתלהטות נוספת של הרוחות, ולזליגת המהומות לאזורים נוספים ברחבי סוריה.

ב-18 במאי 2011, הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד ועל בכירים בממשלו.[33] בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים. באותו חודש הטיל אסד מצור על חומס, בה החלו החיילים העריקים להתארגן להקמת הצבא הסורי החופשי.[27]

ב-6 ביוני 2011, נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון הסוריים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר.[34] מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני 2011, בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מערת א-נועמאן.

השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני 2011 הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד.[35] כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת.[36]

כינון הצבא הסורי החופשי והתפתחות מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא הסורי החופשי

העריקים של הצבא הסורי הקימו ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי" ב-29 ביולי 2011, אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה,[37] היו קרים.[דרוש מקור] הארגונים היו חלוקים בשאלת אופי המאבק: בעוד צבא סוריה החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקוממות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות. מטה הצבא הסורי החופשי הוקם בעיר חומס.[27]

בתחילה מנו כוחות צבא סוריה החופשית עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים.[דרוש מקור] למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ, כגון איראן והתמיכה המדינית של סין ורוסיה.

ב-8 באוגוסט 2011 הדיח אסד את שר ההגנה, עלי חביב, מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו.[38] יום לאחר מכן דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה חביב בטלוויזיה והזים את השמועות שחוסל.[39]

בסוף 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העיירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר 2012 יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק.

הפגנת תמיכה באסד בלטקיה, 20 ביוני 2011
חיילים מצבא סוריה החופשי על משאית
טנקים הרוסים של הצבא הסורי ליד מסגד בעיר עזאז
חייל מצבא סוריה החופשי בקרב יריות בחלב

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל כורדי מאייש מעבר גבול באפרין, סמוך לטורקיה. מאז תחילת ההתקוממות, השתלטו הכורדים על מספר ערים בצפון סוריה[40]
מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגש עם נשיאה לשעבר של הקואליציה הלאומית הסורית מועאז אל-ח'טיב באיסטנבול, ה-20 באפריל 2013. ביוני הודיעה ארצות הברית על העברת נשק למורדים, לאחר שלטענתה נעשה שימוש על ידי צבא אסד בנשק כימי, דבר שהוא חציית "קו אדום" מבחינתה[41]
בניין בחומס עולה באש כתוצאה מהפצצות של חיל האוויר הסורי, 25 בפברואר 2012

ב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה ואלפים נפצעו.[42] במשך יותר משלושה שבועות ניטשו בחומס קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, שבמהלכם הפגיז צבא סוריה את העיר באמצעות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה והשתלטו על מרבית שטחי העיר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם.[43] נפילתה של חומס אשר היוותה את גרעין השליטה על הצבא הסורי החופשי, אשר ייצג את הגורם החילוני והיותר מתון במרד הקל על השתלטות הגורמים הג'יאדיסטים על המאבק כנגד כוחות אסד.[27] בקיץ 2012 שחרר אסד מהכלא אלפי אסירים ג'יהדיסטים, אשר נתפסו על ידי אנשי המודיעין הסורי או הוסגרו לסוריה מאחת המדינות השכנות מאז ראשית שנות ה-2000, בטענה של 'בניית אמון' עם האופוזציה בגלות. ככל הנראה מטרתו הייתה לאפשר לג'יהדיסטים להשתלט על כוחות המורדים, במטרה לצבוע את המרד כנגדו כמרד ג'יהדיסטי ולרכוש טווח פעולה רחב יותר מדעת הקהל העולמית[27]

בחודשים מאי ויוני 2012 אירעו מעשי טבח בחאמה,[27] בדרעא ובמקומות נוספים בסוריה, שגררו גל גינויים בעולם.

בפיצוץ 18 ביולי 2012 בדמשק, שהתרחש במטה הראשי של הלשכה לביטחון לאומי, נהרגו או נפצעו מספר בכירים במשטר אסד. ההרוגים בפיצוץ הם:[44][45][46]

ב-24 ביולי 2012 פתח צבא סוריה במתקפה כבדה נגד עיירה בפרברי דמשק שנכבשה לפני כן בידי המורדים, ונגד העיר חלב, המאוכלסת ביותר בסוריה.[47] במהלך הלחימה בחלב טענו המורדים כי כבשו יותר מ-60% משטח העיר. כמו כן היו קרבות עזים בשכונות הדרומיות והמזרחיות של דמשק במשך כמה שבועות.

ב-1 באוקטובר 2012 נהרג מפקד כוח המשימה של חזבאללה בסוריה, אבו עבאס, על ידי המורדים.[48] בדצמבר 2012 ירה צבא סוריה לראשונה טילי סקאד וטילי M-600 לעבר המורדים.[49][50]

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2013 נהרג מפקד המשלחת של משמרות המהפכה האיראניים ללבנון, הגנרל חסן שאטרי, הידוע גם בשם "המהנדס חוסאם ח'וש נויס". קיימים דיווחים סותרים באשר לדרך בה נהרג; דיווח אחד מצביע על כך שהוא נהרג בדרכו מדמשק לביירות על ידי מארב של המורדים, ואילו דיווח אחר מציין כי נהרג בתקיפת חיל האוויר על משלוח הנשק לחזבאללה.[51][52]

בחודש יוני 2013 הצליח צבא סוריה, תוך הסתייעות בכוחות חזבאללה, להשתלט מחדש על העיר קוסייר, שעל הדרך שבין הבירה דמשק לחוף הים התיכון ובסמוך לגבול סוריה-לבנון, מיקום המקנה לה חשיבות אסטרטגית.

ב-16 בנובמבר 2013 נהרג מפקד המבצעים של ארגון החזבאללה בסוריה, עלי שביב, בקרבות עם המורדים.[53][54]

ב-12 בדצמבר 2013 נמלט מפקד צבא סוריה החופשי סלים אידריס מסוריה לקטר לאחר שלוחמי ג'יהאד השתלטו על בסיסו בגבול עם טורקיה.[55] בעקבות התקרית הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את משלוחי הנשק אל המורדים מחשש שיזלגו לכוחות המוג'אהדין בסוריה.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימה פנימית בין המורדים (ינואר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימה פנימית בין ארגוני המורדים החלה בתחילת שנת 2014 ושני הצדדים רשמו הישגים טריטוריאליים במקביל. צבא סוריה החופשי, צבא המוג'אהדין והחזית האסלאמית לחמו לחימה עזה במדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש) בצפון המדינה. ארגוני המורדים תקפו עמדות של דאעש במחוזות אדליב וחלב ועד ה-5 בינואר 2014 המורדים השתלטו על 80% מהשטחים שהיו בידי דאעש בפאתי אדליב ועל 65% משטחיו בעיר חלב ובסביבתה.[56]

ב-13 בינואר 2014 דווח כי דאעש הצליחו להשתלט על מרבית מחוז א-רקה[57] ולכבוש את הערים אל-באב ובזעא במחוז חלב, בזמן שהמורדים השתלטו על ג'רבלוס, השוכנת ליד הגבול עם טורקיה. ב-14 בינואר דווח כי המורדים השתלטו על שלוש עיירות במחוז חלב, בזמן שארגון המדינה האסלאמית ביסס את אחיזתו בעיר א-רקה לאחר שכסי ההתנגדות האחרונים של המורדים נסוגו.[58] באותו זמן השתלטו המורדים גם על בית הסוהר בג'רבלוס, ושחררו 70 אסירים שנפלו בשבי דאעש.

ב-1 בפברואר 2014 תקפו לוחמי דאעש את מפקדות ארגון לוא אל-תוחיד בחלב והרגו את מפקדו עדנאן בקור ו-15 מורדים נוספים. ביום למחרת הודיע ארגון אל-קאעדה שהוא מתנער מהמדינה האסלמית ומפעולותיו בסוריה.[59]

ב-8 בפברואר 2014 תקפו ארגון ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים עמדות של המדינה האסלאמית במחוז דיר א-זור. כמו כן, דווח כי מפקד האזור מטעם המדינה האסלאמית, אבו דג'אנה, נהרג בעימותים. בין ה-10 בפברואר ל-12 בפברואר נסוגו לוחמי המדינה האסלאמית מהמחוז ועיר בירתו דיר א-זור כמעט לחלוטין.

המשך המתקפה של צבא סוריה וחזבאללה (ינואר-מרץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במרץ צבא סוריה השתלט על העיירה סאהל באזור הרי קלמון.[60] ב-8 במרץ כוחות המשטר כבשו את זרה שבמחוז חומס וחסמו עוד יותר את נתיבי האספקה של המורדים מלבנון. ב-11 במרץ הצבא וחזבאללה טיהרו את אזור חוות רימה בדרכם למתקפה על יברוד. ב-16 במרץ הם נכנסו ליברוד,[61] אחרי שלוחמי צבא סוריה החופשי נסוגו במפתיע והשאירו את לוחמי ג'בהת א-נוסרה להילחם לבדם.

