המצור על ברצלונה (1705)

**המצור על ברצלונה (1705)**
	לורד פיטרבורו מפקח על המצור על ברצלונה
	מערכה: חלק ממלחמת הירושה הספרדית
	מלחמה: המצור על ברצלונה (1705)
תאריכים	14 בספטמבר 1705 – 19 באוקטובר 1705 (5 שבועות ויום)
מקום	ברצלונה, נסיכות קטלוניה, ספרד
קואורדינטות	; 41°24′7″N 2°10′17″E / 41.40194°N 2.17139°E
תוצאה	ניצחון הברית הגדולה
הצדדים הלוחמים
ספרד הפרו-בורבונית	ממלכת אנגליה; מלוכת הבסבורג; ממלכת פורטוגל; הרפובליקה ההולנדית; ספרד הפרו-הבסבורגית
כוחות
5,800 (5,000 רגלים, 800 פרשים)	11,000 (8,000 חיילי צבא סדיר, 3,000 חיילי מיליציות), 52 ספינות, 40 כלי מצור כבדים.
אבדות
חיל המצב נתפס כולו	לא ידוע

המצור על ברצלונה התרחש בין 14 בספטמבר ל-19 באוקטובר 1705 במהלך מלחמת הירושה הספרדית, כאשר צבא ברית רב-לאומית בהנהגת לורד פיטרבורו (אנ'), שתמך בטוען לכתר ההבסבורגי לכס המלכות הספרדי, כבש את העיר ברצלונה מידי מגיניה הבורבונים הספרדיים, ורובם הצטרפו אז לצבא ההבסבורגי.^[1]

ניסיון מצור של כוחות הברית הגדולה נהדף בשנה הקודמת באירוע נחיתה בברצלונה. בעקבות כיבוש העיר על ידי פיטרבורו, פתחו הבורבונים בניסיון משותף לכבוש אותה מחדש בשנה שלאחר מכן, במהלך המצור על ברצלונה ב-1706, שנכשל. העיר וקטלוניה נותרו בידי הברית הגדולה עד שנכבשה מחדש על ידי הבורבונים ב-1714.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ המלחמה, קטלוניה נתפסה כבסיס תמיכה על ידי מדינות הברית הגדולה במסען להעלות את הארכידוכס קרל על כס המלכות הספרדי בניגוד למועמד הצרפתי היריב, פיליפה החמישי. מושל האזור לשעבר, גאורג, נסיך הסן-דרמשטאדט המליץ על ברצלונה כיעד פוטנציאלי. בשנת 1704, הוא ניסה לנחות (אנ') עם כוחות מחוץ לעיר אך נאלץ לסגת.^[2] עם זאת הוא המשיך להאמין שהקטאלונים (אנ') יקבלו בברכה את התערבות הברית הגדולה בשל התנגדותם למדריד. שלטונות בורבון נלחצו והפעילו שורת צעדי דיכוי נגד התושבים.^[3]

הברית הגדולה כבשה את גיברלטר (אנ') והחלו לחפש בסיסים חדשים לכיבוש. בשנת 1705 יצאה משלחת של ספינות וחיילים אנגלו-הולנדיים בעיקר מליסבון.^[4] הדוכס מברוויק, שהוחלף לא מכבר בתפקידו כמפקד צרפת בספרד, היה מודאג מהסבירות להתקפה על ברצלונה והמליץ, ללא הצלחה, להעביר 12,000 חיילי תגבורת צרפתית דרומית לצרפת.^[5] מושל ברצלונה האמין שהברית הגדולה תעדיף להגיע לניס.^[6]

אף על פי שלמפקדי המשלחת היו פקודות שאפשרו להם לבחור בין מספר יעדים שונים כולל קדיס ובסיס הצי הצרפתי הגדול בטולון, הוחלט לנסות שוב את ברצלונה.^[7] המלכה אן הבטיחה לשמור על החירויות המסורתיות של הקטאלונים.