ב-19 במרץ השתלט צבא סוריה על ראס אל-עין שליד יברוד, לאחר יומיים של לחימה, ועל אל-חוסן שבמחוז חומס, בזמן שהמורדים במחוז דרעא השתלטו על בית הסוהר המרכזי ושחררו מאות אסירים. ב-20 במרץ שחרר צבא סוריה את מבצר קראק דה שבלייה. ב-20 במרץ השתלט הצבא מחדש על הכפרים פליטה וראס מערה שליד הגבול עם לבנון.

המשך הלחימה (אפריל-מאי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ כבשו המורדים את מעבר הגבול קסאב שבמחוז לטקיה. במהלך הקרבות נהרג חילאל אל-אסד, מפקד כוחות המשמר הלאומי בלטקיה ובן דודו של בשאר אל-אסד. ב-4 באפריל השתלטו המורדים על העיירה בבולין במחוז אידליב. ב-9 באפריל, צבא סוריה כבש את העיירה רנכוס שבאזור הקלמון. ב-12 באפריל המורדים בחלב הסתערו על אזור התעשייה שבשליטת המשטר במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא באזור. ב-26 באפריל צבא סוריה השתלט מחדש על העיר זבדאני. המורדים כבשו את הבסיס של חטיבה 61 בדרעא

ב-7 במאי החלה הפסקת אש בעיר חומס. ארגוני המורדים התפנו מהעיר, שחזרה לשליטת הממשלה, בתמורה לשחרור אסירים ופתיחת מעבר חופשי לסיוע הומניטרי לנובול וזהרה, שתי מובלעות שיעיות שכותרו על ידי המורדים.[62]

ב-18 במאי מת מפצעיו מפקד מערך הנ"מ של צבא סוריה, גנרל חוסיין איסחאק, שנפגע קודם לכן במהלך מתקפה של המורדים על בסיס נ"מ באזור מליחה, פרבר דרום-מזרחי של דמשק. המורדים השתלטו על העיירה תל מלח, שבמחוז חמאת, והרגו 34 חיילים.[63]

הבחירות לנשיאות (יוני)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 2014 התקיימו בחירות לנשיאות סוריה באזורים שבשליטת ממשלת סוריה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של סוריה יותר מאדם אחד הורשה להיות מועמד לנשיאות. יותר מ-9,000 תחנות הצבעה הוקמו באזורים אלו. על פי בית המשפט החוקתי העליון של סוריה, 11.63 מיליון סורים הצביעו (אחוז ההצבעה עמד על 73.42%). הנשיא בשאר אל-אסד זכה בבחירות עם 88.7% מקולות הבוחרים.[64] חסן א-נורי הגיע למקום השני עם 4.3% מקולות הבוחרים ומהאר חג'אר הגיע למקום האחרון עם 3.2% מהקולות.

ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ טענו כי הבחירות היו לא לגיטימיות ו"הצגה".

בשל שליטת המורדים, הכורדים והמדינה האסלאמית על שטחים מהמדינה, ב-60% מחלקי סוריה לא התקיימו בחירות.

מתקפת המדינה האסלאמית והמשך הלחימה (יוני - אוגוסט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביוני החל דאעש לכבוש שטחים נרחבים בעיראק בנוסף לכלי נשק כבדים ולציוד שבזז מצבא עיראק, שחלק ממנו העביר לתוך שטחי סוריה.[65] ב-14 ביוני כוחות המשטר כבשו מחדש את העיירה כסב שבמחוז לטקיה, בזמן שהמורדים השתלטו על תל אל-ע'ומו שליד העיר נווה שבמחוז דרעא ונכנסו מחדש לשטחי הרי קלמון.[66]

ב-7 באוגוסט השתלטו לוחמי המדינה האסלאמית על בסיס אוגדה 93 בא-רקה, כשהם השתמשו בכלי הנשק שהשיגו במהלך המתקפה בעיראק.[67] ב-13 באוגוסט כבשה המדינה האסלאמית כמה עיירות מידי המורדים במחוז חלב.

ב-19 באוגוסט הוצא להורג העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי בידי המדינה האסלאמית, שאנשיו טענו כי מדובר בנקמה על המתקפה האווירית של ארצות הברית בעיראק נגד יעדי הארגון. באותו סרטון הוצג גם סטיבן סוטלוף, אמריקני יהודי שנחטף בגבול בין סוריה לטורקיה באוגוסט 2013.[68]

ב-24 באוגוסט השתלטו כוחות המדינה האסלאמית על בסיס חיל האוויר של צבא סוריה בטבקה אחרי כשבועיים של קרבות עזים. שבויים מקרב כוחות הממשלה הוצאו להורג ותיעוד של ההוצאה ההמונית להורג פורסם ביוטיוב. מספר ההרוגים בתקרית נע בין 120 ל-250.[69]

ב-27 באוגוסט השתלטו כמה ארגוני מורדים, בהם ג'בהת א-נוסרה, על מעבר הגבול בקוניטרה בתום קרבות עזים עם צבא אסד. במהלך חילופי האש נפצע גם קצין צה"ל באורח בינוני ובתגובה תקף צה"ל כמה יעדים בסוריה.[70]

המצור על כובאני ומתקפת הקואליציה נגד המדינה האסלאמית (ספטמבר - דצמבר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע נחישות טבועה

ב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון שבו תועדה הוצאתו של סטיבן סוטלוף היהודי להורג. ב-11 בספטמבר אישר נשיא ארצות הברית ברק אובמה לתקוף יעדים של המדינה האסלאמית בסוריה ושלושה ימים מאוחר יותר פרסם הארגון תיעוד חדש, שבו נראית הוצאתו של הבריטי דייוויד היינס להורג.

ב-19 בספטמבר כבשו לוחמי המדינה האסלאמית 16 כפרים כורדיים בצפון סוריה כחלק ממתקפה נרחבת לכיבוש העיר כובאני.[71]

ב-22 בספטמבר תקפו כלי טיס של ארצות הברית ושל בעלות בריתה הערביות - ירדן, סעודיה, קטר, ירדן ואיחוד האמירויות הערביות - מטרות של המדינה האסלאמית ושל קבוצת ח'וראסאן.

ב-6 באוקטובר הצליחו לוחמי המדינה האסלאמית לחדור לשטחה של כובאני ולהשתלט על אזור התעשייה ועל שתי שכונות בתום קרבות עזים עם לוחמי ה-YPG. ב-11 באוקטובר, כשהם שולטים על מחצית משטחה של כובאני, ניסו כוחות של המדינה האסלאמית להשתלט על מרכז העיר, אך נהדפו על ידי הלוחמים הכורדיים, שהסתייעו בהפצצות כוחות הקואליציה מהאוויר. בין ה-13 באוקטובר עד ל-15 באוקטובר ביצעו כוחות הקואליציה 39 תקיפות אוויריות ובכך אפשרו ללוחמים הכורדים להשיב לידיהם את השליטה על חלקים מהעיר. התקיפות בשלב זה הפכו למתואמות יותר, כאשר הכורדים העבירו לארצות הברית מטרות על הקרקע שבהן פגעו כלי הטיס של הקואליציה.

ב-11 בנובמבר טען סליח מוחמד, מראשי האוטונומיה הכורדית, כי הכוחות המקומיים הדפו את לוחמי המדינה האסלאמית מאזורים נרחבים בדרום כובאני וכי הם מתקדמים "רחוב אחר רחוב". ב-24 בנובמבר דווח כי בקרבות בין לוחמי מיליציית ה-YPG לבין לוחמי המדינה האסלאמית נהרגו 18 מאנשי הארגון ועוד כמה לוחמים כורדיים, ובסופם הצליחו הכורדים להתקדם במזרח העיר ובצפון-מזרחה.[72]

במקביל ללחימה בכובאני, המשיכו צבא סוריה ומיליציות הנאמנות למשטר לנסות ולכבוש מחדש שטחים מידי ארגוני המורדים השונים. ב-23 באוקטובר השתלט צבא סוריה על העיירה מורכּ שנמצאת בין הכביש המהיר המחבר את העיר חמה ואת העיר חלב אחרי חודשים של לחימה עם המורדים.

עם זאת, ב-7 בנובמבר כוחות של ג'בהת א-נוסרה כבשו שלושה כפרים במחוז אדליב, שבצפון-מערב סוריה. יומיים לאחר מכן, הצליחו כוחות של ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים לכבוש את העיר הדרומית נווה מצבא סוריה אחרי חודשים של לחימה.

ב-26 בנובמבר דיווח הארגון הסורי לזכויות אדם כי 95 בני אדם נהרגו בהפצצות חיל האוויר של סוריה בעיר א-רקה, שהוכרזה כבירת המדינה האסלאמית. ההפצצות היו חלק משינוי אסטרטגיה של המשטר בדמשק, שעד אז לא הרבה לתקוף את העיר שהפכה למעוז המדינה האסלאמית.[73] יום למחרת הרגו כוחות המשטר בסיוע לוחמי חזבאללה כ-30 מורדים במארב בפרבריה המזרחיים של הבירה דמשק כחלק ממתקפה לטיהור מקום מושבו של אסד מגורמים עוינים לשלטונו.[74]

ב-4 בדצמבר פתחו לוחמי המדינה האסלאמית במתקפה על בסיס חיל אוויר בעיר דיר א-זור, כשפוצצו מכונית תופת בסמוך למבנה שבו התרכזו כוחות המשטר והפציצו את הבסיס ואזורים נוספים בעיר שנשלטים על ידי אסד. כעבור שלושה ימי לחימה, הצליחו הכוחות הסוריים להדוף את המתקפה ולוחמי המדינה האסלאמית נסוגו מחלק במתחם הבסיס שאותו הצליחו לכבוש. הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח כי במתקפה נהרגו יותר מ-100 לוחמי המדינה האסלאמית ועוד 59 חיילים ולוחמי מיליציות הנאמנות למשטר.[75]

ב-15 בדצמבר כבשו לוחמים מארגון ג'בהת א-נוסרה ומארגוני מורדים נוספים שני בסיסים של צבא אסד בוואדי אל-דיף ובחאמדיה, שבמחוז אדליב, אחרי שנתיים של לחימה מתמשכת.[76]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר כבשה קואליציית המורדים "החזית הדרומית" את בסיס חטיבה 82 הסמוך לעיירה א-שייח מסכין שמחוז דרעא בדרום המדינה. מאות מורדים הסתערו על הבסיס, ששימש את כוחות המשטר להפצצת אזורים שבשליטת המורדים בדרום סוריה, כשהם חמושים במשגרי רקטות וכלי נשק נגד מטוסים.

בשלהי 2015 העמיקה רוסיה את מעורבותה בלחימה, והציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שהשתתפו בלחימה לצד אסד. בניגוד למדינות המערב, שתמכו בחלק מקבוצות המורדים ותקפו אחרות, רוסיה תקפה את כל קבוצות המורדים. גם בתקיפות של רוסיה נהרגו אזרחים רבים, וגבר זרם הפליטים מסוריה.[77] באוקטובר 2015 יצא אסד מארצו, לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים, לפגישה עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.[78]

מלחמת האזרחים זלגה גם ללבנון, בעיקר עקב מעורבותם של לוחמי חזבאללה לצד כוחות הצבא הסורי. ב-12 בנובמבר ביצע ארגון המדינה האסלאמית שני פיגועים בביירות, בהם נהרגו 43 בני אדם.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2016 נמשכה מעורבות רוסית אינטנסיבית לצד ממשל אסד במלחמת האזרחים.

בפברואר 2016 פורסמה הערכה לפיה במלחמת האזרחים נמנו 470,000 הרוגים ו-1.9 מיליון פצועים.[79]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים.

ב-14 במרץ 2016 הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי תם המבצע הרוסי בסוריה וכי הסגת הכוחות הרוסיים תחל למחרת. בהתאם לכך חלק מהכוחות הרוסיים יצאו מסוריה.

ב-27 במרץ 2016 דווח כי צבא סוריה, בסיוע מסיבי של רוסיה, כבש בחזרה את העיר תדמור.[80]

ב-24 באוגוסט 2016 פתחה טורקיה במבצע מגן הפרת יחד עם האופוזיציה הסורית על מנת לכבוש מידי המדינה האסלאמית ומהכורדים את אזור הגבול הטורקי עד נהר הפרת.

ב-10 בספטמבר 2016, ארצות הברית ורוסיה חתמו בז'נבה על הסכם לצמצום הלחימה בסוריה ושיתוף פעולה בלחימה ב"מדינה האסלאמית".[81] הסכם זה לא הועיל, ובהמשך החודש ספגה חלב הפצצות כבדות של צבא סוריה.[82] בדצמבר 2016 תדמור נכבשה בחזרה על ידי המדינה האסלאמית.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2017 דיווחה סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים שברחו מסוריה עבר את ה-5 מיליון, בנוסף ל-6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה ונעקרו מבתיהם. רוב הפליטים ברחו לטורקיה (3 מיליון), ללבנון (למעלה ממיליון) ולירדן (בין 670 אלף ל-1.3 מיליון).[83]

ב-4 באפריל 2017 בוצעה מהאוויר מתקפה כימית בחאן שייח'ון שבמחוז אדלב שבסוריה, הנשלטת על ידי מורדים סונים מהארגון הג'יהאדיסטי תחריר א-שאם, בגז רעיל ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557, כך על פי משרד הבריאות של אדלב. לאחר מכן שבו והפציצו את בית החולים שבו טיפלו בניצולים.[84] הפצצות אלו הובילו לתקיפה אמריקאית, לראשונה מאז החלה מלחמת האזרחים.[85]

ב-15 במאי הודיעה מחלקת המדינה האמריקנית כי יש בידייה ראיות לכך שאסד בנה משרפות על מנת לשרוף את גופות האסירים שמתו בבתי הכלא שבשליטתו.[86]

ב-18 במאי תקפה ארצות הברית בכביש דמשק-בגדד שיירה של צבא אסד ומליציות שיעיות אשר נתמכות על ידי איראן. ארצות הברית הודיעה כי תקפה את השיירה בעקבות העובדה כי היא סיכנה כוחות אמריקנים אשר מאמנים חיילים מצבא המורדים הסוריה.

ב-6 ביוני החל הקרב על העיר א-רקה בין הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הנתמכים על ידי ארצות הברית, לבין המדינה האסלאמית שהעיר משמשת כבירתה דה פקטו מאז שנת 2014. הקרב צפוי להימשך 3–6 חודשים.

ב-18 ביוני שגרה איראן שבעה טילים בליסטיים מדגם ד'ואלפקאר לטווח בינוני לעבר מטרות של המדינה האסלאמית. חמישה מהטילים החטיאו את המטרה, ושני טילים פגעו בשטח שבשליטת המדינה האסלאמית.[87] באותו יום מטוס קרב של ארצות הברית הפיל לראשונה מטוס קרב סורי.[88]

ב-24 בספטמבר נהרג ולרי אספוב לוטננט גנרל בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית במתקפת פצצות מרגמה של אנשי המדינה האסלאמית על מפקדתו באזור דיר א-זור.

התערבות של האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האו"ם ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להפסקת אש, אך אחרי שנכשל הפסיק להתערב באופן משמעותי בנעשה בסוריה.

קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הביא לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל 2012. למרות החתימה על ההסכם, הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד. ביוני 2012 נשלחו הפקחים לבדוק את הידיעות על מעשי טבח במדינה, וב-16 ביוני הם הפסיקו בעבודתם בגלל מעשי האלימות הקשים ובגלל המצב הקשה במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר אנאן מתפקידו. הניסיון כשל והלחימה נמשכה בעצימות הולכת וגוברת.

בעקבות הטענות כי בוצע שימוש בנשק כימי על ידי אחד מהצדדים הלוחמים נשלחה משלחת של פקחי האו"ם על מנת לבדוק את הטענות. כחודש לאחר המקרים פרסם האו"ם דו"ח רשמי וחמור במיוחד שמצביע בבירור על שימוש בנשק כימי כלפי אזרחים, בהם ילדים וקשישים. הדו"ח קובע כי 'המסקנה היא שהיה שימוש בכלי נשק כימיים בסכסוך המתמשך בין הצדדים ברפובליקה הסורית הערבית נגד אזרחים כולל ילדים בקנה מידה גדול'. עם זאת, מהדו"ח לא עולה טענה לאחריות של אחד מהצדדים הלוחמים.[89]

נשק במלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשק כימי במלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המתקפה הכימית בע'וטה, פירוק הנשק הכימי בסוריה, המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון

באפריל 2013 חשף בכיר באמ"ן (אגף המודיעין של צה"ל) כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. עוד קודם לכן היו דיווחים לא מאומתים ממקורות שונים על שימוש בנשק כימי. ארצות הברית הכחישה דיווחים אלה וגם הסתייגה מהערכת אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי, אך טען שבמידה מועטה.[90] לפי חלק מחוקרי האו"ם שחקרו את השימוש בנשק כימי, היו אלו דווקא המורדים שהשתמשו בו.