נחיתת הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת יצאה תחת פיקודו של הגנרל האנגלי לורד פיטרבורו (אנ'), וסגנו היה ג'יימס סטנהופ (אנ'). הם היו מלווים הן על ידי גאורג, נסיך הסן-דרמשטאדט והן על ידי הארכידוכס האוסטרי קרל. הצי שנשא אותם תחת הנהגתו של סר קלאודסלי שובל (אנ') הגיע לברצלונה ב-16 באוגוסט.^[8]

ההגנות של העיר תוקנו וחוזקו לא מכבר וננקטו צעדים כדי לוודא שהקטאלונים לא ינסו להביע תמיכה בברית הגדולה.^[8] פיטרבורו הוביל כדי להבין שהוא יוכל לסמוך על תמיכתן של מיליציות קטלאניות, שכוחן גבר בזכות תמיכתו של רוזן סיפואנטס.

ב-23 באוגוסט נחתו חיילי הברית הגדולה שלושה קילומטרים מזרחית לברצלונה. הם זכו לקבלת פנים חמה על ידי התושבים המקומיים. גם קרל וגם פיטרבורו הוציאו כרוזים.^[9] בתגובה לנחיתה התאספו כמה אלפי מורדים קטאלונים מחוץ לעיר כשהם מניפים את דגל אוסטריה. הם חסמו הכניסות לעיר כדי למנוע כניסת אספקה.^[10] הוכנו מספר סוללות בפיקודו של המהנדס קולונל ג'ון ריצ'רדס (אנ'). קרל אסר בתחילה על הפצצת העיר מחשש לפגוע בנתיניו הפוטנציאליים.^[11]

הקרב על מעוז מונז'ואיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנחיתה הראשונית לא הייתה פעילות רבה במשך מספר שבועות. פיטרבורו היה מודאג מכך שיש לו מעט מדי חיילים בהתחשב בגודלו של חיל המצב, ושקל לנטוש את המצור ולהתמקם מחדש באיטליה. אולם, במועצת מלחמה (אנ') התנגד לכך אדמירל שובל, שייצג את הצי וכן רבים מהגנרלים בפיקודו שהעדיפו תקיפה.^[12]

יעד מרכזי עבור הברית הגדולה היה מעוז מונז'ואיק, גבעה גדולה המשקיפה על העיר. בספטמבר הסכים פיטרבורו לפתוח במתקפה, וכדי לסייע לחשאיות העמיד פנים שצבאו נוטש את המצור וצועד דרומה לכיוון טרגונה.^[13] כוח תקיפה בריטי בראשות ויליאם סאות'וול (אנ') הוכן, כמכה שנייה תחת גנרל סטנהופ. אף על פי שהנסיך ג'ורג' לא החזיק בפקודה רשמית, הוא ליווה את כוח התקיפה כמתנדב כדי לעזור להראות לכוח את הדרך.^[14]

המתקפה נתקלה בהתנגדות כבדה מהצפוי, והנסיך ג'ורג' נפגע מכדור מוסקט בירך. הפצע התברר כקטלני, ואובדן הנסיך הוביל להתמוטטות המורל של הצד התוקף.^[15]

הגבעה נכבשה בספטמבר במהלך קרב מונז'ואיק (אנ').

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bodart, G. (1908). Militär-historisches Kriegs-Lexikon (1618-1905).
Falkner, James. The War of the Spanish Succession 1701-1714. Pen and Sword, 2015.
Hugill, J.A.C. No Peace Without Spain. Kensal Press, 1991.
Williams, Basil. Stanhope: A Study in Eighteenth-Century War and Diplomacy. Clarendon Press, 1932.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא המצור על ברצלונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ Bodart 1908, p. 143.
^ Hugill p.80-83
^ Hugill p.162-163
^ Williams p.38-39
^ Hugill p.165
^ Hugill p.167
^ Hugill p.161-165
^ ¹ ² Williams p.39
^ Hugill p.171-172
^ Hugill p.172
^ Hugill p.173
^ Hugill p.173-177
^ Hugill p.178-183
^ Hugill p.178
^ Hugill p.184

[B-1] ¹ ² ³ ⁴ Bodart 1908, p. 143.

[2] Hugill p.80-83

[3] Hugill p.162-163

[4] Williams p.38-39

[5] Hugill p.165

[6] Hugill p.167

[7] Hugill p.161-165

[WILL-8] ¹ ² Williams p.39

[9] Hugill p.171-172

[10] Hugill p.172

[11] Hugill p.173

[12] Hugill p.173-177

[13] Hugill p.178-183

[14] Hugill p.178

[15] Hugill p.184

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]