בחורף 2012 השתלטו לוחמי הזרוע הסורית של אל קאעידה, ג'בהאת א-נוסרה, על מפעל לייצור נשק כימי מסוג כלור, ומאז גם המורדים הקיצונים עושים שימוש בנשק כימי.[91]

ב-21 באוגוסט 2013 דיווחה האופוזיציה בסוריה על מאות הרוגים במתקפת נשק כימי של כוחות המשטר בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, כאשר לפי הערכות גורמי ביון מערביים המתקפה בוצעה על ידי כוחות המשטר אסד.[92][93] נשיא איראן, חסן רוחאני, הודה לראשונה כי אזרחים בסוריה נהרגו מנשק כימי, אך לא ציין מי אחראי לכך, מנגד משטר אסד טען כי צבאו איתר נשק כימי בידי המורדים באחד הפרברים של דמשק.[94]

משגר טיל TOW

ב-28 בספטמבר 2013 החליטה פה אחד מועצת הביטחון של האו"ם על פירוז סוריה מנשק כימי. ההסכם התייחס לגזים הרעילים מסוג סארין, גז חרדל, ו-VX, אולם לא התייחס לכלור שהשימוש בו במסגרת מלחמת האזרחים נמשך אף ביתר שאת.[91][27]

המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון נערכה ב-4 באפריל 2017, ובה העיר ח'אן שייח'ון שבבמחוז אדלב, הנשלטת על ידי ההמורדים הסונים, הופצצה מהאוויר בגז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557.[84] תקיפה זו עוררה זעזוע רב, והובילה לתקיפה אמריקנית שבו הופצץ, באמצעות 59 טילי שיוט מסוג טומהוק, בסיס חיל האוויר הסורי אשר ממנו המריאו המטוסים שביצעו יומיים קודם לכן את המתקפה הכימית. זו הייתה הפעם הראשונה שהבית הלבן הורה בגלוי ובפומבי על מתקפה צבאית נגד כוחות של צבא אסד.[95]

טילי טאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת האזרחים בסוריה הרבו המורדים לעשות שימוש בטילי BGM-71 טאו, שמספרם מוערך בכ-5,000 טילים אשר סופקו להם ככל הנראה על ידי ארצות הברית, עם זאת, לא ברור מה מקורם של הטילים, מכיוון שמספריהם הסידוריים של הטילים נמחקו.

טילי ה-BGM-71 טאו הם טילים נגד טנקים מהדור השני. הטאו הוא טיל כבד ומדויק שניתן לשגר ממטול הנישא על ידי חוליית לוחמי חי"ר או ממטול המותקן על גבי כלי רכב. הטיל, אשר ביכולתו לחדור את עיקר הרק"ם שברשות הצבא הסורי, גרם להפסדים מסיביים של חיל השריון הסורי בקרבות רבים. כמו כן, המורדים משתמשים בטיל זה כנגד מטרות 'רכות', כמו בניינים וריכוזי צבא בשל דיוקו וטווחו הרב של הטיל. 

פצצות מצרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חביות נפץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה עשה חיל האוויר הסורי שימוש נרחב בפצצות חבית כנגד המורדים. מוערך כי במהלך המלחמה הוטלו בין 5,000 ל-6,000 פצצות חבית שמהן נהרגו כ-20,000 אזרחים סוריים.

המאבק המדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המדינות במזרח התיכון אשר מתערבות צבאית במלחמת האזרחים

SyrianCivilWarMap.png

  סוריה
  מדינות שתומכות במורדים
  מדינות שתומכות בכוחותיו של אסד
  מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות במורדים ומיליציות אחרות שתומכות באסד
  מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות באסד
מחנה הפליטים הסורי זעתרי שליד מפרק, ירדן
ב-3 באוקטובר 2012 התפוצצו שלוש מכוניות תופת בכיכר סעדאללה אל-ג'ברי שבחלב, והותירו לפחות 40 הרוגים[96]
חיילים מצבא ארצות הברית מעמידים טילי פטריוט ליד העיר גזיאנטפ לאחר שפגז תועה שנורה מסוריה פגע בטורקיה השכנה
טנק הרוס של הצבא הסורי בחלב
רופאים מטפלים במורדים ובאזרחים פצועים בבית חולים בחלב

רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל ניסיונות הגינוי על סוריה.[97] בנובמבר 2011 הגיעה ממשלת סוריה בראשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך הפרה אותו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר.[98]

ב-22 בנובמבר הציבה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכנסת משקיפים בינלאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן. ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה.[99] דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת ה-7 בינואר 2012 מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד אל-דאבי. הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו.

חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב.[100] למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה.[101] גם הליגה הערבית הודיעה כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה.[102] ב-12 בפברואר התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום.

ב-23 בפברואר הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי ענאן, ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה.[103] ענאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה. בעקבות התמשכות מעשי הטבח, הודיעו במאי 2012 ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, איטליה, קנדה אוסטרליה וטורקיה על גירוש דיפלומטים של סוריה מארצם. ביולי 2014 מינה מזכ"ל האו"ם את סטפן דה מיסטורה לשליח מיוחד לסוריה מטעמו ומטעם הליגה הערבית.

גם יחסיה של סוריה עם חמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת אישור כניסת הפקחים ב-20 בדצמבר, סירב אסד להיפגש עם חאלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת חמאס מדמשק למצרים.

ברקע המלחמה ישנו חשש במדינות ערב והאסלאם מפיצול סוריה למרכיביה העדתיים והאתניים על בסיס הזכות להגדרה עצמית למספר ישויות עצמאיות, ביניהם : מדינה לכורדים, לעלאווים, לדרוזים ולסונים.[104]

ההכרה הבינלאומית בכוחות האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים

תמיכה כלכלית או צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות וארגונים אלה מעניקים תמיכה כלכלית או צבאית למועצה הלאומית הסורית:

מדינות אלה מעניקות תמיכה כלכלית או צבאית למשטר הסורי:

למרות תמיכתה המוצהרת במורדים, העבירה ארצות הברית דרך המודיעין הגרמני לבשאר אל-אסד בחודש אוגוסט 2014 מידע מדויק על מיקומם של פעילי המדינה האסלאמית במזרח סוריה שאפשר לצבא סוריה להשמיד אותם באמצעות טילי סקאד.

פליטי מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פליטי מלחמת האזרחים בסוריה

הקרבות, שהתנהלו באזורים מיושבים ותוך פגיעה מכוונת באזרחים, הביאו לזרם גדל והולך של פליטים מסוריה למדינות הגובלות איתה: טורקיה, ירדן, לבנון ועיראק. רבים המשיכו משם לאירופה. עד ספטמבר 2012 נמלטו מסוריה כ-470,000 פליטים.[113] כאשר בחודש אפריל 2013 הגיע מספר הפליטים מסוריה למיליון.[114] בנוסף, כ-1.5 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם מחמת הקרבות, והפכו לפליטים בארצם.[115]

פגיעה בנכסי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית

במהלך המלחמה נעשתה פגיעה רבה בנכסי תרבות בסוריה, במיוחד מצד ארגון המדינה האסלאמית שמבצע פעולות דומות גם בעיראק. באוגוסט 2014 כבש ארגון המדינה האסלאמית את העיר א-רקה,[116] ב-27 בפברואר של אותה שנה רמסו אנשי הארגון בעזרת דחפורים פסל אשורי עתיק מהמאה ה-8 לפנה"ס ששכן בעיר.[117] על פי מגזין "דאבק" השייך למדינה האסלאמית, שני פסלי אריות נוספים מאותה תקופה שמקורם באתר הארכאולוגי "ארסלאן טאש", והועברו לעיר א-רקה הושמדו.[118] במרץ 2014 נמסר כי המחסנים של התל הארכאולוגי תל סבי אבייד שהכילו כ-6,000 פריטים נשדדו מהאתר.[119]

באביב 2012, קבוצת אחראר אל-שאם (אנ') שהיא אחד הצדדים המורדים במלחמת האזרחים, הוציאה ממוזיאון א-רקה 527 פריטים, בטענה שמטרת הוצאתם הייתה להגן עליהם. ביוני 2013 שודדים נכנסו למוזיאון ושדדו 6 מכולות של ממצאים שאוחסנו במוזיאון. בחודש נובמבר 2014, פצצה שהוטלה במרכז העיר פגעה במבנה המוזיאון וגרמה נזק לחזיתו, לדלתות ולחלונות.[120]

במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס, סביב העיר העתיקה תדמור, והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות העיר. ב-13 במאי, פתח המדינה האסלאמית במתקפה על תדמור החדשה. בלילה שבין 20 ל-21 במאי נכבשה כליל העיר בתום קרב בן מספר ימים[121] שבו נהרגו כ-350 איש. ב-21 במאי הוצאו כמה כלים קדומים מהמוזאון של תדמור על ידי האוצרים הסורים והועברו בשתי משאיות לדמשק. כמה פרוטומות יווניות-רומיות, תכשיטים וחפצים אחרים שנבזזו מהמוזאון של תדמור נמצאו בשוק העתיקות הבינלאומי. באותו יום, כוחות המדינה האסלאמית נכנסו לאתר המורשת העולמית. על פי עדי ראייה, ב-23 במאי הרסו החמושים את האריה של אל-לאת ופסלים אחרים.[122]

מאז ה-27 במאי 2015, שימש התיאטרון הרומי בתדמור כמקום להוצאה להורג פומבית של מתנגדי המדינה האסלאמית. סרטון וידאו שנעשה על ידי המדינה האסלאמית מראה את הריגתם של 20 אסירים בידיהם של מוציאים להורג בני עשרה, לעיני מאות גברים וילדים. בפינוי המוזיאון של העיר לפני ההשתלטות של המדינה האסלאמית השתתף גם הארכאולוג ח'אלד אל-אסעד, מנהלה לשעבר של רשות העתיקות של תדמור. אל-אסעד בן ה-81 עונה במשך חודש ימים כדי להשיג מידע על אוצרותיה החבויים של העיר, אך סירב למסור כל מידע לשוביו. ב-18 באוגוסט 2015 הוא הוצא להורג בכיכר העיר, שם נושא-חרב רעול-פנים ערף את ראשו אל מול קהל. גופתו הוצגה לראווה בכיכר מרכזית בתדמור החדשה, כשעל מותניו נתלה שלט המפרט את "פשעיו" ובהם: ייצוג סוריה ב"וועידות של כופרים" והיותו "מנהל עבודת האלילים" בתדמור. לאחר מכן נתלתה גופתו על עמוד רומי בעיר העתיקה.[123]

תושבים מקומיים דיווחו שחיל האוויר הסורי הפציץ את האתר ב-13 ביוני וגרם נזק לחומה הצפונית בקרבת מקדש האל בעל. ב-23 באוגוסט הוחרב מקדש בעל שמין באמצעות חומרי נפץ שהונחו בתוכו.[124] שבוע לאחר מכן החלו להגיע דיווחים המדברים על כך שארגון המדינה האסלאמית הרס חלק ממקדש בל כשהיקף הנזק לא היה ידוע בבירור.[125] ב-1 בספטמבר פורסמו תצלומי לוויין של המקדש. צילומים אלה הראו שכל מבנה המקדש נהרס לחלוטין.[126] בחודש אוגוסט פוצץ גם מגדל אלהבל, מבנה קבר בתדמור שהיה חלק מהנקרופוליס של העיר העתיקה.[127] בתחילת אוקטובר פוצצו את הקשת הגדולה שהייתה חלק מהאכסדרה הגדולה של העיר העתיקה.[128][129][130]

זליגת העימות למדינות הסמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפליטים שנמלטו מסוריה למדינות השכנות ונזקקים לעזרתן, חילופי אש בקרבת גבולותיה של סוריה עם המדינות השכנות הביאו לדריכות במדינות אלה ולתקריות עמן.

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט 2012 פרצו חילופי יריות בין כוחות ירדניים לכוחות סוריים, באזור מעבר של פליטים מסוריה לירדן.[131]

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 2012 נהרגו חמישה אזרחים טורקים ותשעה נפצעו, כתוצאה מפגז שנורה מסוריה.[132] בתגובה הפגיז צבא טורקיה מטרות בסוריה והרג חיילים סורים אחדים.[133]

ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה.[134]

ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי.[135]

תקריות נוספות התרחשו באזור הגבול שבין שתי המדינות.[136]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
מוצב 105 ברמת הגולן משמש כבית חולים לפצועים ממלחמת האזרחים בסוריה 2014

לאורך מלחמת האזרחים בסוריה, אירעו כמה מקרים שבהם זלגה הלחימה לתוך שטח ישראל בשל הקרבות ברמת הגולן הסורית. כמו כן, אירעו שורת תקיפות נגד יעדים של צבא סוריה ושל חזבאללה שיוחסו לחיל האוויר, שבעקבותיהן בוצעו פיגועים נגד ישראל. ישראל לא קיבלה אחריות על תקיפות אלו סמוך למועד ביצוען, אך רמזה לכך שלא תאפשר העברת נשק מפר-איזון מצבא אסד לידי חזבאללה, בדצמבר 2014 הודיע שר הביטחון בתגובה על המחאה הדרוזית, שישראל עוזרת למורדים (ג'בהת א-נוסרה) בשלשה תנאים, שאחד מהם הוא לא לפגוע בדרוזים.

בעקבות המלחמה הקים צה"ל את מנהלת שכנות טובה האמונה על הסיוע האזרחי וההומניטרי לתושבים סורים שנפגעו ממלחמת האזרחים.

ירי מכוון ותועה לעבר שטח ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 2012 פגעו שלוש פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן.[137] כחלק מהיערכותה, פרסה ישראל מכשולים באזור הגבול וחיזקה את גדר הגבול. ב-11 בנובמבר 2012, בעקבות נפילה של פצצת מרגמה שנורתה מסוריה סמוך לתל חזקה שברמת הגולן, ירה צה"ל טיל "תמוז" לעבר העמדה שממנה שוגרה הפצצה.[138] הפצצה כוונה לכפר ביר אל-עג'ם, שמרוחק כשישה קילומטרים מהגבול, נגד המורדים. ב-12 בנובמבר, בעקבות נפילה נוספת באזור תל חזקה ולאחר ירי האזהרה ביום שלפני כן, הגיב כוח צה"ל שנמצא בעמדות לצד הגבול בירי פגז בודד מדויק על העמדה עצמה. הפגיעה בעמדה גרמה למספר פצועים בין החיילים הסורים והאש פסקה.[139]

במהלך פברואר 2013 הקים צה"ל בית חולים שדה במוצב 105 בצפון רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה, בו טופלו מאות פצועים סורים, אזרחים ומורדים. חלק מהפצועים קשה הועברו לטיפול בבתי חולים ישראלים בצפון הארץ: פוריה, זיו בצפת, נהריה ורמב"ם.[140][141]

ב-15 במאי נפלו 2 פצצות מרגמה מסוריה לראשונה באזור החרמון. ההערכה הראשונה של צה"ל הייתה כי מדובר בירי תועה, כמו שאר המקרים עד אז.[142]

ביוני 2013 טענה בות'יינה שעבאן, יועצת של נשיא סוריה, שמסתערבים ישראלים מעורבים בלחימה בסוריה לצד המורדים.[143]

במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג׳דל שאמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים. בתגובה פתח צה״ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי תמוז לעבר סוריה. כמה שעות לאחר מכן, תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה מאחר שישראל ראתה בסוריה וחזבאללה כאחראיים לפיגוע (ככל הנראה כנקמה על הפצצת משלוח נשק של חזבאללה אשר יוחס לה). התקרית קרתה שלושה ימים לאחר אירוע דומה בלבנון שגם בו הגיב צה״ל בירי פגזי טנקים ותותחים ללבנון.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער מירי טיל נ"ט מהצד הסורי של הגבול, לעבר רכב אזרחי על גדר המערכת בצד הישראלי, סמוך לתל חזקה. צה"ל הגיב באופן מידי לאירוע זה בירי טנקים לעבר מטרות קרובות בשטח סוריה.

בספטמבר 2014 יירטה ישראל מטוס קרב סורי שחדר לשטח ישראל ברמת הגולן.

ב-27 בנובמבר 2016 חוליה של 8 מחבלים, שהשתייכה לצבא ח'אלד בן אל-וליד - סניף המדינה האסלאמית ברמת הגולן - פתחה באש מקלעים ופצצות מרגמה אל עבר כוח מגדוד הסיור של גולני, הכוח השיב באש והרג ארבעה מחבלים.[144] כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שיגר טיל והרג את ארבעת המחבלים הנוספים.[145]

ב-28 בנובמבר הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מוצב נטוש של UNDOF ששימש כבסיס צבאי ללוחמי צבא ח'אלד בן אל-וליד. בתקיפה הוטלו 10 טון של פצצות והושמדו אמצעי לחימה רבים ששימשו את צבא ח'אלד בן אל-וליד בגזרה.[146]

באוקטובר 2017, אירעו מספר מקרים של ירי בודד של פצצות מרגמה של צבא סוריה לשטח ישראל, וצה"ל ירה בתגובה על המשגרים.

תקיפות ישראליות ותקיפות שיוחסו לישראל בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2013 הודיעה סוריה שמטוסים ישראליים תקפו מרכז מחקר צבאי במחוז דמשק. בידיעות באמצעי התקשורת דווח שישראל תקפה שיירה של אמצעי לחימה שנעה מסוריה ללבנון.[147]

ב-3 במאי 2013 תקף חיל האוויר הישראלי בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק משלוח טילי קרקע-קרקע שנועד לחזבאללה.[148] כעבור יומיים נערכה תקיפה נוספת באזור דמשק.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער ישראלי ונפצעו ארבעה ישראלים מטיל נ"ט שנורה מסוריה. בתגובה תקף צה"ל תשע מטרות של צבא סוריה.[149]

ב-18 בינואר 2015 ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית סמוך לגבול ישראל-סוריה, שבה נהרגו 10 חמושים, בהם לפחות 6 פעילי חזבאללה וכן בכירים במשמרות המהפכה האסלאמית של איראן. בין ההרוגים נמנים: ג'יהאד מוע'ניה בנו של עימאד מורנייה וגנרל במשמרות המהפכה. ככל הנראה, השיירה הזאת ערכה סיור מקדים לקראת פיגוע אסטרטגי של חזבאללה נגד ישראל באזור זה. הדבר היווה עליית מדרגה בסכנות הנשקפות לישראל מהלחימה בסוריה שנוצלו על ידי חזבאללה לפתוח חזית חדשה. המהלך נגדע באיבו בעקבות החיסול. נשיא סוריה, בשאר אסד, התייחס לכך בראיון ואמר: "חלק מהסורים צוחקים ואומרים: 'איך אומרים שלאל-קאעידה אין כוחות אוויריים?' בפועל יש להם חיל אוויר שהוא חיל האוויר הישראלי".[150]

ב-1 בדצמבר 2015 אישר לראשונה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי "אנחנו פועלים בסוריה מעת לעת כדי למנוע את הפיכתה של המדינה לחזית נגד ישראל. אנחנו פועלים נגד חזית טרור נוספת שאיראן מנסה לבנות בגולן וכדי למנוע העברת נשק קטלני במיוחד מסוריה ללבנון. את זה נמשיך לעשות".[151]

בליל 19 בדצמבר 2015 הותקף בניין בג'רמאנה שמדרום לדמשק. בתקיפה זו נהרג סמיר קונטאר יחד עם עוד שבעה פעילי טרור. לפי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, קונטאר ומפקדי חזבאללה חוסלו בעת שתכננו פיגוע טרור נגד ישראל.[152] לטענת חזבאללה חיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה.[153][154]

באפריל 2016 אישר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שישראל תקפה עשרות פעמים, "על מנת למנוע מחזבאללה נשק שובר שוויון".[155]

בליל ה-6 בספטמבר 2017 תקפה ישראל אתר של מרכז סרס המשמש לייצור טילי קרקע-קרקע ושימש בעבר לאחסון נשק כימי.[156]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון

בעקבות השתתפות כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה בדיכוי המתקוממים ובלחימה פעילה נגד המורדים ונגד אוכלוסייה אזרחית בסוריה, התרחב המאבק הסוני-עלווי הפנים מדינתי לעימות נרחב יותר, שיעי-סוני, אשר גלש למדינות נוספות. מצד אחד, נלחמו המורדים על אדמת סוריה נגד כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה, ובין היתר חטפו לוחמים שיעים לבנונים ואיראנים, ומן הצד השני, שיעים לבנונים פעלו נגד סורים המצויים בלבנון, ובין היתר, חטפו ב-15 באוגוסט 2012 אוטובוס עם פועלים סורים שחלקם משתייכים לטענתם לכוחות המורדים.[157] באותו היום, ארגון בלתי ידוע שמכנה עצמו "פלוגת האימאם חוסיין" הציב אולטימטום לערב הסעודית, לקטר ולטורקיה, לפיו אם לא יעזבו הדיפלומטים שלהן את המדינה, יבצע פיגועי טרור נגד שגרירויות אותן מדינות בביירות. נשיא לבנון, מישל סולימאן, כינס את ראשי מנגנוני הביטחון במדינה, והודיע לראש ממשלתו, נג'יב מיקאתי, לשוב מיד מערב הסעודית חזרה ללבנון. קטר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות הודיעו רשמית לאזרחיהן שלא להגיע ללבנון ולאלה שנמצאים שם, לצאת מיד מהמדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Who's who in the Syria conflict
  2. ^ War Statistics / Syrian War Statistics
  3. ^ פליטים פלסטינים לוחמים לצד צבא אסד, באתר ynet, 23 ביוני 2013
  4. ^ מכה למורדים: חמושים חיסלו בכיר בצבא סוריה החופשי, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביולי 2013
  5. ^ סוכנויות הידיעות, קרע בשורות האופוזיציה בסוריה: אסלאמיסטים חיסלו בכיר בצבא המורדים , באתר nana10‏, 12 ביולי 2013
  6. ^ צבי בראל, בכיר באופוזיציה הכורדית בסוריה: בכוונתנו להקים חבל כורדי עצמאי, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012
  7. ^ אנשיל פפרהמקום בו מלחמת האזרחים הסורית פוגשת את מאבק העצמאות הכורדי, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  8. ^ ynet, "ישראל תקפה בסוריה כדי למנוע נשק מהמורדים", באתר ynet, 13 במאי 2013
  9. ^ רויטרס‏, מפקד המורדים הנאבקים בדאעש נרצח בפיגוע התאבדות, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בספטמבר 2014
  10. ^ רויטרס‏, שליחו של מנהיג אל-קאעדה בסוריה נהרג בפיגוע, באתר וואלה! NEWS‏, 24 בפברואר 2014
  11. ^ רועי קייס, דאעש: נלחמים בסוריה, מכוונים לירושלים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2015
  12. ^ Jonathan Landay, Phil Stewart, Mark Hosenball (4 בנובמבר 2015). "Russia's Syria force has reportedly grown to 4,000 people". Business Insider. בדיקה אחרונה ב-4 בנובמבר 2015. 
  13. ^ Thomas Grove (18 בדצמבר 2015). "Up to Nine Russian Contractors Die in Syria, Experts Say". The Wall Street Journal. 
  14. ^ עמוס הראלהערכה: בכיר החיזבאללה נהרג כחלק מחיסול חשבונות בתוך הארגון, באתר הארץ, 15 במאי 2016
  15. ^ יוסי מלמן, ‏מגפיים בבוץ: סופה של מלחמת האזרחים בסוריה לא נראה באופק, באתר מעריב השבוע, 19 בדצמבר 2015
  16. ^ "About 450 thousand were killed and more than two millions were injured in 69 months of the start of the Syrian revolution". SOHR. 13 בדצמבר 2016. 
  17. ^ "Violations Documenting Center". Violations Documenting Center. 13 בדצמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2016. 
  18. ^ , 15 August 2016.
  19. ^ "More than four million Syrian refugees in neighbouring countries, UN says". The Daily Telegraph. 9 ביולי 2015. 
  20. ^ Tom Miles (9 ביולי 2015). "Syria's neighbors now host four million of its refugees, U.N. says". Reuters. 
  21. ^ "UNHCR: Syrian Refugees Cross Four Million Mark". Al Jazeera. 
  22. ^ האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בספטמבר 2013
  23. ^ חדשות nana10, מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את השמדת הנשק הכימי בסוריה, באתר nana10‏, 28 בספטמבר 2013
  24. ^ רויטרס‏, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה! NEWS‏, 23 ביוני 2014.
  25. ^ News1 | הרוצחים של אסד, www.news1.co.il
  26. ^ Syria death toll now exceeds 210,000: rights group, ‏באתר רויטרס, 07 בפברואר 2015
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 27.5 27.6 27.7 אוריאל לוי, ‏מדוע דווקא חַלַבּ הפכה לסמל ההתנגדות ולמוקד הזוועה בסוריה?, באתר דבר ראשון, 16 בדצמבר 2016
  28. ^ במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, המתמודדת הילרי קלינטון טענה שהמלחמה כולה היא תוצר של ההתחממות הגלובלית - בעקבות ההשערה הזאת על גרעין התסיסה
  29. ^ סוכנויות הידיעותהעימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
  30. ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידעות, 25 גופות בסוריה: "הצילו אותנו מטבח הממשלה", באתר ynet, 24 במרץ 2011
    עמית כהן וחיים איסרוביץ, דיווח בסוריה: יותר ממאה הרוגים בדרעא, באתר nrg‏, 24 במרץ 2011
  31. ^ סי.אן.אן, 27 במרץ 2011
  32. ^ ניר יהב‏, "מסמך מוכיח שסוריה שלחה את מפגיני יום הנכבה", באתר וואלה! NEWS‏, 14 ביוני 2011
  33. ^ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ
  34. ^ אבי יששכרוף, אי-פי, דיווח בטלוויזיה הסורית: כ-120 מאנשי כוחות הביטחון נהרגו בצפון המדינה, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
  35. ^ ‫ניר יהב‏, עושה שריר: אלפים מפגינים תמיכה באסד בדמשק, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביוני 2011‬
  36. ^ עופר וולפסון, חאמה: חצי מיליון מפגינים נגד המשטר הסורי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 ביולי 2011
  37. ^ זו נוסדה עוד בשנת 2005, אך לא הייתה פעילה. פעילותה חודשה כחודש לאחר כינון צבא סוריה החופשי
  38. ^ אסד בלחץ: הדיח שר ההגנה ומינה הרמטכ"ל במקומו, באתר וואלה! NEWS‏, 8 באוגוסט 2011
  39. ^ ניר יהב‏, אחרי ש"חוסל": השר הסורי המודח הופיע בטלוויזיה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 באוגוסט 2011
  40. ^ סוריה נקרעת: הכורדים השתלטו על ארבע ערים, באתר ynet, 22 ביולי 2012
  41. ^ ארה"ב: אסד השתמש בנשק כימי וחצה את הקו האדום, נתחיל לשלוח נשק למורדים, באתר וואלה! NEWS‏, 14 ביוני 2013
  42. ^ ניר יהב‏, מספר הקרבנות עולה: 337 הרוגים בעיר חומס, באתר וואלה! NEWS‏, 4 בפברואר 2012
  43. ^ רועי קייס, הטבח בחומס: 700 נהרגו בעיר בחודש האחרון, באתר ynet, 3 במרץ 2012
  44. ^ חדשות 2, ‏מי הבכירים שחוסלו בפיגוע בדמשק?, באתר ‏mako‏‏, ‏18 ביולי 2012‏
  45. ^ ynet וסוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקני: "המצב בסוריה יוצא מכלל שליטה", באתר כלכליסט, 18 ביולי 2012
  46. ^ עופר וולפסון, 3 בכירי משטרו של אסד חוסלו בפיגוע, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 18 ביולי 2012
  47. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏דיווח: חסן נסראללה הציע מקלט וסיוע צבאי לבשאר אסד, באתר גלובס, 25 ביולי 2012
  48. ^ אליאור לוי, נהרג מפקד כוח המשימה של חיזבאללה בסוריה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2012
  49. ^ רועי קייס, צפו בתיעוד ראשון: "אסד יורה סקאד על המורדים", באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
  50. ^ CNN, "אסד משתמש בטילים בליסטיים תוצרת איראן", באתר ynet, 28 בדצמבר 2012
  51. ^ אליאור לוי, הבכיר האיראני שחוסל בלבנון נקבר בטהרן, באתר ynet, 14 בפברואר 2013
  52. ^ משה חי הגיגת ויוסי מלמן‏, המהנדס האירני שחוסל "היה כמו מורנייה", באתר וואלה! NEWS‏, 14 בפברואר 2013
  53. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, דיווח: בכיר בחיזבאללה נהרג בסוריה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2013
  54. ^ אבי יששכרוף‏, "מפקד המבצעים של חזבאללה בסוריה נהרג ליד דמשק", באתר וואלה! NEWS‏, 16 בנובמבר 2013
  55. ^ לוחמי הג'יהאד הבריחו את מפקד המורדים מסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בדצמבר 2013
  56. ^ Al Qaeda-linked group routed in Syrian rebel infighting, ‏הלוס אנג'לס טיימס, 5 בינואר 2014
  57. ^ Syria, anti-Assad rebel infighting leaves 700 dead, including civilians, ‏אסיה ניוז, 13 בינואר 2014
  58. ^ ISIL recaptures Raqqa from Syria’s rebels, ‏אל-ג'זירה, 14 בינואר 2014
  59. ^ Al-Qaeda disavows ISIS militants in Syria
  60. ^ Syria Army Advancing on Key Rebel Town, Supply Route, ‏האפוק טיימס, 4 במרץ 2014
  61. ^ Syria conflict: Assad's forces fully control rebel stronghold of Yabroud, near Lebanon, ‏באתר אי-בי-סי, 16 במרץ 2014
  62. ^ "בירת המהפכה" נפלה: המורדים הסורים מתפנים מחומס
  63. ^ סוריה: מפקד מערך הנ"מ של אסד נהרג בקרבות בדמשק, ‏אתר וואלה!, 18 במאי 2014
  64. ^ מפתיע? ניצחון מוחץ לאסד בבחירות לנשיאות סוריה, ‏אתר וואלה!, 04 ביוני 2014
  65. ^ מהומות בעיראק: אחרי מוסול - גם תכרית נכבשה ע"י הסלפים, ‏באתר גלי צה"ל, ה-11 ביוני 2014
  66. ^ [Syrian troops recapture key border town near Turkey Syrian troops recapture key border town near Turkey], ‏באתר One India, 15 ביוני 2014
  67. ^ Jihadists capture key base from Syrian army, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 08 באוגוסט 2014
  68. ^ דאעש הוציאו להורג עיתונאי אמריקני שנחטף בסוריה, ‏באתר וואלה, 19 באוגוסט 2014
  69. ^ Jihadis capture major Syrian air base in northeast, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 24 באוגוסט 2014
  70. ^ קצין נפצע בינוני ליד קוניטרה; המורדים השתלטו על המעבר, ‏באתר וואלה, 27 באוגוסט 2014
  71. ^ ISIS seizes 16 Kurdish villages in north Syria: Kurds, ‏באתר רויטרס, 19 בספטמבר 2014
  72. ^ Kurds gain ground from ISIS in Syria's Kobani: activists, ‏24 בנובמבר 2014
  73. ^ Syria regime raids on ISIS 'capital' kill 95, ‏26 בנובמבר 2014
  74. ^ Syrian troops, Hezbollah kill 30 rebels near Damascus, ‏27 בנובמבר 2014
  75. ^ Syria army repels ISIS bid to take airport in Deir al-Zor, ‏הדיילי סטאר, 8 בדצמבר 2014
  76. ^ Wadi Deif military base falls to Syrian jihadis, rebels, ‏15 בדצמבר 2014
  77. ^ "עשרות אלפי פליטים חדשים בסוריה מאז החלה רוסיה לתקוף", "חדשות 2", 21 באוקטובר 2015
  78. ^ אסד מבקר במוסקבה: "רוסיה לא הרשתה לאירועים בסוריה להתפתח לכיוון טרגי", באתר מעריב השבוע, 21 באוקטובר 2015
  79. ^ נתונים מטלטלים: 1 מכל 10 סורים נהרג או נפצע, תוחלת החיים צללה לגיל 55, באתר ynet, 11 בפברואר 2016
  80. ^ Syrian govt retakes Palmyra from ISIS – army command,‏ 27 במרץ 2016
  81. ^ הסכם לצמצום הלחימה בסוריה: ארה"ב ורוסיה עשויות לראשונה לשתף פעולה נגד דאעש, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2016
  82. ^ שני מיליון תושבי חאלב נותקו ממים זורמים; פעילים: להפצצות המשטר אופי "דרזדני", באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016
  83. ^ News1 | 5 מיליון פליטים ברחו מסוריה, www.news1.co.il
  84. ^ 84.0 84.1 ירון שניידר, עמית ולדמן, חשד למתקפת גז בסוריה: 100 נהרגו, "חדשות 2", 4 באפריל 2017
    גיא אלסטר וטל שלו‏, גורם הצלה באידליב לוואלה! NEWS: "לא היה בית חולים שיטפל בפצועים", באתר וואלה! NEWS‏, 4 באפריל 2017
  85. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, בתגובה למתקפה הכימית: טראמפ תקף בסוריה עם עשרות טילים, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  86. ^ http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/878/086.html?hp=1&cat=666&loc=1
  87. ^ עמוס הראל, אי-פי, השיגור האיראני: חמישה משבעה טילים החטיאו את מטרתם, באתר הארץ, 19 ביוני 2017
  88. ^ דן ארקין, סוריה: מטוס קרב אמריקאי הפיל מטוס קרב סורי מדגם SU-22 בצפון המדינה, באתר "IsraelDefense", ‏19 ביוני 2017
  89. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: ראיות חותכות לירי בגז סארין בסוריה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2013
  90. ^ סוכנויות הידיעות, הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה, באתר ynet, 25 באפריל 2013
  91. ^ 91.0 91.1 אוריאל לוי, ‏הנשק הכימי בסוריה מוכיח - הקו האדום של מדינות העולם גמיש מאוד, באתר דבר ראשון, 4 באוקטובור 2016
  92. ^ רויטרסגורמי ביטחון: ההערכה במערב - משטר אסד אחראי לשימוש בנשק כימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  93. ^ סוכנויות הידיעות, הערכה ראשונית במערב: אסד תקף בנשק כימי, באתר ynet, 24 באוגוסט 2013
  94. ^ לייב בלוג המזרח התיכון, הטלוויזיה הסורית: הצבא מצא נשק כימי בידי המורדים, חיילים נחנקו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  95. ^ בתגובה למתקפה הכימית: טראמפ תקף בסוריה עם עשרות טילים, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  96. ^ ג'קי חורי, רויטרס, לפחות 40 הרוגים בפיצוץ מטעני חבלה במרכז חלב, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
  97. ^ רוסיה וסין סיכלו גינוי סוריה במועצת הביטחון של האו"ם, באתר וואלה! NEWS‏, 5 באוקטובר 2011
  98. ^ הליגה הערבית השעתה את חברות סוריה בארגון, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בנובמבר 2011
  99. ^ קץ למעשי הרצח? סוריה הסכימה להכניס פקחים לשטחה, באתר וואלה! NEWS‏, 19 בדצמבר 2011
  100. ^ http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=97848
  101. ^ רועי קייס, מדינות המפרץ פרשו, משימת פקחי סוריה קורסת, באתר ynet, 24 בינואר 2012
  102. ^ רועי קייס, הליגה הערבית הקפיאה משימת הפקחים בסוריה, באתר ynet, 28 בינואר 2012
  103. ^ רויטרס |, ‏קופי אנאן מונה לשליח לסוריה, באתר ‏mako‏‏, ‏24 בפברואר 2012‏
  104. ^ חשש מפיצול סוריה לישויות עדתיות ואתניות נפרדות, ממרי (בhe)
  105. ^ "ידידי סוריה" נפגשו בקטאר: "אספקת נשק הכרחית", באתר וואלה! NEWS‏, 22 ביוני 2013
  106. ^ רויטרס, מדינות "ידידי סוריה": נספק למורדים באסד כל ציוד שייצטרכו" , באתר nana10‏, 22 ביוני 2013
  107. ^ לא רק חיזבאללה: קצינים מקוריאה הצפונית עוזרים לאסד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  108. ^ עירק לצד אסד: "ניצחון המורדים יערער האזור", באתר וואלה! NEWS‏, 28 בפברואר 2013
  109. ^ נטשה מוזגוביה, רויטרס, עיראק מיישרת קו עם איראן: מעניקה לאסד תמיכה פוליטית וכלכלית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
  110. ^ ונצואלה נחלצת לעזרת סוריה: מספקת לה דיזל, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2012
  111. ^ רויטרס, ונצואלה עוקפת את הסנקציות: תספק דלק למשטר אסד , באתר nana10‏, 6 במרץ 2012
  112. ^ חדשות nana 10, דיווח: ונצואלה מספקת דלק עבור הטנקים של צבא סוריה , באתר nana10‏, 10 ביולי 2012
  113. ^ אי-פי, האו"ם מזהיר: מספר הפליטים הסורים עלול לזנק ל-700 אלף עד סוף השנה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2012
  114. ^ רויטרס ורועי קייס, סוריה: זו הפליטה המיליון, חצי מהפליטים ילדים, באתר ynet, 6 במרץ 2013
  115. ^ Mark Memmott, Fighting Has Forced More Than 1.5 Million Syrians To Move, U.N. Says, npr, August 10, 2012
  116. ^ ד-פ-א, ניו יורק טיימס ו"הארץ", "המדינה האיסלאמית" כבשה את המאחז האחרון של אסד במחוז א-ראקה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2014
  117. ^ Threats to Cultural Heritage in Iraq and Syria
  118. ^ Lion statues destroyed
  119. ^ Archaeological Storehouses Looted in Syria, ב-12 במרץ 2014
  120. ^ Ar-Raqqah Museum in Syria continues to Suffer דיווח באתר art-crime.blog ב-26 בנובמבר 2016
  121. ^ רועי קייס, סוריה: דאעש כבש את העיר העתיקה תדמור, באתר ynet, 21 במאי 2015.
  122. ^ Islamic State militants 'destroy Palmyra statues'
  123. ^ Syrian Expert Who Shielded Palmyra Antiquities Meets a Grisly Death at ISIS’ Hands, באתר הנו יורק טיימס, 19 באוגוסט 2015
  124. ^ רועי קייס, תיעוד הרס ההיסטוריה: דאעש מחריב מקדש, באתר ynet, 25 באוגוסט 2015
  125. ^ אי-פי, נמשך הרס תדמור: דאעש פוצץ חלקית את מקדש בל, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
  126. ^ רועי קייס והסוכנויות, ההוכחה המצולמת: דאעש החריב עד עפר אתר עתיקות חשוב בסוריה, באתר ynet, 1 בספטמבר 2015
  127. ^ Islamic State 'blows up Palmyra funerary towers'
  128. ^ Islamic State Destroys Ancient Palmyra Arch, Syrian Activists Say באתר וול סטריט ג'ורנל, 5 באוקטובר 2015
  129. ^ רויטרס, דאעש פוצץ את שער הניצחון בתדמור, באתר ynet, 5 באוקטובר 2015
  130. ^ סוריה: אנשי דאעש פוצצו את "שער הניצחון" בתדמור, באתר וואלה! NEWS
  131. ^ רויטרס‏, קרבות שריון פרצו בגבול בין סוריה וירדן, באתר וואלה! NEWS‏, 11 באוגוסט 2012
  132. ^ 5 הרוגים בטורקיה מפגז שנורה מסוריה, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2012
  133. ^ דיווח: טורקיה הפגיזה והרגה חיילים סורים, באתר ynet, 4 באוקטובר 2012
  134. ^ Turkish warplane downed by Syria 'may have crossed border', BBC, 23 June 2012
  135. ^ אף-16 טורקי הפיל מטוס קרב סורי, באתר ynet, 23 במרץ 2014
  136. ^ ימים ספורים לפני הבחירות בטורקיה - הלחימה זולגת מסוריה לשטחה, באתר הארץ, 26 במרץ 2014
  137. ^ אלי אשכנזי, גילי כהן, שלוש פצצות מרגמה מסוריה פגעו באזור אלוני הבשן, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  138. ^ התגובה על הירי הסורי לעבר הגולן: צה"ל ירה טילי "תמוז", באתר גלובס, 11 בנובמבר 2012
  139. ^ אמיר בוחבוט‏, צה"ל ירה פגזים לעבר עמדות סוריות בתגובה לנפילת פצמ"ר בגולן, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בנובמבר 2012
  140. ^ דוגמה: 7 סורים שנפצעו ליד הגבול הובהלו לטיפול בישראל, באתר ynet, 16 בפברואר 2013
  141. ^ עוד פצוע קשה בן 15 מסוריה הובא לביה"ח זיו בצפת, באתר רשת ב'
  142. ^ יואב זיתון, לראשונה: פצמ"רים בחרמון, חלק מהאתר נסגר, באתר ynet, 15 במאי 2013
  143. ^ רועי קייס, יועצת לאסד: מסתערבים מישראל פועלים בסוריה, באתר ynet, 8 ביוני 2013
  144. ^ אמיר בוחבוט‏, "אש בכל הכוח": המג"ד משחזר את הקרב הראשון מול דאעש בגולן, באתר וואלה! NEWS‏, 30 בדצמבר 2016.
  145. ^ איציק וייס, חיל האוויר חיסל ארבעה מחבלי דאעש שירו לעבר כוחותינו ברמת הגולן, באתר חדשות 0404‏,‏ 27 בנובמבר 2016.
  146. ^ אמיר בוחבוט‏, פצצות של 10 טון: צה"ל תקף מתקן של דאעש בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 28 בנובמבר 2016.
  147. ^ יצחק בן חורין, "ישראל יידעה את ארה"ב לפני שתקפה בסוריה", באתר ynet, 31 בינואר 2013
  148. ^ "טילים מאיראן הותקפו בנמל התעופה של דמשק", באתר ynet, 4 במאי 2013
  149. ^ יואב זיתון ורועי קייס, חיל האוויר תקף 9 מטרות של צבא סוריה, באתר ynet, 23 ביוני 2014
  150. ^ רועי קייס, אסד: ישראל - חיל האוויר של אל-קאעידה, באתר ynet, 26 בינואר 2015
  151. ^ חסן שעלאן, נתניהו: ישראל פועלת בסוריה, באתר ynet, 1 בדצמבר 2015
  152. ^ רון בן ישי, "קונטאר חוסל בעיצומו של תכנון פיגוע גדול נגד ישראל ברמת הגולן", באתר ynet, 20 בדצמבר 2015.
  153. ^ רועי קייס, יואב זיתון וליעד אוסמו, חזבאללה: סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן, חוסל בתקיפה ישראלית בדמשק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2015
  154. ^ ‫אסף גבור ויוחאי עופר, בכיר חזבאללה סמיר קונטאר חוסל הלילה בסוריה, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2015.
  155. ^ מואב ורדי, אחרי שנים של הכחשות - נתניהו הודה: תקפנו עשרות פעמים בסוריה ובלבנון, באתר nana10‏, 11 באפריל 2016
  156. ^ דיווחים ערביים: תקיפה ישראלית בסוריה, ערוץ 7
  157. ^ רימון מרג'ייה, המלחמה בסוריה מגיעה ללבנון: מדינות המפרץ נערכות להסלמה, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2012